הומלסים: סיפורם של אוהדי קובנטרי סיטי

שמעתם פעם על אוהדים שנוהרים בהמוניהם למשחקי החוץ, אך מחרימים את משחקי הבית? שמעתם על מועדון שנוטש את אצטדיונו החדיש בגלל שאינו מסוגל לשלם עליו, אך הוגה במקביל תוכניות לבנות איצטדיון חדיש אחר? זהו סיפורה של קובנטרי סיטי, דוגמא מאלפת לשפל אליו עלולה להתדרדר קבוצה מפוארת בגלל ניהול ביזארי במיוחד.

לפני שמדברים על פארסה, חשוב להזכיר את האיש שאחראי למסורת הנהדרת. בכניסה לאצטדיון ריקו ארינה הוקם בקיץ 2011 פסלו של ג'ימי היל. מעשיו הרבים בכדורגל האנגלי, בו מילא כל תפקיד אפשרי, מיו"ר מהפכני של ארגון השחקנים ועד פרשן בכיר ב-BBC, ראויים לכתבה נפרדת. לקובנטרי הוא הגיע ב-1961, כמנג'ר צעיר בן 39 מיד אחרי שתלה את הנעליים, ובנה את המועדון במו ידיו. עד אז שיחקה הקבוצה בכחול-לבן, והיל היה זה שהציע להחליף את צבע החולצות והמכנסיים לתכלת, המציא את הכינוי סקאיי בלוז, והחדיר שאפתנות אין קץ לכל פינה במועדון. קובנטרי, שהיתה קבוצה זניחה בליגה השלישית, עלתה עם היל לליגה השניה ב-1964, וכעבור שלוש שנים נוספות חגגה עליה נוספת לליגה הבכירה, לראשונה בתולדותיה.

המנג'ר לא חיכה למשחק הבכורה החגיגי בטופ – הוא התפטר באופן מפתיע, גם אם חזר בהמשך כיו"ר. אתו ובלעדיו בילתה קובנטרי 34 שנים רצופות בליגה הראשונה באנגליה. היא ידעה את מגבלותיה, מעולם לא היו לה יומרות בצמרת, אך זה גם סוד הסיפור – המועדון נוהל היטב בהתאם ליכולותיו הכלכליות. השיא הגיע ב-1987, כאשר קובנטרי זכתה כנגד כל הסיכויים בגביע האנגלי, עם ניצחון 2:3 על טוטנהאם בגמר בוומבלי.

כרסום ביסודות החל דווקא בעידן מנג'ר מפורסם, גורדון סטראכן הסקוטי, אשר הגיע לקבוצה כדי לסיים קריירה כשחקן פעיל וקודם לספסל. אחרי השקעה בשחקנים עם שמות גדולים שלא הוכיחו את עצמם, בין היתר רובי קין הצעיר, ירדה קובנטרי ב-2001. מאז העסק רק נעשה גרוע יותר, מכירה סיטונאית של כוכבים דוגמת קרייג בלאמי וכריס קירקלנד לא עזרה, הכספים אזלו, האקדמיה עמדה בפני סגירה, ואוהדים הקימו קרן שנועדה להשאיר את המועדון בחיים.

במקביל לנסיגה המקצועית והכלכלית, החליטה ההנהלה על מעבר לאצטדיון חדש, כפי שעשו קבוצות אחרות בסדר גודל דומה, כמו דרבי קאונטי או סאות'המפטון. מאז 1899 שיחקה קובנטרי באיצטדיון הייפילד רואד הישן והטוב, אותו מילאו בדרך כלל 23 אלף אוהדים נלהבים. הוא עבר שדרוגים במהלך השנים, אך רבים הרגישו שהגיע הזמן להתחדש. מצוקת החניה ליד המתקן במרכז העיר היתה בלתי נסבלת, השירותים שניתנו לאוהד לא ענו על הדרישות המודרניות. דיבורים על אצטדיון חדיש בצפון העיר החלו עוד ב-1999, בתקווה לקיים בו משחקים בגביע העולם ב-2006, אך אנגליה הפסידה את האירוח לגרמניה, והתוכניות נדחו מעט. הן ייצאו לדרך דווקא כאשר קובנטרי כבר היתה בליגת המשנה.

מהי מטרתו העיקרית של אצטדיון חדש? תשאלו מועדונים שמצליחים להפוך אותו לרווחי – למשל את ארסנל. בניגוד למתקנים המיושנים, אצטדיונים מודרניים מספקים הכנסה נוספת לקבוצות. יש בהם מרכזי קניות, חדרי אירוח, בתי קזינו, לעתים בתי מלון, ובמקרים קיצוניים אפילו בתי קברות (ע"ע אספניול). הקמת פרויקט מסוג זה דורשת השקעה כספית עצומה, אך עם ניהול נכון היא עשויה להשתלם בטווח הבינוני והארוך.

במקרה של קובנטרי, ניהול נכון כלל לא עמד על הפרק. אחרי שמכירת הייפילד רואד הושלמה, התברר למועדון שאין ברשותו אמצעים כספיים לממן בניית אצטדיון חדש. בצר לה, פנתה ההנהלה לעיריית קובנטרי בבקשה לסיוע ונענתה בחיוב. אליה וקוץ בה – היא גם קיבלה לידיה בעלות על 50 אחוזים מהמתקן. המחצית השניה הייתה אמורה להיות שייכת למועדון, אך הוא לא הצליח לעמוד אפילו בחלק זה, והוא הלך למלכ"ר מקומי. לקובנטרי סיטי עמדה האפשרות לרכוש בחזרה 50 אחוזים אלה, אך בהיעדר תקציב מספק היא מעולם לא מומשה.

ריקו ארינה נבנתה לתפארת הממלכה האנגלית, עם 32 אלף מקומות ישיבה, מרכזי קניות וקזינו, ונפתחה ב-2006. מאז נערכו בה מופעים של אואזיס, קולדפליי וברוס ספרינגסטין, וגם משחקי כדורגל במסגרת אולימפיאדת לונדון. אלא שהמועדון לא רואה אגורה שחוקה מההכנסות שייצר האצטדיון החדש כי מעולם לא היתה לו בעלות עליו. נהפוך הוא – קובנטרי סיטי חתמה על חוזה חכירה מול החברה שהקימו הבעלים. לפי ההסכם, העלות החודשית עמדה על 100 אלף ליש"ט לחודש, כלומר 1.2 מיליון לשנה – סכום עתק במונחים של ליגת המשנה. התקוות היו לשוב לפרמייר-ליג ולשפר את המאזנים, אך המציאות על הדשא היתה הפוכה. קובנטרי מעולם לא התקרבה לעליה, והסתבכה לעתים תכופות במאבקי תחתית. ב-2008 היא ניצלה עם המון מזל במחזור האחרון, כעבור ארבע שנים גם המזל אזל. שנה אחרי שהפסל של ג'ימי היל הועמד בכניסה הראשית, קרס מפעל חייו, ותמו להן 48 השנים של קובנטרי סיטי בשתי הליגות הבכירות. היא חזרה לליגה השלישית.

באופן אבסורדי, אפשרות הירידה כלל לא נלקחה בחשבון בעת החתימה על הסכם החכירה, ולכן הסכום האסטרונומי נותר בעינו גם כאשר הכנסות המועדון ירדו דרמטית. קובנטרי ביקשה לבעלי האצטדיון להוריד את גובה התשלומים ונתקלה בסירוב מוחלט. אז היא סירבה להעביר את הכספים, ובעונה שעברה הורדו 10 נקודות ממאזנה בשל קשיים כלכליים. בהינתן העונש, סיכוייה לחזור לליגת המשנה היו קטנים עד אפסיים, אבל בעיריית קובנטרי סירבו להתחשב. "המועדון טוען שהוא מפסיד חצי מיליון ליש"ט בחודש, למה הוא מפיל את כל התיק על 100 אלף?", תהו שם.

הסכסוך נמשך במשך כל העונה שעברה, עשה כותרות רבות בתקשורת המקומית, ובשלב מסוים החליטה ההנהלה כי אינה מסוגלת לשלם על משחקים בריקו ארינה. ואם תהיתם, אי אפשר לחזור להייפילד לרואד כי הוא נהרס ובמקומו הוקמה שכונת מגורים. אז מה עושים? מחפשים משקיע שיקים עוד אצטדיון חדש, ובינתיים מעבירים את משחקי הבית לעיר אחרת. היעד שנבחר אחרי שקילת המועמדות הוא אצטדיונה של נורתהמפטון טאון מהליגה הרביעית, המרוחק כ-50 קילומטרים מקובנטרי. האוהדים הנאמנים הוכו בהלם מוחלט. כיצד אפשר לגנוב את הקבוצה ולהותיר את העיר מיותמת? גם העירייה והמלכ"ר, בעלי האצטדיון, לא ראו את אובדן ההכנסות בעין יפה, ואפילו איימו לתבוע את נורתהמפטון.

בשלב זה אפשר לעייף את הקורא עם שלל פרטים משפטיים, ניסיונות אוהדים להחדיר נציגים להנהלה, ופרוטוקולים של ישיבות אינסופיות בהשתתפות בעלי אינטרסים רבים. אבל למה לגרום לכם לפהק ולסגור את הדפדפן? הרי אפילו העיתונאים המקומיים בקובנטרי כבר מזמן איבדו את הצפון. בשורה התחתונה, על אף המחאה הציבורית, עזבה קובנטרי סיטי את העיר לאיצטדיון סיקספילדס הקטנטן בעל 7,600 מקומות בלבד. במקביל הורדו שוב ממאזנה 10 נקודות בתחילת העונה הנוכחית. אוהדיה ניצבו בפני דילמה קשה מנשוא – האם להמשיך לתמוך במועדון האהוב, או להעניש את ההנהלה השנואה ולהחרים את המשחקים?

חלק קטן, כמו האוהדת המפורסמת ביותר בעיר, פט רייבולד שהחמיצה שני משחקים בלבד במשך 55 שנה, בחרו לנסוע לנורתהמפטון בלב כבד, עם דמעות בעיניים. החלטה שקיבלו רבים אחרים היתה מקורית – לא באים למשחקי "הבית", אבל כן מעודדים במשחקי החוץ. כאשר שיחקה קובנטרי בליגת המשנה, הגיעו לריקו ארינה קרוב ל-20 אלף צופים למשחק בממוצע. בעונה שעברה עמד הממוצע על 11 אלף – נתון מעולה עבור הליגה השלישית. העונה באים לסיקספילדס אלפיים מעריצי קובנטרי בלבד – הסטטיסטיקה הנמוכה ביותר בליגה. לעומת זאת, קובנטרי נהנתה מתמיכתם של יותר מ-3,000 אוהדיה כאשר התארחה אצל וולבס, פורט וייל ומילטון קיינס דונס.

המחרימים דווקא מפסידים משחקים מצוינים. עם המנג'ר הסקוטי סטיבן פרסלי על הקווים, מציגה קובנטרי משחק סופר התקפי ומצליחה מעבר לציפיות מהסגל. אלה שהרחיקו לנורתהמפטון חזו בניצחון 4:5 על בריסטול סיטי, תיקו 4:4 מול פרסטון, וגם 2:4 על פיטרבורו. ממוצע הכיבושים ב-26 משחקיה של קובנטרי העונה מגיע לכארבעה, עם 55 שערי זכות ו-45 שערי חובה. אלמלא הורדת הנקודות, היא היתה מדורגת כיום במקום השישי המוביל לפלייאוף עליה.

האוהדים המתוסכלים, שלא מבינים מהיכן יבוא כסף לבניית אצטדיון חדש נוסף בעירם ולא יודעים כיצד תסתיים הסאגה האומללה, לפחות שואבים עידוד מהתוצאות על הדשא. יאו מוקריצקי, אחד ממנהיגי קרן האוהדים, אומר: "התמיכה במשחקי החוץ מראה את התשוקה ואת האהבה שלנו לקבוצה, וגם את ההערכה העצומה שאנחנו רוכשים לשחקנים ולצוות המקצועי בראשות פרסלי. בימים קשים אלה, היכולת על הדשא נותנת לנו תקווה לעתיד טוב יותר".

הערב תהיה זו שעתם היפה של אוהדי קובנטרי, כאשר קבוצתם תתארח במסגרת הגביע האנגלי אצל התותחנים שעזבו את הייבורי והצליחו הרבה יותר מאלה שעזבו את הייפילד. בעונה שעברה הסתיים ביקורה באצטדיון האמירויות בתבוסה 6:1 בגביע הליגה, ואפילו אנדריי ארשבין הבקיע. אבל הפעם, עם מומנטום אחר, הקרב עשוי אולי להיות קצת יותר שקול. האוהדים בתכלת שימלאו את היציע שלהם מאמינים שבתוך הסיוט המתמשך מגיע להם קצת נחת.