אינדיאנפוליס - קנזס סיטי: אז מה למדנו?

פלייאוף 2013 ייצא לדרך (ש', 23:35, FOX, METV) עם מפגש מסקרן בלוקאס אויל סטדיום בין אינדיאנפוליס לקנזס סיטי שתי קבוצות שעדיין, בשלהי העונה, מחפשות זהות אמיתית. אנדי ריד, בשנתו הראשונה בקנזס סיטי, שיפץ את ההגנה מלאת הפוטנציאל ופתח מצוין, אך חצי שני מאכזב בו דווקא ההתקפה הבריקה יותר, קצת קילקל וגרם להרמות גבה לקראת המאני טיים. אחרי שהפסידו לקולטס בבית רק לפני שבועיים, יצאו הפעם הצ'יפס לגומלין בחוץ, בעיר שלא ראתה ניצחון מקומי בפלייאוף מאז עונת 2009, ומול קבוצה שהתאפיינה בחוסר עקביות עם הופעות גדולות במשחקים הקשים לצד כמה נפילות לא מוסברות (מיאמי וסנט לואיס בבית!).

הצ'יפס הביאו בקיץ את אנדי ריד כדי שיעשה מה שעשה בעשר מ-15 עונותיו בליגה ויביא אותם לפלייאוף. אחרי פתיחת עונה מוצלחת עם תשעה ניצחונות רצופים, הרבה בזכות החברה להפלות קוורטרבק "יוסטון את האלי בע"מ", הצ'יפס הפסידו לשלוש קבוצות בלבד בשבעת המשחקים הנותרים, אך פעמיים זה קרה מול הברונקוס ופעמיים מול הצ'ארג'רס, היריבות לבית. יחד עם המפלה נגד אינדי, קנזס סיטי הפסידה חמישה משבעת משחקיה האחרונים. ג'מאל צ'ארלס הנהדר נשא לאורך העונה כולה את ההתקפה, בים, באוויר וביבשה, כאשר ההגנה המסוכנת תורמת לא מעט נקודות בעצמה. הנציגה הבכירה של מיזורי תנסה להתאושש ולהגיע עם כוחות מחודשים, אחרי שנתנה לפותחים שלה לנוח ולהתגבר על מספר פציעות בשבוע האחרון של העונה.

באינדי מקווים כמובן לשחזר לא רק את תוצאת המפגש האחרון בין הקבוצות, אלא גם את היכולת הנהדרת שהציגה הקבוצה בניצחונות על אריות הליגה האחרות, סיאטל, דנבר וסן פרנסיסקו. שלוש מועמדות בכירות לקחת את הלומברדי בפברואר ירדו מנוצחות מול החבורה של אנדרו לאק. הקולטס עשו עוד צעד קדימה בעידן לאק כאשר זכו בקלות בבית הדרום והפעם, עם יתרון הביתיות, יש להם גם סיכוי להצליח יותר מאשר אשתקד, אז הפסידו בסיבוב הווילד קארד בבולטימור. בדומה לשיקגו, גם הקולטס נהנו מצמד תופסים וותיק פלוס צעיר נהדר, אך הפציעה של רג'י וויין השאירה את טי ווי הילטון כמעט לבדו כמטרה המועדפת של לאק. קובי פלינר, בשנתו השנייה סייע מעמדת הטייט אנד, אבל הפרסות נשענו יותר ויותר על משחק הריצה. הבאתו של טרנט ריצ'רדסון אומנם השתלמה יותר דווקא לקליבלנד, אך הציבה תחרות לדונלד בראון, שמשחק מצוין מאז הטרייד על ריצ'רדסון.

מאזן בין הקבוצות בכל הזמנים: 8:15 לקולטס (0:3 בפלייאוף)
מאזן נקודות בין הקבוצות בכל הזמנים: 449:491 לקולטס
מאזן במשחקים באינדיאנפוליס: 1:5 לקולטס (לא כולל מפגשים שנערכו בבולטימור)
מאזן בין הקבוצות בעשור האחרון: 2:6 לקולטס (המפגש האחרון: לפני שבועיים, 7:23 לקולטס בחוץ)
מאזן הפלייאוף של הקולטס: 21:19
מאזן הפלייאוף של הצ'יפס: 14:8 (ניצחון אחרון בפלייאוף: 16/1/94, על יוסטון אוילרס)

1) איבודי כדור, בשני צידי המגרש:

יחס איבודים/חטיפות הוא משמעותי כמובן בכל משחק, למרות שדטרויט ואריזונה הצליחו לנצח השנה משחקים בהם רשמו ארבעה איבודים אוויריים. במקרה הזה, לגרימת איבודים ומניעתם יש נדבך נוסף בהכנה של הקולטס. מתאם ההתקפה פפ המילטון (נחשו באיזו מכללה הוא עבד בשלוש השנים הקודמות), שיפר פלאים את השמירה על הכדור וההתקפה ירדה מ-27 איבודים בעונה שעברה (מקום 24 בליגה) ל-14 בלבד העונה (הכי מעט בליגה). החשיבות בשיפור הנתון הזה היא היכולת הערמומית של הגנת הצ'יפס לשים נקודות ישירות מאיבודים (פיק-סיקס ופאמבלים), כאשר אותה הגנה השיגה העונה שבעה טאצ'דאונים (מקום ראשון בליגה) וגרמה ל-36 איבודים (שנייה רק לסיאטל). בהגנה, הקולטס לקחו 27 כדורים מהיריבות העונה (שמונה בשלושת המשחקים האחרונים, כולם הסתיימו עם ניצחונות), שווה למקום ה-14 בליגה. גם אם זו כמות בינונית, היא מאפשרת להמילטון ולאק להריץ דרייבים ארוכים ואוכלי שעון. במפגש הקודם בין הקבוצות, הקולטס שלטו בכדור 38:20 דקות מהמשחק הודות לאפס האיבודים של ההתקפה ושלושת הפאמבלים והחטיפה מהתקפת הצ'יפס.

2) רוברט מאת'יס:

התפקיד של מאת'יס לאורך הפלייאוף יתחלק לשניים. הראשון, על המגרש, הוא להמשיך את עונת הקריירה אותה הוא מציג, עונה שאיכשהו עברה קצת מתחת לרדאר. הוא הוליך את הליגה בסאקים (19.5) ובגרימות פאמבל (8), כשהוא עוקף במילימטר את רוברט קווין הנפלא בשתי הקטגוריות. צפו למאצ'-אפ נהדר שלו מול ברנדון אלברט, התאקל השמאלי של הצ'יפס, שמתאושש מפציעה. אם גם עוזריו של מאת'יס, פרימן ומקנארי, יציגו יכולת גבוהה, אלכס סמית' עשוי להתקשות. התפקיד השני הוא בחדר ההלבשה. עם הפציעה של וויין ולמרות הופעה בפלייאוף אשתקד, מאת'יס הוא האיש עם הוותק והניסיון וזה יהיה המשחק ה-17 שלו בפוסטסיזן. בעונתו ה-11 בליגה, האיש יתפקד כמנהיג וכאחראי לחוסן המנטלי, אותו הוא צריך להשליך על הקבוצה הצעירה בהכנה למשחק ולכל אורכו. חוסר היציבות של הקולטס בעונה הסדירה התיישר לקראת סופה ומאת'יס חייב להמשיך לתפקד בהצלחה תחת שני הכובעים הללו בשביל ריצת פלייאוף.

1) לחזור לשורשים:

מעל הכול, הצ'יפס הם קבוצת הגנה והם נחלו הצלחה גדולה יותר כשהיו טובים בכך. מעבר ללוח המשחקים הפשוט יותר בחציה הראשון של העונה, הכלים ההגנתיים בארסנל של ריד רבים יותר ואפקטיביים יותר מאלה ההתקפיים, שיכולים להסתכם כמעט בלעדית בצ'ארלס. דונטרי פו שיחק הכי הרבה סנאפים בליגה בעמדה שלו (קו הגנה פנימי), יוסטון והאלי בריאים עדיין מרכיבים את הפאס ראש שהנחיל טרור בקווי ההתקפה ומדורג במקום השישי בסאקים, מה שמכריח את הקוורטרבק היריב למסור לכיוון הסקנדרי המצוין כשלעצמו, המדורג שלישי בליגה בחטיפות. ההתקפה יכול להרשות לעצמה להיות ממוצעת, אבל ההגנה של הצ'יפס חייבת לתקתק. הקולטס רושמים 28.6 נקודות בניצחונות, אך רק 15.2 בהפסדים ואם תופיע הגנת ה"לא יותר מ-17 נקודות" שהציגו הצ'יפס בפתיחת העונה, הסיכוי לניצחון ירקיע.

2) התופסים חייבים להתעלות:

ג'מאל צ'ארלס, שנתן השנה מספרים של MVP, הוביל את קבוצתו בכל קטגורית יארדים וטאצ'דאונים, על הקרקע ובאוויר. זה לא סוד שהוא "ה"נשק של קנזס סיטי. הצ'יפס החזיקו מעמד יפה השנה, בעיקר בזכות הצירוף בין הוורסטיליות של צ'ארלס וההגנה קשוחה. התופסים של הקבוצה, לעומת זאת, תפסו רק 11 מ-24 הטאצ'דאונים באוויר. דוויין בואו אומנם סיים עם חמישה כאלה, אולם תפס רק 57 מתוך 105 המסירות אליו (54%). דקסטר מקלאסטר תפס 53 מסירות ויכולת החזרת הפאנט/הקיקאוף היא נדבך מבורך, אבל לצ'יפס יש רק שלושה תופסים עם יותר מ-26 תפיסות. אם האסטרטגיה של הקולטס תהיה לסגור את צ'ארלס והמשחק הקצר (מסירות סקרין ולטייט אנדים), בואו, מקלאסטר וצוות התופסים חייב לתת את המהלכים הגדולים, שם אייברי המהיר (10 תפיסות של יותר מ-20 יארד) ואפילו ג'נקינס יכולים לתרום.

האם המשחק מספיק גדול כדי שהקולטס יקחו אותו? בהחלט כן. אינדי.