העלייה של הקוסטל: משחקי סוף השבוע באירופה

פרשנים רבים טענו כי הנסיגה בכושרו של ג'ו הארט נבעה בין היתר מכך שלא נאלץ להיאבק על מקומו – לא בקבוצתו ולא נבחרתו. באשר לסגל של רוי הודג'סון, קל להבין את הטענה, כי אין יותר שוערים אנגלים במועדוני צמרת בפרמייר-ליג. לעומת זאת, במנצ'סטר סיטי האמירה הזו פגעה שלא בצדק בקוסטל פנטילימון. כדי לנתח את היכולות המקצועיות של שחקן, צריך קודם כל להכיר אותו, ולו במעט.

מה ידעו בממלכה על הרומני, פרט להיותו הכדורגלן הגבוה ביותר בליגה, על כל 203 סנטימטריו, אפילו יותר מפיטר קראוץ'? רק שיש לו שם שנשמע קצת מצחיק. וזהו. גם כיום, יותר מחודש אחרי שמנואל פלגריני הוריד את הארט לספסל לטובת פנטילימון, מעטים מאוד יודעים לספר משהו על הקריירה שלו, וחבל. הרומני נאלץ להתאזר בסבלנות רבה כדי להגשים חלק משאיפותיו בקריירה, ונחל לא מעט אכזבות בדרך, אבל עכשיו, בגיל 26, הוא מרגיש שהמזל מאיר לו פנים.

הגיע גם הזמן שלנו להבין במי מדובר, וזה לא צריך להפתיע איש שחלומו של קוסטל הקטן כילד היה להבקיע שערים כמו גאורגה חאג'י, גדול השחקנים הרומנים שהיה אז בשיא כוחו. בגיל תשע, כאשר התחיל לצמוח במהירות, הוא הקשיב לעצת אביו והחליט לנסות את מזלו בין הקורות. טוב, "הקשיב" זו לא בדיוק ההגדרה הנכונה במקרה זה, כי הוריו של פנטילימון חירשים אילמים מלידה. אז הוא החל את דרכו כשוער על מגרשי אספלט ובטון, אבל זה לא הפריע לו לזנק באומץ לכל הכדורים ולחזור הביתה כשברכיו וכפות ידיו מדממות.

קבוצתו הראשונה הייתה שייכת למפעל בו אבא עבד כנגר. מאמנו הראשון בקבוצה הילדים, טיקה סופרוני, נזכר לא מכבר: "הוא היה הנער היחיד בקבוצה שלא ביקש לשחק בקישור ובהתקפה, ומיד הלך לשער. רוב הילדים הולכים הביתה מיד בתום האימון, אבל קוסטל תמיד התעקש לעבוד עוד ועוד, וביקש ממני להישאר איתו. משפחתו היתה במצב כלכלי קשה, ועזרתי לו מדי פעם עם בגדים וכסף. הוא ידע שהכדורגל הוא הסיכוי הטוב ביותר שלו להצליח בחיים".

קוסטל גדל תוך שהוא מתקשר עם הוריו בשפת הסימנים, ולכן היה חברותי ופטפט ללא הפסקה. מצד שני, הוא מעולם לא הרים את קולו, ולקח למאמניו הרבה זמן ללמד אותו לצרוח על שחקני ההגנה כדי שישמעו אותו. באופן אירוני עבור מי שחשב על עצמו כחלוץ מוכשר בילדותו, משחק הרגל שלו התברר כלקוי במיוחד, וסופרוני הכריח את פנטילימון להתאמן על בעיטות ומסירות. מעבר לכך, כישוריו בין הקורות זכו במהרה להכרה, ובגיל 14 כבר נאמר לו בקבוצת אירוסטאר בקאו מהליגה השלישית שהוא ראוי לשחק בסגל הבוגר.

פוליטכניקה טימישוארה, אחת הקבוצות הבכירות ברומניה דאז, רכשה את פנטילימון ב-2005, כאשר היה בן 18, והיו"ר מריאן יאנקו הצהיר באופן חסר פרופורציות: "הוא יהיה שחקן של 50 מיליון יורו". עם הבטחות כאלה, ניתן היה לצפות למקום בהרכב, אולם השוער הצעיר נאלץ לחכות שנתיים עד ליום בו קיבל צ'אנס להוכיח את עצמו, וגם זה במזל. במשחק מול דינאמו בוקארשט, החליטה טימישוארה לשלוח למערכה מחליפים בלבד, במחאה על קביעת לוח המשחקים של ההתאחדות אשר פגע בה לכאורה. פנטילימון זכה להופעת בכורה, השיג עבור חבריו חסרי הניסיון תיקו 1:1, ומאז לאיש לא היה ספק באשר ליכולתו. ובכל זאת, המתין פנטילימון עונה נוספת על הספסל, לפני שירש בין הקורות את השוער הבכיר של טימישוארה, מריוס פופה.

הסבלנות השתלמה, וב-2008 הוא קיבל גם זימון לסגל הנבחרת. המשחקים במדים הלאומיים ריגשו אותו, ורק דבר אחד הפריע קצת. "חבל לי מאוד שהוריי לא יכולים לשמוע את ההמנון לפני שריקת הפתיחה", הוא אמר כאשר אביו עשה את הדרך לפריז כדי לעודד אותו במוקדמות אליפות אירופה מול צרפת באוקטובר 2010, "את כל מה שהשגתי אני חייב להורים. הם השתדלו לעשות עבורי כל כך הרבה".

מאז ילדותו ועד גיל 24 שימש פנטילימון אוזניים ופה עבור ההורים, אבל אז הגיע הזמן להתקדם. בעונת 2010/11 הוא היה מצוין במדי טימישוארה שסיימה כסגנית אלופה, וקבוצות רבות ממערב אירופה, ביניהן יובנטוס וארסנל, גילו עניין בשוער התמיר. סיטי הייתה זו שזכתה בשירותיו, תחילה בהשאלה ולאחר מכן רכשה את כרטיסו תמורת 3 מיליון ליש"ט. למוד ניסיון מקבוצתו הרומנית, ידע פנטילימון היטב שדרכו להרכב לא תהיה פשוטה כשהוא מתמחרה מול שוער נבחרת אנגליה, אבל הוא ממש לא התכוון לוותר מראש: "הארט הוא שוער נהדר, אבל אלחם על מקומי. לא קבעתי לעצמי דד-ליין, אצטרך להיות סבלני כדי להצליח בפרמייר-ליג".

אז דד-ליין לא היה, אבל עם הזמן הרגיש פנטילימון יותר ויותר מתוסכל. בעונתו הראשונה במנצ'סטר זכתה סיטי באליפות היסטורית, אך הוא לא קיבל את המדליה מאחר ולא רשם אפילו דקת משחק אחת. "אחרי פספוס האליפות עם טימישוארה, הוא כל כך רצה תואר, והיעדר ההכרה העציב אותו", מספר העיתונאי הרומני קראצ'ון.

לפחות רוברטו מאנצ'יני החליט לתת לו לשחק בשני מפעלי הגביע המקומיים, והקרב הגדול הראשון היה בדרבי מול מנצ'סטר יונייטד, אותו הפסידה סיטי 3:2 בעקבות ההרחקה של וינסנט קומפאני. בעונה שעברה זה כבר הלך הרבה יותר טוב, ופנטילימון הצטיין לאורך כל הדרך עד גמר הגביע האנגלי, תוך שהוא סופג על רשת נקיה ארבע פעמים, ונותן הופעה כבירה בחצי הגמר נגד צ'לסי בוומבלי. ואז הגיע היום האכזרי מכולם. מאנצ'יני הצהיר באופן פומבי ששוער המשנה שלו ישחק בגמר נגד וויגאן: "אני יודע שהארט רוצה מאוד להיות שם, אבל פנטילימון ראוי לשחק". במשך שבועות התכונן הרומני המשנה לרגע הגדול בקריירה, אך בבוקר המשחק שלח המנג'ר האיטלקי את מאמן השוערים כדי להעביר את הבשורה – מאנצ'יני שינה את דעתו, הארט יופיע מול וויגן. המכה היתה קשה מנשוא, ויש צמד פואטי בכך שסיטי הפסידה בגמר. מאמן שמתנהג כך אינו ראוי לזכות בתואר, וההחלטה על סיום דרכו של האיטלקי התקבלה במהרה.

עוד לפני הגמר, הצהיר פנטילימון שסבלנותו אוזלת, בעוד מאמן הנבחרת ויקטור פיצורקה לחץ עליו לעבור לקבוצה בה יזכה באפודה הראשונה. "זה טבעי שאני רוצה לשחק על בסיס קבוע. אחליט על עתידי בסיום העונה, אבל הצוות המקצועי יודע שאני מעוניין לעזוב". ובכל זאת, מאנצ'יני היה זה שעזב, ואילו פלגריני התרשם מיכולתו של הרומני והצליח לשכנע אותו להמתין עוד קצת. אם הוא חיכה שלוש שנים בטימישוארה, למה שלא שיתייאש אחרי שנתיים במנצ'סטר?

פנטילימון הרגיש שעם הבוס החדש על הקווים באמת יש לו סיכוי הוגן, ולא טעה. אחרי הפיאסקו מול צ'לסי בסטמפורד ברידג' סופסל הארט, ומאז דבק הצ'יליאני בהחלטתו להמר על הרומני, בעוד שוער נבחרת אנגליה מסתפק, כמו איקר קסיאס בריאל מדריד, במשחקים בליגת האלופות. גם עכשיו עתידו בקבוצה ממש לא ברור. פלגריני הודה בעצמו: "הוא שוער מצוין, והגיוני שיישאר רק אם ימשיך להיות בהרכב כל שבוע. נכון לעכשיו, הוא עושה עבודה נהדרת, וזה מה שחשוב". זו גם הסיבה שהוא ממש לא ממהר לחזור לאופציית הארט.

אחרי שספג ארבעה שערים בשישה המשחקים הראשונים בפרמייר-ליג, המבחן הגדול של פנטילימון מגיע בשבת – הפייבוריטית לזכייה באליפות מתארחת אצל המובילה ארסנל. אם יצטיין גם הפעם ויתרום לניצחון, יתחילו העיתונאים ברחבי העולם להתעניין סוף סוף בשחקן הצנוע הזה. כל העולם ישמע עליו, חוץ מהוריו. אבל זה לא נורא – הוא כבר יסמס להם.

פעם היה ג'ובאני דוס סנטוס אחת התקוות הגדולות של לה מאסיה. כבר בגיל 17 לקח אותו פרנק רייקארד למחנה האימונים עם הסגל הבוגר, והדרך להרכב נראתה קצרה כאשר המקסיקני גילה לעתים ניצוצות שהזכירו את מסי. איכשהו, בשלב מסוים זה הלך לאיבוד. כאשר ג'ובאני כבש שלושער במחזור האחרון של עונת 2007/08, ישב המאמן ההולנדי בפנים עגומות על הספסל, נפרד במחשבותיו מהקבוצה. בדיעבד התברר שהיה זה גם משחקו האחרון של המקסיקני שנמכר לטוטנהאם, ולא התאקלם בפרמייר-ליג. מאז הוא היה באיפסוויץ', גלאטסראיי, סנטאנדר ומיורקה, נודד ללא הפסקה. לפעמים קצת מוזר לחשוב שהוא רק בן 24. העונה, מתקבל הרושם שהוא מצא סוף כל סוף את הקבוצה שמתאימה לו ומתחיל לפרוח מחדש.

עם שישה שערי ליגה עד אוקטובר, הוא אחד הגורמים הבכירים לפתיחת העונה המעולה של הצוללת הצהובה. פציעה קלה עצרה את התנופה, אבל עכשיו הוא שוב בריא וציין את שובו להרכב עם שער מול אלצ'ה בגביע. אחרי הפסד הבכורה בליגה בבילבאו בשבוע שעבר, בארסה ממש לא רוצה שהוא יהרוס לה את המאזן הביתי המושלם, אבל אי אפשר לפסול זאת על הסף. בעונה שעברה, ג'ובאני הפסיד בקאמפ נואו 5:0 עם מיורקה. מה יהיה הפעם?

משחקים של מאמנים מול האקסיות נוטים לעתים תכופות להיות פיקנטיים, אבל ביקורו של ואלטר מצארי באיצטדיון סן-פאולו שם את כולם בכיס הקטן. מצארי בנה את נאפולי, החזיר אותה לגדולה, והתלהבותו האינסופית גרמה לאוהדים ביציעים להתאהב בו. הוא התאים כמו כפפה ליד לקהל הדרומי החם, אבל הקיץ בחר לנדוד צפונה, וכעת מגיע עם אינטר כדי לבחון מקרוב את עבודתו של רפא בניטס, אשר שינה באופן קיצוני את ההרכב ואת שיטת המשחק, אך ניסה בכל כוחו לשמר את רוח מצארי. האם הרוח הזו תגבר על האיש שאחראי לה?

יש אנשים שמקבלים החלטות בחיים מתוך רגש. פיליפ מונטאנייה, שהצעיד את סוסיאדד לעונה מופלאה והעפלה לליגת האלופות בעונה שעברה, הוא סירב לחוזה חדש שהוצע לו והעדיף לנטוש את המועדון הבאסקי לטובת ראן. "אי אפשר לבנות פרויקטים לטווח ארוך בספרד, ואני רוצה לעשות את זה בצרפת", הסביר המאמן. לכולם היה ברור שזה צעד אחורה בקריירה, מה גם שתנאיו הכספיים טובים פחות כעת, על אף שהאקדמיה הנהדרת של ראן בהחלט יכולה להתחרות עם זו של סוסיאדד. חצי שנה אחרי ההחלטה, אפשר להתחיל לדאוג למונטאנייה. בעולם הכדורגל רק החלו ללמוד את שמו בעונה שעברה, והנה הוא שוב נשכח אי שם במקום ה-13 בליגה הצרפתית, עם ניצחון בודד בשישה המשחקים האחרונים. שלוש נקודות מול הפריזאים יחזירו אליו את אור הזרקורים, אבל לכמה זמן?