פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום: על בני יהודה של דמאיו

        עוד שבוע בלי מאמן, עוד הפסד על הבאזר, עוד קללות וצרחות וייאוש. אורן יוסיפוביץ ישב עם אוהדי בני יהודה באצטדיון הי"א, ומרוב שחור כבר לא רואים את היער. המסקנה: כל עוד דמאיו בדד בשלטון, זה לא ישתפר

        בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום: על בני יהודה של דמאיו

        ועדת ביקורת

        לרווחת הצופה: אצטדיון הי"א, מרגש ונוסטלגי וביתי שכמוהו, גם הוא לא ראוי לעונה הזו ולשנה הזו. מתקני השירותים ביציעי הקבוצה האורחת, ביתנים עם אסלות בודדות ורצפות מוצפות, לא ראויים לאף עונה ולאף שנה. נקודת האור: הכרוז המארח, קול וגרון א-לה דן כנר, ואיזה ר' יש לו. הוא אומר ברוכים הבאים ואתה נמס.

        קהל מ.ס. אשדוד: אולי 1,000 היו שם. בלי יותר מדי עידוד ובלי יותר מדי זהות. חוץ מהמתקן הלא מזמין, אין שם שום דבר ביתי. ציון: 5

        קהל בני יהודה: יעקב אסייג צדק כשאמר "מגיע צל"ש לאוהדי שהגיעו לפה במצב הזה". הכמות (בערך 300) היתה מרשימה יחסית למצב ויחסית למתקן. אבל לא בשביל הכמות הגענו. שחקן שהתמודד מול הזהובים לפני כמה שבועות אמר שזה הקהל הכי קשה ולא תומך שהוא ראה בימיו. עוד מעט נגיע לסיבות ולהקלות, אבל העובדה – נכון להיום – נכונה. ידוע ששחקנים מקצוענים לא צריכים להתרגש מאוהדים, אבל כשהכמות קטנה כל קללה נשמעת, שום דבר לא נבלע. וזה נשמע ממש רע. ציון: 3

        בפינת האנקדוטה: אשדוד בבית – מקום שני בליגה עם 18 נקודות, 0 הפסדים ו-75% הצלחה; אשדוד בחוץ – מקום לפני אחרון עם נקודה אחת, 0 ניצחונות ו-5.5 אחוז הצלחה. שנחזור על השורה הזו?

        ***

        שוב על הבאזר, שוב בני יהודה הפסידה

        כל שערי השבת בקליפ אחד

        דמאיו התפרץ על השיפוט, שלומי אזולאי מועמד לבני יהודה

        פעם הוא היה בשכונה, אתמול הוא כבש לריימס

        אוהדי בני יהודה (מגד גוזני)
        (צילום: מגד גוזני)

        מעשה שהיה, כך היה

        משה דמאיו פשוט לקח את הלפטופ מהידיים של הצלם.

        בלפטופ, בגדול, נמתחה תמונה שמראה שהכדור פוגע בידו של פטי – פנדל. הצלם ניסה לרדוף אחר דמאיו, אבל דמאיו – ודמיינו אותו לרגע עם לפטופ פתוח בידיים – הסתער לתוך אזור חדרי ההלבשה ונכנס לחדר ההלבשה של השופטים. מבחוץ הצעקות היו ברורות. 'הנה', 'שוב גמרתם אותנו', 'יש יותר פנדל מזה?', צווח.

        ואז הוא יצא, והמשיך להתלונן. הוא נשען חצי גוף על הגדר, והדשא כבר ריק, והדליק סיגריה עם עשן של ליגה לאומית. הוא הרים טלפון, לכו תדעו למי, והתלונן על הפנדל. ואז תירץ לתוך האפרכסת מדוע היה חילוף מסוים, ואמר ש"אין לי מגן אחר, אתה יודע שאין לנו מגן אחר".

        מאחוריו, מעל הגדר הגבוהה שבאזור חדרי ההלבשה, לפתע צץ אוהד ופשוט צרח הכי חזק שאפשר. משהו שעדיף לא לכתוב, משהו על אימהות. 100 מטר שמאלה, הופיעה קבוצת אוהדים נוספת. הם צרחו וקיללו את דמאיו, ואז את השופט צביקה לוי, ואז את דמאיו, ואז את השחקנים.

        ודמאיו כבר רגיל. אפילו לא התייחס. הוא פשוט עמד שם, ועישן.

        בדד.

        יעקב אסייג מאמן בני יהודה עם משה דמאיו (מגד גוזני)
        ודמאיו כבר רגיל, אפילו לא התייחס (צילום: מגד גוזני)

        כמה מפולג הקהל של בני יהודה? ככה מפולג:

        השחקנים עולים לחימום, והאוהדים, מטרים מהם, צורחים ומקללים כל אחד ואחד. בן והבה זכה לגידופים שמוציאים אדישות מלברדור. אחד האוהדים נצמד וצעק לעבר אסייג: "שים את עגייב באמצע! נראה לך שהוא יכול לשמור מגן על הקו?". ואסייג הגיב: "נו ברור, מה אתה חושב שיקרה?".

        כשהשחקנים עלו לכר הדשא לקראת השריקה, כמה בחורים מהשורה למטה צעקו "יא בני זונות", והאוהד הקרוב, איש חביב בן כמעט 60 ועם קפוצ'ון בהיר שמשדר רוגע, גער בהם: "הלו, פה לא מקללים. אנחנו אוהדים. פה תומכים, פה רק מעודדים".

        לא עברו 20 שניות, והאיש החביב-לכאורה צרח לכיוון איינוגבה: "דלה יא עיוור שים משקפיים שתוכל לראות את כל הגולים שתחטוף, יא **** מניאק".

        "למה אתה מקלל ככה?", שאלה אישה שפויה שישבה מאחור, "הרי הרגע אמרת שפה לא מקללים".

        "אני מקלל אותו כי הוא **** מניאק", השיב החביב.

        ככה מפולג הקהל של בני יהודה.

        אוהדי בני יהודה מקללים את שחקניהם (מגד גוזני)
        הם טוענים שהוא לא תחרותי, שהוא מנסה רק לשרוד, שאין סיכוי לגאולה. שבעלים שלא מביא כסף מהבית לא יכול להצליח שם; שכשמביאים זרים זולים פוגעים באניימה אחד אבל נופלים עם תשעה יורו-לאמינים; שכשמוכרים את אלירן עטר ולא מביאים תחליף ראוי, אז לא כובשים. הם טוענים שאין רוכשים שעומדים בתור בעיקר בגלל דמאיו עצמו (צילום: מגד גוזני)

        ויותר מזה. אם היו שם 300 זהובים, היו שם 305 דעות שונות. הרוב נגד דמאיו, אבל כמה בעדו. מתוך אלה שנגד דמאיו, הרוב לא נגד הקבוצה, וכמה מאחלים שתרד ליגה. וכולם נגד כולם.

        אבל כאמור, הרוב נגד המצב הנוכחי. נגד דמאיו. נגד השלטון הזה. הם כועסים מהחסינות הבלתי-ברורה, לטענתם, שמקבל הבוס מכל מי שחשוב. הם מבקשים להישמע, שסוף סוף מישהו ינסה להבין מה עובר עליהם, כאוהדים.

        הם טוענים שדמאיו "קנה" את הקבוצה באמצעות כספי הקבוצה, בעקיפין; הם טוענים שהוא לא תחרותי, שהוא מנסה רק לשרוד, שאין סיכוי לגאולה. שבעלים שלא מביא כסף מהבית לא יכול להצליח שם; שכשמביאים זרים זולים פוגעים באניימה אחד אבל נופלים עם תשעה יורו-לאמינים; שכשמוכרים את אלירן עטר ולא מביאים תחליף ראוי, אז לא כובשים. הם טוענים שאין רוכשים שעומדים בתור בעיקר בגלל דמאיו עצמו. בגלל שנוח לו להיות בתפקיד הזה, שהפך במובן-מה לעסק משפחתי.

        לא ניכנס פה לספקולציות ולדברים שלא הוכחו ושעלולים לסבך בדיבה. אבל את הדעה אפשר לומר: בני יהודה לא תצליח במתכונת הנוכחית, וכנראה שאפילו תתרסק. תחת דמאיו, ועזבו מה היה קודם, הקו הוא מתון ולמטה. אל תתרגשו ממקום רביעי ומגמר גביע. מדובר בקבוצה הכי לא תחרותית שעל הגלובוס, ובמועדון הכי לוזר בישראל (כבר אי אפשר לספוג את כמות השערים הדרמטיים שהזהובים ספגו בשתי העונות האחרונות). דמאיו מנהל טוב, זה בטוח – על היותו מסודר ומאורגן אין ויכוח; אבל לא הגיוני שהוא 'בעלים' של מועדון. אין לו את האמצעים. ולא, "15 אלף שקל נטו" אלו לא אמצעים לבעלות על מועדון כדורגל.

        כל המתגאים ב"ניהול" ה"שפוי" של דמאיו, אלו המזיקים הכי גדולים לבני יהודה. כי קבוצה לא תחרותית, קבוצה שרק מנסה לשרוד, סופה לחורבן. אי אפשר לעשות קסמים בכל עונה, מתישהו השפן כבר לא ייצא מתוך הכובע, וכולם יראו שהכובע בעצם ריק. עם 5 נקודות אחרי 14 משחקים, ושש נקודות מרחק מהקו האדום, וכששלוש היריבות הבאות הן מכבי, סכנין ובאר שבע, מתישהו = העונה.

        שחקן ליברפול, לואיס סוארס (GettyImages)
        ובמעבר חד... (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        סליחה על ערבוב הנושאים, אבל לואיס סוארס האריך שלשום את חוזהו בליברפול עד קיץ 2018. בהודעה הרשמית שהוציאה ליברפול אפשר ללמוד הכול על מה שבאמת חשוב.

        סוארס אמר: "האוהדים השפיעו על ההחלטה שלי, אני גאה לייצג אותם".

        המאמן ברנדן רוג'רס אמר: "אלו חדשות טובות לכולם, במיוחד לקהל שלנו".

        הבעלים ג'ון הנרי אמר: "כולנו מחויבים לספק הצלחה, שמגיעה לאוהדים שלנו".

        מבינים? שחקן חתם על חוזה של 200 אלף ליש"ט לשבוע, מאמן קיבל את החלוץ הלוהט בעולם והבוס הבטיח כרגע סעיף יציאה של 70 מיליון ליש"ט. אבל שלושתם התרכזו בדבר שהכי חשוב להם – הקהל.

        וממעבר חד מהקהל הכי תומך בעולם לקהל הכי עוין:

        כל עוד האוהדים לא עם דמאיו, אין לו בכלל סיכוי. כל מי שניסה להילחם ראש בראש נגד אוהדיו, הפסיד. תבדקו. אי אפשר לנצח כך. גם גן עדן מקצועי לא יציל אותו. כאחד שרק מנסה 'לשרוד' ולנהל תקציב מינימום, הוא לעולם לא ירצה את האוהדים של המועדון הזה.

        כי בני יהודה זה לא עוד מועדון. זה מועדון עם מסורת ועם פוטנציאל קהל גדול במונחים ישראלים. אבל זה מועדון שבשנים האחרונות נראה כמו דמאיו – רק מנסה לשרוד, מנסה לחבר שקל לשקל, פוקס לפוקס, ניצחון לפלייאוף עליון; אין שום חיבור לקהילה ואין את השכונה של פעם. תשאלו כל אוהד אתמול מדוע הוא בא. כולם באים כי הם חרדים לגורל, מגיעים 'כי חשוב'. אין ולו אוהד אחד שבא מטוב, שבא ליהנות. שום דבר במה שעושה בני יהודה, לפחות כלפי חוץ, לא נראה שנעשה ממחשבה על לרצות את האוהדים.

        ב-1990 ליברפול זכתה באליפות האחרונה שלה.

        ב-1990 בני יהודה זכתה באליפות האחרונה שלה.

        יחי ההבדל.

        דויד סולארי מ.ס. אשדוד (מגד גוזני)
        "עכשיו אני שחקן אשדוד ואני שמח פה. כמובן שכל שחקן רוצה להתקדם, נראה מה יהיה בעתיד". סולארי (צילום: מגד גוזני)

        להגנת האוהד שישב ליד, מהדקה ה-60 הוא חזה עוד שברון לב בדקה ה-90 ("אמרתי לך? מה אמרתי לך?!"). לא היה ויכוח. כולם הסכימו שיהיה פה עוד סיום טרגי. גם פטי, גם צביקה לוי השופט, גם דויד סולארי. הקשר הנפלא יודע מה זה לכבוש בדרמטיות מול בני יהודה – הוא עשה זאת גם במשחק שהניח את האליפות בכיס של קרית שמונה. "אני מקווה שהגול הזה לא יוריד אותם ליגה", אמר בסיום. "כיף לכבוש, והשמחה באמת בגלל הניצחון ולא היריבה".

        קרית שמונה, אשדוד, מתי קבוצה בכירה בישראל?

        "עכשיו אני שחקן אשדוד ואני שמח פה. כמובן שכל שחקן רוצה להתקדם, נראה מה יהיה בעתיד".

        לסולארי חוזה עד סוף העונה, עם אופציה לעוד עונה באשדוד. מעניין יהיה לראות האם גם בפעם הבאה שיהיה זמין יצליחו קבוצות בכירות לפספס אותו.

        החיוך של סולארי זז מהפנים, והפרצוף הקודר של אסייג החליפו.

        "אני לא רוצה לאמן את בני יהודה, אמרתי את זה", הכריז. "ביום ראשון או שני יהיה פה מאמן".

        זה נראה לך הגיוני לחכות כך, קבוצה במאבקי הישרדות מבזבזת שבועות יקרים בלי סיבה?

        "עם כל הכבוד לכל המאמנים, בני יהודה היתה מאומנת טוב במשחקים האחרונים".

        מקום אחרון, הקהל מקלל ונראה ששורקים נגדכם כמו נגד קבוצה קטנה. מה כן בריא בבני יהודה?

        "הכול נראה לא טוב, הכול נראה שחור, הכול נראה אבוד. אבל אני מאוד אופטימי. המועדון הזה יישאר בליגה".

        נראה שיש אוהדים שאפילו לא רוצים בזה.

        "האוהדים של בני יהודה זה הדבר הכי טוב שיש לבני יהודה".


        ***

        אחרוני האנשים עזבו את הי"א. גם ניר קלינגר. גם גל כהן. מטר לפני הדלת בלם בני יהודה ניגש למאמן אשדוד ושאל אותו: "מה יהיה ניר? זה יתהפך מתישהו?"

        לתגובות: orenjos@walla.co.il

        אביב חדד שחקן בני יהודה (מגד גוזני)
        (צילום: מגד גוזני)