זה מה שנשאר

לרווחת הצופה: "עם סיום המשחק, אוהדי הפועל תל אביב (11,000) מתבקשים להישאר באצטדיון, ואוהדי בית"ר ירושלים (1,500) מתבקשים לעזוב". כך הודיעו גאוני משטרת ישראל. האדומים החלו לשרוק בוז, וכמה מהם - מבוגרים שגם כך הטרידו אותם עם רדיוס מטומטם לנתניה - החלו לסור לכיוון היציאה. אוהדי בית"ר שרו להם "מחכים לכם בחוץ". בשעת לילה מאוחרת, אוהדת הפועל תל אביב התלוננה שהותקפה על ידי מספר אנשים, דבר שכנראה היה נמנע לו סדר היציאה היה הפוך.

אבל, למרות אירוע נקודתי זה ולמרות כחמישה עצורים שעשו קצת בלגן מחוץ לאצטדיון לפני המשחק, זה היה ערב שקט שאף אחד לא האמין שנקבל. גם מנהל האירוע סיכם: "זה היה אחד המשחקים הרגועים בין הפועל לבית"ר". אולי בגלל האצטדיון החדיש, אבל זה היה בית"ר-הפועל רק של כדורגל, ולא של שום דבר אחר. עם צמאי הדם הסליחה, אין לנו איך לספק את תאוותכם.

קהל הפועל תל אביב: חוקים אידיוטים גרמו להם לנדוד לנתניה. מצד אחד, מתקן נפלא. מצד שני, זה לא בלומפילד. מצד שלישי, הפקקים. מצד רביעי, האקוסטיקה. עם ניצחון גדול ראשון ב-14 חודשים, האדומים אולי סולחים לדיינים הצייתנים שפועלים על פי חוקים מיושנים. הדציבלים היטיבו איתם, גם התאורה. ציון: 9

קהל בית"ר ירושלים: וכדי שלא יהיה ספק, אנחנו מתייחסים רק למה שקרה בתוך האצטדיון. ומה שהיה שם זו הופעה מרשימה של אוהדי בית"ר - מהמרשימות שבהן. תמיכה גם בפיגור כפול, הרבה רעש והרבה צבע, והרבה הרבה כיף. ציון: 9

בפינת האנקדוטה: 8 פנדלים בעט עומר דמארי בליגת העל. 8 ברשת. "נו, למה אמרת את זה?", שאל בסיום. "עם הנאחס הזה, אחמיץ את הפנדל הבא". השאלה: עבור איזה קבוצה תבעט אותו?

הפועל תל אביב ניצחה 1:3 את בית"ר ירושלים

דמארי: יש מחשבה שזה המשחק האחרון שלי

רוני לוי: ראיתי הרבה נקודות אור

"תאנק יו פוג'יקום! יאללה הפועל!", צווח בסארט עבדורחימי למיקרופון שהרגע הכתיר אותו לשחקן המצטיין. הגאון המטורף בן ה-23, עם מבט של מכשפה ושיער מטאטא, אסף את הדיוידי החדש שלו ועלה מעלה במדרגות לכיוון האוטובוס של הפועל תל אביב. הוא היה גיבור המשחק, אבל בכל זאת התבייש לצאת אל המצלמות ולתת לכולם להכיר אותו. כשעבר רק הסכים לומר שהוא נהנה מכל רגע ו"אני מוסלמי, אבל לא כרעתי על ארבע כדי לעשות דווקא לבית"ר. וכן, אני יודע מה הם דעתם על מוסלמים. סיפרו לי".

מה שלא סיפרו לאף אחד מאיתנו זה מה שיש לו בגנים. הוא סילון מופרע - תוך חמש שניות הגיע מהקו אל מול השער ושחרר בעיטה על רגל אחת תוך כדי נפילה לאחור. פנימה. המבצע שהוביל לפנדל, אם בכלל היה כזה, היה יפה עוד יותר. כמו שכולנו ניסינו כשהיינו ילדים - הוא פשוט זרק את הכדור קדימה ורץ מהר יותר מכולם. יותר מכל רואים כמה הוא לא חושב לפני שהוא עושה, וכמה שזה בדיוק מה שהפועל תל אביב צריכה.

בדקה ה-44 הופעלה שוב אזעקת העשן, אבל כבר לא היה עשן באצטדיון. זה היה עבדורחימי, שלהט בכל מהלך ומהלך. הוא השחקן הכי חזק והכי מהיר והכי מפתיע בהפועל תל אביב, ויש עוד תכונה שמאפיינת אותו: הוא הכדורגלן היחיד בישראל שרואים את היציאה מהמקום שלו גם בתמונות סטילס. כשמסתכלים פוטנציאל נטו, קשה לראות שחקן בליגת העל שיהיה שווה יותר כסף ממה שהוא יהיה שווה. כן, עד כדי כך.

בלתי נתפס שהוא נזרק למערכה כברירת מחדל, אחרי הקפאה ארוכה, כששום דבר לא עבד. אבל הסיפור של עבדורחימי זה הסיפור של הפועל תל אביב כולה - ברירת מחדל שפתאום עובדת. עבדורחימי הוא גם הסיפור של רב"ש.

בחולצה קצרה שמשדרת פייט, רן בן שמעון התחיל את המשחק הזה עם שיניים בין הסכין ולעד מחוץ לאיזור הטכני. בסיום המשחק, כשהוא נראה שלו יותר וצעיר יותר, ניסה לשדר שאין פה שום רצון לסתום פיות ולהוכיח, ושלא מדובר בניצחון אישי על המבקרים, אבל גם הוא הודה שהתשובה שלו נאלצת להיות "מלאכותית". כי רב"ש, שסבל המון מגורמים רבים בחודש שעבר - בעיקר מגורמים חסרי מושג - לבטח מרגיש ניצחון אישי קטן, מן שקט שמרחף מעל לכאוס. האמת, מגיע לו. יותר מזה - מגיע למעמד המאמן בישראל.

14 קבוצות בשתי הליגות הבכירות כאן כבר החליפו מאמנים - נתון מופרע וחסר כל היגיון לחודש ינואר. בדצמבר, גם רב"ש היה אמור להיות ברשימה הזו. ככה אמרו, ככה הציעו, ככה חשבו, ככה כתבו. מאמן שהגיע לתפקיד מסוים כדי לעבוד וליצור, 'נשלח' הביתה רק כי לא הביא תוצאות אינסטנט. לפי יותר מדי אנשים, רק העובדה שלהפועל אין כסף השאירה את רב"ש בחודורוב. אם אכן כך, נקווה שאותם אנשים קמו היום בבוקר, הסתכלו על עצמם במראה והודו בקול: מזל שלא הקשבנו לעצמנו.

כי הנה, רב"ש נשאר, והפועל תל אביב התייצבה. אחרי תקופה קשה, האדומים במקום השלישי, ואירופה כבר לא רחוקה - היא פה. וגם אם שוב תבוא מפולת, נקווה שהחודש האחרון יהווה תקדים - כי בכל זאת יש דרך באופק ואפילו - אם ימשיכו שלא להפריע - יש עתיד.

ומולם, קחו את בית"ר ירושלים. באותו דצמבר היא החליפה מאמן. אלי כהן פוטר בגלל 42% הצלחה, ורוני לוי, שמונה במקומו, בקושי מגרד את ה-28%. רוני לוי מאמן ראוי, ומול שלוש טבעות אליפות אנחנו לא מסתבכים, אבל התחלופה הזו - והסטטיסטיקה - מראה עד כמה בניית הקבוצה של אלי טביב היתה מופרכת. יותר מדי שחקנים חשובים עזבו, יותר מדי שחקנים לא חשובים הגיעו, ומאמן שהיה צריך לבנות לא קיבל מושכות לשנייה. ורוני לוי בא, ושוב הקבוצה התחלפה. שימו לב שפתאום אבירם ברוכיאן, שחקן שהגיע באמצע העונה, הוא מוותיקי ההרכב. בעוד שבועיים לא נזהה את ה-11.

עוד בנייה ועוד בנייה, אבל בית"ר רק חמש נקודות מהקו האדום. בתוך חצי עונה הצליחו בירושלים לבנות שתי קבוצות שונות עם "שאיפות פלייאוף עליון", ובעצם בנו שתי קבוצות שביום טוב מגרדות את המקום השמיני.

וזה כל ההבדל - בין קבוצה שרצתה לשנות אבל לא יכלה, ולכן הצליחה, לבין קבוצה ששינתה יותר מדי ונמצאת נמוך יותר מנקודת ההתחלה. באופן אירוני, רוני לוי דיבר בסיום על "סבלנות". הוא כמובן לא אשם בכך שהבוס שלו לא מכיר בתכונה הזו ופיטר את קודמו, ויש לקוות בשבילו ובשביל בית"ר שהוא כן יקבל את הסבלנות הזו. תשאלו את רב"ש - זה משתלם מתישהו.

כשחיים רמון ואביגיל שרעבי נתפסים באותו פריים, אתה יודע שתקבל משחק מיוחד. כזה שבו עבדורחימי MVP; שבו דמארי שוב כובש שער 'אחרון'; שבו איתי שכטר כובש שער רבע שנייה לאחר שנכנס כמחליף, ומרוב תשוקה להפועל רץ את כל המגרש כל כך מהר עד שנראה שבסוף המסלול מחכה ג'ורדי קרויף עם עט וצעיף. אבל לא, שכטר (7 שערים - אין חלוץ במכבי שכבש יותר) הגיע עד לקהל האדום, וחגג כמו שמזמן לא. כך עשו כולם. שנה ארוכה שהחבר'ה האלה לא הרימו ידיים ל"אולה, אולה" המסורתי, זה שמכבי תל אביב והפועל באר שבע כל כך רגילות לעשות, זה שהפועל תל אביב כל כך חלודה בביצועו.

בסיום, אחרי ניצחון ראשון על בית"ר מזה שנתיים וחצי ונקמה ראשונה באקס, צווחו אוהדי הפועל: "אלי טביב, תבוא לפה". וטביב בכלל במיאמי. תגידו מה שתגידו, טיימינג תמיד היה לו.

לתגובות והצעות: orenjos@walla.co.il

נתונים: אתר דריבליסט