הוא תמיד היה מאמן: על מינויו של קלרנס סיידורף למאמן מילאן

המתח בחדר ההלבשה של ריאל מדריד בהפסקת משחק הדרבי מול אתלטיקו באיצטדיון ויסנטה קלדרון היה בשיאו בינואר 1997. לוס בלאנקוס היו בפיגור 1:0 נגד האלופה, והמאמן פאביו קאפלו רתח מזעם. קלרנס סיידורף נכנס איתו לוויכוח קולני, ולא הסכים עם ההנחיות הטקטיות. בשלב מסוים, נמאס לקאפלו – הוא הוריד את החליפה, זרק אותה בפניו של הקשר ההולנדי וצרח: "אם אתה יודע הכל יותר טוב, למה שלא תהיה המאמן?".

בסופו של דבר, ניצחה ריאל 1:4, בדרכה לאליפות. סיידורף הבקיע את השער השלישי. הוא היה אז בסך הכל בן 20, אך כבר שחקן עם ניסיון עצום – זוכה בליגת האלופות ופעמיים אלוף הולנד עם איאקס, ואחרי עונה מצוינת בהדרכתו של סוון גוראן אריקסון בסמפדוריה. באותה עונה הפך סיידורף לאלוף ספרד, בגיל 22 הניף שוב את גביע האלופות עם ריאל, בגיל 27 הוא הפך לשחקן היחיד בתבל שעשה זאת עם שלוש קבוצות שונות כאשר מילאן ניצחה את יובנטוס בגמר ב-2003. גביע רביעי צורף לאוסף ב-2007. זו היתה המטרה שלו מהילדות. "פרנק רייקארד היה האליל שלי. הוא זכה פעמיים בגביע האלופות עם מילאן, ורציתי ללקט יותר גביעים ממנו", אמר הקשר בזמנו.

קלרנס סיידורף פרש והודיע: "אני המאמן הבא של מילאן"

את כושר המנהיגות ראו על סיידורף מגיל אפס. עיתונאים הולנדים מזכירים לא פעם כי קלרנס הקטן היה הבוס הבלתי מעורער בגן הילדים – הבורר האולטימטיבי בוויכוחים על צעצועים. כאשר פרץ בסערה להרכב הראשון של איאקס בגיל 16, הוא לא היסס להסביר לכולם, אפילו לאלה שהיו מבוגרים ממנו פי שתיים, את דעותיו על כל דבר שזז. שחקנים דווקא העריכו זאת, וסיידורף קיבל בחדר ההלבשה באמסטרדם את הכינוי "סבא".

במהלך כל הקריירה המפוארת שלו, תמיד היה לסיידורף מה להגיד. כל מי שמכיר אותו יודע – ההולנדי לא מפסיק לדבר. לא היה לו ספק שהוא מבין כדורגל טוב יותר מהסובבים אותו, ובתוך תוכו הוא כבר היה סוג של מאמן. סמכות של מאמן אמיתי מעולם לא עשתה עליו רושם. סטיב מקמנמן האנגלי, חברו לריאל מדריד, אמר פעם: "סיידורף לא יודע לסתום את הפה. אם מאמן מסביר משהו באימון, סיידורף יתערב ויגיד 'זו לא הדרך, עדיף לעשות את זה אחרת'".

כאשר איאקס שיחקה מול מילאן בגמר ליגת האלופות ב-1995, החליט לואי ואן חאל להחליף את סיידורף כבר בדקה ה-53 ולהכניס במקומו של נוואנקוו קאנו. למי יש אומץ לחלוק על האיש שרכש לעצמו תדמית של דיקטטור? לסיידורף בן ה-18 בהחלט היה – הוא החליט שצריך לדסקס את העניינים עם ואן חאל תוך כדי המשחק ולהוכיח לו את טעותו, ורק התערבות של שוער המשנה המנוסה פרד גרים מנעה תקרית מביכה – הוא פשוט גרר את סיידורף הצידה.

לא כולם קיבלו את הדעתנות של סיידורף בהבנה. סוכנו אמר לו בשנות ה-90': "זה לא פשוט לנהוג במכונית, לפחות אל תנסה להיות מכונית בעצמך". אבל זה בדיוק מה שסיידורף רצה, בקבוצותיו ובנבחרת. במשך תקופות ארוכות עיתונאים ואוהדים הולנדים רבים לא סימפטו אותו בלשון המעטה, אבל סיידורף הלך עם הצדק שלו עד הסוף. וים ואן האנחם, עוזר המאמן של דיק אדבוקאט ביורו 2004, סיפר: "סיידורף הוא בחור נהדר – שחקן ענק, מקצוען, חכם מאוד ומחויב למשימה. אבל הוא לא סוגר את הפה, וכל הדיבורים האלה עולים בשלב מסוים על העצבים. לפעמים צריך להגיד לו: 'מספיק! שים כבר נעליים ותתחיל לשחק כדורגל!'".

יחסים בעייתיים במיוחד היו לו בעידן מרקו ואן באסטן כמאמן. סיידורף לא זומן לסגל למונדיאל 2006, וכאשר חזר החליט לפתוח דיון ציבורי על השיטה הטקטית מעל דפי העיתון. "אני רוצה לשחק עם ווסלי סניידר במרכז המגרש, וחושב ששיטת 2-4-4 תתאים לנבחרת שלנו. ואן באסטן שיחק בשיטה הזו בעצמו – הרי רינוס מיכלס הלך עליה ביורו 88, אחרי ששיחק 3-3-4 במוקדמות. ואן באסטן, חוליט ורייקארד שיחקו כך במילאן אצל אריגו סאקי. אחרי שנעפיל לאליפות אירופה, יהיה לנו מספיק זמן לתרגל את השיטה החדשה". אלא שסיידורף לא נסע ליורו 2008. שבועות ספורים לפני הטורניר, הוא הודיע על פרישתו המסגל: "ברור לי שוואן באסטן לא אוהב אותי ולא מעוניין בי". ההצעות הטקטיות שלו מעולם לא מצאו חן בעיני הבוס. הוא סיים את דרכו במדים הלאומיים עם 88 משחקים בלבד – הרי לאורך יותר משני עשורים הוא יכול היה להפוך בקלות לשיאן ההופעות.

אופיו יצר תחילה חיכוכים לא מעטים גם במילאן, אליה הגיע ההולנדי בקיץ 2002 בעסקת חליפין עם אינטר במסגרתה עבר פרנצ'סקו קוקו בכיוון השני, אשר זכורה לאוהדי נראזורי כאחת הגרועות בתולדות המועדון, לצד שליחת פאביו קנבארו ליובנטוס תמורת השוער האורוגוואי פביאן קאריני ב-2004. הרוסונרי העסיקו פסיכולוג ראשי במשרה מלאה, ברונו דה מיקליס, אשר ערך מבדקים אישיותיים על סיידורף וקבע כי יש לאפשר לסיידורף לדבר. הנטיה שלו להרצות בפני כולם אולי מעצבנת, אך היא באה מכוונות טובות ונועדה לתרום לקבוצה.

האבחנה של דה מיקליס היתה נחרצת: "מעולם לא פגשתי אישיות כה חזקה. סיידורף הוא יותר מאמן משחקן. אפשר לומר שהוא 10 אחוזים שחקן, 70 אחוזים מאמן, ועוד 20 אחוזים מנכ"ל". ההולנדי התווכח עם כולם, אבל גם למד מכולם. ואן חאל, אריקסון, קאפלו, יופ היינקס, מרצ'לו ליפי, אדבוקאט, קרלו אנצ'לוטי – כולם היו מוריו. לא כל שחקן זוכה לקבל שיעורים מגוונים כל כך, קל וחומר כאשר הוא חושב כמו מאמן בעצמו. הוא לא היחיד. אולה גונאר סולשיאר, למשל, אהב במיוחד להיכנס כמחליף כי על הספסל היה לו זמן לנתח את המשחק ולאתר את נקודות התורפה של יריבות. הוא למד בשקיקה כל דבר אפשרי מאלכס פרגוסון, וידע שיהיה מאמן בסיום הקריירה.

גם לסיידורף היה ברור לחלוטין שיעבור מיד לספסל כמאמן כאשר יתלה את הנעליים, ובסופו של דבר הוא אפילו נאלץ לסיים את הקריירה מוקדם מהצפוי כדי להגשים את המטרה. מילאן תיכננה למנותו בקיץ, אבל משחקי כבוד בין ברברה ברלוסקוני לאדריאנו גליאני הביאו לפיטוריו של מסימיליאנו אלגרי כבר עכשיו, בעוד נותרה עוד חצי שנה בחוזהו של סיידורף כשחקן בבוטאפוגו הברזילאית. אלא שסיידורף התכונן מראש גם לאפשרות זו וכלל סעיף שמאפשר לו שחרור מוקדם מבלי פיצוי למועדון. זה לא מפתיע – הרי מדובר באחד השחקנים המשכילים בענף, שסיים תואר במנהל עסקים ואף השתתף באופן פעיל בניהול חברות בבעלותו תוך כדי הקריירה.

מאז ימי סאקי, המאמנים שהצליחו יותר מכל במילאן היו אלה שכיכבו במועדון, הכירו את המערכת על בוריה מבפנים וזכו לאהדה לא מסויגת מצד האוהדים מהרגע הראשון – קאפלו ואנצ'לוטי. אלגרי, כמו אלברטו זאקרוני לפניו, הצליח מעבר למצופה בהינתן המגבלות וזכה בסקודטו בעונתו הראשונה, אבל, כמו זאקרוני, הרגיש תמיד כמו נטע זר. הוא לא השתייך למשפחה, ולכן לאוהדים ולתקשורת (ובמידה מסוימת גם להנהלה) היה קל להפיל עליו את הצרות, גם אם הוא לא תמיד היה האשם. מאמנים זרים שלא קשורים למילאן, כמו אוסקר טבארס האורוגוואי ופתיח טרים הטורקי, לא שרדו בסן סירו כלל והועלו על טיל תוך חודשים ספורים.

סיידורף אמנם לא איטלקי, אבל הוא שייך, ללא צל של ספק, לקבוצה הראשונה. אחרי עשור שלם במדים האדומים-שחורים, אחד השחקנים האהובים ביותר של היציעים, הוא יקבל גיבוי מוחלט ויהנה משקט תעשייתי לתקופה ארוכה – בדיוק כמו שאנצ'לוטי קיבל במהלך שמונה שנותיו במועדון, גם בתקופות משבר. הוא מגיע לחדר ההלבשה של מילאן שנה וחצי אחרי שעזב לברזיל, וירגיש מיד בבית. הוא רגיל לספר לכולם מה הם צריכים לעשות, אבל הפעם חובה עליו לדבר ולנהל את העניינים מתוקף תפקידו. הפעם כל האחריות עליו, והוא מוכן לקחת את המושכות. מבחינתו, הוא היה מוכן להיות מאמן גם בגיל 16.

המודל ברור אף הוא. מילאן לא מצפה מסיידורף להיות אנצ'לוטי – הוא לא מנוסה כמוהו, וגם שונה ממנו באופיו ב-180 מעלות. היא מצפה ממנו להיות אנטוניו קונטה משלה. אז נכון, מאמן יובנטוס התנסה בקבוצות קטנות, בעיקר בליגה השניה, לפני שקיבל את התפקיד על ספסל הגברת הזקנה, אבל הוא הצליח להחזיר את הרוח הישנה והטובה למועדון שסבל מלוזריות. סיידורף, נחוש וחסר פשרות כמו קונטה, נתפס כאיש הנכון לחולל את השינוי הזה במילאן. מאורו טאסוטי, עוזרו של אלגרי שנשאר בינתיים בתפקידו, אמר בפשטות: "אני מקווה שמנטליות השחקנים תשתנה בזכות סיידורף, ונחזור לערכים שלנו". קאפו, המגן הברזילאי ששיחק לצד סיידורף בסן סירו, קבע: "לסיידורף אישיות חזקה מאוד, וכולי תקווה שיצליח".

האשראי הבלתי מוגבל שיקבל סיידורף תקף גם לבחירת הסגל. כבר לפני שבועיים, כאשר אלגרי הודיע באופן רשמי על עזיבתו בקיץ ושמו של היורש היה ברור, נפוצו בארץ המגף דיווחים על כך שההולנדי לא מעוניין במריו באלוטלי, אותו הגדיר לכאורה בשיחות סגורות כ"לא ניתן לאימון". חילוף מאמנים מוקדם מהמתוכנן עלול אולי לסלול את דרכו של החלוץ אל מחוץ למועדון כבר בינואר, ובחצי העונה שנותרה יבחן הבוס החדש את הסגל לקראת שינויים משמעותיים בקיץ. כמו קונטה, ישאף סיידורף לבנות קבוצה בצלמו ובדמותו, שתשחק בדיוק כמו שהוא רואה לנכון. זה מה שהוא תמיד רצה, אלא שקודם זרקו עליו חליפות וניסו לסתום את פיו. לא עוד.

כדורגל איטלקי בוואלה! ספורט