פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        סיכום עונת ה-NFL: מצטיין העונה

        רגע לפני שהפלייאוף יוצא לדרך, סיכום העונה של וואלה! פוטבול מגיע לסיומו בקול תרועה, עם חלוקת התעודות למצטיינים, השחקנים שהיו מעל כולם העונה. ומי הוא ה-MVP שלכם?

        פייטון מאנינג (יובל קליין)

        עונת 2013 תיזכר לעד כעונה הגדולה ביותר של פייטון מאנינג בקריירה, ללא קשר למה שקוורטרבק דנבר יעשה בפלייאוף. היא תיזכר גם כאחת העונות הגדולות של קוורטרבק כלשהו, לפחות בעונה הסדירה. היכולת של מאנינג העונה הייתה לקוחה היישר ממשחק פלייסטיישן. הוא שיחק בהגנות, זיהה מדי שבוע את נקודות התורפה של היריבות ותקף, לא באכזריות אלא בווינריות אדירה. פייטון הוא אחד הסטודנטים הגדולים של המשחק, והשילוב של 16 שנות ניסיון בליגה וקאדר התופסים המוכשר של דנבר הוציא ממנו את המיטב. אם אחד מבעלי הזכות לבחירת ה-MVP של ה-NFL לא יבחור בפייטון מאנינג כשחקן המצטיין של העונה, הליגה צריכה לחשוב שוב לגבי זכויות ההצבעה שלו.

        שחקן דנבר ברונקוס פייטון מאנינג (AP , David J. Phillip)
        פעם ראשונה (צילום: AP)

        פייטון מאנינג (יואב שטיין)

        כדי לקבוע את זהות "השחקן הטוב ביותר" בליגה כלשהי, צריך לבחון ארבעה פרמטרים אצל כל מועמד: הצגת מספרים עילאיים ו/או היסטוריים, האם השחקן עושה שחקנים סביבו לטובים יותר, כמה מצליחה הקבוצה איתו וכמה בלעדיו, האם הוא משחק בקבוצה שמגיעה לפלייאוף ו/או מועמדת לאליפות. ב-NFL יש קייס רציני לתת את התואר לארון רוג'רס, השחקן שכנראה שווה הכי הרבה לקבוצה שלו, אבל מאנינג מכסה את שלוש הקטגוריות האחרות ומשאיר אבק למתחרים. שבירה של שיא הטאצ'דאונים ושל שיא היארדים במסירה? צ'ק. תומאס, וולקר, דקר, תומאס ומורנו, כולם עם עונה נפלאה וטאצ'דאונים בספרות כפולות? צ'ק. מאזן נהדר ומקום ראשון בחטיבה? צ'ק אנד צ'ק. אין אופציה אחרת.

        פייטון מאנינג דנבר ברונקוס (AP , David J. Phillip)
        פעם שנייה (צילום: AP)

        פייטון מאנינג (תומר ספירשטיין)

        מה כבר אפשר לומר עליו שטרם נאמר? אחרי עונת קאמבק מדהימה ב-2012, בה הדהים את כולם כאשר חזר מפציעה שהשביתה אותו לשנה שלמה, הגיע פייטון ונתן את אחת מעונותיו הטובות ביותר, אם לא הטובה מכולן. אחוז ההשלמה שלו (67.4) הוא הרביעי בטיבו בקריירה, רק בעונה אחת (עונת הסופרבול ב-2006) הוא מסר לפחות איבודים, הוא שבר את שיא כל הזמנים ביארדים לעונה, רק בעונת 2004 היה לו רייטינג טוב יותר וכמובן, הוא לקח בחזרה את שיא הטאצ'דאונים לעונה. רגע לפני שהוא בן 38 (זה יקרה במרץ), לא נראה שאפשר לעצור את המכונה שנקראת פייטון מאנינג. לא משנה איזה תופס תתנו לו, הוא יהפוך אותו למפלצת. בעונה שבה קשה לראות את השחקנים הבולטים הרגילים (בריידי, בריס, פיטרסון, רוג'רס) מתעלים על עצמם, פייטון נמצא, שוב, דרגה אחת מעל כולם.

        פייטון מאנינג דנבר ברונקוס (AP , Jack Dempsey)
        פעם שלישית (צילום: AP)

        פייטון מאנינג (דודי כפרי)

        בשנה שעברה מצבת התופסים של הפטריוטס הייתה: ווס וולקר, עם 1354 יארד (השנה בדנבר), ברנדון לויד, עם 911 יארד (פרש), רוב גרונקובסקי, עם 790 יארד (פצוע יותר מחצי עונה), ארון הרננדז, 483 יארד (בכלא), דני וודהד, 446 יארד (בסן דייגו) ורק במקום השישי, ג'וליאן אדלמן, עם 21 תפיסות בלבד ל-235 יארד. השנה? בראש נמצא אדלמן, עם 991 יארד. אחריו דני אמנדולה, עם 624 יארד (והוא החסיר ארבעה משחקים עקב פציעה), גרונקובסקי עם 592 יארד והוא כבר סיים את העונה ואחריהם, שורה של רוקים ורצים. סטטיסטית, מדובר בעונה הכי גרועה של בריידי מזה זמן רב. בקושי 60 אחוזי השלמה. רק 24 טאצ'דאונים. מעשית ,עם הכלים שיש לו ועם ההתקפה החדשה לחלוטין סביבו, מדובר בעונה מדהימה.

        סיאטל היא הקבוצה הטובה בליגה והגנת הברזל שלה התחילה עם ברנדון מייבין הענק והסתיימה בארל תומאס, שמעמדת הסייפטי עושה הכול על המגרש. אבל קשה לשים את היד על השחקן האחד, הטוב ביותר, במיוחד כאשר יש עוד שחקנים עם עונות קריירה, כמו ריצ'רד שרמן. ג'מאל צ'ארלס, יותר מכל שחקן אחר בקנזס סיטי, הוביל את הצ'יפס למהפך מהקבוצה הגרועה בליגה לקבוצה שבכל בית אחר ב-AFC הייתה זוכה כנראה בשבוע החופש, אבל הוא אפילו לא הרץ האחורי הטוב בליגה, לא כשיש את לשון 'שיידי' מקוי הנפלא. אבל גם לשון לא יכול לקבל את תואר המצטיין, כי פילדלפיה התעוררה בכלל דווקא בזכות ניק פולס.

        בגלל זה הגיע לבריידי התואר ובכל עונה אחרת הייתי בוחר בו. אבל בעונה שבה כל שיאי ההתקפה נופצו לחלוטין ובצורה כל כך מוחצת, חייבים לתת את הפרס למי שנתן את העונה אולי הטובה ביותר של קוורטרבק אי פעם.

        פייטון מאנינג דנבר ברונקוס (AP)
        ופעם רביעית. אבל רגע, יש גם אופוזיציה (צילום: AP)

        ראסל ווילסון (אמיר ציפורי)

        ווילסון היה חלק מטרנד מלהיב בעונה הקודמת של קוורטרבקים צעירים שמהווים איום כפול, בריצה ובמסירה. אלא שבעוד חבריו לאותו טרנד לקחו צעד אחורה אל הבינוניות, הוא העלה את המשחק שלו ברמה וניהל העונה את ההתקפה של הסיהוקס ביד בטוחה ויציבה. לא משוכנעים? מי מכם יודע מיהם שני התופסים המובילים של הקבוצה? בדיוק. ווילסון, עם רייטינג של 101, הרבה סבלנות ויכולת קבלת החלטות נהדרת, יכול להיות החתיכה החסרה בפאזל של סיאטל בדרך לסופרבול.

        ראסל ווילסון סיאטל סיהוקס (רויטרס)
        בדרך לאליפות? ווילסון (צילום: רויטרס)

        ריצ'רד שרמן (עידן ויניצקי)

        בסיום העונה שעברה בחרתי בקטגוריה הזו את ג'יי ג'יי וואט ולכן אמשיך כעת את הקו המחתרתי, עד שיום אחד שחקן הגנה יקבל הערכה ואת הפרס האישי החשוב מכולם. בליגה בה לעצור התקפות הפך ל"משימה כמעט בלתי אפשרית", שרמן היה עילוי. נכון, הוא רק חלק מהמכונה של הסיהוקס, אבל אחרי שלוש עונות בלבד בליגה, אף אחד לא מעז להסתבך איתו או למסור לכיוונו. גם לא הטובים ביותר. שחקן שנבחר במקום ה-154 בדראפט, עם פה גדול ומלא בטראש טוק, שמצדיק כל מילה שהוא מוציא. ממוצע הנקודות בליגה נע סביב 25 לקבוצה ואילו ההגנה של סיאטל סיימה את העונה עם 14.8 ואם מישהו עוד היה צריך הוכחה, במחזור ה-15, שסיפק את כמות הנקודות הגבוהה בהיסטוריה, רק הגנה אחת שמרה את היריבה על האפס. סיאטל, בחוץ מול הג'איינטס, במשחק בו שרמן שיתק לחלוטין כל תופס שחשב להתקרב אליו.