צ'ה מווירג'יניה (חלק 2)

זאב אברהמי

פתח דבר:

רגע לפני שהפרשיה הזאת פורחת מזכרונכם, בעוד במגרש המשחקים שלנו, ממשיכים גברי, שחר ושות' לדפוק את נציגות הפריפריה באלגנטיות מועטה מאוד, אין מתאים מלהסתכל רגע על סערת הרוחות בקיץ האחרון סביב אלן אייברסון ובעיקר - על האיש במרכזה, כדי להבין לרגע עד מה רב הקשר בין הספורט המקצועני למורכבות החברתית בה אנו חיים. זאב אברהמי, האיש שלנו בניו יורק, יצא לדרכים ומביא לפניכם כתבה ב-4 חלקים על אלן אייברסון, צ'ה מווירג'יניה (מערכת וואלה! ספורט).

עוד בוואלה!

5 טיפים שיכולים לחסוך לכם המון כסף בביטוח הרכב

לכתבה המלאה

אייברסון יושב בכלא

ביום הארבעה עשר לחודש פברואר, 1993 ("ולנטיין דיי", יום האהבה האמריקאי), כמה חודשים לאחר ששמונה מחבריו נרצחו בחופשת קיץ אחת, אייברסון היה בהיכל הבאולינג האהוב עליו, סנטורי ליין, היכל בעל 32 מסלולי באולינג בגודל של שלושה מגרשי כדורסל שיושב בסמוך למועדון החשפנות המקומי, "מטמון החזה". חודשים ספורים לפני כן הוביל אייברסון את התיכון שלו לאליפות המדינה, הן בכדורסל והן בפוטבול. אייברסון ישב עם הפמליה השחורה שלו כשלמקום נכנסה חבורה של נערים ונערות לבנים. תוך דקות ספורות פרצה תגרה המונית בהיכל. אגרופים הונפו, רגליים שוגרו, כסאות התעופפו, ודם ניגר מגופם וראשם של כמה מהמשתתפים בקטטה. בסופה נאסרו ארבעה מהמשתתפים, כולם שחורים. אף עד לא העיד נגד אייברסון ואף מצלמת וידיאו מאלו שכיסו את האירוע כולו לא תפסה אותו משתתף בקטטה, אבל אלן אייברסון הואשם בכך שחיבר רגל של כסא לראשה של נערה לבנה ("מי שמאשים אותי בהכאת בחורה, ב-ח-ו-ר-ה, בחיים לא יבין מה זה לגדול בגטו שחור", אמר אייברסון מספר שנים לאחר מכן) ובאשמה חמורה יותר של אלימות קבוצתית מאורגנת.

את החליפה הראשונה בחיים שלו הוא לבש למשפט, שבסיומו נכבל באזיקים ונשפט לחמש שנות מאסר. עד היום רשום גרפיטי אחת במרכז המפטון שזועק "שחררו את סימון, סטיבנס, וויין ואייברסון". את הגרפיטי רשמה בסיד אן אייברסון ביום שמכונית העצירים לקחה את הילד-גבר שלה לכלא.

אייברסון נשלח לרצות את תקופת מאסרו לא בכלא כי אם בחווה חקלאית לא מרוחקת עם שמירת מינימום, חווה שיושביה היו עסוקים בעיקר בעבודות ציבור. אייברסון גזם דשא. החווה היתה מקום שהשאיר לאייברסון המון זמן לחשוב: על זה שאם זו היתה קטטה רק בין שחורים היא לא היתה נגמרת עם משטרה או בתי משפט, על כך שאנשים שיקרו בלי למצמץ, על זה שהוא חייב לשמור על עצמו, אפילו ביותר אינטנסיביות מאשר הוא שומר על יריביו על מגרש האספלט בתיכון "אברדין".

אחרי שישה חודשים שבהם אלן אייברסון לא הפסיק לחשוב ולזרוק לסל, חנן אותו מושל וירג'יניה, דאגלס וויילדר, בתנאי שאייברסון לא יוכל לשחק כדורסל במסגרת קבוצתית תחרותית עד אשר יקבל את תעודת הבגרות שלו. (מספר שנים לאחר מכן ולאחר מאבק של עורכי דינו של אייברסון שהתנדבו לייצגו, בוטלו ההאשמות נגדו).

התקופה שבה אייברסון ישב בכלא, תחילת כיתה י"ב, היא שלב קריטי למי שרוצה לשחק בקולג'ים. אז מתנהל המעקב והגיוס של המכללות ובאותה שנה מתייצבים המועמדים לבחינת הכניסה לאוניברסיטה. אייברסון נרשם לתיכון אחר, מחוץ לעיר, סיים את תעודת הבגרות שלו, עבר בהצלחה את המבחן (מה שכנראה משכיב במיטה את הרעיון שהוא משופע רק בחוכמת רחוב), ועדיין לא מצא אוניברסיטה, עד שאן אייברסון נסעה לאוניברסיטת ג'ורג'טאון בוושינגטון והתחננה למאמן השחור ג'ון תומפסון שיציל את הבן שלה.

הנה עוד שני דברים שכדאי לזכור מהמפטון לפני שעוזבים אותה: שתי ספריות הוידיאו המקומיות מפוצצות, כמצופה, בסרטים של במאים שחורים על הווי שחור ועם שחקנים שחורים או בתיעוד של הופעות ראפ, אבל בשניהם יש מדף מיוחד בו ניתן למצוא את הסרטים "זוהר בדשא", "באגסי", "אדומים" ועוד כעשרים סרטים. וורן ביטי הוא אישיות מאוד רצויה בשכונות שחורות באמריקה. הדבר השני הוא הלהיט הנוכחי של הנוער המקומי. מסתבר שאחד מהם גילה שאם קונים בקבוק קצפת זול בסופר ומניחים את הפה עליו באותה שניה שבה מסירים את הפקק, משתחרר מהלחץ סילון גז שגורם להיי של חצי דקה.

תומפסון מביא את אייברסון לג'ורג'טאון

"למה תומפסון לקח את אייברסון?" משיב-שואל מייק ווילבורן, עיתונאי הספורט הבכיר של הוושינגטון פוסט. "מפני שתומפסון מעולם לא נחשב לטקטיקן גדול של כדורסל, אבל הוא דמות אבהית שהצליח להקים כת שחורה באחד המקומות הכי לבנים בעולם. ברגע שאן אייברסון שכנעה אותו, וברגע שהוא הבין שהוא יכול להציל את אייברסון ועוזריו הסבירו לו שמדובר בכשרון ענק שאוהב לשחק הגנה, תומפסון קיבל החלטה שהוא יכול להדוף את כל הרעש התקשורתי שיגיע עם גיוס של שחקן עם רקורד כמו של אייברסון".

התקופה של אייברסון בג'ורג'טאון היא לא תקופה משמעותית מבחינת הבנת מעשיו הנוכחיים, אלא בעיקר לפן המקצועי שלו. בניגוד לרוב שחקניו של תומפסון שמילאו את מכסת כל ארבע השנים שלהם באוניברסיטה, אייברסון ברח למקצוענים אחרי שנתיים. בשנתיים הללו (שכללו משחקים רבים נגד דורון שפר בקוניטקט), אייברסון נבחר לרוקי השנה, שחקן השנה, פעמיים שחקן ההגנה של השנה ומיסד את מקומו כאחד השחקנים הטובים והמלהיבים ביבשת.

מחוץ למגרש הועלו כלפיו רק טענות לגבי סוג החברים שאיתם בחר להתרועע מחוץ לשעות הלימודים והכדורסל: החברים הישנים מהמפטון או סוחרי סמים מקומיים.

גבר שחור בשכונה לבנה

אבל היו גם צדדים אחרים, שמאירים אור על אישיותו של אייברסון. "עד כמה שקבוצת הכדורסל טובה וחשובה, הרי שבניגוד לאוניברסיטאות אחרות, היא לא נותנת הנחות לאתלטים שלה", אומר אלון פנקס, קונסול ישראל בניו יורק שלמד בג'ורג'טאון בין השנים 1986-89. "חשוב גם להזכיר שהאוניברסיטה ממוקמת באחת השכונות הכי יוקרתיות של וושינגטון היכן שכל הקצפת של העיר גרה". או, במילים אחרות, זו שכונה מאוד לבנה. אייברסון, אם כן, הצליח לשרוד באוניברסיטה שמתגאה בסטנדרטים האקדמאים שלה, לחיות בשקט יחסי בסביבה לא מוכרת, ולשקם את קבוצת הכדורסל שלה שהיתה באחת מתקופות השפל העמוקות ביותר לאחר שהתבססה בצמרת הארצית במהלך שנות השמונים (עם פטריק יואינג ואלונזו מורנינג).

אייברסון שם גם לב לשתי עובדות שלא נעלמות מעיניו של כל ספורטאי שחור בקולג', בכל ענף: הקהל היה הנגטיב של הרכב הקבוצה שהיה מורכב בעיקר משחקנים שחורים, והאוניברסיטה עצמה עשתה מיליונים על הגב שלו ממכירת זכויות שידור לטלוויזיה, מכירות כרטיסים, והכי גרוע, ממכירת חולצות עם המספר 3 והשם אייברסון על גבן, בעוד שלאייברסון ולשחקנים אחרים לא היה מספיק כסף לקנות צ'יפס במקדונלדס, שלא לדבר על חולצה עם השם שלהם מאחור.

"אייברסון תמיד התלונן על הצביעות הזו", אומר ווילבורן. "אני זוכר שלא הבין אף פעם איך מלמדים אותו על פילוסופיה יוונית, אתיקה, סטטיסטיקה, אבל אף פעם לא עורכים דיון רציני במה שקורה באמת עם חלוקת עוגת הרווחים שהאוניברסיטה עשתה על גבו. זה מאוד הטריד אותו וחידד אצלו את ההרגשה, שהיתה קיימת מאז המשפט שלו, שהאדם הלבן נגדו".

אחרי שנתיים אייברסון הבין שהוא מוכן. לא רק לשחק ברמה הכי גבוהה, אלא להתחיל להחזיר חובות, למלא הבטחות, להוציא את אמא שלו מהמועקה, לתת טיפול רפואי הולם לאחותו הקטנה, לקנות לעצמו יותר תכשיטים מאשר הוא חלם עליהם בתור ילד שדרך על שלולית ביוב בסלון. "קיפינג איט ריל", קוראים לזה בשפת ההיפ הופ, ביטוי שהפך למנטרה הכי חשובה בקריירה ובחיים האישיים של אייברסון.

בבחירה הראשונה בדראפט 1996, ימים ספורים אחרי יום הולדתו העשרים ואחת, בחרה פילדלפיה 76 את אלן אייברסון. יום לאחר מכן ערכה המפטון מצעד לכבוד אייברסון והניחה בידיו את מפתחות העיר.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully