הבחירה של ירדן ג'רבי ואלכס שטילוב לתואר ספורטאי השנה הייתה צפויה וקלה, אבל איך אומרים? מאחורי כל ספורטאי וספורטאית עומדת מערכת משומנת של מאמנים, עסקנים, אגודות, פוליטיקאים ומה לא? לצורך העניין, החלטנו להקדיש את הבלוג השבועי כדי לציין מיהם האנשים המשפיעים ביותר בשנה האחרונה בספורט האולימפי.
לימור לבנת
שיהיה ברור, שרת התרבות והספורט עדיין לא חתומה על שום מהלך משמעותי בספורט הישראלי, אבל עושה רושם שהתהליך הזה נמצא בבנייה ויהיה מעניין להמשיך ולעקוב אחרי הפעולות של משרד הספורט, שחרט על דגלו לשנות שני דברים גדולים: 1. להילחם בשיטת המרכזים שכביכול יותר הורסת מאשר תורמת בספורט הישראלי. 2. ליצור תרבות ספורט ראויה כיאה למדינה מערבית על ידי הגדלה מאסיבית של כמות הספורטאים בארץ.
עד היום, לבנת ואנשיה ממשרד הספורט הצליחו לעצבן הרבה מאוד אנשים כשניסו להזיז דברים הקשורים לסעיף הראשון שציינו. עושה רושם שהעובדה שהיא גורמת לאנשי הוועד האולימפי הישראלי וגם לחבר הוועד הואלימפי הבינלאומי אלכס גלעדי לומר פעם אחר פעם שאסור למדינה להתערב בספורט, משרתת את האינטרסים שלה וגורמת ללא מעט אנשים לחשוב שהיא שרה שיכולה לעשות ולא רק לדבר. מצד שני, לבנת גם לא הצליחה להזיז יותר מדי עד עכשיו והטענות של הוועד האולימפי, לפיהן משרד הספורט לא מעביר את כל הכספים שהוא אמור להעביר לטובת ההכנות האולימפיות הן מוצדקות.
ובכל זאת, בחרנו לציין כאן את השרה לבנת משום שבפעם הראשונה בהיסטוריה הקצרה של משרד הספורט (מאז שהופרד ממשרד החינוך) נדמה שכן יש רצון לשנות דברים, לעשות לטובת הספורטאים ותרבות הספורט, ולהילחם בשחיתויות. חוץ מזה, ראוי לציין את שיתוף הפעולה הפורה של משרד הספורט עם הטוטו, שכלל לא מעט פעולות חיוביות כמו הקמת מתקני כושר בגינות ציבוריות בכל רחבי הארץ. אני בספק אם לבנת תוכל לנצח במלחמה הראשונה שלה נגד המרכזים, אבל אם תמשיך ותצליח באמת להעלות את המודעות לחשיבות הספורט בארץ היא בהחלט תעמוד בדרישות שלה. בינתיים, היא במבחן גדול.
יעל ארד
אחרי כל כך הרבה שנים בהן טיפחה את הקריירה שלה מחוץ לספורט, ספק אם יש מישהו שלא שמח לראות את יעל ארד חוזרת אליו ועוד לתפקיד ניהולי וחשוב. היא נכנסה להנהלת הוועד האולימפי החדשה שנבחרה בשנת 2013 כמספר 2 של יושב הראש החדש יגאל כרמי ואיזה מהלך חשוב זה היה. רבים אמרו שעוד עסקן של מכבי נכנס לוועד כדי להחליף את צבי ורשביאק ואפילו לא נתנו לכרמי צ'אנס להראות מי הוא. מצד שני, כשיעל ארד נמצאת בסביבה זה לא ממש משנה. למרות שהיא חברת מרכז מכבי, אין ספק שזו הפעם הראשונה מזה שנים שאנחנו רואים בצמרת הוועד האולימפי דמות כל כך דומיננטית ונטולת אינטרסים לגמרי.
ליעל ארד יש כל כך הרבה יתרונות. היא מכירה את כל המערכות מבפנים, היא יודעת בדיוק מה זה להיות ספורטאי הישגי, היא אשת ניהול מהשורה הראשונה ותהיו בטוחים שהיא תעשה הכל כדי לפעול למען כל ספורטאי שיצטרך אותה, בין אם זה ג'ודוקא או קלע, בין אם זה ספורטאי של מכבי או הפועל.
עד היום, מנהל היחידה לספורט הישגי גילי לוסטיג היה היחיד שנחשב ל"נייטראלי" וניסה לעזור בלא מעט מקומות כדי לקבל החלטות מקצועיות חשובות. אבל גילי לוסטיג אחד זה לא מספיק, וצריך אנשים שמבינים את הספורט מא' ועד ת' גם בצמרת של הוועד האולימפי. עד היום, היו שם כאלה שהבינו בעיקר בפוליטיקה. יעל ארד למשל, כבר החלה לנצל את היתרונות שלה ואת ההיכרות שלה עם עולם העסקים כדי לחבר בין לא מעט ספונסרים לספורטאים שזקוקים להם.
משה פונטי
מבחינתי, יו"ר איגוד הג'ודו הוא אחד האנשים המשפיעים של השנה, לטוב ולרע. העניין הוא שבתקופה האחרונה נעשה לו כזה רצח אופי, ואנשים רבים שואלים האם זה מגיע לו? אז אולי לא באמת הכל כשר בהנהלת איגוד הג'ודו. אם נבחר עכשיו 10 ארגונים באופן אקראי ונשלח אליהם ביקורת הכל יהיה כשר? במשרד ראש הממשלה הכל כשר? הרי בשביל לשמוע על דברים לא כשרים מספיק שנקרא את דו"ח מבקר המדינה ונראה איך מתנהלים כאן דברים הרבה יותר חשובים מג'ודו עם כל הכבוד לאחד משני ענפי הספורט הואלימפי המובילים בארץ.
העניין הוא שפונטי הקדיש שנים רבות מחייו כדי להילחם באיגוד הג'ודו הקודם, שהגיע לרמות בלתי נסבלות של שחיתות. הוא ניצח במלחמה הזאת בשיניים, ולקח על עצמו איגוד "חולה" כדי לשקם אותו ולהצמיח בתוך זמן קצר אלופת עולם. אז נכון שיש עוד הרבה בעיות בג'ודו הישראלי, נכון שיש אויבים וריבים ונכון שנוצר מצב אבסורדי שבו אחת הספורטאיות המבטיחות בארץ טוענת שלא מאמינים בה, ואי אפשר להגיד שהיא לא צודקת. מצד שני, אם מסתכלים שנה ושנתיים אחורה רואים יו"ר איגוד לא מושחת, אולי עם קצת אגו, אולי אחד שצריך להשתנות ולהתגמש אבל בשורה התחתונה הוא גם יודע לעשות דברים טובים והוא בטח דמות משפיעה בשנה שבה חגגנו את אליפות העולם הראשונה לספורטאית ישראלית בג'ודו.
רוגל נחום
כבר הזכרנו את העובדה שבמשרד הספורט עוסקים בינתיים ב"דיבורים" על טיפוח תרבות הספורט בארץ. הם מדברים שם על השקעה כספית עצומה לצורך קידום המאמנים בארץ והפיכת מקצוע המאמן לדור הבא למכובד. אז לא ברור אם ומתי זה יקרה, אבל מזל שיש כאלה שכבר לקחו את המושכות לידיים. אחד מהם הוא רוגל נחום, אחד מבכירי האתלטים בארץ בכל הזמנים. אחרי כמעט 10 שנים מחוץ לאתלטיקה (למרות שמעולם לא פספס תחרות בהדר יוסף כצופה) הוא החליט שהוא חייב להתחבר מחדש למלכת הספורט והחל לאמן באמצע החיים. הוא עושה את זה עוד מלפני 2013, אבל זו ההזדמנות הטובה ביותר להזכיר אותו ואת ההשפעה שלו. דווקא בתקופה שבה מאמני אתלטיקה בקושי ראו אגורה בתלוש המשכורת, רוגל נחום הגיע מדי יום להדר יוסף, כמעט בחינם, כדי לטפח מסביבו קבוצה חדשה של קופצי רוחק ומשולשת מוכשרים.
חשוב לציין את מה שהוא עשה עכשיו, כי אם בעוד מספר חודשים יחליטו באמת להשקיע כסף במאמנים, צריך לזכור תמיד שיש כאלה שעשו את זה גם ללא תרומה הולמת ותוך כדי עבודה תובענית במשרה מלאה מחוץ לספורט. רוגל נחום, בדומה ליעל ארד שהיא בת דורו, מייצג את ה"משוגעים" האחרונים שמוכנים לתת הרבה מעצמם לטובת הספורט, ואם הוא התחיל כמאמן אישי של קופץ צעיר בשם אבירם שוורצברד, הרי שהיום הוא מאמנם של רוב הקופצים האופקיים הבכירים בארץ, ורשימת הספורטאים שלו רק הולכת וגדלה.
אסי טוכמאייר
יו"ר איגוד הטניס נכנס לתפקידו בסוף 2011, אבל אחרי שנה אחת של התבשלות אין ספק שאפשר להגיד עליו שהוא עשה עבודה מצוינת והוא אחד החתומים על ההתקדמות של הטניס הישראלי בשנת 2013. טוכמאייר דאג להביא לטניס הישראלי יותר ספונסרים, שגרמו לדברים להיראות יותר טוב בשנה האחרונה, ויגרמו לזה להיראות אפילו יותר טוב בעתיד הלא רחוק. בתקופתו של טוכמאייר יש הרבה יותר תחרויות בינלאומיות בארץ, מה שמאפשר ליותר טניסאים ישראלים לצבור נקודות בסבב הבוגרים ובסבבי הנוער, היחסים בין איגוד הטניס ומרכז הטניס רגועים ובריאים משהו שאי אפשר היה להגיד לפני כמה שנים, אפילו לא קרוב לזה. אז אולי זו לא הייתה השנה של שחר פאר, אבל הטניסאית הישראלית מספר 2, יוליה גלושקו, נהנתה מאיגוד שהמשיך להאמין בה למרות שהיא כבר עברה גיל שבמקומות אחרים אולי היו מתייאשים ממנה. טוכמאייר דאג להמשיך את ההשקעה בגלושקו, ובתקופתו היא הצליחה להתחיל ולקצור את הפירות.
תוסיפו לכל זה את העובדה שבשנה הבאה יתקיים בארץ לראשונה טורניר נשים מסבב ה-WTA (על סך פרסים של 125 אלף דולר), ושבגילאי הנוער מדברים על פוטנציאל ענק חדש בשם ישי אוליאל, שזכה בשנה שעברה באוראנג' בול והשנה הגיע לרבע הגמר לגילאי 16. במקרה של ישי אוליאל, יש גופים אחרים שדואגים לתמוך בו (קרן דוד של איש עסקים בריטי), אבל בסופו של דבר הרבה שינויים ושיפורים קרו תחת שרביטו של טוכמאייר, שמנהל איגוד שפוי ובריא ועל זה הוא צריך לקבל ח"ח.
