מה אני בלעדיך?

4-4-2: כל הכתבות במדור

הידיעה שפורסמה ביום חמישי ב"ספורט" הקטלאני על מועמדתו של ג'ורדי קרויף לתפקיד המנהל הספורטיבי של מלאגה לא צריכה להפתיע אף אחד. להיפך, ההפתעה היא שקרויף נמצא בישראל שנה וחצי וספקולציות מסוג זה לא ראו אור לפני כן. כשחקן, קרויף תמיד היה הבן-הלא-מספיק-טוב של. גם בתקופות הטובות בברצלונה, מנצ'סטר יונייטד ונבחרת הולנד תהו על קנקנו. גם כשהיה ברור שלא יוכל להשתוות לאבא יוהאן הוא עמד תחת השוואה בלתי אפשרית וביקורות נוקבות על נפוטיזם. זה כנראה חלחל עמוק כי קרויף איש המקצוע מתקדם בצעדי תינוק. עוזר מאמן במלטה, מנהל ספורטיבי בקבוצה קטנה בקפריסין, מועדון גדול בישראל ועכשיו? הצעד הבא נראה קרוב מתמיד.

לקרויף יש חוזה לעונה הבאה במכבי תל אביב, אבל היה לו גם חוזה לעונה נוספת בא.א.ק לרנקה. טיפוס חשאי ההולנדי. שומר בקנאות על פרטיותו ולא מנדב פרטים לתקשורת. כשהחלו השמועות על המעבר לישראל, הוא הכחיש. כששאלו אותו על מכבי תל אביב הוא ענה שהוא בונה את העונה הבאה בלרנקה. עד שביום שישי בהיר בחודש אפריל הודיעה א.א.ק שחוזהו של קרויף הותר לבקשתו והוא שוחרר לקבוצה אחרת. שעתיים לאחר מכן יצאה ההודעה הרשמית. כרגע מלאגה זו רק ספקולציה. אבל הטיימינג ובעיקר המקום בו נולדה - התקשורת בברצלונה - לא מרגישים מקריים. יותר כמו דה ז'ה וו. הרי קרויף לא בונה את עצמו לקפריסין ולא לישראל. מיטש גולדהאר צריך להתכונן.

פלאשבק: קרויף, בעזרת הזרים שהביא והשינויים המבניים המוכרים, הביא את לרנקה לשלב הבתים של הליגה האירופית. העזיבה שלו הותירה בור. בשנה שעברה עוד נשאר בקשר, עזר מהצד למשל במינוי רן בן שמעון והחתמת הספרדים דויד קטאלה וז'ואן תומאס וזה הוביל לעונה טובה מאוד. בקיץ הקשר קצת התרופף וא.א.ק חזרה למקומה הטבעי. "הוא היה אחראי בלעדי על ההעברות ועכשיו האחריות על המאמנים", מסביר העיתונאי אנדראס ונטוריס. "הוא שינה כאן את דרך החשיבה והתדמית של המועדון ועזר לו לגדול, רצה לדעת כל מה שקורה וניסה לשפר. עכשיו מבינים מה הוא באמת עשה כאן. לא מעריכים בן אדם עד אחרי שמאבדים אותו". א.א.ק לא באמת החליפה את קרויף. קווין הופלנד, הקפטן הפורש, החזיק בתפקיד לתקופה קצרה ואחרי חודשיים חזר להולנד בגלל בעיות משפחתיות. וזהו. "בהנהלה אומרים שאם לא ימצאו אישיות כמו קרויף, עדיף לא להביא מנהל ספורטיבי", מסביר ונטוריס.

כמעט הכול כבר נכתב על התרומה של קרויף למכבי תל אביב. מעבר לגאדג'טים באימון וצוות מקצועי ורפואי מורחב, הוא הכניס ערכים של מקצוענות והתנהלות נכונה. הוא הפך מועדון לחוץ שהיה שרוי באנדרלמוסיה לפלוגה מתוקתקת שכל חבר בה - מהמ"פ ועד אחרון החיילים - יודע את מקומו ואת תפקידו. קרויף ניצל את קשריו ושמו למשוך לישראל אנשי מקצוע וזרים בכירים. היו לו מהלכים מוצלחים יותר ופחות, אבל המהות רחבה יותר. קרויף תמיד ייזכר כאיש שלימד את הכדורגל הישראלי כולו שיעור בחשיבות הפונקציה של מנהל ספורטיבי. מה יישאר אחריו? עוד שנים ינסו קבוצות ליגת העל לחקות את המודל ולהביא ג'ורדי משלהן. ומה יהיה במכבי תל אביב? המורה לימד את החומר, ועכשיו התלמיד ניגש למבחן. הוא מוכן, יש לו את הכלים והמשאבים. ההצלחה תלויה בו. רק שיזהר לא להיתפס מעתיק.

תחזית לשבת: ההבדל בין בית"ר ירושלים למכבי תל אביב תהומי כמעט בכל פרמטר מקצועי, ניהולי וניהולי-מקצועי (קרויף לעומת טביב), האנרגיות של טדי והפיטורים של אלי כהן יכולים לצמצם את הפער.

שימו לב: קרלוס, גונסאלו, גורי, ארנשו, פריצה, חואן פאבלו, מאנה, מיטרוביץ'. כמה אחוזי הצלחה הייתם נותנים לזרים של ג'ורדי?

ב-1 בדצמבר 2007, שעות ספורות לאחר הפסד ביתי 2:1 למכבי נתניה - החמישי ברציפות של הקבוצה - התפטר ניצן שירזי מאימון בני יהודה. לזהובים היו אז שמונה נקודות אחרי 11 מחזורים והם הקדימו בטבלה שתי קבוצות בלבד (בליגה של 12): מכבי והפועל תל אביב. עברו שש שנים. בדיוק. וב-1 בדצמבר 2013, לאחר אותו מחזור 11 ארור, התפטר דרור קשטן מאימון בני יהודה. הפעם אחרי הפסד 1:0 להפועל ניר רמת השרון ו-10 משחקים ברציפות ללא ניצחון. הפעם לבני יהודה יש רק חמש נקודות ושום קבוצה לא נמצאת מתחתיה בטבלה.

אם משה דמאיו מכיר את ההיסטוריה הלא כל כך עתיקה הזו, הוא ודאי זוכר מה היו הפרקים הבאים. יעקב אסייג שימש כמאמן זמני למשחק אחד והקבוצה הובסה במגרשה 3:0 על ידי האלופה בית"ר ירושלים. אלי כהן השריף קיבל את המושכות והתפטר אחרי שניצח פעם אחת ב-12 מחזורים. הזהובים היו שקועים בבור עמוק בדרך הבטוחה ללאומית ובמרחק 11 נקודות מחוף מבטחים תשעה מחזורים לסיום העונה. אסייג וחזי שירזי שוב קודמו רק כדי להיות האחרונים שיכבו את האור לפני הירידה. ומה קרה אחר כך? 24 מ-27 נקודות. אחד הקאמבקים המדהימים בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי. הישרדות שכונת התקווה.

מאז אותה שנה סוערת, בני יהודה לא החליפה מאמן באמצע העונה, לא התרגשה ממשברים רגעיים והיו לה שנים נהדרות בצמרת. עברו שם גיא לוזון, קשטן, יוסי אבוקסיס ושוב קשטן ורק דבר אחד נשאר זהה - אסייג. הוא שם. מאחורי הקלעים. בשקט שכל כך מאפיין אותו. מקצועי. נאמן. מספר 2 (או 3 או 4) קלאסי. אין הרבה חיות כמוהו בכדורגל הישראלי המודרני. כמאמן שוערים וחבר צוות, מדובר באיש מקצוע מוערך מהשורה הראשונה. אז למה הוא לא קיבל עד עכשיו את הבמה להיות מאמן ראשי? פשוט כי הוא לא רצה. הגיע הזמן שזה ישתנה. יש לא מעט דוגמאות לסייד קיק'ס אלמוניים שהפכו למאמני ראשיים נפלאים. ז'וזה מוריניו למשל.

חילופי מאמנים נותנים אפקט מנטאלי. בטווח הקצר, המהלך אמור לשחרר את השחקנים מהמחסום הפסיכולוגי והלחץ וליצור שינוי פסיכולוגי שיבוא לידי ביטוי על הדשא. אחרי קשטן הקשוח והמרוחק, בני יהודה צריכה משהו הפוך. מישהו שישרה רוגע וידבר אל השחקנים בגובה העיניים. היא בעיקר צריכה מישהו שיעביר לשחקנים שהתרגלו לצמרת שייצאו מהסרט, יתעוררו ויעכלו את השינוי. המטרה העונה היא להישאר בליגה וזהו. לא אירופה. לא פלייאוף עליון. גם לא מקום שמיני. הישרדות. לכן, היא צריכה מאמן שיביא תוצאות בזמן קצר בלי לחשוב על חוזים לטווח ארוך. אין אדם מתאים וראוי מאסייג למשימה. אם דמאיו מכיר את ההיסטוריה, הוא גם צריך ללמוד ממנה. ואם אסייג לא רוצה, אולי הוא צריך להבין שהחובה קוראת לו.

תחזית לשבת: בני יהודה שיחקה טוב יותר העונה מול הגדולות וזה סימפטום מובהק של קבוצה שלא מבינה את מצבה.

שימו לב: מלך שערי בני יהודה הוא עוז ראלי עם שלושה שערים. זה אולי מסביר למה דמאיו רוצה עליו את "ברק יצחקי, ערן זהבי וחמישה מיליון שקל".

כשמדברים על ההצלחה המסחררת של הפועל באר שבע בפתיחת העונה, הפוקוס עובר באופן אוטומטי לאליניב ברדה ומאור בוזגלו. על ההגנה שספגה הכי מעט שערים בליגה (יחד עם מכבי תל אביב), מדברים פחות. הנה נתון סטטיסטי: בארבע העונות הקודמות מאז שבה באר שבע לליגת העל היא ספגה בממוצע 1.45 שערים למשחק. העונה היא סופגת 0.72 שערים למשחק. על השיפור חתומים שניים: אלישע לוי וטומיסלב פאיוביץ'. כשלוי הגיע לבאר שבע, הוא שם לעצמו למטרה לייצב את ההגנה. למרות העונה הקשה בתחתית, התוצאה הייתה ירידה מ-61 שערי חובה ל-39 בלבד.

בקיץ, לוי לקח את העסק צעד קדימה. הוא הרגיש שמרכז ההגנה כבד ורצה להוסיף לו מהירות ואגרסיביות. התכנית הייתה להחליף את עודד גביש בבלם ישראלי בכיר, אבל כשהמאמן צפה בביצועים של פאיוביץ', תמו החיפושים. פאיוביץ' משלים את וויליאם סוארס והשניים מהווים צמד יציב ושקט. הסרבי לא גבוה ולא בנוי בצורה מרשימה, אבל חזק, משרה ביטחון, ובעיקר משתפר ממשחק למשחק. הנה הוכחה, פאיוביץ' החמיץ בדיוק מחצית מסך כל הדקות העונה בליגה בגלל פציעה (שיחק חמישה משחקים וחצי). כשהוא על המגרש, באר שבע ספגה שער אחד. בלעדיו , שבעה. בחצי עונה בפרטיזן אשתקד (1,044 דקות) הקבוצה ספגה שני שערים. ושער נקי זה בדרך כלל מתכון מנצח לריצה בצמרת.