מאז שאלכס אברבוך פרש מפעילות מקצוענית בשנת 2009 הוא מחפש את הנישה שלו באתלטיקה הישראלית. אין ספק שלמי שזכה פעמיים באליפות אירופה בקפיצה במוט יש מה לתרום להתפתחות ענף הספורט האולימפי מספר 1 בארץ, אבל אברבוך לא תמיד מצא את עצמו בענף. אולי יהיו כאלה שיגידו שלא כל ספורטאי טוב יכול להיות מאמן או מנהל טוב, אך במקרה שלו נראה שהוא פשוט לא הצליח לפלס את דרכו בין כל עסקני הספורט בארץ. תחילה הוא קיבל תפקיד במכבי תל אביב, לאחר מכן חצי משרד קטנטן באיגוד האתלטיקה הישראלי ללא מטרות מוגדרות. במשך תקופה מסוימת כבר היה כואב לראות את האתלט הישראלי הטוב בכל הזמנים פשוט מחפש את עצמו במקום שמתקשה מאוד לנהל את עצמו בגלל אלף ואחת בעיות.
הפנים לריו - סיקור מיוחד
כיום אברבוך מספר לנו שהוא סוף סוף מצא את מקומו, אבל רק בעוד מספר שנים נדע אם הוא עמד במבחן התוצאה. לפני שנתיים הוא הקים יחד עם מולי מלכא קבוצת אתלטיקה שנקראת מיזונו נתניה, שמטרתה הייתה להוות אלטרנטיבה לאגודות האתלטיקה הותיקות בארץ, ובעונה שעברה הוא אפילו הצליח להעלות את בוגרי האגודה לליגת העל הבינאגודתית באתלטיקה קלה. ביום רביעי הודיע אברבוך יחד עם כמה שותפים חדשים לדרך על הקמתה של אגודת "אתלטי מיזונו ירושלים" שהיא למעשה מיזוג של מיזונו נתניה ועירוני ירושלים, שפעם הייתה אגודת אתלטיקה מפוארת, ובשנים האחרונות פחות.
אברבוך ישמש כיו"ר המועדון, מולי מלכא ינהל והשניים ישתפו פעולה גם עם אבי שפושניק, אתלט עבר שהפך לסוג של עסקן אתלטיקה ואופוזיציונר גדול של איגוד האתלטיקה. אז מה אמור לצאת מכל הסיפור הזה? הצוות החדש של אתלטי מיזונו מתפאר קודם כל בספונסר שמכניס למועדון סכום של 200 אלף שקלים לשנה וזה כבר משהו חריג באתלטיקה הישראלית. חוץ מזה, מדברים שם על חינוך נכון לספורט ובנייה נכונה של ספורטאים, משהו שבאופן פרדוקסלי נחשב לנדיר במועדוני ספורט רבים בארץ, כפי שטוען אברבוך.
אברבוך מסביר: "מגיעים אלינו ילדים שהתאמנו לפני כן בענפי ספורט אחרים. הגיעה ילדה שהתאמנה בכדורגל, אני מסתכל עליה ורואה שהיא בכלל לא יודעת לרוץ, פשוט לא לימדו אותה מעולם לרוץ. אנחנו מאמינים שצריך לבנות אתלטים לא רק באצטדיון האתלטיקה אלא גם באולם ההתעמלות וגם בבריכת השחיה. ואם מדובר בענפים אחרים, ספורטאים צריכים ללמוד אתלטיקה כי זה היסוד לכל הספורט. זו הסיבה שהצעתי לאנשי ההתאחדות לכדורגל לשלב אתלטיקה באימונים שונים. זה משהו שעשו בספורטינג ליסבון, מועדון הכדורגל השקיע מיליונים במחלקת האתלטיקה שלו מתוך הבנה שזה הבסיס החשוב ביותר.
אז מהחזון של אברבוך ועד לשילוב אימוני אתלטיקה בכדורגל המרחק עוד גדול, כי נכון להיום הדבר היחיד שהכדורגל לוקח מהאתלטיקה הוא את האצטדיון בהדר יוסף. מה שכן, הפרויקט החדש של אברבוך ושותפיו נשמע מרתק, על אחת כמה וכמה שאישיות רמת דרג כאברבוך ימשיך לאמן ולפקח על ילדים שירצו ללמוד קפיצה במוט, ובזמן האחרון הוא גם החל לעבוד בפרויקט חדש של אתנה לקידום ספורט הנשים, במסגרתו מתעמלות פורשות מתחילות להתאמן בקפיצה במוט. "אני מאמין שבתחרות שאני מארגן ב-18 לינואר כבר תראו את התוצאות של הפרויקט הזה", הוא מספר.
אז מה אמור לצאת מאגודת "אתלטי מיזונו"? אנשיה מבקשים קצת זמן, אבל מבטיחים תוצאות. כבר השנה הם יתקרבו לאגודת הפאר מכבי תל אביב בכמות האתלטים הפעילים שלהם, והמטרה המוגדרת שלהם היא להפוך למועדון האתלטיקה הטוב בארץ בשנת 2016, אז הם בונים על דאבל לגברים ולנשים בליגה הבינאגודתית. חוץ מזה הם מכוונים לשני אתלטים משלהם במשחקים האולימפיים שיתקיימו ב-2020 בטוקיו, וזה תוך כדי בניית תשתית של לא פחות מ-500 ילדים תוך שנתיים.
התכנית עצמה היא מרשימה מאוד, אבל למרבה הצער דבר אחד חשוב לא אמור להשתנות, גם לא במועדון האתלטיקה הזה. מי שירצה לשלוח את ילדיו לאימוני אתלטיקה יצטרך לשלם כל חודש סכום של בין 250 ל-500 שקלים (תלוי בכמות הפעמים בשבוע). האגודה עצמה לא אשמה כי היא לא יכולה להפסיד כסף וצריכה לשלם למאמנים ולמתקנים. מצד שני, שרת הספורט לימור לבנת מדברת כבר מספר שבועות על פרויקט "פרחי הספורט" אלא שעד עכשיו לא ממש הבנו מה זה אומר חוץ מאשר לייצר אלפי ספורטאים חדשים. מדברים שם על השקעה כספית אדירה בעיקר בתחום המאמנים ומאתרי הספורטאים. כדאי מאוד שידברו שם גם על סבסוד חוגים לילדים, עם עדיפות לחוגי אתלטיקה כי זו מלכת הספורט. אז נכון, תמיד יהיו כאלה שיגידו שמעוטי היכולת יזכו לעזרה ובמקרה של האגודה עליה אנחנו מדברים כבר רמזו לנו שבעיריית ירושלים ידאגו לכאלה. הכול טוב ויפה, אבל צריך להבין שגם במעמד הבינוני קשה לשלם סכומים כאלה. אם במקומות רבים במדינות כמו גרמניה וספרד משלמים כ-30 יורו לחודש עבור לימוד אתלטיקה אין שום סיבה שזה יקרה גם בארץ ועל זה צריכים לחשוב במשרד הספורט. אם חשבתם, אתלטי מיזונו יכולה להיות כתובת מצוינת להתחיל שם את הפרויקט הזה.