באוקטובר האחרון טל בן חיים הפך לגיבור של אוהדי ברצלונה בישראל.
הנבחרת שיחקה אז בפורטוגל. חצי שעה לסיום הוא קם מהספסל כדי להציל את המולדת, ובדקה ה-81, מעט לאחר שפרפר את פפה ברחבה וכמעט סידר שוויון, שחקן ריאל נקם עם תיקול מלוכלך. את סט הברכות המילולי שבן חיים שיגר לעברו הוא כנראה לא הבין. אנחנו כן. משם, הדרך ליוטיוב ולדרגת אליל בקרב חובבי הקטלאנים בארץ הקודש הייתה קצרה. סביר שבן חיים - חיית רשתות חברתיות - כבר צפה בקטע ושמע על ההייפ. מעניין אם גם הוא חושב ש-30 הדקות הללו בליסבון הן המיצג הכי מזוקק של 'תופעת בן חיים'. שחקן כדורגל מחונן שמסוגל לעשות בית ספר לאחד הבלמים הגדולים בעולם. ואז לקלל את אמא שלו.
אפשר לפתח דיונים שלמים סביב השאלה למי מן הצדדים יש יותר מניות בהשתלבות החלקה להפליא של בן חיים במכבי, חברתית ומקצועית. השחקן עצמו - ועל כך היה קונצנזוס סביב כל מי שרואיין לכתבה זו - התבגר. מצד שני, מכבי הנוכחית היא מערכת שכדי לא להשתלב בה, כדי לא להישאב לאידיליה שהיא מייצרת, צריך להיות באמת מקרה ראש חסר תקנה. מישהו שמכיר את השחקן השווה את זה השבוע לילד שקיבל הזדמנות ראשונה לשחק עם הגדולים בשכונה, ועוד נבחר ראשון בכוחות. במצב כזה, הוא הסביר, החשק והצורך להוכיח שאתה שייך הם עצומים. אתה מוכן לעמוד בשער רק בשביל להשתלב. אולי זה מה שמרגיש בן חיים העונה.
ואם כבר השתלבות, במכבי תל אביב יש מי שמוכן להישבע ששווה לשלם כסף כדי לראות את בן חיים מחקה את האחים לוזון. מאבי, דרך עמוס ועד איציק. האיש הוא עילוי קומי, כך מספרים. לא מפתיע. על המגרש ומחוצה לו בן חיים תמיד היה מאוד מוחצן וקולני. ילד שובב, ליצן עם המון חן וגם אחד שאומר ועושה כל מה שעובר לו בראש בכל רגע נתון. אין פילטרים, אין התנחמדויות מלאכותיות. אימפולסיביות ברמה הראשונית ביותר. יש בכך אותנטיות, אבל זה לא תמיד קל לעיכול ובעבר זה גם פגע בו. בו, ובגיליון ההתנהגות שלו שכלל עד כה עימותים עם חברים לקבוצה ותאקלים עם יותר ממאמן אחד.
משה סיני הוא לא אחד מהמאמנים הללו. כשהגיע למכבי פתח תקווה בינואר 2011 בעונה שהסתיימה בירידה, הוא העניק אשראי כמעט בלתי מוגבל לבן חיים. אם שואלים אותו, כל יום שחולף מרחיק את החלוץ מהסיכוי להיות שוב חלק מעניינים שלא קשורים למשחק עצמו. "כל האירועים שהוא היה מעורב בהם כביכול קרו כשהיה צעיר יותר", מנתח סיני. "בכדורגל יש ויהיו אמוציות. כשהוא היה צעיר אולי הלחץ השפיע עליו, אבל ככל שהוא מתבגר הוא הופך למתון יותר. אני מכיר את טל היטב. הוא בחור על הכיפאק, תאמין לי. אינטליגנט ומבין עניין. אחד שאפשר לצאת איתו למלחמה".
וסיני הוא לא היחיד שמאמין שההגעה למכבי תל אביב הייתה יותר מחשובה עבור החלוץ ולא רק מקצועית. קובי רפואה הוא דמות מפתח בקריירה של בן חיים, וחבר שלו גם היום. הילד עוד לא סגר 17 כשרפואה, אז סקאוט מכבי פתח תקווה, הגיע למשחק שלו בנערים א' בבני יהודה. כמה דקות הספיקו לו כדי להידלק והרושם לא פג עד היום. "תגיד, יש שחקן שמעולם לא התווכח עם חבר או נזרק מאימון?", הוא שואל. "אתה יודע כמה פעמים זרקו אותי, או כוכבים שהיו לידי, מאימונים? זה קורה. נכון שטל היה צריך להתמתן קצת, אני מניח שגם הוא יודע את זה, אבל הוא השתנה. לפי דעתי, למכבי יש היום את המאמן הכי גדול שהיה פה אי פעם. הוא יודע לכוון את טל, ושניהם מרוויחים".
מצחיק שרפואה הזכיר את פאולו סוזה בהקשר של בן חיים. ג'ורדי קרויף אמנם היה זה שסימן את החלוץ וחתום על הבאתו, אבל עוד ממחנה האימונים בן חיים הפך לסוג של פרויקט עבור הפורטוגלי. נכון לעכשיו, הוא מגיבורי הרוטציה (שותף ב-19 מ-22 משחקים העונה), ויש לכך סיבה - לבן חיים תפקיד קריטי בשיטה. בניגוד למכבי המתמסרת והסבלנית של אוסקר, סוזה מעדיף לדחוף את הכדור לחוליית ההתקפה כמה שיותר מהר. שם, באזורים המרווחים, הוא צריך שחקן מהיר שייצר מצבים של אחד על אחד. בן חיים עונה להגדרה. סוזה אוהב גם את הטמפרמנט החם של החלוץ ולא מתרגש מקריזות מקריות או משפת הגוף שלפעמים משדרת תסכול. "מבחינתו, כששחקן אדיש זה הרבה יותר גרוע", מסבירים בצוות המקצועי של מכבי.
בן חיים הוא מאלה שרוצים את הכדור אצלם תמיד. הוא אוהב להיות מעורב, אין בו רתיעה מלחץ. לפעמים הרצון הזה מוביל גם לפעולות פחות חכמות. או במילים אחרות - כשבן חיים מרגיש בזון, האחד על אחד יכול להפוך מהר מאוד לאחד על שלושה. לחבריו לקבוצה זה דווקא לא מפריע. להיפך. "אני לא חושב שמישהו שכועס על שחקן שמנסה ומעז, גם אם לפעמים זה לא מצליח", אומר אחד מהם. "כשהוא בישל מול רעננה, אני לא זוכר שמישהו כעס שהוא רץ חצי מגרש 'עם ראש בקיר'. הרי פעולה אחת טובה שלו יכולה להוביל לשער. בתחילת העונה שעברה אמרו על עטר את אותם דברים וזה נגמר עם 22 גולים. וחוץ מזה, אם המאמן לא כועס, למה שאנחנו נכעס?"
הנה, הגענו איכשהו לעטר. אם השידוך עם מכבי לא היה זורם, מישהו כבר היה דואג להזכיר לבן חיים שני דברים על בסיס יומי. האחד, תג המחיר האסטרונומי איתו הגיע בקיץ. השני, כמובן, השחקן אותו ירש. אם הנושא הראשון עוד פתוח לדיון, את השני ראוי לסגור ולהפנים - בן חיים הוא לא סקורר טבעי. בניגוד לעטר, הוא מעולם לא סיים עונה בבוגרים עם למעלה מ-10 שערים. בעידן בו שחקני אגף חיים בשביל הכניסות לאמצע, בן חיים הוא שחקן כנף של פעם, ווינגר, אחד שאוהב לרוץ על הקו, להרים ולבשל. וכשזה מתחבר עם מהירות של אצן ושתי רגליים זהות לחלוטין ביעילותן, זה מרגיש כמעט כאילו הוא ממציא תפקיד מחדש.
ב-2008 ניצן שירזי חזה בראיון למעריב שבן חיים יהפוך את עמדת שחקן הכנף לכזו שתספק 12-15 שערים בעונה. כרגע, הוא פחות או יותר עומד בקצב עם ארבעה. אבל האם מספרים הם העדות היחידה להצלחה במכבי תל אביב העונה? לא בטוח. "אני לא חושב שמראש צריך לצפות ממנו ל-22 שערי ליגה, כמו שעטר כבש", אומר פרדי דוד, האחרון שאימן את בן חיים לפני המעבר שלו למכבי תל אביב. "צריך גם לזכור שזו לא אותה מכבי. בעונה שעברה היא נשענה בעיקר על עטר ועל פריצה, שהגיע רק בשלושת החודשים האחרונים. העונה יש את פריצה, דאבור, יצחקי ואת בן חיים. העבודה הפעם מתחלקת שווה בשווה בין כולם".
והערב יש לבן חיים דרבי על הראש. סביר שיהיו לו גם את אוהדי הפועל תל אביב על הראש. לא, דינו לא כדין זהבי. הוא לא גדל במועדון, לא כבש שער אליפות ולא הבקיע במספרת בליגת האלופות. ועדיין, ביום בהיר אחד הוא עזב לטובת היריבה השנואה מכולן וכשמדובר באדם ושחקן שחי על אימפולסים, מעניין מה עובר לו בראש לפני משחק כזה ומה יעבור במהלכו. מעניין כמה הקנטות, אם בכלל, הוא יספוג, וכמה מהן יגיעו אליו. וכן, אחרי אירועי העונה שעברה עם זהבי, מעניין גם איך יתנהג אם יכבוש.
"כולנו מדברים הרבה בינינו על הדרבי הזה, אבל דווקא טל יותר שקט כשעולה הנושא. זה ברור שאין לו שום כוונה לעורר יותר מדי תשומת לב", משתף שחקן במכבי. "הוא לא מרגיש שהוא צריך להוכיח משהו למישהו, אבל מצד שני ברורה לו היטב המשמעות של לתת גול במשחק כזה, עבור שני הקהלים. רק הוא יודע אם ואיך יחגוג. מה שבטוח, את אוהדי הפועל זה כבר לא יפתיע".