אייר ג'ורדן: ג'ורדן הנדרסון הופך ליורש של סטיבן ג'רארד?

שנת 2011 החלה עבור ליברפול עם רכישתו של אנדי קארול מניוקאסל תמורת 36 מיליון ליש"ט והמשיכה בקיץ, עם החתמתם של סטיוארט דאונינג מאסטון וילה תמורת 20 מיליון, ג'ורדן הנדרסון מסנדרלנד תמורת 16 מיליון וצ'ארלי אדם מבלקפול, שהגיע במחיר "מבצע" של שבעה מיליון. רצף הכישלונות שהולידו ההחתמות האלה נצרב היטב בתודעת האוהדים ועלה במהרה למנהל האסטרטגי דמיאן קומולי במשרתו. המנג'ר קני דלגליש לא הצליח לשלב אף אחד מהשחקנים היקרים בקבוצה וההשקעה ירדה לטמיון.

דאונינג וקארול כבר נמכרו בהפסד כספי עצום לווסטהאם. אדם, שעל הנייר אמור היה להיות אשף הכדורים הנייחים של האדומים, נדד לסטוק סיטי. רק הנדרסון נשאר באנפילד. זה היה הלך הרוח הכללי. הקשר בן ה-23 היה חסר מזל באופן קיצוני ובגלל עיתוי החתמתו, הוא נכנס באופן מיידי לרשימת הפספוסים. כשהזכרת לאוהד ליברפול את שמו, הוא שייך אותו אוטומטית לפלופים האחרים. לא הייתה לו דקה לעצור ולנשום. גל הביקורת סחף אותו מהמשחקים הראשונים, ועומס הציפיות הכריע.

אי אפשר להגיד שהוא היה חף משגיאות. נהפוך הוא. עונתו הראשונה של הקשר הצעיר בקבוצתו החדשה הייתה לרוב חלשה. העיתונאי המקומי ג'יימס פירס השווה אותו ל"שפן מפוחד", וטען כי הוא חושש לקחת סיכונים ומוסר תמיד לרוחב במקום לעומק. גם הכדורים הפשוטים, אגב, לא תמיד הגיעו ליעדם. "לפעמים ממש כואב לראות אותו", כתב פירס. למרות קשיי ההסתגלות, פתח הנדרסון ברוב המשחקים, אך זה בעיקר הזיק לו. הוא שובץ בדרך כלל באגף הימני, בתפקיד לא טבעי עבורו והיה חלק בלתי נפרד מהכישלון המהדהד. מקום שמיני, מתחת לאברטון, במרחק 37 נקודות מהפסגה, עם שישה ניצחונות בית במשך כל העונה. זה היה פיאסקו שאפילו סמל כמו דלגליש לא הצליח לשרוד.

ברנדן רוג'רס, שירש את דלגליש בתפקיד, קיבל מנדט לשנות את הקבוצה בהתאם להשקפת עולמו ולבצע מהפכה. תחילה, הנדרסון לא בדיוק היה בתכניותיו. המנג'ר הצפון אירי חשק בשירותיו של קלינט דמפסי. פולהאם ביקשה לכלול את הכישרון האנגלי בעסקה וליברפול הסכימה. רוג'רס אפילו קרא להנדרסון לשיחה בארבע עיניים כדי לספר לו על התוכניות, אבל השחקן ביקש לתת לו הזדמנות נוספת. "אאבק על מקומי ואעשה הכול כדי להוכיח שאני ראוי להיות כאן", הוא אמר למנג'ר, שהתרשם מאוד ולקח את הנדרסון תחת חסותו. בסופו של דבר, המעבר של דמפסי התפוצץ בכל מקרה, לאחר שהאמריקאי העדיף ברגע האחרון לעבור דווקא לטוטנהאם. ספק אם מישהו אחר מהצדדים מרוצה מכך כיום, אבל הנדרסון בהחלט כן.

הנדרסון נשאר, עם סימן שאלה לא קטן מעל ראשו וזו לא הייתה הפעם הראשונה בחייו בה נאלץ להתמודד עם ספקות לגבי יכולתו. הוא כמעט ונופה במבדקים לאקדמיה של סנדרלנד, אך התקבל ברגע האחרון. בגיל 16 אובחנה אצלו מחלת אוסגוד-שלטר, ליקוי עצמות מתחת לברכיים, שנובע מגדילה מהירה מדי של הגוף. בגיל 18 הוא הושאל לקובנטרי, שם סבל משבר בכף רגלו שהאט את התקדמותו. האוהדים באצטדיון האור בצפון מזרח אנגליה לא תמיד קיבלו אותו בזרועות פתוחות אף שהיה יליד המקום ואוהד הקבוצה מגיל אפס. הנדרסון תמיד היה צריך להיחלם כדי להוכיח את עצמו והוא ידע רק דרך אחת לעשות זאת: השקעה, השקעה ועוד יותר השקעה.

קווין בול, מאמן הנוער של סנדרלנד, נזכר לאחרונה: "אימא של ג'ורדן היא מורה לחינוך גופני וממנה הוא ירש כנראה את הסיבולת וההתמדה. הוא תמיד היה רעב ללמוד כמה שיותר וביצע את כל המשימות. לפעמים אפילו הייתי צריך להגיד לו לעצור קצת ולנוח". בסנדרלנד יודעים לספר על שחקן ללא אגו, שכדורגל הוא כל חייו. "אם כבר הנדרסון יצא מהבית, הוא הלך לקניות בסופרמרקט", התבדחו שם. את האופי הזה גם תג מחיר מפלצתי לא שינה. הנדרסון הגיע לאנפילד צנוע ונחוש לקחת את הקריירה מספר צעדים קדימה. "אני ברקיע השביעי", אמר אחרי החתימה. הבעיות בעונת הבכורה ממש לא נבעו מהיעדר מוטיבציה או מאורח חיים לא ספורטיבי. הן היו מקצועיות נטו, ולמאמן טוב קל הרבה יותר להתמודד עם מכשולים מסוג זה. רוג'רס היה המאמן הנכון בזמן הנכון עבור הנדרסון.

בשנה וחצי עם הבוס החדש התקדמותו של הקשר הייתה הדרגתית ועקבית והעונה התפרץ כשרונו במלוא הדרו. רוג'רס הגדיר אותו כ"שחקן המשתפר ביותר בפרמיירליג" והוסיף: "כיף לי לעבוד עם ג'ורדן. הוא תמיד רוצה להשתפר ומקשיב לכל מה שאני אומר לו. מבחינה טקטית, הוא עשה התקדמות אדירה". המחמאות לא ניתנו לחינם. את העונה שעברה התחיל הנדרסון מהספסל וסיים אותה כשחקן הרכב לגיטימי. את כל חמשת שעריו אשתקד הבקיע במחצית השנייה של העונה והוא הצטיין במיוחד ב-0:6 המזהיר בניוקאסל, בסוג של דרבי פרטי עבור חתול שחור לשעבר, בו כבש צמד והוסיף בישול לדניאל סטארידג'.

העונה, מעמדו של הנדרסון בליברפול כבר בלתי ניתן לערעור והוא אחד השמות הראשונים בהרכב. הוא משלים 90 דקות ללא חילופים, מנווט היטב את הכדור ומשתלב באופן אינטגרלי בשיטת המשחק של רוג'רס, אליה כבר התרגלו באנפילד. אצל הצפון אירי הוא לא תקוע באגף, אלא מתופקד במרכז המגרש ומקבל יד חופשית לנוע ככל העולה על רוחו ולנצל את חוכמת המשחק שלו. מבחינת ריצה ללא הפסקה הרי אף פעם לא היו לו מתחרים. ריאות הברזל שלו התגלו עוד בנוער של סנדרלנד.

קצת ביזארי שדווקא בעיצומה של ההתקדמות, לפני כחודשיים, ראתה אור האוטוביוגרפיה של אלכס פרגוסון ובה ביקר הסקוטי בחריפות את המסע הרכש הכושל של ליברפול, הלם בדאונינג ובקארול והתייחס גם להנדרסון. "עקבנו אחריו והבחנו שיש לו סגנון ריצה מיושן, מהברכיים, עם גב זקוף. חשבנו שהסגנון הזה עלול לגרום לו בעיות בהמשך הקריירה". רוג'רס רתח מזעם: "אני חושב שסר אלכס צריך להתנצל בפני ג'ורדן אם יפגוש אותו. זו הייתה התבטאות לא הולמת והיא יכולה לגרום נזק לשחקן צעיר".

אלא שהיא לא גרמה נזק. לפחות בשלב זה, ההיפך הוא הנכון. הנדרסון רק הלך ופרח בשבועות האחרונים, ומבחינת אוהדי ליברפול מעודד במיוחד לראות שהוא הגיע לשיאו לאחר שסטיבן ג'רארד נפצע במשחק נגד ווסטהאם בתחילת החודש. ללא הקפטן, תפס הנדרסון פיקוד במשחק החוץ הקשה מול טוטנהאם. הוא היה בכל מקום, כבש, בישל ללואיס סוארס ובאופן כללי היה בלתי ניתן לעצירה. אפשר היה לראות בכל נגיעה בכדור בטחון עצמי מרשים ורק שחקן שנהנה מגיבוי מלא מהמאמן יכול להרשות לעצמו מהלכים מרהיבים כמו העקב המופלא הזה בדרך לשער של ג'ון פלנגן.

כהרגלו, סוארס היה זה שגרף את כל הכותרות אחרי ה-0:5 שחיסל סופית את הקריירה של אנדרה וילאש בואש בווייט הארט ליין, אבל רבים מאוד שמו לב גם לתרומה הכבירה של הנדרסון. הצגה נוספת נגד קרדיף, שכללה עוד מסירת עקב לסוארס, הובילה את הפרשן הליברפולי ניאל היקמן להצהיר בכותרת: "הנדרסון נכנס לנעליים של ג'רארד".

מאכלסי היציעים באנפילד רוצים להאמין שסטיבי ג'י יהיה איתם לנצח, אבל הקפטן כבר בן 33 ומצבו הבריאותי לא תמיד מזהיר. לכן, לא יהיה מוקדם מדי לדבר על היורש והשיפור המתמיד במשחקו של הנדרסון הופך אותו למועמד טבעי ומוביל לתפקיד. האם הוא הקפטן והמנהיג העתידי של האדומים ממרסיסייד? לפני שנתיים, כולם היו מגחכים למשמע הטענה, אבל היום הנער מהצפון הפך ליקיר האוהדים וזה מגיע לו. ההתמדה, המשמעת, הנכונות המתמדת ללמוד ולהתקדם, בתוספת כשרון טבעי ונתונים פיזיים מרשימים, כל אלה הופכים את הנדרסון לכוכב על בפוטנציה ועשויים לסלול את דרכו לסגל הנבחרת במונדיאל.

ליורו 2012 נסע הנדרסון במקרה, כמחליף חירום לפרנק למפארד הפצוע. הוא שותף פעמיים כמחליף בטורניר שהסתיים באכזבה ולא זומן מאז. במקום, הוא נשאר בנבחרת הצעירה וחווה מפלה נוספת באליפות אירופה בישראל, כאשר הוביל כקפטן את חבורתו של סטיוארט פירס והפסיד את כל משחקי שלב הבתים, כולל לישראל של גיא לוזון. כעת, בזכות כושרו הפנטסטי, הוא חזר סוף כל סוף לסגל של רוי הודג'סון ואמר: "היה לי קשה לצפות במשחקי הנבחרת בטלוויזיה. אני מרגיש שהשתפרתי מאז 2012 ועכשיו זה הזמן להילחם על מקומי".

הפעם, לשם שינוי, הסיכויים לטובתו. מחר יוכל הנדרסון להעלות עוד יותר את מניותיו כאשר יפגוש את יאיא טורה ופרננדיניו בקרב הצמרת המרתק מול מנצ'סטר סיטי, שעשוי להשפיע רבות על המשך דרכה של ליברפול העונה. אם יצטיין גם בו, תווית סטיבן ג'רארד החדש עשויה להיצמד אליו. אם אכן יהיה כזה, 16 מיליון ליש"ט ששולמו תמורתו ייראו לפתע כמחיר מציאה.