התופת של דאנטה

במאי 1984 ניגש לותאר מתיאוס לבעוט את הפנדל הראשון בדו-קרב בגמר הגביע הגרמני בין באיירן מינכן לבורוסיה מנשנגלדבאך. הוא החמיץ, באיירן ניצחה בסופו של דבר, והסערה התקשורתית הייתה לא קטנה, כי מתיאוס סיכם הרבה לפני המשחק על המעבר ליריבה הבווארית. גרמניה נזכרה באירוע הזה לפני קצת פחות משנתיים, כאשר דאנטה הלך לנקודה הלבנה בחצי-גמר הגביע בין גלדבאך לבאיירן, בעוד שמועות מרחפות על מעברו הצפוי לאליאנץ ארנה. הבלם הברזילאי החמיץ ובאיירן עלתה. באפריל 2012 המכירה סוכמה רשמית, תמורת כ-4.5 מיליון יורו. ואולם, בניגוד למתיאוס, אוהדי מנשנגלדבאך מעולם לא ראו בדאנטה בוגד – גם כי הוא לא בוגר המועדון, וגם כי הבינו לליבו כאשר אמר שאי אפשר לסרב להצעה מסוג זה. אחרי הכול, דאנטה בנה את הקריירה בהדרגה וביסודיות, עד שהגיע לטופ.

בעצם, זהו אנדרסטייטמנט. דאנטה גדל במשפחה עניה מאוד בשכונה קשה בעיר הולדתו סלבדור במרכז ברזיל. אחרי שהתנסויות בקבוצות ילדים מקומיות זניחות לא הניבו דבר, הוא הבין בגיל 15 כי עליו לצאת למסע כדי להגשים את החלום. לא כל קרוביו עודדו אותו, סבו אמר שהנער יצא מדעתו, אבל דאנטה מכר את קונסולת המשחקים כדי לממן כרטיסים לאוטובוס ויצא לדרך. כעבור כמעט שנתיים, אחרי מבחנים כושלים בדרך, הוא הגיע סוף כל סוף למקום בו הסכימו להסתכל עליו בעיניים אחרות – ז'ובנטודה, אז עדיין קבוצה מהליגה הבכירה. מדובר במועדון מהעיר קשיאס-דו-סול, המרוחקת כ-3,000 קילומטרים מסלבדור, בקצה הדרומי של המדינה. קר שם בחורף, ומנהלי הקבוצה העניקו לדאנטה כמה סוודרים כאשר ראו שאין לו בגדים משלו.

היה זה ב-2001. יותר משנתיים בילה דאנטה בז'ובנטודה, ובשבועות האחרונים בקבוצה בה הכיר בלם אלמוני אחר, טיאגו סילבה. גם דרכו לצמרת העולמית היתה מוזרה, אם כי שונה בתכלית מזו של דאנטה – כוכב מילאן לשעבר שמנהיג כיום את פריז סן ז'רמן כמעט מת משחפת בבית חולים במוסקבה (אתם מוזמנים לקרוא הכול על כך כאן). סקאוטים אירופים פקדו באופן קבוע את ז'ובנטודה, וב-2004 עשה דאנטה את דרכו לליל, תוך שהוא משאיר את טיאגו סילבה כמחליפו. יחלוף כמעט עשור עד שהשניים ייפגשו שוב, במדי הנבחרת.

עבור צעיר בן 20, שעבר לתרבות אחרת לגמרי ולא ידע צרפתית, ההסתגלות לא הייתה פשוטה. המאמן קלוד פואל לא טרח לעזור לברזילאי יתר על המידה. הוא בנה את מרכז ההגנה סביב רפאל שמיץ הברזילאי, ולא ראה בדאנטה פוטנציאל רב, עד שזרק אותו לבסוף לקבוצת המילואים. זה היה המקום בו אותר הבלם על ידי מוגי באיאט, המנהל הספורטיבי של שרלרואה, אחיינו של הבעלים האיראני הראוותני עבאס באיאט. "הלכתי למשחק המילואים של ליל כדי לבחון שחקן אחר, אבל מיד התרשמתי מדאנטה. היתה לו יכולת נפלאה".

ג'קי מטהייסן, מאמן שרלרואה אז, בסוף 2006, מעיד: "היתה התרגשות גדולה כאשר התבשרנו על ההחתמה של דאנטה. אחרי שהעסקה כבר נסגרה, באיאט התמחק עוד קצת על המחיר והוריד אותו. עד כדי כך ליל לא העריכה את הבלם". לא צחוק – הסכום הסופי נקבע על 200 אלף יורו. הפעם הנסיעה היתה קצרה. שעה וחצי בכביש מהיר מצפון צרפת לבלגיה. "כאשר עזבתי את ליל, אף אחד שם לא האמין שאגיע לאנשהו בקריירה", נזכר לפני דאנטה.

בחודשים הראשונים בשרלרואה כבר היה דאנטה שחקן הרכב קבוע, ואף הרשים קבוצות גדולות יותר. אלא שהן היססו. באיאט ניסה להציע אותו לאנדרלכט, קלאב ברוז' וגנק, וקיבל מכולן תשובה שלילית. רק סטנדרד ליאז' הימרה עליו בינואר 2007, והמאמן מישל פרודום לקח את הברזילאי מספר צעדים קדימה. "פרודום היה כמו אבא בשבילי. הוא נתן לי המון עצות טכניות וטקטיות". הקריירה פרחה, ובעונת 2007/08 היה דאנטה חלק אינטגרלי מהגנת ברזל שספגה 19 שערים ב-34 משחקים בדרך לאליפות ראשונה עבור המועדון מליאז' מזה 25 שנה.

כך קיבלה סטנדרד כרטיס למוקדמות ליגת האלופות, ודאנטה התנסה לראשונה בחייו, כשהוא כמעט בן 25, בזירה הבינלאומית. אלופת בלגיה קיבלה את ליברפול של רפא בניטס, אז סגנית אלופת אנגליה, והקרב ביניהן, אשר היווה גם סוג של דרבי ישראלי בין יוסי בניון לסלים טועמה, היה צמוד הרבה יותר מהצפוי. דאנטה, שתופקד באופן חריג כמגן שמאלי, והעורף של סטנדרד עשו עבודה מופלאה, ושני המשחקים הסתיימו ב-0:0. הגומלין באנפילד הלך להארכה, ובדקה ה-118 איחר הברזילאי בסגירה של דירק קויט, אשר הרשית ויצא לחגיגה מטורפת.

האכזבה היתה עצומה, אך בשלב זה שמו של דאנטה כבר הלך לפניו בבלגיה, ובליגות בכירות יותר החלו להתעניין בו. ההצעה של מנשנגלדבאך היתה טובה, והברזילאי עשה את דרכו לבונדסליגה בינואר 2009. אלא שגם באחת הליגות הטובות בעולם, הוא לא חשב אפילו בחלומות הפרועים ביותר שיש לו סיכוי להגיע לסלסאו. עובדה – בשלהי 2009 הוא ניגש לשגרירות הבלגית בגרמניה והגיש מסמכים במטרה להתאזרח. "יהיה זה כבוד גדול עבורי ללבוש את החולצה האדומה של בלגיה", אמר הברזילאי. סביר להניח שהיה לו היום מקום של כבוד גם בסגל עמוס הכוכבים של מרק וילמוטס, לצידו של וינסנט קומפאני, אבל השאיפה הזו מעולם לא התגשמה. למזלו.

את השנתיים הראשונות בגרמניה, עם האנס מאייר ובהמשך מיכאל פרונצק כמאמנים, העביר דאנטה במאבקי תחתית, והפריצה הגדולה שלו הגיעה כאשר המצב הנואש מתחת לקו האדום גרם להזעקתו של לוסיאן פאברה השווייצרי. הנחיותיו של אשף הארגון בהגנה סייעו מאוד לקידומו המקצועי של דאנטה, וגם שיתוף הפעולה שלו עם השוער הצעיר מארק-אנדרה טר סטגן שתפס לפתע מקום קבוע בין הקורות היה מצוין. גלדבאך שרדה בליגה בעור שיניה ב-2011, ובעונה שלאחר מכן חוותה הרפתקה מופלאה בצמרת הגבוהה, שכלל צמד ניצחונות על באיירן. את השני שבהם, באיצטדיון הביתי, החמיץ דאנטה בגלל צבירת צהובים, אבל יכולתו במחזור הראשון, ב-0:1 במינכן, הספיקה כדי ששמו יירשם בפנקסם של יופ היינקס ואולי הנס.

הנתון המדהים ביותר במכירה של דאנטה לבוואריה הוא המחיר. הוא נראה מגוחך כבר בעת החתימה, וממדי הגניבה הלכו והתעצמו עם כל שבוע שחלף. דאנטה היה המרכיב החסר בעורף של היינקס – אחת התוספות החשובות ביותר שהפכה את הלוזרית הגדולה של 2012, אשר סיימה במקום השני בכל החזיתות, לווינרית האדירה של 2013 עם זכיה בכל התארים האפשריים. לבסוף, לפני שנה בדיוק, הגיעה גם שיחת הטלפון המיוחלת מלואיס פליפה סקולארי. היא הוכחה כנכונה במיוחד כאשר באיירן שמרה על שער נקי בארבעת משחקיה מול יובנטוס וברצלונה בשלבי הנוקאאוט בליגת האלופות.

כיום, בגיל 30, כעשור וחצי אחרי שמכר את הקונסולה, נמצא הבלם הברזילאי בשיא כושרו. הוא ממש לא כועס על אלה שהספידו אותו בעבר, והתלהב לבקר בליל במסגרת שלב הבתים בליגת האלופות בעונה שעברה – הוא גם יצא עם ניצחון 0:1. חזרה למנשנגלדבאך תמיד מרגשת עבורו אפילו יותר. דאנטה תמיד ישמור פינה חמה מאוד בלב לקבוצה שהיתה עבורו בית, ולמאמן שטיפח אותו.

אולי בגלל זה הוא לא מצטיין במיוחד מולה. בעונה שעברה ספגה באיירן שלושה שערים ב-10 הדקות הראשונות במנשנגלדבאך בניצחון 3:4. העונה היא פתחה עם ניצחון 1:3 ביתי מולה, אבל דאנטה כבש שער עצמי מגושם למדי.

האם הוא יפשל שוב? אולי הדיווחים על מעבר אפשרי למנצ'סטר יונייטד יוציאו אותו מריכוז? את האליפות אף אחד כבר לא יקח מבאיירן, אבל לפחות שמישהו יקטע את רצף המשחקים ללא הפסד! גלדבאך, בעלת מאזן ביתי כמעט מושלם, היא אחת הקבוצות הבודדות שיכולות לפחות לחלום על זה.

מוזר, אבל לאציו לא הצליחה לגבור על הגברת הזקנה בליגה כבר יותר מעשור. הניצחון האחרון נרשם בימי רוברטו מאנצ'יני כמאמן, בדצמבר 2003, אז הגיעה יובה של מרצ'לו ליפי מוכה לאולימפיקו אחרי פיאסקו ביתי מול אינטר, וחטפה 0:2 בהצגה גדולה של סטפאנו פיורה וברנארדו קוראדי. הקשר, שנחשב בזמנו לאחד המוכשרים בארץ המגף, בישל את השער הראשון לחלוץ החסון, שהחזיר לו עם אסיסט משלו. יש משהו עצוב בגורל שחקנים מסוג זה – כולם מכירים אותם כשהם בשיאם, אבל הם נשכחים במהרה כאילו לא היו קיימים כלל. בתום עונת 2003/04, שהיתה נהדרת עבור פיורה וקוראדי, הם נכללו בצוותא בסגל איטליה לאליפות אירופה, ובקיץ עשו את דרכם לאלופת ספרד, ולנסיה, לבקשת קלאודיו ראניירי שירש את רפא בניטס. זה היה הרגע בו הקריירה המבטיחה של השניים צללה למעמקים – הם נכשלו בליגה הספרדית, ברחו ממנה, אבל מעולם לא שיקמו את הקריירה.

והנה לכם ראניירי כיום. חלומו לזכות באליפות ראשונה בקריירה עם מונאקו דועך בשבועות האחרונים, והוא ספג מכה קשה במיוחד כאשר רדאמל פלקאו נפצע אתמול במשחק גביע זניח. מאחר ואנחנו בינואר, לבעלים דמיטרי ריבולובלב יש הזדמנות לצאת באופן מיידי לשוק, או אולי לבטל את ההשאלה של הרכש החדש לאסינה טראורה לאברטון, אבל בינתיים יעמוד באור הזרקורים הכשרון הנפלא של עמנואל ריבייר. הסקורר הצרפתי שהגיע לפני שנה מטולוז פתח את העונה נהדר, במאזנו שער ליגה אחד בלבד פחות מפלקאו, ובכל זאת לא מקבל אשראי גדול במיוחד במועדון, עד כדי כך שסטוק סיטי חושבת שהיא יכולה להחתים אותו תמורת חמישה מיליון ליש"ט בלבד. אחרי צמד בגביע, יהיה המשחק מול מארסיי חשוב מאוד לעתידו של החלוץ בן ה-23 בריביירה, והוא זוכר כיצד הבקיע בספטמבר את שער הניצחון באיצטדיון ולודרום בסיבוב הראשון. זה הזמן להצטיין שוב.

מאמן אנדרלכט ג'ון ואן דן ברון, שנמצא גם כך בלחץ לא קטן לאור הפיגור המשמעותי מסטנדרד ליאז', נמצא בבעיה גדולה לקראת אחד המשחקים הטעונים של העונה – כל שועריו סוחבים פציעות בברכיים. סילביו פרוטו דרש להתחלף בהפסד המתסכל במכלן במחזור האחרון, שוער המשנה תומאס קמינסקי לא שיחק כבר חודשיים, וגם השוער השלישי, דייבי רוף, שנאלץ לעמוד בין הקורות במקום פרוטו, עשה זאת כשהוא לא כשיר. הצוות הרפואי מבטיח לעשות הכל כדי להכשיר לפחות אחד מהם עד יום ראשון, אך בינתיים הזמן פועל לרעתם. במצב כזה, אנדרלכט לא היתה מתנגדת להכניס לשער אפילו את מאמן היריבה, מישל פרודום האגדי. טוב, הוא לא ייטול חלק במשחק הזה גם בתפקידו – פרודום הושעה על ידי ההתאחדות על התפרצות זעם לעבר השופט אחרי שברוז' שמטה נקודות מול לירסה. לפחות השוער האמיתי שלו, מתיו ריאן, מוכן. כדאי לשים לב לאוסטרלי הצעיר הזה, אגב. בקצב הנוכחי הוא עוד עשוי לקבל את האפודה הראשונה של נבחרתו במונדיאל.