פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        4-4-2: בין נמני לגוטמן יש מדבר?

        הבעיה של ועדת האיתור היא לא ברעיון למנות צוות צעיר לאימון הנבחרת, אלא בדרך. במקום להחליט קודם האם ממשיכים עם גוטמן ורק אחרי זה לדון במועמדים אחרים, במקום לאתר רשימה איכותית, לוזון מפסיד בכל הגזרות. המדור 4-4-2 חוזר, כולל השחקן שאולי יעיר משהו בהפועל ת"א

        4-4-2: כל הכתבות במדור

        איתי שכטר רוצה לעזוב את הפועל תל אביב

        קרית שמונה הפצועה יוצאת לאשדוד

        4: ועדת קישוט

        זוכרים את שיעורי המתמטיקה מבית הספר? את הרגעים שבהם הלכתם לאיבוד בין מספרים וצורות גיאומטריות? זוכרים מה המורה הייתה אומרת באותם רגעי חוסר אונים? שלהציג את הדרך חשוב יותר מלהגיע לפתרון נכון. אוף, כמה שהמשפט הזה מרגיז. 'דרך נכונה תביא ניקוד במבחן' למתמטיקה זה ה'לדרבי חוקים משלו' של הכדורגל. קלישאות טריוויאליות. משמימות. ונכונות. אנחנו סולדים מקלישאות כי הן מזכירות לנו את המובן מאליו: לפעמים הפתרון הכי טוב הוא גם הפשוט ביותר. אבל אבי לוזון (בנקאי בכיר להזכירכם) הוא לא אדם רגיל, לא אדם קלישאתי והוא גם כנראה לא זוכר את שיעורי המתמטיקה מילדותו. דרך נכונה? פתרון פשוט? ממלכתיות? המונחים הללו רחוקים ממנו כמו המרחק בין בני גורן לג'סטין ביבר.

        אבי לוזון ממש לא יושב ראש התאחדות גרוע או שורש הרע בכדורגל הישראלי כמו שגורמים מסוימים מנסים להציג אותו. הוא יודע לנהל, הוא פוליטיקאי בחסד ולא סתם התקדם לדרגים הבכירים באופ"א. הבעיה שלו היא אחת ויחידה: התנהלות. זה בא לידי ביטוי בחוסר הממלכתיות, בהתבטאויות המביכות בתקשורת, בחיוך הממזרי. אבל לו לא אכפת. התדמית שלו בקנטים וזה לא מזיז לו. להיפך, לפעמים קשה שלא לקבל את ההרגשה שהוא נהנה מזה. מעירים לו, מבקרים אותו, חובטים בו והוא חוזר לעוד. להראות שהוא כאן, שהוא חזק מכולם ושעל פיו יישק דבר. אפשר לסווג התבטאויות כמו: "לכו תפתחו מנגלים", "מה שרקוב זה אצל זליכה במוח" או צעקות מהיציע במשחקי מכבי פתח תקוה כהתפרצות רגשית, "עלה לו הלוזון" סטייל, או שפשוט אפשר לראות אותן כמו שהן: מילים של אחד שלא סופר אתכם. הרי אף אחד לא יחליט בשבילו מתי לעזוב. מילים שלו. השבוע.

        והשבוע לוזון החליט למתוח עוד קצת את חוט הסבלנות הציבורית. הליך בחירת המאמן הבא של נבחרת ישראל שבר את שיאי האבסורד בעיקר בגלל שלכאורה, הוא מתיימר להיות רציני ומעמיק. מצד אחד, ועדת איתור עם אנשים ראויים כצבי רוזן ודרור קשטן ומצד שני, רוב מוחלט לשלישיית העסקנים בה. ולא צריך להיות גאון מתמטי כדי להגיע למסקנה. כל החלטה, גם הנכונה ביותר, תריח רע ולא תוכל לקבל לגיטימציה של ממש. במיוחד נכונים הדברים לגבי אלי גוטמן, שהוא הנפגע העיקרי מאירועי השבוע. כמאמן נבחרת מכהן גוטמן היה צריך לקבל יותר כבוד. דיון מקדים שיהווה שלב ביניים. לפני שמקימים ועדת איתור, היה ראוי לקבל החלטה האם גוטמן ממשיך. כן? אין צורך בוועדה. לא? כאן המקום לדון במועמדים חדשים, לבצע תחקיר יסודי ולנתח מה המודל הכי מתאים לנבחרת בזמן נתון.

        ובחזרה למציאות. הוועדה אמורה להחליט בין גוטמן לבין קונספט חדשני של צמד מאמנים צעיר. ישאל השואל: האין כלום בין גוטמן לאוחנה ונמני? מה לגבי מאמני ליגה מצליחים כמו אלישע לוי ורוני לוי או אפילו האחיין גיא? ולמה לא לשקול שוב מינוי מאמן זר? ללוזון הפתרונים. הבעיה היא שכשהליך הבחירה כל כך מגוחך אי אפשר להבין אם לוזון גאון או שהוא ממשיך לצחוק על כולנו. כי היו בעולם מינויים לא סטנדרטיים. ואן באסטן, קלינסמן ומראדונה קיבלו נבחרות עם אפס ניסיון ומארק וילמוטס שהוביל את בלגיה למונדיאל היה לפני כן פרשן וסוכן שחקנים. אפילו דייויד ברנסטין, יו"ר ההתאחדות האנגלית, מינה את רוי הודג'סון על אף קמפיין תקשורתי מאסיבי לבחירת הארי רדנאפ. ומעבר לזה, ניסינו ותיקים כמו שרף וקשטן ומאמני ליגה מצליחים כמו גרנט וגוטמן וזה לא הלך. אז אפשר לשנות מודל אם עושים זאת בדרך נכונה. אבל לוזון, כבר אמרנו, לא מאמין בדרך ואולי בגלל זה המותג שנקרא נבחרת ישראל בכדורגל נמצא בשפל חסר תקדים. כי לא משנה מי יעמוד על הקווים, האוהד הממוצע ימשיך להיות סקפטי ולחיות בתחושה שבחיים לא נעלה לשום מקום ושעובדים עליו בעיניים. וזה, אבי, הכישלון הכי גדול שלך כיו"ר התאחדות.

        התחזית לשבת: לוזון וגוטמן שוב יישבו אחד ליד השני ביציעי המושבה במשחק בין מכבי פתח תקוה להפועל תל אביב?

        שימו לב: בשישה מתשעת הקמפיינים האחרונים, הנבחרת סיימה במקום השלישי בבית. בקמפיין מוקדמות יורו 2016, זה יספיק למקום בפלייאוף.

        אלי גוטמן מאמן נבחרת ישראל (מימין) לצד אבי לוזון יו"ר ההתאחדות לכדורגל (ברני ארדוב)
        כמאמן נבחרת מכהן גוטמן היה צריך לקבל יותר כבוד. דיון מקדים שיהווה שלב ביניים. לפני שמקימים ועדת איתור, היה ראוי לקבל החלטה האם גוטמן ממשיך (צילום: ברני ארדוב)

        4: ועדת חריגים

        הפציעות הממושכות של רועי גורדנה, בריאן חרסיסיץ' ואיתי שכטר וההרחקות של יורחן קולין אילצו את רן בן שמעון להשתמש בסגל שלו בצורה רחבה יותר במחזורים האחרונים. המאמן, שהסתמך עד אז על רוטציה מצומצמת, פנה לספסל ושלף משם את לוקאס סאשה, שי אבוטבול, רמזי ספורי ובלית ברירה הוציא מהנפתלין למספר דקות גם את סלים טועמה, רן יצחק, שמעון הרוש ובסארט עבדורחימי. שלא במפתיע, הוא גילה שחקנים "קרים" שעל חלקם ניכר המחסור בדקות משמעותיות. העובדה היא שלא חל שיפור בתוצאות בשבועות האחרונים, אבל יחד עם זאת, אפשר לזהות שינוי מסוים ביכולת שמספיק כדי לתהות מדוע אי אפשר היה להשתמש בהם מוקדם יותר.

        האדומים נראו לא רע בשלבים ארוכים של הדרבי ובמשחק הביתי מול הפועל באר שבע. השילוב בין סאשה (הוסט מעט אחורנית לתפקידו המקורי) לאבוטבול (מהבודדים בקבוצה שדוחף את המשחק קדימה) הוא המוצלח ביותר שנראה העונה במרכז השדה האדום. ליאור לוי הרשים יותר כמגן ימני וגם ספורי מוסיף עוד מימד התקפי. הפועל תל אביב לוחצת גבוה יותר ולכן מגיעה להרבה יותר מצבים. מול באר שבע היו לאדומים 19 איומים לשער (לעומת שמונה של היריבה) ו-69 אחוזי החזקה בכדור. מה גרם להפסד? הבעיות המקצועיות שחוזרות על עצמן. הגנה איטית שמתפרקת בקלות, חשיפה להתקפות מתפרצות וחוסר מחץ שנובע גם מהצטרפות בלתי מספקת של שחקנים לרחבה.

        המספרים מדברים בעד עצמם: ממוצע של כמעט שני שערים למשחק עד הדרבי. ורק שער אחד בשלושת המשחקים האחרונים. אלא שגם כאן יש סיבה לאופטימיות והיא מגיעה מהמקום הכי לא צפוי: עבדורחימי. הקרואטי הגיע לישראל רגע לפני סגירת חלון ההעברות. הוא בסך הכול בן 23 ואשתקד כיכב ב-NK זאגרב עם 12 שערים ושמונה בישולים. זו הייתה מעין עונת פריצה עבורו, אבל הקבוצה נאבקה נגד הירידה והפסדים רצופים מול היריבות הישירות למאבק אינטר זאפרשיץ' וציבאליה במחזורי הנעילה חרצו את גורלה. עבדורחימי החמיץ במשחקים הללו ממצבים קורצים ומאמנו צ'ירו בלאז'ביץ' הוותיק האשים אותו בהפסדים. "צ'ירו טעה שאמר שהירידה בגללי. הביקורת שלו נותנת לי מוטיבציה, אבל לא רק הוא העביר לילות בלי שינה. אני לא ישן בגלל המצב", אמר הקשר. "הירידה תהיה הכישלון הגדול ביותר שלי. אני מרגיש שאלוהים נטש אותי".

        עבדורחימי לא נהנה מהשגחה אלוהית (או מזל) גם אחרי הירידה. בקיץ נקשר שממו לליון הצרפתית, לאציו, גנואה וקייבו מאיטליה ולהיידוק ספליט הגדולה, אבל המעברים לא יצאו אל הפועל גם בגלל דרישות מופרזות של זאגרב. ברגע האחרון נמצא הפתרון בדמות השאלה עם אופציה לישראל. אבל ההכנה הלקויה בקיץ נתנה את אותותיה. עבדורחימי הגיע פצוע, החלים באיטיות, התיישב על זכוכית ונתפס כבדיחה. בן שמעון לקח איתו את הזמן ואולי השתהה מדי. הקרואטי נזרק למחצית השנייה בסכנין כחילוף של אין מה להפסיד והראה ניצוצות, אבל 23 הדקות מול באר שבע כבר נתנו אינדיקציה טובה יותר לגבי יכולתו. שחקן מהיר, טכני, חד, שיודע לאיים על השער, שלא מפחד להיכנס לאזורים המסוכנים והכי חשוב לא נראה מבועת, קפוא ולחוץ מהמשבר. מקצועית, עבדורחימי היה חסר מאוד להפועל תל אביב והוא יכול לתרום לה במספרים בטווח הקצר, אולי כבר מול ההגנה הרעועה של המלאבסים. ומעבר לזה, האדומים יבינו במהרה ששחקן בגילו ועם הכישורים שלו מהווה עוד נכס כלכלי חשוב לטווח הארוך. אם כמובן יזכרו לממש עליו את האופציה.

        התחזית לשבת: שבעה פנדלים נשרקו לחובת האדומים בשבעת המחזורים האחרונים. כמה תשפיע הסטטיסטיקה הזו על רועי ריינשרייבר?

        שימו לב: ה-1:3 של האדומים במפגש בסיבוב הראשון פתח רצף של ארבעה ניצחונות משישה משחקים. מאז הפועל תל אביב ניצחה רק עוד פעם אחת.

        שחקן הפועל תל אביב בסארט עבדורחימי (קובי אליהו)
        בן שמעון לקח איתו את הזמן ואולי השתהה מדי. עבדורחימי (צילום: קובי אליהו)

        2: ועידת פסגה

        ב-2 בינואר 2011 התקיים משחק העונה בליגת העל. מ.ס אשדוד השנייה אירחה את המוליכה עירוני קרית שמונה. שש נקודות הפרידו בין השתיים בתום 18 מחזורי ליגה, אבל התקשורת התייחסה אליהן בזלזול וחשדנות ולא ייצרה הייפ של משחק העונה. התוצאה הייתה בהתאם: 0:0 משמים. הקריה המשיכה לאליפות היסטורית ללא תחרות ואילו אשדוד דעכה לאיטה למקום השביעי. בדיוק שנתיים עברו מאז ובשבת השתיים נפגשות שוב. גם הפעם מפרידות ביניהן שש נקודות. וגם הפעם אין הייפ של ממש לקראת המפגש. ההבדל המשמעותי הוא שהפעם השתיים מגיעות ממה שכנראה מהווה את המקום הריאלי שלהן: השמינית מול הרביעית. וממש לא עניין של מה בכך לדבר על המקום הרביעי כמקום הריאלי של קרית שמונה.

        בכל ליגה בעולם יש גדולות מסורתיות וקבוצות שרוצות לאיים על המסורת. ובכדורגל הישראלי? שימו לב למספרים. 2007/8 הייתה העונה הראשונה של הקריה בליגת העל ובארבע משש העונות שעברו מאז, היא סיימה בחמישייה הראשונה. רק שלוש קבוצות (מכבי חיפה, הפועל תל אביב ובני יהודה) עשו הישגים טובים יותר באותן שנים. הנפילה של הזהובים העונה מלמדת שללא תכנית כלכלית וניהול נכון, קשה להחזיק בצמרת לאורך זמן. מכבי פתח תקוה, מכבי נתניה, אשדוד ואפילו בית"ר ירושלים (בקרוב גדולה מסורתית בדימוס?) ניסו להוות אלטרנטיבה ונפלו. גם באר שבע עוד תצטרך להוכיח שההצלחה אינה נקודתית. קרית שמונה כבר נמצאת שלב אחד מעבר. האליפות הייתה שילוב נדיר של כמה גורמים. וכשמועדון קטן זוכה להישג חסר תקדים הדרך מהיי מטורף לצניחה חופשית קצרה. אלא שאיזי שרצקי מצליח שנה שנייה לבסס את הקבוצה שלו כקבוצת צמרת, ליצור לה שם ולמשוך שחקנים. וזה לא פחות גדול עבור הקריה מאליפות.

        שחקני עירוני קרית שמונה חוגגים שער (אדריאן הרבשטיין)
        הישג לא מוערך מספיק. קרית שמונה חוגגת (צילום: אדריאן הרבשטיין)