הוא היה האדם המבוקש ביותר על ידי משטרת דרום אפריקה בראשית שנות ה-60' ונאלץ להתחפש ללא הרף על מנת לברוח מידי האנשים שביקשו להרוג אותו. כאשר נתפס, הוא שילם מחיר יקר ובמשפט המכור שלו ב-1964 ההחלטה היחידה הייתה האם לתלות אותו או "רק" לפסוק עליו מאסר עולם. הוא נשלח לבית כלא על אי מבודד, הרחק מכל נפש חיה ונותר בו 27 שנים, כשהוא לא מורשה לצאת אפילו ללוויה של אימו שנפטרה. הוא הפך בתשיעי במאי 1994 לנשיא השחור הראשון בתולדות דרום אפריקה ולמעשה השלים את המהפכה החברתית הגדולה ביותר בתולדות האנושות. אבל שום דבר, באף מעמד, לא הלחיץ את נלסון מנדלה כמו הרגעים שאחרי גמר אליפות העולם בראגבי ב-1995.
דרום אפריקה, המדינה שהושעתה מכל אולימפיאדה החל מטוקיו 1964 ועד ששיחררה את מנדלה, לקראת ברצלונה 1992, החלה באותם ימים לחזור לעולם, וגם לחזור לעולם הספורט. כחלק מזה, המדינה זכתה לארח את אליפות העולם בראגבי, טורניר שנערך לראשונה בהיסטוריה במדינה אחת בלבד והתפרש על פני תשע ערים שונות, כך שהחגיגה הגיעה לכולם. המארחת דרום אפריקה, הספרינגבוקס, עמדה בפני ציפיות רבות, אבל צלחה את שלב הבתים במאזן מושלם. היא הביסה את סמואה המערבית ברבע הגמר וגירדה ניצחון על צרפת בחצי. בגמר, חיכתה הפייבוריטית ניו זילנד, הנבחרת הטובה בעולם באותם ימים.
מנדלה מת בגיל 95: "האומה שלנו איבדה לוחם"
גם עולם הספורט נפרד, עלי, בולט ורונאלדו הספידו
צפו ב"פיוס" - הסרט הדוקומנטרי על חייו של מנדלה
"אם לומר את האמת, מעולם לא הייתי לחוץ כל כך. הרגשתי שאני עומד להתעלף", אמר לימים נלסון מנדלה, על הדקות שקדמו לעלייתו לכר הדשא בתום משחק הגמר, מיד אחרי שהמארחת סיימה להדהים את האול בלאקס עם 12:15 דרמטי בהארכה. היציעים באליס פארק ביוהנסבורג היו מפוצצים ב-63 אלף צופים ומנדלה, מנהיג המהפכה, ידע שזה אולי המבחן הגדול ביותר בפניו עמדה המהפכה שלו. באחת התמונות הגדולות בתולדות הספורט, הוא עלה אל כר הדשא, לבוש בחולצת הנבחרת עם הסיפרה 6 ובכובע בייסבול, בעוד האצטדיון מתפקע מצעקות "נלסון! נלסון!" וחלק רגע מרגש עם קפטן הנבחרת הדרום אפריקאית, פרנסואה פינאר, לו העניק את הגביע.
הרגע הזה, יותר מכל רגע אחר בהיסטוריה הדרום אפריקאית המסובכת, סימל את המדינה החדשה שנולדה. מדינה בה נבחרת הראגבי, אחד ממוקדי הגאווה הלבנים לאורך השנים, קיבלה את הנשיא השחור ואת כל המטען שבא איתו. נלסון מנדלה כלל לא אהב ראגבי, הוא בקושי הכיר את החוקים ובצעירותו בכלל היה מתאגרף חובב ומוכשר, אבל הוא ידע היטב ש"ספורט זו הדת של הלבנים אצלנו בדרום אפריקה" והבין שרק כך יוכל להתחבר לליבם. מאז ועד ליומו האחרון, מנדלה ניצל את הספורט כדרך לשלום ולקירבה בין בני האדם בעולם ובאחד מנאומיו המפורסמים ביותר אמר: "לספורט יש את הכוח לשנות את העולם, לתת השראה, לאחד בין אנשים כמו ששום דבר אחר לא יכול לעשות. הוא מדבר לצעירים בשפה אותה הם מבינים, כולם. ספורט יכול ליצור תקווה במקום בו פעם היה ייאוש. הוא יותר חזק מהממשל ביכולת שלו לשבור מחסומי גזע".
קצת יותר מחצי שנה אחרי אותה זכייה של בלתי נשכחת של הספרינגבוקס, מנדלה עבר לכדורגל. קניה נושלה מאירוח אליפות אפריקה לאומות ב-1996 ודרום אפריקה החליפה אותה. הבפאנה בפאנה עשו את כל הדרך אל הגמר, שנערך שוב ביוהנסבורג, הפעם באצטדיון סוקר סיטי, המקום בו מנדלה נשא את נאומו הראשון לאחר שהשתחרר מהכלא. לעיני 80 אלף אוהדים ועם הנשיא הנערץ ביציע, לא היה סיכוי שזה ייגמר אחרת. צמד מאוחר של מארק וויליאמס סידר לדרום אפריקאים זכייה ראשונה בתולדותיהם בתואר הנחשק.
שמונה שנים נוספות חלפו ומנדלה, שראה כי טוב, המשיך לנצל את הספורט על מנת לחזק את דרום אפריקה ואת מעמדה בעולם. אחרי קמפיין של כמעט, שהסתיים רק בהפסד מרגיז לגרמניה, זכתה דרום אפריקה ב-2004 באירוח המונדיאל של 2010. האיש הבולט ביותר בהצעה הדרום אפריקאית וזה שסחף אחריו, פעם נוספת, אומה שלמה ומאמינה, היה מנדלה, שרגע אחרי שספ בלאטר הכריז על קיום הטורניר ביבשת השחורה, לראשונה אי פעם, זכה להניף את גביע העולם.
לקראת הטורניר, הדרום אפריקאים חיפשו כל דרך אפשרית לכבד את שמו והאצטדיון בפורט אליזבת זכה לשם "אצטדיון מפרץ נלסון מנדלה", על שם המפרץ הקרוב, הנקרא בשם דומה (באוגנדה קיים "אצטדיון נלסון מנדלה" נוסף). לצערו של מנדלה, מהמשחקים האלה הוא פחות נהנה ולא בגלל גילו המפולג או התוצאות של הנבחרת המקומית שהודחה כבר בשלב הראשון. בחזרה מהופעת מוזיקה שקדמה לאירוע הפתיחה, נהרגה נינתו של מנדלה בתאונת דרכים והוא לא הופיע למשחק הפתיחה, בו השתתפו הבפאנה בפאנה. בסופו של דבר, רגע לפני הגמר בין ספרד להולנד, שוב בסוקר סיטי, המקום בו הכל החל, מנדלה נכנס לכר הדשא על מכונית מיוחדת וריגש מיליונים ברחבי העולם.
אלפי ספורטאים זכו לפגוש במהלך חייהם בנלסון מנדלה והוא היווה השראה לרבים כל כך. לא נשבר לעולם, תמיד מחויך, תמיד מלא בכוונות ומחשבות טובות, כל מה שספורטאי צריך. כאשר נבחרת אנגליה הגיעה אליו ב-2003 הוא ניגש לדייויד בקהאם הקפטן ואמר: "הרשה לי להציג את עצמי. אני נלסון מנדלה". בקהאם המבויש הסמיק והעניק לו חולצה. כאשר נשאל באירוע על הראסטות בהן התהדר באותם ימים הקשר האנגלי, השיב מנדלה: "אני כבר זקן מדי בשביל להביע דעה או לנסות להבין מה הצעירים עושים בימים האלה".
ביממה האחרונה ובוודאי שגם באלה שיבואו, התגובות מכל ענף ספורט אפשרי, מכל ספורטאי אפשרי, ימשיכו לזרום. מוחמד עלי אמר: "מנדלה נתן לאנשים השראה להשיג את מה שנראה כבלתי אפשרי. הלב, הרוח והנפש שלו לא נכנעו לשום דבר, לא לגזענות ולא לחוסר צדק כלכלי". לברון ג'יימס הוסיף: "הדברים שהוא הספיק לעשות ב-95 שנותיו, עבור דרום אפריקה והעולם כולו, הם בלתי ניתנים לתפיסה. הוא היה עולם ומלואו עבור העולם כולו". גם טייגר וודס ספד: "זכיתי. לא רק לפגוש אותו, אלא גם להיות מושפע ממנו. הפגישה איתו הייתה אחד הרגעים הכי בעלי השראה בחיי".