סוף השבוע האחרון היה מוצלח עבור הפיסטונס עם ניצחון חוץ בפילדלפיה, וניצחון בית על פיניקס. מצד שני, הניצחונות האלו הגיעו אחרי שישה הפסדים רצופים. לשמחת האוהדים מדובר במזרח, ככה שגם מאזן גרוע של 16 ניצחונות ו-22 הפסדים מספיק למקום השביעי. אבל אחרי השינויים בקיץ, זה לא הכדורסל, לא התוצאות ולא המאזן שציפו מדטרויט. היא בתמונת הפלייאוף למרות שהיא רחוקה מלהרשים, הבעיה היא שברוקלין וניו יורק מתחממות, וגם קליבלנד מקווה לשינוי בעקבות הטרייד שהביא את לואל דנג. האם גם העונה הפיסטונס ימצאו את עצמם בלוטרי במקום בפלייאוף?
הביקור האחרון של הפיסטונס בפלייאוף היה ב-2009 כשריק המילטון ואלן אייברסון הובילו אותם. בעקבות אותה עונה הם התחילו תהליך בנייה כשהם מביאים מהשוק החופשי את בן גורדון וצ'רלי וילנואבה. הפרשנים מתווכחים עד היום איזה משתי ההחתמות נוראית יותר. השניים תפסו 35% מסך המשכורות, ולא תרמו כלום. בצד החיובי, דטרויט התחילה לאסוף כישרונות מהדראפט, גרג מונרו, ברנדון נייט ואנדרה דראמונד. בעונה שעברה היא נפטרה מהחוזה של בן גורדון, והחליטה שזה הזמן לחזור לרלוונטיות.
ג'ו דומארס הביא את ג'וש סמית' על חוזה בסך 54 מיליון דולר ל-4 עונות. הוא הביא ממילווקי את ברנדון ג'נינגס במקום ברנדון נייט, ונתן לו חוזה של 24 מיליון דולר ל-3 עונות. הפרשנים לא חסכו את הביקורת שלהם. אם יש משהו שמשותף לג'נינגס וסמית' זה האהבה שלהם לזריקות רעות. חוץ מהשילוב הנוראי בין שני שחקנים עם יעילות התקפית נמוכה, גם השילוב בין סמית', מונרו ודראמונד לא ברור. סמית' הוא ההחתמה הנוצצת של הקיץ, מונרו מתחיל עונת חוזה ורושם דאבל דאבל באופן קבוע, ודראמונד הוא הדבר החם הבא. כל אחד מהשלושה מצפה לעלות בחמישייה ולשחק דקות משמעותיות. בזמן שכל הליגה עוברת להרכבים נמוכים וזריזים, הפיסטונס עברו להרכב גבוה וכבד. עם סקורר שמתחזה לרכז, גארד רוקי, 4 שמשחק 3 בצורה לא יעילה, ופקק בצבע, דטרויט יצאה לעונה הנוכחית.
התוצאות הרעות הן רק אישור של הביקורת על הבנייה. המספרים שמים את החותמת הסופית. סמית' וג'נינגס לוקחים 15 זריקות למשחק (כל אחד), וקולעים בפחות מ-40%. ג'נינגס לוקח 5.8 זריקות משלוש, וקולע רק ב-34%. סמית' לא מתבייש לזרוק 3.8 זריקות מטווח השלוש, למרות 25% עלובים. ג'נינגס מאבד 3.3 כדורים למשחק, סמית' מאבד 2.5 כדורים. גרג מונרו שקולע ב50% מהשדה, נאלץ להסתפק ב-11.7 זריקות. אנדרה דראמונד קולע בכמעט 60% מהשדה, וזורק רק 9.5 פעמים. במקרה של דראמונד זה אמנם קשור לבוסריות ההתקפית שלו, והעובדה שאת רוב הנקודות הוא עושה מאסיסטים או ריבאונד התקפה, אבל עדיין ברור שההתקפה של דטרויט נוטה לצד של השחקנים הלא יעילים.
הבעיות של הפיסטונס מתעצמות ברבע הרביעי. קצת מספרים שיסבירו, קחו רגע אוויר: ברבע המכריע הם במקום ה-30 בליגה בנקודות להחזקת כדור, מקום 23 בליגה בנקודות של היריבה להחזקת כדור, מקום 30 באסיסטים, ויחס אסיסטים לאיבודים (אם שמתם לב לתצוגת 18 האסיסטים של ברנדון ג'נינגס נגד פיניקס, 11 מהם היו ברבע הראשון, 0 באחרון), ומקום 28 בליגה באחוז קליעה אמיתי (מדד שמשקלל קליעות עונשין ושלשות לאחוזי השדה). אם המדדים האלה לא אומרים לכם כלום שימו לב למדד הבא: ברבע הרביעי, ל-100 החזקות כדור, דטרויט קולעת 13.3 נקודות פחות מהיריבות שלה. כמובן שגם במדד הזה היא אחרונה בליגה.
המדד הזה הוא הרבה יותר מסטטיסטיקה. מעשית הוא אומר ששום יתרון של דטרויט לא מבטיח לה את הניצחון. במשחק נגד וושינגטון ב-30 לדצמבר, דטרויט הובילה ב-9 נקודות בסוף הרבע השלישי והפסידה ב-7. גם בניצחון על פיניקס בסוף השבוע האחרון, דטרויט הובילה ב-10 בתחילת הרבע הרביעי, והייתה קרובה מאוד לאיבוד המשחק. למה? שילוב של בעיה מנטלית וכשל מקצועי.
זה מחזיר אותנו לחוסר היעילות של ג'נינגס וסמית'. דטרויט לוקחת 19.7 זריקות ברבע הרביעי. מונרו ודראמונד מקבלים רק 3.4 זריקות (ביחד). סמית' וג'נינגס לוקחים 7.6 זריקות (ביחד). בסך הכל עד כה, לג'נינגס יש 50 זריקות יותר מכל שחקן אחר בקבוצה ברבע הרביעי. הוא זרק 49 שלשות, זריקה אחת יותר מסך הזריקות של מונרו ברבע, 48. רצוי לציין שגם היעילות של מונרו יורדת ברבע האחרון, והוא קולע רק ב44% מהשדה. זה מביא אותנו לריווח הנוראי שיש בהתקפה של דטרויט, תוצר של הפקק בעמדות הפנים, והמחסור בקלעים.
סמית' ומונרו פשוט לא מסוגלים לשחק ביחד. את דראמונד אי אפשר להשאיר לבד. הוא יודע איפה הוא יעיל ונשאר קרוב לטבעת. ההגנה חייבת לשים עליו גוף בריבאונד, אחרת הוא מביא לדטרויט הזדמנות שניה (מוביל את הליגה עם 5.3 אופנסיב למשחק). השומר של סמית'/מונרו יכול לעזוב את השחקן שלו בשביל לעזור בדאבל טים. אם סמית' משחק בפנים, מונרו יוצא החוצה, משם הוא לא מהווה איום על הסל, ולכן השומר שלו יכול לעזוב אותו. אם מונרו בפנים, וסמית' בחוץ, השומר של סמית' יבוא לעזור. סמית' לא יהסס לזרוק שלשות, אבל עם 25% מהטווח, להגנה זה ממש לא מזיז לתת לו כמה כאלה שהוא רק רוצה.
בעיות הריווח בולטות עוד יותר כשמסתכלים על ההבדלים האישיים של השחקנים בין ניצחונות להפסדים. בזמן המספרים של מונרו ודראמונד נשארים פחות או יותר יציבים, ההבדלים בולטים אצל שלושה שחקנים: ג'נינגס, שיורד מאופנסיב רייטינג של 114 ל-101, קולדוול-פופ שיורד מ-112 ל-88 נוראי, וקייל סינגלר שיורד מ-131 מדהים ל-113. שלא במקרה אלה שלושת הקלעים הבכירים של דטרויט. כשהם פוגעים הכול עובד. כשהם לא, הקבוצה מפסידה. על האחוזים של ג'נינגס כבר דיברנו. קולדוול-פופ מקבל 24 דקות בזכות ההגנה שלו, אבל 33% משלוש זה הרבה פחות ממה שציפו מהקלעי הכי טוב בדראפט. סינגלר לא משחק מספיק, ולא מקבל מספיק כדורים.
האוהדים דורשים שינוי, ופתחו עצומה על מנת לשלוח את ג'וש סמית' בטרייד. בתמורה הם מבקשים להביא את קייל סינגלר. זו לא טעות, שני השחקנים שייכים לפיסטונס, אלא שברור שהורדה של סמית' לספסל אינה צעד של מה בכך. מדובר בשחקן ותיק בליגה, אולסטאר בעיני עצמו (עדיין לא הופיע במשחק האולסטאר) והשכר שדטרויט נתנה לו בקיץ רק אישר את זה. מו צ'יקס הודיע שמבחינתו אם זה מה שיביא ניצחונות אז הקבוצה תקבל את זה בהבנה. מצד שני הוא עדיין לא עשה את זה. סינגלר שחקן מאוד חכם ויעיל. הוא פותר את בעיות הריווח, וקולע באחוזים טובים מסמית'. יש לו יכולות טבעיות של 3, אבל בתור שחקן שנבחר בסיבוב השני של הדראפט ועדיין על חוזה רוקי, אין לו את השם של סמית'.
אופציה נוספת שהועלתה היא להביא קלעי על חשבון גרג מונרו. מונרו, כאמור, בשנת חוזה, והפיסטונס כבר הבהירו שאיש העתיד שלהם הוא אנדרה דראמונד. את חוזה הפרנצ'ייז הם שומרים לדרה, ולא ברור מה הם מוכנים לתת למונרו. ברור שמונרו לא יסתפק בפירורים, ויחפש חוזה באזור ה-60 מיליון ל-4 עונות בקיץ. לדטרויט יהיה את הכסף לשלם לו על חשבון החוזים הנגמרים של רודני סטאקי וצ'ארלי וילנואבה, אבל לא ברור האם תרצה. כאמור שחקן העתיד של הפיסטונס הוא דראמונד, אבל מעבר לכך, חוזה כזה למונרו יקשה על הפיסטונס להמשיך להתחזק. אם דטרויט לא מוכנה לשלם לו בקיץ, אין לה מה להחזיק אותו העונה. מצד שני, מונרו ודראמונד הם שני הסנטרים היחידים של הקבוצה.
אין שום סיבה שהפתרון לא יגיע מבפנים. קייל סינגלר יפתח ב-3, וסמית', מונרו ודראמונד יחלקו את 96 הדקות בשתי עמדות הפנים בין שלושתם. זה משאיר מספיק דקות משחק לכולם. סמית' ומונרו גאים מדי בשביל לרדת לספסל, ואפשר להוריד את דראמונד. זה ייתן לו הזדמנות לשחק ביחד עם וויל ביינום בחמישייה השנייה, שישמח לשותף כמו דראמונד לפיק אנד רול. מצד שני ההנהלה לא תשמח לראות את שחקן הפרנצ'ייז שלה יורד לספסל. מו צ'יקס מפגין המון מקובעות עד כה, ולא ברור האם יהיה לו אומץ לעשות את השינוי הדרוש.
הסגל של דטרויט שווה פלייאוף, בטח במזרח החלש, דרושים רק כמה שינויים קטנים. להוריד את מספר הזריקות של ג'נינגס (צ'יקס הצליח לגרום לו למסור יותר, 8.5 אסיסטים לעומת 6.5 בעונתו האחרונה במילווקי). לתת יותר כדורים למונרו בצבע. לחתוך את השלשות של סמית'. לתת יותר דקות לסינגלר. הדברים האלה יכולים להיות שווים ניצחונות, וכשמנצחים, אנחנו יודעים, כולם שמחים.
