למרות המופע המרשים של עומר דמארי אמש (ראשון), שעלה לראש טבלת המבקיעים, החלוצים הישראלים בליגת העל ומעבר לים סובלים מעונה בינונית, במקרה הטוב. הם לא באים מספיק לידי ביטוי והמספרים שלהם לא משביעי רצון. שכטר, אבוחצירא, בדש, עטר, חמד, שהר, ביטון, תמוז וזו רק רשימה חלקית. הסיפורים והנסיבות שונים, אבל השורה התחתונה זהה. אם לנבחרת ישראל הייתה משימה בזמן הקרוב, השיח הציבורי היה נע סביב הבעיות בהתקפה. המדור "המראות ונחיתות" בודק את מצב החלוץ הישראלי דרך שני סיפורים: ההצלחה של רוברטו קולאוטי והנפילה של עדן בן בסט.
המראות ונחיתות - כל הכתבות במדור
רוברטו קולאוטי כבש בניצחון אנורתוזיס
יוסי בניון פתח בהרכב בניצחון ק.פ.ר
ממריא: רוברטו קולאוטי (אנורתוזיס)
במהלך השבוע שעבר התפרסמו בקפריסין ידיעות לפיהן סקאוט של פנאתינייקוס אמור להגיע לאי ולצפות במספר שחקנים. השמות החמים שעל הפרק, טענו באי, הם צמד הפורטוגלים של אפואל ניקוסיה, טיאגו גומש ונונו מוראיש, וכן משה אוחיון מאנורתוזיס, ששמו כבר הוזכר בהקשר של פאו בקיץ. אלא שביום שישי, הכיוון השתנה. העיתון היווני "גאטה" מרח על השער שלו דווקא את תמונתו של קולאוטי וכתב בהרחבה על העניין שמגלים בו הירוקים מאתונה. הסקאוט של פאו נכח במשחק ביום ראשון בו גברה אנורתוזיס 1:3 על אלקי וראה משחק טוב של אוחיון ושער של קולאוטי. העשירי שלו העונה.
כרגע, מוקדם להעריך כמה רציניות הכוונות של פנאתינייקוס, אבל זה לא הסיפור. קולאוטי הוא הצלחה אדירה בקפריסין. הוא סגן מלך השערים (שני לאורלנדו סה הפורטוגלי של א.א.ל לימסול) ומחזיק בממוצע הבקעה מרשים של שער כל 123 דקות. רק חלוץ ישראלי אחד - עומר דמארי - הבקיע יותר ממנו העונה והוא אגב כובש כל 135 דקות. בגיל 31, קולאוטי נהנה אולי מהעונה הטובה ביותר מבין השגרירים. אפשר להסתכל על הנתון הזה כממחיש מצבו העגום של השגריר הישראלי בכלל והחלוץ הישראלי בפרט או שאפשר פשוט להסתכל למציאות בעיניים ולתהות בקול רם: למה לעזאזל קולאוטי לא משחק בליגת העל?
הזלזול הישראלי בליגה הקפריסאית הופך מדי שנה ליותר ויותר פאתטי. הרי קולאוטי לא לבד. שחקנים שהוגדרו כאן כגמורים, יצאו לקפריסין וחזרו שונים. שנתיים נהדרות באלקי הפכו את רועי בקל האלמוני לשחקן מוביל בליגת העל. ניסו קפילוטו שנכנס ללופ השאלות מצא עצמו בבית"ר ירושלים אחרי שנה אחת באי. הדברים נכונים גם לגבי חיים מגרלשווילי, גיא חיימוב, אלי גוטמן ורן בן שמעון. הליגה הקפריסאית שיקמה קריירות של לא מעט ישראלים. ולהזכירכם, מלך שערי השגרירים אשתקד, אחד בשם ברק יצחקי, הגיע מאותה אנורתוזיס וחזר אחרי שנה בדלת הקדמית למכבי תל אביב.
כמו יצחקי, גם קולאוטי היה זקוק לרענן לאנשים את הזיכרון לגבי שמו. בעונה שעברה הוא בעיקר יובש על הספסל של אוסקר גרסיה. אמרו עליו שהוא מבוגר, לא רציני וחמדן. אחד שמעדיף לקחת את הכסף הגדול מאשר לשחק. קולאוטי שמע ושתק. הוא היה אחד הזרים המרשימים שנחתו כאן בשנות האלפיים ומסמלי האליפויות של מכבי חיפה בעידן רוני לוי. הוא כבש 58 שערי ליגה בשש עונות והפך לשחקן מוביל גם בנבחרת ישראל, אבל בקיץ נאלץ לעזוב בשקט כמו אורח לא רצוי.
באנורתוזיס, לעומת זאת, קיבלו אותו בזרועות פתוחות. הקבוצה בנויה עליו באופן אבסולוטי ותלויה ביכולות הכיבוש שלו. אחרי שפתח את העונה עם שמונה שערים בשישה מחזורים, נקלע לבצורת מסוימת וגם הקבוצה איבדה גובה. בשלושת המחזורים האחרונים, אחרי שהחלים גם מפציעה קלה, קולאוטי כבש פעמיים והוא שומר את קבוצתו במרחק סביר מהפסגה. בקפריסין, ליגה שמורכבת רובה ככולה משחקנים זרים, מתייחסים אליו כאחד השחקנים הבכירים בליגה. בישראל? שחקן בן 31 אחרי עונה לא טובה הוא שחקן גמור שאסור לגעת בו.
כשמדברים על ההצלחה של ישראלים בקפריסין, מייחסים אותה בדרך כלל לשקט התקשורתי וההתנתקות מהביצה הישראלית. אבל יש עוד סיבה. יחס. כבוד. הסתכלות על שחקן מבחינה מקצועית ונטולת סטיגמות שמאשפרת לו להביא את היכולות שלו. כי בסופו של דבר, קולאוטי הוא אחד הסקוררים המובילים שנמצאים כאן, תשע קלאסי בסגנון שהכדורגל הישראלי ממעט לגדל. אז למה הוא לא משחק כאן? האם הליגה כאן כל כך טובה שאין בה מקום עבורו? וכיצד הייתה נראית העונה של מכבי חיפה, הפועל תל אביב או בית"ר ירושלים איתו? אפשר רק לדמיין.
נוחת: עדן בן בסט (טולוז)
חמשת שגרירי העל החדשים של הכדורגל הישראלי נמצאים השנה בירידה מסוימת. אצל ביברס נאתכו (אולי בגלל החוזה) זה בא לידי ביטוי במספרים, אצל מאור מליקסון וליאור רפאלוב גם בדומיננטיות ובדקות המשחק ואילו תומר חמד רק מתאושש מפציעה קשה. המקרה של בן בסט חמור יותר. אצלו הירידה באה לידי ביטוי בכל הפרמטרים. השגריר המצטיין של וואלה! ספורט אשתקד ומי שהפך לאחת מנקודות האור היחידות בקדנציה של אלי גוטמן בנבחרת פשוט לא מוצא את עצמו בטולוז.
החיבור לא הוכיח את עצמו מהרגע הראשון. בן בסט עזב את ברסט הקטנה לפני סגירת חלון ההעברות בינואר אשתקד. חצי עונה מופלאה עם תשעה שערים ותואר "החלוץ היעיל ביבשת" הפכו אותו לסחורה מבוקשת. רק שבטולוז שום דבר לא הלך. הוא כבש בבכורה ביתית, אבל אז נפצע במהלך משחקי הנבחרת בחודש מרץ, נעדר חודש וחצי מהמגרשים ואיבד את מקומו. הוא אמנם הוסיף עוד שני שערים כמחליף במחזורים האחרונים, אבל משהו במערכת היחסים עם המאמן החל להתפורר.
גוטמן החמיא בזמנו לחלוץ על שהקריב, שיחק פצוע 90 דקות וגם כבש בצפון אירלנד. אלן קזנובה פחות העריך את הפטריוטיות שגמרה לרכש שלו את העונה. הסיפור חזר על עצמו שוב השנה. בן בסט כבש במחזור השני ואז נפצע וישב חמישה שבועות בחוץ. קזנובה החזיר אותו בהדרגה כמחליף וראה את החלוץ שלו מקרטע בעוד בנבחרת הוא שוב כבש פעמיים מול פורטוגל וצפון אירלנד.
הפער ביכולת בין הקבוצה לנבחרת המשיך לפגוע במעמדו של בן בסט. מאז חזר מהפציעה בשלהי ספטמבר הוא פתח רק פעמיים בהרכב. יש לו העונה 395 דקות ליגה בלבד ושער אחד ובשלושת המחזורים האחרונים נכנס פעם אחת בתוספת הזמן. חוסר שביעות הרצון הפכה הדדית. קזנובה מעדיף את וויסאם בן ידר ומרטין בריית'וייט ואילו הישראלי כבר הביע את רצונו לעזוב בפני ראשי המועדון במידה וימשיך לשבת על הספסל.
שנה אחרי אותו מעבר לטולוז, בן בסט שוב נמצא על פרשת דרכים. בינואר 2013, הצעד שעשה היה מתבקש ונכון גם אם לא הוכיח את עצמו. ברסט נהייתה קטנה למידותיו ובמצבה הכלכלי לא הייתה יכולה לבצע את החיזוק הנכון כדי להישאר בליגה. בן בסט קיבל צ'אנס לעבור למועדון גדול יותר, אבל לא גדול מדי, מועדון שכבר הוציא שחקנים לליגות בכירות, והיה חייב לקפוץ על ההזדמנות. הוא אולי לא ציפה לתוצאה הסופית, אבל לא בטוח שהישארות בברסט וירידה הייתה מביאה אותו למקום טוב יותר בקיץ.
בינואר 2014, בן בסט שוב צריך לקבל החלטה מושכלת ולעבור למקום בו יקבל דקות משמעותיות יותר. לאורך הקריירה שלו, החלוץ בדרך כלל קיבל החלטות נכונות החל מעזיבת מכבי חיפה ועד יציאה מתוזמנת למקום שנתן לו לשחק בכל מחיר. גם עכשיו הוא צריך לבחור נכון ונכון מבחינתו זה הכול חוץ מחזרה לישראל. בן בסט כבר הוכיח את יכולתו, הראה שהוא יכול להיות שחקן מוביל בליגה הצרפתית ולכן אין לו מה לחפש בליגת העל. הנפילה בטולוז מקורה בחוסר התאקלמות, חוסר חיבור וחוסר מזל ובמקום אחר, באותו סדר גודל, בן בסט יוכל לחזור להיות בן בסט של הנבחרת. לחזור למסלול ההתקדמות האיטי והנכון בו הוא הולך. והמסלול הזה לא עובר בקרית שלום.
השבוע שהיה
המאזן הכולל: שער אחד (רוברטו קולאוטי) ואפס בישולים.
מוכנים לקמפיין הבא: אף שחקן מהסגל הנבחרת המורחב לא השלים 90 דקות. יוסי בניון (68 דקות) פתח בהרכב, תומר חמד (26) ומאור מליקסון (9) עלו מהספסל.
מתאוששים: רמי גרשון שב למגרשים לאחר ארבעה חודשים וחצי של היעדרות בגלל פציעות ושיחק עם בוורן במשחק אימון.
צל"ש השבוע: גיא לוזון וסטנדרד ליאז' הפסידו 2:0 לבורוסיה דורטמונד במשחק הכנה. המאמן קיבל תמונה למזכרת עם יורגן קלופ.
ביזאר השבוע: הזרוע הארוכה של ג'ורדי קרויף שלפה את חסן אבו זייד מרמת השרון ושלחה אותו להיות השגריר השישי של ישראל בקפריסין עם המעבר לא.א.ק לרנקה.
שימו לב ש: בעוד דודו ביטון ויתר על מחנה האימון כדי למצוא קבוצה, בן שהר דווקא יצא עם הרטה לטורקיה ואף הרשים במשחק אימון.