הדבר הכי לא הוגן שאפשר לבקש מפרשני אתלטיקה הוא לדרג את האתלטים הגדולים בכל הזמנים. קשה לעשות את זה עם כדורגלנים שמבצעים פחות או יותר את אותן הפעולות, אז איך אפשר לדרג כשאחד הוא ספרינטר, השני קופץ לרוחק והשלישי קופץ במוט? רבים יגידו שיוסאין בולט הוא הגדול מכולם כי הוא היחיד שיצר מהירות שאף אחד לא ציפה שהגוף האנושי ישיג. מעטים יגידו שלא היה יותר גדול מאמיל זאטופק, כי כנראה שלעולם לא נראה עוד אתלט שמנצח ב-5,000 מטר, 10,000 מטר ומרתון לקינוח באותה תחרות במסגרת המשחקים האולימפיים. לא ברור כמה יגידו על סרגיי בובקה שהוא הגדול מכולם, אבל על דבר אחד אי אפשר להתווכח - אם יש מישהו שביצע את המקצוע שלו בשלמות מופתית הרי שזה בובקה, כי אין דרך אחרת להסביר איך עד היום אף קופץ במוט לא התקרב לשיאו העולמי של האוקראיני, ואיך זה שבובקה עבר לאורך הקריירה שלו את רף 6 המטרים המדובר לא פחות מ-45 פעמים בעוד ש-16 קופצים אחרים שעשו זאת הגיעו בסך הכל ל-42 פעמים?
אז מה הפך את סרגיי בובקה לכזה? אופי תחרותי במיוחד, מסגרת תומכת, המאמן הטוב בעולם והטכניקה הנדירה, ההיסטורית, שבוצעה ביעילות כל כך גדולה. השילוב הזה נשמע כמו סיפור הצלחה של כל אתלט בעל שם, אז מה בכל זאת שונה אצל בובקה?
"כשהייתי ילד ושיחקתי כדורגל ברחוב יכולתי לרוץ ללא הפסקה עד אובדן הכרה, עד כדי כך רציתי לנצח", סיפר בובקה בהרצאה שהעביר על הקריירה שלו כקופץ מוט והוסיף: "הבנתי מהר מאוד שהספורט זה דבר נפלא וכשאני עושה ספורט אני חייב לתת 100 או 1,000 אחוז. ניסיתי התעמלות, ניסיתי ריצה אבל נמשכתי לקפיצה במוט וכך הגעתי בגיל 10 למאמן ויטלי פטרוב וביקשתי שיקבל אותי. הוא אמר לי שהוא רוצה שאצליח בטווח הארוך ובגלל זה התחריתי פחות כילד והתחלתי לעבוד עם משקולות רק אחרי גיל 16".
מהרגע שבובקה החל להתחרות, הוא לא הפסיק. אל אליפות העולם הראשונה באתלטיקה שנערכה ב-1983 בהלסינקי הוא הגיע כצעיר אלמוני בן פחות מ-20, וזכה במדליית הזהב עם תוצאה של 5.75 מטר. שנה לאחר מכן הוא כבר החל לשבור שיאי עולם. זה התחיל עם 5.81 באולם בוילנה כשהיה בן 20 וחצי ונגמר כעבור 10 שנים עם תוצאה מדהימה של 6.14 מטרים באצטדיון פתוח בססטרייר שבאיטליה, שיא העולם ה-35 והאחרון בקריירה של בובקה.
בהרצאות המרתקות שלו דיבר בובקה באריכות על הקשר שלו למאמנו ויטלי פטרוב ועל הטכניקה המצוינת שפיתח פטרוב כגורמים להפיכתו לקופץ במוט כל כך טוב, אחד כזה שהקדים בתשעה סנטימטרים כל קופץ אחר שניסה להתקרב אליו בכל הזמנים. עם זאת, כנראה שהיו לא מעט גורמים אחרים שהפכו את בובקה לקופץ במוט הגדול ביותר בכל הזמנים, למי ששלט במקצוע שלו יותר מכל אתלט אחר בעולם.
בחיפוש אחר השאלה הזאת ברשת אפשר למצוא פרשני אתלטיקה רבים שמייחסים את המהירות של בובקה כגורם עיקרי להצלחה שלו. בערך הוויקיפדי של בובקה כתוב שבהרצה שלו לפני הקפיצה נרשמה מהירות של 35.7 קמ"ש, אותה ניתן לתרגם לזמן של 10.08 שניות. עם זאת, לא בטוח שבובקה הוא רק שילוב של מהירות, טכניקה וכישרון, כפי שנהוג לומר עליו.
"הוא היה מהיר, אבל אני לא חושב שההרצה שלו הייתה יותר מהירה משלי", אומר אלכס אברבוך, גדול האתלטים הישראלים בכל הזמנים. "ההבדל הגדול היה בטכניקה", מוסיף אברבוך, אלוף אירופה פעמיים בקפיצה במוט, שמרחיב: "קודם כל היה לו חיבור מושלם עם המאמן שלו, והוא קפץ לפי הטכניקה שלו. אותו מאמן עבד גם עם ג'וזפה ג'יביליסקו האיטלקי (אלוף עולם, ד"ב) אבל הוא לא הצליח לשחזר את הטכניקה. פטרוב אימן מאוחר יותר את ילנה איסינבאייבה וניסה להחדיר גם בה את הטכניקה, אבל זה לא ממש הצליח כי כנראה שזה דורש הרבה כוח פיזי. לבובקה גם הייתה התאמה מושלמת למוט שלו. יש שלוש חברות שמייצרות את המוטות: ספיריט, נורדיק וקרבון. חברת ספיריט נעזרה בבובקה כדי לייצר מוטות שהתאימו בצורה מושלמת למידותיו. גם זה נתן לו יתרון לעומת קופצים אחרים".
גם אברבוך מסכים עם הקביעה שבימי ברית המועצות בובקה זכה לתנאים שאף אתלט לא זוכה להם היום: "הוא קיבל הכול. היה לו גם מאמן התעמלות בכיר, שהיה מאמן אישי שלו. תחשוב שזה איש מקצוע ברמה של מאמנו של שטילוב. בנוסף, ברגע שהוא התחיל לשבור שיאי עולם, הייתה לו מוטיבציה ענקית לשפר בכל פעם את השיא בסנטימטר כי על כל אחד מהם הוא קיבל סכומי כסף גדולים, והיה בכושר של שבירת שיאים".
אז למה אף אחד לא מצליח להתקרב לתוצאות של בובקה, ועוד בצורה כל כך בולטת? כשמסתכלים על הסטטיסטיקה ועל כמויות הפעמים שבובקה עבר את מחסום 6 המטרים לעומת שאר העולם, מקבלים תמונה של גאון יחיד בדורו ואולי הרבה יותר מזה, שלא ברור איך הוא הצליח למצוא את הפתרון ולהגיע לגבהים כמו 6.15 מטרים. בסופו של דבר האתלט שהגיע הכי קרוב לזה היה סטיבן הוקר האוסטרלי, שקפץ 6.06 מטרים וסבל מהרבה פציעות לאורך הקריירה.
לאברבוך דווקא יש תשובה לסוגיה הזאת, כמו גם לבעיית הפציעות של הוקר, שאמנם לא פרש באופן רשמי אבל בשנים האחרונות לא השתייך לצמרת העולמית. "דווקא הוקר היה היחיד שנראה קרוב לגבהים האלו, אבל אני לא רואה אף אחד מהקופצים של היום מצליח לעשות את זה. לדעתי, אם מישהו ישבור את השיאים של בובקה - זה מישהו מהדור הבא.
"צריך להבין, כדי להגיע לרמות של בובקה צריך לקחת המון סיכונים. צריך לעבוד הרבה על כוח ומהירות וזה אומר להסתכן בפציעות. אף אחד מהקופצים היום לא רוצה להרוס לעצמו את הקריירה כדי לנסות לעשות את זה, עדיף להם להשקיע במה שהם יודעים לעשות ולזכות בתחרויות הגדולות. בובקה היה מקבל הרבה כסף על כל שיא עולם, אבל אם מישהו ישבור את השיא שלו היום כמה הוא כבר יקבל, 100 אלף דולר? כנראה שזה לא משתלם לאף אחד, ואולי זה ישתנה אם יהיה ספונסר שיציע הרבה כסף על שבירת שיא העולם".
כשבובקה נשאל למה אף אחד לא מתקרב לתוצאות שלו בימינו הוא אמר: "עדיף שתשאלו את זה את הקופצים של היום. אני חושב שזה קשור לטכניקה שלהם. הטכניקה היא זו שמונעת מהם להגיע לגובה של 6.20 ו-6.30".
בובקה פרש מאתלטיקה בשנת 2001. בנוסף ל-35 שיאי עולם, הוא החזיק במאזן מושלם באליפויות העולם של שש מדליות זהב בשש הופעות. הדבר היחיד שכל כך הפריע לו היה הכישלון היחסי שלו במשחקים האולימפיים. הוא אמנם זכה במדליית זהב במשחקי סיאול 1988, אבל בשלוש הופעות אולימפיות נוספות הוא לא הצליח להשיג אפילו עוד מדליה. האכזבה החלה ב-1984 כשבאותו קיץ הוא כבר היה הטוב בעולם אבל פספס את המשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס בגלל החרם של הגוש המזרחי. בברצלונה 1992 הוא עלה לגמר אבל פסל בשלוש הקפיצות הראשונות שלו. באטלנטה 1996 הוא סבל מפציעה ובסידני 2000 שוב לא הצליח לייצר קפיצה טובה. "אולימפיאדה זו אולימפיאדה, הזירה הגדולה ביותר. רציתי שתהיה לי יותר ממדליית זהב אחת, אבל כנראה שזה מה שהגיע לי", אמר בובקה באחד הראיונות כשנשאל על נקודת התורפה בקריירה שלו.
בשנת 2001 בובקה פרש מאתלטיקה, אבל נשאר בספורט עד היום. הוא צורף כאתלט בכיר להנהלת התאחדות האתלטיקה הבינלאומית, המשיך משם לפרלמנט האוקראיני, הפך בהמשך לחבר הוועד האולימפי הבינלאומי ויו"ר הוועד האולימפי האוקראיני, ובתפקידו הנוכחי הוא סגן נשיא התאחדות האתלטיקה הבינלאומית. בקיץ האחרון הוא התמודד על ראשות הוועד האולימפי הבינלאומי, אלא שתומאס באך הגרמני נבחר בסופו של דבר לתפקיד.
בתור אחד האתלטים הגדולים בכל הזמנים, הקופץ שהיה במקום הנכון ובזמן הנכון, הספורטאי האהוב שלעולם לא עיצבן אף אחד וידע להיות נאמן גם לברית המועצות וגם באוקראינה - בובקה הפך לאחד האנשים היותר חשובים כיום בספורט האולימפי הבינלאומי. במקרים רבים אנשים נוטים לזלזל באנשים רמי הדרג שמכונים עסקנים בספורט, אבל כשזה מגיע לאנשים כמו בובקה כל שנותר לנו להגיד הוא "כן ירבו".
