סופרבול. המשחק הכי גדול בעולם אחרי גמר המונדיאל, על הבמה הכי גדולה שיש, ניו יורק סיטי. מנהטן, הרובע המפורסם והנוצץ ביותר מבין חמשת הרבעים המרכיבים את העיר, מארח את כל האירועים סביב המשחק. האי, שנקנה משבט אינדיאני ומשמעות שמו היא "אי מרובה גבעות", הוא אחד ממרכזי התרבות החשובים בעולם. ממופעי ברודוויי, אולפני תכניות הלילה "דיילי שואו" של ג'ון סטיואט ו"לייט שואו" של דיוויד לטרמן, ועד מיטב המוזיאונים ובתי האופנה.
גם סביב המשחק התקיימו במנהטן אירועים מרכזיים בשבוע הסופרבול. מסיבת העיתונאים השנתית של הקומישינר של הליגה, רוג'ר גודל, התקיימה במגדלי וורנר בכיכר לינקולן, ונשיא ארגון השחקנים נשא דברים במלון "שרתון" בשדרה השביעית, אשר שימש כביתם של עיתונאים מכל העולם בשבוע שלפני המשחק. התקיימו גם הענקות פרסים לכאלו שתרמו לקהילה או לתיכון מסויימים באמצעות משחק הפוטבול, והשיא הגיע בטקס המפואר ברדיו סיטי בשבת, בו הוענקו הפרסים למצטייני השנה ב-NFL. כל זאת עוד לפני שהזכרנו את המסיבות, המסעדות, וכן את שדרת ברודוויי המפורסמת, שנסגרה באיזור טיימס סקוור בלב העיר לטובת הצגת הספרות הרומיות, ואטרקציות כגון מגלשת שלג או עמדה לנסיון הבקעת שער שדה. המוני האוהדים מכל העולם ברצועה זרמו בשדרה העמוסה בהם מלכתחילה, כאשר אפילו עברית היה קשה לשמוע באיזור בו בדרך כלל השפה די שכיחה. ייתכן שניו יורק היא הבמה המתאימה ביותר לאירוע בסדר גודל שכזה, ותיירים ואוהדים נוהרים כמו כל שנה לאירוע השיא בספורט האמריקאי. אם יובל בנאי רוצה לדהור בין השדרה החמישית לשישית גם במאה העשרים ואחת, כדאי שיחזור בשבוע אחר.
ובכן, כל זה טוב, יפה ומרגש, וניו יורק אכן עיר נוצצת ותפאורה מחמיאה ביותר למשחק בקנה מידה שכזה. אלא שהמשחק עצמו לא יתקיים בניו יורק, אלא במדינה השכנה ניו ג'רזי, בעיר איסט ראת'רפורד, בה שוכן אצטדיון "מט-לייף" הנהדר. אז נתחיל רגע מהתחלה: סופרבול, המשחק הכי גדול בעולם אחרי גמר המונדיאל, על הבמה שהיא למעשה השכנה האפורה של האורות וגורדי השחקים ממזרח, הממוקמת אי שם בצידו השני של נהר ההאדסון. אז נכון שניו יורק וראש העיר החדש שלה ביל דה-בלאסיו זוכים לרוב התהילה, אבל מנהטן לא ראתה משחק פוטבול בשטחה מאז אמצע שנות השישים, והעיר ניו יורק איבדה את שתי קבוצות הפוטבול שלה, הג'איינטס ב-76' והג'טס ב-84', לטובת מדינתם של ברוס ספרינגסטין וטוני סופרנו ז"ל. אם כן אימרו איסט ראת'רפורד, ניו ג'רזי, ביתו של סופרבול ארבעים ושמונה.
סופרבול 48 יהיה הפעם הראשונה בה המשחק נערך בצפון מזרח ארה"ב, עם מזג אויר קריר ביותר, באצטדיון פתוח. אם אתם לא גרים ברמת הגולן, קרוב מאוד לחרמון, קשה להסביר כמה קר בניו יורק בסוף ינואר. בזמן המשחק הטמפרטורה צפויה לפלרטט בנעימים מעל קו אפס המעלות, בעוד שלאורך רוב השבוע נאבקו האוהדים עם עד 11 מעלות מתחתיו. כמות רבה של ביקורת הוטחה כלפי הליגה על ההחלטה להוציא את המשחק מעיר בעלת מזג אויר מזמין ונוח יותר, או לפחות אצטדיון סגור לזמן המשחק עצמו. העיתון הבכיר וול סטריט ג'ורנל הגדיל לעשות, כאשר בנה פסל קרח בדמות הקומישינר גודל, ובחן האם הפסל ימס לפני תחילת המשחק, מה שאומר שהטמפרטורות עודן בגדר הסביר.
במסיבת העיתונאים שלו ביום שישי, בה גרם ל"שלג" ליפול מהשמים, גונן גודל על ההחלטה לקיים את המשחק בקור, וציין בצדק שבערים רבות אחרות בארה"ב, שאירחו בעבר את המשחק, שורר מזג אויר דומה בימים אלה. מעניין יהיה לשמוע את חוויות האוהדים והמדיה בתום השבוע, מה שעשוי להשפיע על שיקולי הליגה אם לקיים משחק בעיר קרה אחרת בעתיד. המטרה של הליגה היא להביא את המשחק לכמה שיותר ערים בכדי להגדיל את השוק והפופולאריות של הליגה. כרגע, ובהיעדר מעידה בלתי צפויה עד יום שני בבוקר, הסופרבול יחזור לצפון המדינה גם בעתיד.
החלוקה בין שתי הערים, ולמעשה בין שתי המדינות, התבצעה באופן הבא: ניו יורק כאמור קיבלה את כל האירועים הבולטים מלאי ההדר והזוהר לכבוד הידוענים הרבים המגיעים לעיר וחווית האוהדים, וג'רזי מארחת את שתי הקבוצות מסיאטל ודנבר, וכן את המשחק עצמו. מכיוון שלקהל אין גישה למלונות השחקנים ולאצטדיון במהלך השבוע, התקבצו האוהדים במנהטן.
בשיחה עם ג'ודי באטיסטה, לשעבר כתבת הניו יורק טיימס וכיום ברשת ה-NFL Network, ציינה העיתונאית תושבת העיר שההתפרסות הרחבה בעיר סואנת כמו ניו יורק מביאה למעשה לכך שהעיר מעכלת בתוכה את האירוע, ולא להיפך. בשני הסופרבולים הקודמים באינדיאנפוליס וניו אורלינס ראינו את אוהדי הקבוצות מקשטים את העיר עם דגלים וחולצות ומשתלטים על כל פאב לשתות בירה בכמות שלא הייתה מביישת חתונה ממוצעת בדאבלין. ניו יורק, כך אומרת באטיסטה, לא ממש מתרגשת, ומחוץ לאיזור מצומצם בקירבת טיימס סקוור קשה למצוא אנשים שמתעניינים יתר על המידה מנוכחות הקרקס בעיר שנקרא סופרבול, וקשה עוד יותר למצוא אוהדים שבאו לעיר במיוחד.
מזג האויר השבוע הינו רק חלק מהסיבה מדוע קשה למצוא נחילי אוהדים בעיר. הצפי לטמפרטורות מקפיאות וסיכוי סביר לגשם ושלג בזמן המשחק הוריד את מספר החבילות מסיאטל ודנבר שנקנו לקראת האירוע. באטיסטה אומדת את הוצאות אוהדי הקבוצות: העלויות של כרטיס לסופרבול בנוסף להשתכנות במלון במנהטן, שגם ארוחה ממוצעת ברובע מצריכה ויתור מראש על רכישת מותרות כמו צעיף או גרביים עבים, הם נטל כבד. זהו הסופרבול השני בהיסטוריה בו שתי הקבוצות שהעפילו אליו מגיעות מערים הממוקמות מערבית לנהר המיסיסיפי, וכאשר העיר המארחת מצריכה טיסה יקרה וארוכה של שש שעות מסיאטל, האוהד הממוצע חושב פעמיים אם ההשקעה שווה רק בשביל לקבל מזג אויר שכזה, המגביל את החוויה שלרוב האנשים היא חד-פעמית. לכן, אפשר להבין למה בימים שלפני השבוע האחרון חלה ירידה בביקוש לכרטיסים מיד שניה (כל הכרטיסים המקוריים שהוצאו למכירה נמכרו מזמן).
את החיסרון באוהדים מדנבר וסיאטל ממלאים חלקית האוהדים המקומיים של הג'איינטס והג'טס, שבלשון המעטה לא נחלו הצלחה מסחררת השנה, וכנראה בילו את הזמן בזריקת פחיות בירה על הטלוויזיה יותר מאשר בתרועות שמחה. אחד הנתונים היפים הוא שמעולם לא העפילה קבוצה לסופרבול שנערך בעיר של הקבוצה, והמשחק שייך למעשה לאמריקה כולה, ולא רק לאוהדים של הפיינליסטיות. כבר אחרי יומיים בעיר נמצאה עדות לנוכחותם של אוהדי למעלה ממחצית קבוצות הליגה, כולל כל אחת משלוש הקבוצות של קליפורניה, הממוקמת בצידה השני של היבשת. וכן, הם באו במיוחד למשחק ואינם תושבי ניו יורק או האיזור.
אכן, הקור מכריח את אוהדי הקבוצות שכן החליטו להגיע להתעטף בשכבות שמסתירות את הכתום של דנבר והירוק וכחול של סיאטל, אבל אם הליגה רוצה להפיק לקחים מהסופרבול התקדימי, היא צריכה לבחון את הפן האופרטיבי הן לאוהדים והן למדיה המסקרת את האירוע, לא פחות מאשר את השפעת האקלים. האירועים סביב המשחק צריכים להיות במרחק הליכה קצרה, והנסיעה לאצטדיון לא צריכה להיות מלווה בהכבדה על שתי ערים בשתי מדינות שונות. לאוהדים הבאים שירצו לנסוע למשחק בעיר צפונית פחות נוצצת וטרקטיבית כניו יורק, בוסטון, פילדלפיה או בולטימור לדוגמא, תהיה פחות נכונות להשקיע את מיטב כספם.
למדיה המסקרת את המשחק החוויה השבוע הייתה מעניינת ויחודית. בארבעת הימים הראשונים של שבוע הסופרבול יש לתקשורת נגישות כמעט בלתי מוגבלת לשחקנים וצוותי האימון. הנסיעה ממרכז מנהטן בשש וחצי בבוקר למתקני האימונים זוכה לליווי משטרתי וחסימת הכבישים לטובת מעבר האוטובוסים. הנהגים בניו יורק וג'רזי לא ממש אהבו את זה, כשגילו שהנסיעה בבוקר לעבודה מתארכת בשל שיירת עיתונאים בדרכם לעוד יום תקשורת. עם ריבוי העיתונאים והרשתות המסקרות, המילים של הגשש החיוור מעולם לא היו נכונות יותר התקשורת תמיד שואלת את אותן השאלות (מלבד המגוחכות למכביר), השחקנים נותנים את אותן התשובות.
רוב תשומת הלב מוקדשת כצפוי לכוכבי הקבוצות והמאמנים הראשיים, אבל תמיד מעניין להסתכל על הסיפורים הקטנים מסביב. ביום המדיה המסורתי של יום שלישי, ראינו עיתונאים מחופשים לגיבור על או ג'ורג' וושינגטון, אבל היה יפה גם לראות את אריק דקר מהברונקוס מקבל הצעת נישואין, את מיס ניו ג'רזי, ושניים משחקני הסיהוקס מתווכחים ביניהם למי יש שיער פנים מרשים יותר. בנוסף, המארחת, השחקנית והזמרת קווין לטיפה, שתשיר את "אמריקה היפה" לפני המשחק, שלחה שלוש "עלמות" לסקר את היום, האחת לבושה בבגדי הזברה של השופטים, השניה במדי כוכב ההגנה של הסיהוקס ריצ'רד שרמן, והשלישית במדי פייטון מאנינג, האגדה מדנבר. כאשר ביקשה האישה בחולצה מספר 18 בכתום חיבוק מהשחקן שאת חולצתו היא לובשת, קם מאנינג מהפודיום מוקף העיתונאים, חיבק את האישה, וחזר לענות על שאלות.
ביום ראשון, סופר-סאנדיי, כל זה ישכח. הקור, האוהדים, המחירים, האורות, הסלבריטי, והתקשורת. אפילו המלחמה בין ניו ג'רזי לניו יורק תיאבד בתוך מנהרת לינקולן. שתי קבוצות במשחק אחד על גביע הלומברדי הנחשק, איתו יכלו האוהדים להצטלם כל השבוע. וזהו, אולי, האתגר הגדול ביותר של שתי הקבוצות לשים בצד את כל הרעש ולהתרכז במשחק הכי גדול בקריירה שלהם. החוויה בדמות העיר ניו יורק וניו ג'רזי במזג אויר קר אמנם היסטורית, אבל בספרי ההיסטוריה של הליגה והסופרבול, היא מתגמדת לעומת טבעת אליפות. ועדת התכנון עשתה את עבודתה על הצד הטוב ביותר בהכנה והוצאה לפועל של שבוע כל כך מורכב, אבל עכשיו הגיע הזמן לדבר האמיתי.
