1. רק לפני מספר ימים, לאחר נצחון הגביע על הרצליה, החמאנו כאן לרבע הראשון המרשים של מכבי תל אביב. ל-10 דקות נטו, הזכירה החבורה בצהוב ימים שכבר כמעט שכחנו. דורסנות, זרימה התקפית ועליונות. במשחק הליגה אמש (שני) מול חולון אפשר היה להתייחס לשני הרבעים הראשונים כאל טעם של פעם. מכבי נראתה משייטת לה, להנאתה, בדיוק כמו שמכבי ההיא עשתה במשחקי ליגה, ובטח בבית. ואלה בדיוק החדשות הטובות ורעות של הצהובים. מצד אחד מגמה מסוימת של שיפור. מצד שני, מכבי נראית פגיעה ורעה גם כשהיא במגמת שיפור.
דיוויד בלאט קיבל החלטה מושכלת לנסות ולרוץ מול חולון. לנסות ולדחוף את הכדור מהר קדימה על מנת לייצר יתרונות מספריים ונקודות קלות. נשמע מובן מאליו, אבל הקבוצה הזאת נמנעת בכוח מללכת לנשק הזה, שאמור להיות ברור לכל. הקצב המהיר משך את מכבי לכמה דקות של כדורסל אסתטי, נעים לעין ויעיל. הבעיה היא שגם כשנראה היה שבלאט שחרר מעט את ההנד ברקס, זה היה רק מעט. קבוצה שרצה כחלק משיטה מנסה לייצר גולים בהזדמנות הראשונה. אם הכדור לא נכנס לשער, נכנסים מיידית למשחק מעבר. אצל הקבוצות האיכותיות, משחק המעבר משמעותו כניסה מיידית לתרגילים החזקים של הקבוצה, גם ברמת המיקום של השחקנים וגם ברמת הטיימינג. במכבי ניסו אתמול לרוץ וזה נחמד. כשזה לא הסתיים בכדור ברשת, סימן בלאט מהספסל ואז בוזבזו שניות יקרות על התארגנות לקראת הכניסה לתרגיל, וכדרורים, כדרורים ועוד כדרורים.
מדהים לראות איך מכבי תל אביב מצליחה להיות על סף הפסד ביתי לקבוצה בינונית כמו חולון (ועוד עם שני זרים), ביום שבו היא קולעת 43% ל-3 וכשהיריבה מאבדת 16 נקודות מקו העונשין. כתבנו את זה ונכתוב שוב. בעבר המנטרה הייתה שכדי לנצח את הצהובים צריך לתפוס אותם ביום חלש ולהתפוצץ. המנטרה הזו נשמעת כעת מגוחכת בדיוק כמו הטענה המיושנת שחולון הפסידה אתמול בכבוד.
משפט אחרון בנוגע למאמנה של סגנית האלופה: לפחות שמונה מקבוצות הליגה סבלו או סובלות מפציעות של שחקנים. חלקן משמעותיות יותר. חלקן פחות. חלק מהמאמנים התלוננו על הפציעות הללו יותר. חלקם פחות. אצל אף אחד מהם זה לא נראה מתבכיין ופאתטי כמו אצל דיוויד בלאט. דחילק, דיוויד, קבוצה עם תקציב שחקנים בן 8 ספרות, בדולרים, לא יכולה ליילל ככה לפני או אחרי כל משחק ליגה. וזאת לא הקבוצה שמייללת. זה אתה. ואת האנרגיות שמוציאים על התקשקשויות מביכות מול אלעד חסין ראוי היה לנתב להכאה על חטא נוכח הטעות החמורה שכמעט עשיתם עם אלכס טיוס.
2. צביקה שרף שונא כשאומרים לו את זה, אבל הוא מאמן אולד סקול, ולא במובן השלילי. אחד כזה שמאמין בפתרונות פשוטים למצבים מסובכים. הוא מאמין שבכדורסל צריך ללכת לפאנצ'ים ולא לפירוטכניקה טקטית מתוחכמת. מכבי ראשון שלו שיחקה אתמול כדורסל בינוני ולא תמיד חכם במיוחד, אבל אי אפשר שלא לזהות התחלה של מגמות. קודם כל, הכדורים פנימה כהחלטה. אז נכון שהמגמה הזאת התנפצה לא אחת אל מול האינסטינקטים ההפוכים של חלק מהשחקנים ונכון שלא ג'יימס תומאס ולא טזמין מיטשל הם שחקני פוסט אפ קלאסיים, אבל אי אפשר היה להתבלבל בדרישה מהספסל. שנית, היררכיה. יש רכז אחד שהוא בעל הבית (דווין וייט - אחלה שחקן ליגה ששרף קיבל בירושה), יש אינסטנט סקורר שעולה מהספסל (הופקינס). יש משולש אתלטי בעמדות 2-4 (דאוסן, סולומון, מיצ'ל). אה, ויש פתרונות הגנתיים שהם אולד סקול לגמרי. בפיק אנד רול של טפירו הוא לא קיבל חילוף ולא קיבל טיפולי פלאט מתוחכמים. טפירו קיבל חתיכת הלפ אנד רקובר (עזור וחזור) אגרסיבי, מיושן ומצוין.
מוקדם עוד לדעת לאן העונה של מכבי ראשון הולכת. בכל זאת, מדובר בקבוצה מוגבלת למדי ורוויית בעיות. יכול מאוד להיות שמאמן האולד סקול הזה הוא בדיוק מה שהכתומים היו צריכים.
3. הפועל תל אביב היא הקבוצה החמה ביותר בליגה, נכון לעכשיו, וזאת עובדה. היא גם משחקת את הכדורסל המהנה, האינטנסיבי והנבון ביותר בליגה, נכון לעכשיו, וגם זו עובדה. במשחק שלשום בהרצליה היא הצליחה למצוא את הדרך להשאיר את הנצחון אצלה לאחר שליטה די ברורה במשחק שהיה צריך להיגמר בהפרש דו ספרתי, ונגמר בדחלה קטן, עם 9 זריקות עונשין מוצלחות בדקות המכריעות וקור רוח של רביב לימונד, השחקן שהציג בסיומו של המשחק הכל חוץ מקור רוח. ראוי היה שלימונד ימתן את התגובה שלו בסוף. מצד שני, בואו לא נהרוג כאן את מעט רגעי התשוקה הטהורים שיש לנו כאן בשלולית.
ועכשיו לשאלת מיליון הדולר, או במקרה של האדומים, שאלת הכמה אלפי דולרים לחודש. הקבוצה רצה נהדר; צמד הגארדים לימונד את בראון מסתדר נהדר ללא רכז טבעי וללא גארד דומיננטי נוסף; הכימיה בקבוצה ניכרת ושום דבר לא נראה שבור עם צורך לתקן. אם כך, האם צריכה הפועל להחליף את וינסנט קאונסיל המאכזב בגארד אחר? האם צריכים אדלשטיין ומקבלי ההחלטות באדום להסתכן בשבירת המרקם שנוצר ובצירוף של אגו אחד יותר מדי לתוך המיקס, כשברור להם שלפחות בטווח הקצר הדבר עלול להוביל להפסדים ולקטיעת הריצה? לעניות דעתו העניה למדי של כותב שורות אלה, התשובה ברורה וחד משמעית. כן. הפועל תל אביב צריכה להתעלם מהקלישאות ולהוסיף גארד זר איכותי לסגל שלה. אולי יהיה לזה מחיר בטווח הקצר. בטווח הארוך, זה עשוי להיות ההבדל בין עונה טובה למצוינת.
מילה על המפסידים מהרצליה, אלה שאחרי עונות רצופות בתחתית נתנו את התחושה שהעונה זה יראה אחרת. נכון לעכשיו,,עושה רושם שמגע הקסם האגדי אשר מיוחס למי שאחראי על בניית הקבוצות בבני הרצליה ובני השרון לאורך השנים כבר לא בתוקף. ולא רק בעונה הזאת, אלא בלא מעט העונות האחרונות ואנחנו לא מדברים כאן על המאמן, כי לא המאמן בונה את הקבוצות שם. מצד שני, בכל הקשור לאיך שהסגל הזה נראה ומשחק, צריך לומר את האמת. נכון לעכשיו וחרף הבעיות בסגל, אפי בירנבוים לא מצליח למצות ולו חלק קטן מהפוטנציאל של הקבוצה שלו.