ארבע דקות לתום המשחק מול סן דייגו ביום ראשון החולף, הכדור חזר לדנבר. הברונקוס, שהובילו כבר 0:14 ו-7:24, מצאו את עצמם פתאום רק ביתרון 17:24 וכאשר היריבה במומנטום רציני. ההגנה, שאיבדה את מגן הפינה כריס האריס במחצית השנייה, נראתה על הקרשים והיה ברור שאם הכדור יחזור לפיליפ ריוורס והתקפת הצ'ארג'רס, זה ייגמר ברע. הכול ישב חזק מאוד על הכתפיים של פייטון מאנינג.
עוד לפני שפייטון הספיק לצעוק "אומהה", אופסייד החזיר את הדרייב חמישה יארדים לאחור. ניסיון ריצה וניסיון מסירה לא מוצלחים לאחר מכן ודנבר עמדה בפני דאון שלישי ו-17 יארד לעבור, אחרי שהורידה רק דקה מהשעון. "אוי לא, לא שוב", הייתה המחשבה בראשו של כל אוהד של הברונקוס ובראשו של כל מי שעקב אחרי הקריירה המפוארת של פייטון מאנינג. אולי אפילו בראשו של פייטון עצמו התגנבה המחשבה הזו. הרי כמה פעמים הוא כבר מצא את עצמו במצב הזה? בנקודה הזאת? הרבה יותר מדי.
בדיוק לפני שנה, עם יתרון טאצ'דאון ושלוש וחצי דקות לסיום, מאנינג ודנבר קיבלו את הכדור. במצב של דאון שלישי ושבעה יארדים לעבור, הברונקוס רצו לשום מקום והכריחו את בולטימור לקחת פסק זמן. מיד לאחר מכן, דנבר הרחיקה את הכדור רק כדי לקבל שוויון משום מקום מהיד של ג'ו פלאקו לזו של ג'קובי ג'ונס, במהלך ששרף את המגרש. דנבר עוד קיבלה את הכדור בחזרה באותו משחק, עם שני פסקי זמן וחצי דקה על השעון, ועל פי הוראה מהקווים, פייטון כרע ברך והעביר את הזמן החוקי. פעמיים הברונקוס הלכו על בטוח, ובסוף בולטימור הייתה זו שהימרה, לקחה את כל הקופה והמשיכה כל הדרך אל הזכייה בסופרבול.
הפעם, כאמור, זה כבר היה דאון שלישי ו-17, לא שבע. המהלך הבטוח היה ריצה, שתוריד זמן ותגרום לסן דייגו לבזבז פסק זמן. בדיוק כמו אז. הסיכוי למסירה שגם תיתפס וגם תכסה את המרחק הדרוש היה נמוך והסיכון, גבוה. לאף אחד לא היה ספק שעדיף ללכת על בטוח ולסמוך על ההגנה. במקרה הכי גרוע, תהיה הארכה. אלא שכנראה השנה שעברה הייתה ה"פעם אחת יותר מדי" עבור פייטון בדרך הבטוחה ומול הצ'ארג'רס, הוא החליט שהוא לא משאיר מקום לטעויות, או להארכה.
מאנינג פגש את סן דייגו בפלייאוף לאחרונה ב-2008. גם אז הצ'ארג'רס עלו בקושי, עם מאזן 8:8, מול אינדיאנפוליס וה-4:12 שלה. למרות יתרון 14:17 במחצית השנייה ולמרות שההגנה השיגה שני איבודי כדור והחזירה את השליטה לפייטון, זה לא הספיק. ההתקפה שלו, שכללה אז את מרווין הריסון, רג'י וויין ודאלאס קלארק לא הצליחה להכריע את המשחק ולמרות חמישה פוזשנים, אינדי לא השיגה שום דבר. בסופו של דבר סן דייגו השוותה, מאנינג הלך בדרייב האחרון על כריעה בטוחה וכמובן, הפסיד בהארכה.
כאמור, השנה הכול כבר נראה אחרת. השנה, פייטון נעמד מאחורי הסנטר, צעק "אומהה", קיבל את הכדור והתעלם מהלחץ מסביב והקופים שעל הגב. עם מהלך מצוין, הוא שיחרר את ג'וליוס תומאס לכיוון קו החוץ, ניצל את העובדה שהצ'ארג'רס ניסו למנוע מסירה דרך האמצע והשלים מהלך ל-21 יארד. דאון ראשון קריטי. ההיסטוריה לא חוזרת. המסירה הזו הזכירה את הכדור שפייטון שלח לרג'י וויין בדרייב המנצח מול ניו אינגלנד בפלייאוף 2006. במשחק ההוא, היה על המגרש פייטון הנחוש, פייטון שלא מוותר. פייטון ההוא, סיים את הפלייאוף עם טבעת האליפות היחידה שלו עד היום.
ב-2006, אחרי שנתיים של הפסדים רצופים בחצי גמר החטיבה, פעם אחת מול ניו אינגלנד ועוד פעם נגד פיטסבורג, הקולטס הגיעו מוכנים למלחמה. המשחק המדובר מול הפטריוטס היה גם מפגש הפלייאוף האחרון בין פייטון לטום בריידי. גמר ה-AFC של אז החל עם 3:21 לניו אינגלנד ונראה בדיוק כמו שני מפגשי הפלייאוף הקודמים בין שני הענקים האלה, מפגשים בהם ההגנה של ביל בליצ'יק חנקה את התקפת הקולטס. אלא שבאותו ערב יוצא דופן מאנינג לא ויתר ולא התייאש. הוא החזיר את הקולטס לשוויון, רדף אחרי ניו אינגלנד וקיבל את הכדור להתקפה אחרונה, בפיגור 34:31, שתיים וחצי דקות לסיום. המסירה הראשונה לא נתפסה. בדאון שני ועשרה יארד הוא החזיק את הכדור למרות הלחץ ומצא את רג'י וויין חופשי ליד הקו ל-11 יארד. הדאון הראשון הזה התניע את הדרייב, שהסתיים בניצחון גדול.
באותו דרייב פייטון פשוט עשה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב. הוא קרא את ההגנה, סידר את ההתקפה, מצא את התופס הפנוי ונתן לו את הכדור בדיוק איפה שהיה צריך. לקראת סיום אותו דרייב ניצחון הקולטס הגיעו למצב של דאון שלישי ושני יארד על קו השלוש של הפטריוטס. פייטון תמיד מוסר במהלכים כאלה, תמיד. לפעמים הוא גם נחטף, אבל כולם יודעים שהוא תמיד מוסר. אז הוא נתן את הכדור לאדאי, שרץ בחופשיות לאנדזון והכריע.
לכל משחק יש דינמיקה משלו. כל משחק מתנהל בצורה אחרת. אבל במשחק צמוד, ברבע הרביעי, בדרייבים המכריעים, אסור לוותר. צריך לקרוא את המהלך הנכון, לקרוא "אומהה" ולבצע. כשפייטון עשה את זה עד הסוף, זה נגמר באליפות. האם זה יספיק גם ביום ראשון, באולטרה סופר קלאסיקו מול הפטריוטס? לאור מכת הפציעות ובלי כריס האריס, לא ברור כמה ההגנה תוכל לעזור לו הפעם. אבל כשפייטון נחוש באמת, כמו שראינו בשבוע שעבר, אפשר בכל זאת להמר עליו.