93.2: גבירותיי ורבותיי, קבלו את המספר המרשים ביותר בשליש הראשון של העונה. זו כמות הנקודות שאינדיאנה סופגת ב-100 פוזשנים, או במילים אחרות - מדד היעילות ההגנתית של קבוצת ההגנה הטובה בליגה. הנתון הזה לא רק רחוק 4.3 נקודות, פער עצום, מהקבוצה שבמקום השני (אליה עוד נגיע), הוא גם מהווה שיפור של 3.4 נקודות מהעונה שעברה שגם בה אינדיאנה הייתה קבוצת ההגנה הטובה בליגה. כך הפייסרס מצליחים להוביל את הליגה למרות התקפה לא יציבה שמדורגת במקום ה-14 (נדיר שקבוצה שנמצאת בקצב של 66 ניצחונות לא תהיה בטופ 10 בשתי הקטגוריות). אינדיאנה סופגת רק 89.2 נקודות למשחק (מקום ראשון בליגה), מכריחה את היריבות לקלוע ב-41.2% לשתיים (מקום ראשון בליגה) -32.4% לשלוש (לא תאמינו, מקום ראשון בליגה). החבורה של פרנק ווגל מתקרבת לשלמות הגנתית, עד כדי כך שאם הייתי צריך לבחור את חמישיית ההגנה של השליש הראשון פשוט הייתי בוחר את החמישייה הראשונה של הפייסרס. הם מרשימים מכל זווית אפשרית - היכולת האישית (ההגנה של פול ג'ורג' על פיק נ' רול עלתה השנה לדרגת אמנות), התיאום הקבוצתי, אסטרטגיית בחירת הזריקות של היריבה ואופן הביצוע שלה, ההתאמות ליריבות ספציפיות. בסעיפים הבאים ננסה לראות איך כל זה בא לידי ביטוי במספרים.
41.1: הנתון הראשון שבודקים ביעילות הגנתית הוא אחוז השדה של היריבה. כצפוי, אינדיאנה מדורגת ראשונה בקטגוריה הזאת (משמע, אחוזי היריבות הם הנמוכים ביותר) עם 41.1 אחוזים. הפייסרס עושים זאת מבלי לבצע יותר מדי עבירות, מאחר והיריבות ממעטות להגיע לקו העונשין - 20.2 פעמים למשחק, מקום שלישי בליגה. האחוזים החלשים של היריבות הם מכל הטווחים - אינדיאנה מדורגת ראשונה באחוזי היריבות מתחת לסל (ה-restricted area) עם 54.3, שלישית באחוזים מחצי מרחק עם 36.8 וראשונה באחוזי שלשות עם 32.8. האזור היחיד בו היריבות של הפייסרס קולעות באחוז ממוצע הוא שאר הצבע פרט ל-restricted area.
28.4: ווגל לא מסתפק בכך שהשחקנים שלו כופים אחוזים גרועים מכל הטווחים, הקבוצה שלו דואגת לכך שהיריבות יזרקו יותר מאזורים בהם הזריקה יעילה פחות. כך, אינדיאנה מובילה את הליגה בכמות זריקות מחצי מרחק של היריבה - 28.4, בעוד שהיא מדורגת שלישית מהסוף בכמות זריקות של היריבה מתחת לסל (24.2), רביעית מהסוף בכמות שלשות מהפינה (4.2) וראשונה מהסוף בכמות שלשות לא מהפינה (13.1).
16.8: הנתון הקיצוני ביותר שהגנת הפייסרס מספקת הוא כמות האסיסטים של היריבות - 16.8 למשחק, הכי מעט בליגה ובפער של 2.6 אסיסטים מהקבוצה הבאה בתור ברשימה (לשם השוואה, הפער בין מקום שני למקום 18 הוא 2.5 אסיסטים). הסיבה המרכזית לכך היא שאינדיאנה ממעטת מאוד להביא עזרה מאחר והשחקנים שלה מסתדרים בהגנה האישית, היחיד שעוזר באופן קבוע הוא רוי היברט ששולט בצבע והקבוצה ערוכה להגיב למצבים בהם הוא עוזב את השחקן שלו כדי לעזור. סיבה נוספת למיעוט האסיסטים היא שאינדיאנה היא קבוצה שממעטת להמר בהגנה ומדורגת 18 בכמות האיבודים של היריבות עם 14.4 למשחק (מדובר בשיפור מהעונה שעברה).
76.4: כדי לסגור את כל הפינות, אינדיאנה דואגת לקחת 76.4 אחוזים מהריבאונדים מתחת לסל שלה, נתון שמדרג אותה כקבוצת ריבאונד ההגנה השנייה בטיבה בליגה. מדובר במאמץ קבוצתי, כאשר ראוי במיוחד לציון לאנס סטיבנסון - ריבאונדר ההגנה הטוב בליגה בין הגארדים. הפייסרס פחות טובים בריבאונד התקפה, בין היתר כהחלטה אסטרטגית - כך הם נמנעים מנקודות מהירות בצד השני ומדורגים במקום השלישי מהסוף בכמות הנקודות של יריבות במתפרצות.
2: בעקבות הפציעה של ראסל ווסטברוק, אוקלהומה סיטי זקוקה לעוגן שיעזור לה להישאר בצמרת הגבוהה עד שהגארד הנהדר יחזור. העוגן הזה הוא השיפור ההגנתי של הקבוצה השנה, שיפור שמוביל את הת'אנדר למקום השני ביעילות הגנתית, אמנם רחוק מאינדיאנה אך לפני קבוצות הגנה איכותיות אחרות. סקוט ברוקס משתמש נכון יותר באוסף השחקנים הגבוהים, האתלטים וארוכי הידיים שלו, קווין דוראנט וסרג' איבקה שיפרו את ההגנה האישית שלהם והשנה להיכנס לצבע של הת'אנדר זו משימה מסובכת במיוחד. OKC מדורגת שלישית באחוזי היריבות מתחת לסל (56.3) וראשונה באחוזים בשאר הצבע (33), השילוב בין אורך לזריזות מאפשר לשחקנים לסתום את הצבע ולהספיק לחזור החוצה ולהוביל את הליגה גם באחוזי שלשות מהפינה (29). לעומת אינדיאנה, OKC פחות טובה בניהול הזריקות של היריבה ובהימנעות מעבירות, כך שהיריבות מרבות לזרוק שלשות (24.5 למשחק) ולהגיע לקו העונשין (25.4 פעמים במשחק).
30, 13.7, 4.2: במדור הקודם ביקרתי את ההגנה של קווין לאב בצבע, אז הגיע הזמן לפיצוי. אין צורך להכביר מילים, פשוט אשים כאן את ממוצעי חודש דצמבר של לאב: 30 נקודות ב-50 אחוזים מהשדה, 3.2 שלשות ב-44.2 אחוזים, 7.8 זריקות עונשין ב-85.1 אחוזים, 13.7 ריבאונדים, 4.2 אסיסטים על 2 איבודים. כשחושבים על שחקנים עם שילוב כזה של נקודות, ריבאונדים ואסיסטים קופצים לראש שמות כמו קארים עבדול ג'באר, צ'ארלס בארקלי, האקים אולג'ואן ושאקיל אוניל. כשמוסיפים למשוואה שלוש שלשות למשחק לא נותר ספק - לקווין לאב יש שילוב יכולות שלא ראינו כמותו עד היום.
20, 9: לפעמים מספרים מסוימים נבחרים כמדד באופן מקרי, כי הם עגולים יחסית ונדמה שמצליחים לייצג משהו. שילוב של 20 נקודות ו-9 אסיסטים הוא מדד כזה, שנדמה שמייצג פוינט גארד שמשלב בין יצירת נקודות לעצמו ולאחרים ברמה גבוהה. המבחן הטוב ביותר ליעילות של מדד הוא הצדקה היסטורית, שהוא מסנן כך שרק שחקנים גדולים נכנסים אליו מבלי להיות נדיר מדי (זו הייתה הבעיה של 20 נקודות ו-10 אסיסטים העגול יותר). אז הנה חמשת השחקנים היחידים ב-20 השנים האחרונות שסיימו עונה עם לפחות 20 נקודות ו-9 אסיסטים למשחק: כריס פול, דרון וויליאמס (קל לשכוח עכשיו כמה טוב הוא היה ביוטה), גארי פייטון, קווין ג'ונסון וטים הארדווי. אני נדרש למדד הזה כי השנה שני שחקנים מאיימים להצטרף למועדון האקסלוסיבי: ג'ון וול שנמצא ממש על הגבול (כרגע 20.2 נקודות ו-8.9 אסיסטים) וסטף קרי שפתח פער מסוים עם 22.9 נקודות ו-9.5 אסיסטים למשחק. קרי ממשיך להוכיח שהוא הרבה יותר מקלע משובח, השנה הוא קפץ במספרי האסיסטים ולמרות שהוא גם מאבד הרבה (4.1 כדורים למשחק), אם הוא ישמור על הממוצעים האלה זו תהיה החותמת הסופית לכך שהוא גם מנהל משחק ברמה גבוהה מאוד.
4: הנה מדד לא מחמיא במיוחד - מאז 2006 רק שחקן אחד ששיחק בכמות משמעותית של משחקים במהלך עונה סיים את העונה עם ממוצע של לפחות 4 עבירות למשחק. השחקן הזה עשה את זה בשתיים מתוך שלוש העונות שלו בליגה, וגם עכשיו בשנה הרביעית הוא מוביל את הליגה עם 4 עבירות למשחק. אני מניח שהניחוש האינסטינקטיבי של רבים מכם יהיה דמרקוס קאזינס, הניחוש הזה נכון לחלוטין. הסנטר המוכשר ממשיך להיות חור בהגנה ולא מצליח להימנע מעבירות שגם מכריחות אותו לשבת דקות ארוכות על הספסל. כצפוי, דמרקוס מוביל את הליגה גם בעבירות טכניות עם 9 עד כה, לארי סנדרס שחזר לאחרונה יצטרך להשלים פערים כדי לתת פייט בתחום הזה.
