כשהגנת מחץ פוגשת התקפת מחץ

כריס ברמן: "פייטון מאנינג הוא מנפץ ההיסטוריה"

בלעדי: רגע לפני הסופרבול, השדר הבכיר של ESPN ישב עם שליח וואלה!, יואב שטיין, לשיחה מרתקת על הקבוצות, (חוסר) השימוש בטכנולוגיה והשאלה מתי הוא יתלה את המיקרופון

יואב שטיין
29/01/2014
כריס ברמן שדר ESPN. יואב שטיין, מערכת וואלה! NEWS
בלי טוויטר, עם המון ידע. ברמן(צילום: מערכת וואלה! NEWS, יואב שטיין)

"אני לא צריך דברים כמו טוויטר, זה לא בשבילי", ענה כריס ברמן כששאלתי אותו על ההכנות לסופרבול, ואיך הוא משתלב בפרויקט השנתי של ESPN לקראת האירוע הגדול. הוא עדיין משתמש במחשב מדי פעם, אבל עושה זאת בעיקר כדי לקרוא כתבות מעולם הספורט האמריקאי. אימייל אין לו, הטלפון הסלולארי שלו קרוב יותר למנגו מאשר לסמארטפון ואת הפגישה בינינו קבענו דרך הודעות טקסט, קצר ולעניין.

השיחה עם אחד משדרי הספורט הבכירים בארצות הברית ובכלל, נערכת ביום שלישי, יום המדיה המסורתי לפני הסופרבול. השחקנים והמאמנים של דנבר וסיאטל, שהגיעו למקום, הם כמובן האטרקציה הראשית, אבל האושיות הבכירות של עולם הטלוויזיה משחקות חלק נכבד באירוע. דיון סנדרס מסתובב בכל פינה, עם גישה בלתי מוגבלת לכל פודיום, בעוד קורט וורנר מנסה לקלף את המעריצים הרבים שעוטים עליו, זכר לימי הזוהר. גם ברמן, או בכינויו "Boomer", מקבל הרבה תשומת לב. לצד העובדה שהוא אחד השועלים הוותיקים במקצוע ופניו מוכרות לכל, שיעור הקומה והמימדים של ליינבקר עבר מקלים על העוברים והשבים לאתר אותו בין ההמון. השיחה הזו הייתה אמורה להיות אישית, אבל הקול הכובש והכריזמטי משך במהרה כתבים רבים אחרים, שזיהו את ברמן ורצו חתיכה מהעוגה.

בומר נדרש לכמה שניות על מנת לזכור את כמות הסופרבולים אותם סיקר בחייו. לבסוף הוא מנחש: "32". כמגיש הבכיר של הערוץ וכאנאכרוניסטי, שמשתדל להתרחק מטכנולוגיה ככל האפשר בעידן העכשווי, ברמן עדיין עושה שיעורי בית בדרך הישנה. מסד הנתונים העצום של ESPN וקלטות המשחקים כמובן זמינים לו, אבל הוא משתדל לבלות זמן רב בשיחות טלפון כדי לקבל את המידע הנחוץ לקראת כל משחק, במיוחד הסופרבול. "אני כמובן מדבר עם שחקנים ומאמנים של הקבוצות, אבל הרבה יותר אפקטיבי לדבר עם סגל המאמנים של הקבוצות היריבות. אם אני רוצה מידע או השגות על דנבר, אני מדבר עם המאמנים של הצ'יפס (שמשחקים מולם פעמיים בשנה – י.ש.). אני בטלפון עם המדיה בדנבר, או סיאטל לצורך העניין, לא מעט."

כשמתחילים לדבר תכל'ס, על המשחק, בומר עדיין מקבל את הניצוץ שאתה רוצה לראות על הפנים של מישהו בעמדה שלו. 35 שנים הוא בספורט, אחד המקימים והשדרים הראשונים של הרשת, והחן והחיבה למשחק לא הולכים לשום מקום. הוא עדיין יכול לשחזר את הרגעים הגדולים בקריירה באותה התלהבות ובפרטי פרטים, כמו ביום שראה אותם. כאחד ששידר את "התפיסה" של דווייט קלארק מהמסירה הבלתי נשכחת של מונטנה בינואר 82', מהלך שאפילו לא מוכתר כרגע הגדול ביותר בעיני ברמן, הוא נכח בהרבה מהאירועים היסטוריים שעיצבו את פני הספורט האמריקאי לאורך השנים.

איך לומדים על ווס וולקר? דרך היריבות(צילום: מערכת וואלה! NEWS, יואב שטיין)

***

מעניין היה לקבל את נקודת מבטו של ברמן על מאמן סיאטל, פיט קארול, אחרי השנים המתסכלות שהאחרון עבר בניו יורק, סן פרנסיסקו וניו אינגלנד. קארול אמר בעצמו שאחרי הפיטורים מהפטריוטס הוא עשה חשבון נפש על מי הוא כמאמן ועל הסגנון שלו ופיתח את עצמו מחדש לאורך כמעט עשור, אותו בילה כמאמן אוניברסיטת דרום קליפורניה (USC). "אחד היתרונות הגדולים של פיט הוא היכולת להערכה עצמית", אומר ברמן, "אנשים שוכחים את זה, אבל הוא היה מתאם או מאמן ראשי הרבה שנים ולמד המון בכל מקום בו היה. להסתכל פנימה, רק אתה עם עצמך ולהעריך את החסרונות והיתרונות שלך, זו לא משימה קלה. בכלל". את יכולת ההתבוננות והאבחנה של קארול כלפי האמצעים העומדים לרשותו והמתכון הנכון להצליח איתם הוא תרגם גם לאופן בו הוא מאמן את שחקניו בעיר הקפה.

ברמן המשיך לתאר כיצד קארול לקח קבוצה צעירה מאוד, שהיא למעשה כמעט קבוצת קולג' והשליך את המערכת שניהל בהצלחה ב-USC על הסיהוקס, תוך ביצוע התאמות לליגה של הגדולים. בקולג' אנחנו רואים הרבה מאמנים שמתוייגים כ"מאמנים של שחקנים", אבל להיות אחד כזה ב-NFL, ליגה בה להרבה אנשים המשחק הוא בעיקר מקצוע, זה לא פשוט כלל. ואם להיות אהוב על 53 שחקנים זה לא קשה מספיק, קארול גם נבחר לאחרונה על ידי כלל שחקני הליגה כמאמן שהם הכי היו רוצים לשחק עבורו. יש מאמנים שייכנסו להיסטוריה בזכות ההישגים ויש כאלה שהגדולה שלהם תיזכר בתרומה שלהם לשחקנים ולמשחק. ביום ראשון, פיט קארול ינסה ללכת בשתי הדרכים גם יחד.

עוד בוואלה!

עתיד החינוך והביטחון בישראל: ראשי המועצות האזוריות מדברים

בשיתוף - מרכז השלטון האזורי
יכול להיכנס להיסטוריה בשתי דרכים גם יחד. קארול(צילום: מערכת וואלה! NEWS, יואב שטיין)

***

לפני כמה ימים ישב ברמן לשיחה עם הנהנה העיקרי מהשיטה הייחודית של קארול, הקוורטרבק של סיאטל, ראסל ווילסון. "הכבוד שלו למשחק עומד בתחרות רק עם הרצון שלו לנצח", מספר ברמן, "וזה תמיד דבר נפלא לראות את זה אצל בחור צעיר כל כך". עם ההצלחה של הקבוצה העונה, נחשפו האוהדים יותר ויותר לדרכי ההתנהלות של ווילסון, על ומחוץ למגרש. ציטוטים כמו "הוא מגיע ראשון ועוזב אחרון כל אימון" או "נראה כאילו הוא לעולם לא מפסיק ללמוד, כל הזמן רושם הערות, חושב ומנסה דברים חדשים", נאמרו בשבוע האחרון על ידי שחקני שתי הקבוצות המעורבות. ווילסון רק בן 25, פייטון מאנינג כמעט בן 38 ולמרות פערי הגיל, אפשר לראות במהרה שהתנהלות כזו היא תוצר נלווה של אופי, לא ניסיון.

ברמן מכיר את המשחק טוב מדי מכדי להכריז כבר בנקודת הזמן הזו על ווילסון כאחד שישתלט על הליגה ויוזכר לצד הגדולים ביותר. "הוא עוד לא שם, אפילו אם הוא יזכה בסופרבול", הוא עונה לשאלה על עתידו של הקוורטרבק מוויסקונסין. יחד עם זאת, ברמן מעריך מאוד את תפיסת העולם של ווילסון ואם נדמה ש"ראסל-האסל" הוא מיסטר נייס גאי, כנראה שזוהי חזות בלבד. לפי ברמן, ווילסון יודע שהוא כאן כי מגיע לו וכי הוא עבד קשה והוא מודע למה הקבוצה שלו מסוגלת ובעיקר, למה הוא עצמו מסוגל. אולי זה הגובה ובחירת הדראפט הנמוכים שמדרבנים אותו בכל יום, אבל יש בווילסון משהו שעדיין קשה לשים עליו את האצבע במדויק. הוא יודע שהוא עומד בצילו של אחד הגדולים בהיסטוריה במשחק הזה והוא יודע, לא רק חושב – יודע, שהוא יכול לנצח אותו. הוא מפריד כמעט לגמרי בין כבוד והערכה לבין סנטימנטים וזו למעשה הרוח של כל שחקני הסיהוקס השבוע. דנבר קבוצה גדולה ויש לסיהוקס רק דברים טובים להגיד על שחקניה, אבל לתפיסתם, פייטון עומד לחזור להרי הרוקי בלי הלומברדי. אולי שחקני סיאטל הם צעירים שמתנהגים יפה, אבל פראיירים הם ממש לא.

ראסול ווילסון יודע שהוא יכול לנצח את פייטון(צילום: AP, Elaine Thompson)

***

שאלת מיליון הדולר, מאז גילינו את זהות שתי הקבוצות שישחקו בניו ג'רזי בסופרבול 48, היא מי תגבר: הגנת הסיהוקס המדורגת ראשונה בליגה או התקפת הברונקוס, גם היא במקום הראשון. 12 מ-15 ההגנות הכי טובות בליגה שהגיעו לסופרבול באותה עונה, גם ניצחו במשחק. זאת לעומת ארבעה קוורטרבקים שהגיעו לריקוד הגדול בעבר אחרי עונה עם הכי הרבה יארדים וטאצ'דאונים בליגה והמאזן שלהם עומד על 4:0. למעשה, אף מוסר מצטיין ורק שלוש מההתקפות הכי פוריות בעונה הסדירה זכו אי פעם בסופרבול.

בומר הדביק לפייטון את הכינוי "History Buster", "מנפץ ההיסטוריה" בתרגום חופשי. הוא טוען שאם יש אחד שיכול לשבור את סטטיסטיקות העבר זה מספר 18 בכתום. הוא מתבדח על כך שהטמפרטורה (פרנהייט) בסופרבול עשויה לעלות על התוצאה הסופית של המשחק ושבווגאס כבר בטח שמו איזה ליין מעניין על כך, לצד ליינים מוזרים אחרים. "האם סיאטל יכולה לעצור את דנבר על 20-24 נקודות ולנצח? אולי", אומר ברמן, שבטוח בדבר אחד. סיאטל תצטרך לרשום כניסות לאנדזון, כי פייטון יופיע למשחק כמו שאפשר וצריך לצפות מהשחקן הכי טוב בליגה השנה, שמגיע אחרי עונה שוברת שיאים. אם סיאטל תצא עם ידה על העליונה, זה לא יהיה בגלל הקור או בגלל העובדה שלמאנינג יש רקורד בעייתי בפלייאוף, אלא כי היא הייתה טובה יותר.

הניסיון להוציא הימור מוקדם נחל הצלחה פחותה אפילו מהניסיון של המדיה לדבר עם מרשואן לינץ'. ברמן לא מהמר על תוצאות משחקים לפני ה-NFL Countdown המסורתי. יכול להיות שהוא פשוט עוד לא הספיק לדבר עם האפסנאי או הרופא של הסיהוקס, כדי לקבל תמונה מלאה ומפורטת על ההכנה ועל כשירות השחקנים. לסיום, לגבי השאלה מתי יתלה את המיקרופון ויתפנה בלעדית למשחקי גולף דו-שבועיים עם מי שלא תרצו הוא ענה בפשטות אופיינית: "אני בן 58. האם אהיה כאן כשאהיה בן 78? לא. ברגע שארגיש שאני מזייף את זה, שאני לא מתרגש כמו שאני עכשיו, אודיע להם לפני שהם יודיעו לי." קלאס.

  • כריס ברמן

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully