4: בין בן זקן וטביב
מ.ס אשדוד היא קבוצת מרכז הטבלה האולטימטיבית. וזה מצחיק כי היו שם תהפוכות, שינויים מבניים, אקדמיה, סיסמאות על בנייה ועונות הפכפכות, אבל הת'כלס נשאר זהה. מרכז טבלה. למעט שנת נפל אחת (2010/11) בשמונה השנים האחרונות הקבוצה סיימה במקומות 6-8. במובן מסוים, כשמסתכלים על הקהל שלא דוחף בהמוניו, האצטדיון המיושן והיעדר הבאזז מסביב, אפשר להגדיר את זה כהצלחה. או לפחות סוג של הישג. הרי בסך הכול מדובר במועדון יציב. 17 עונות רצופות בליגה הבכירה (14 מאז האיחוד) וכמעט ללא דרמות של תחתית. אמנם אשדוד לא עשתה קפיצת מדרגה לחלק העליון, אבל גם אין לה את המשאבים לכך.
ובכל זאת, אף פעם לא שקט באשדוד. תמיד יש מסביב איזו תכנית אב שלא יוצאת לפועל וציפיות שלא תואומות את המציאות. את עונת 2009/10 סיימה אשדוד במקום השישי לאחר שהתבזתה בפלייאוף העליון, אבל ג'קי בן זקן הגדיר את העונה כ"חלומית". מאז יוסי מזרחי עזב, ג'ון גרגורי הגיח לפרויקט האקדמיה ועזב לאחר מספר חודשים. מזרחי חזר ושוב עזב. צעירים באו והלכו. דודו דהאן הפך מעורב. חיים ודוד רביבו נדחפו החוצה. שתי העונות האחרונות שהחלו עם ריצה בצמרת ושאיפות לשינוי הסתיימו, איך לא, במקום השביעי. הכי בינוני וסביר.
בתוך הסבך הזה, קל לשכוח את המהות האמיתית של המועדון, זו שגם בן זקן לא מנסה להסתיר - לטפח צעירים, מקומיים וזרים, להשביח אותם ולמכור ברווח. ובן זקן עושה את זה בגדול וטוב יותר מרוב המועדונים בישראל. בשנים האחרונות אשדוד עשתה קופה על רוג'רס קולה, אפה אמברוז, מתן אוחיון, רחמים צ'קול וניר ביטון. היא הריצה צעירים בכל עונה ונהנתה מתחלופה תמידית. כישרונות שבנו עליהם ולא סיפקו את הסחורה נפלטו ללאומית והוחלפו בדם צעיר יותר, ללמדכם על העומק ועל המכונה שלא מפסיקה לעבוד. אשדוד מנוהלת נכון כלכלית. זה לא תחרותי, לא ידידותי לקהל, אבל זה מספיק כדי לשמור על שפיות ויציבות.
כשאלי טביב וחיים רביבו לקחו את בית"ר ירושלים, הם ראו בחזונם מודל דומה לאשדוד: סגל מלא בצעירים שמשחקים ואחרי מספר שנים ממשיכים לאירופה. אז הם פתחו את הארנק וקנו את עומר אצילי, איציק כהן, רועי זיקרי ובריאן ז'ונס ועל הדרך לא שמרו על הקיים וניסו להנמיך ציפיות. רק שבית"ר בחיים לא תהיה אשדוד. הקהל לא מקבל קבוצה בלי שאיפות, לא מתפשר על מרכז טבלה ולא סובל בינוניות. התוצאה הרת אסון. יחסית לחומר השחקנים שלה, בית"ר נמצאת במקומה הריאלי. יחסית לציפיות, "אלי כהן מאמן פחדן". אולי כדאי לטביב להתייעץ עם בן זקן. האחרון הגיע השנה לתובנה שכדי להריץ צעירים צריך מסביבם שלד יציב וצירף את אלכס דוידוב, גיא צרפתי, דויד סולארי וירו בלו. טביב ניסה לקצר תהליכים וטעה כשציפה מהקהל לסבלנות. אשדוד העונה בינונית כתמיד, אבל בנויה נכון יותר. בית"ר? הפיצוץ שם קרוב מאי פעם.
התחזית לשבת: אבירם ברוכיאן על תקן המבוגר האחראי הוא התקווה האחרונה של אלי כהן לקצת שקט. גם מהקהל.
שימו לב: לפי הצהרת טביב השבוע, הפיצוץ עשוי לבוא בדמות תוספת כוח לסגל בינואר. אלי כהן פשוט צריך לשרוד עד אז.
4: בין סבע ובדש
אחמד סבע וברק בדש היו מהראשונים בשחקני עירוני קרית שמונה שיצאו לכיוון האוטובוס לאחר ה-1:4 בטדי. אלא שבעוד הראשון יצא מחויך ומשועשע, חברו להתקפה נראה עצבני במיוחד. בדש גרר מזוודה, מבטו היה תקוע ברצפה, צעדיו מהירים והוא הזדרז להסתלק ולהיבלע בתוך האוטובוס. בדש שיחק 10 דקות בטדי. ברק בכר, באקט משפיל משהו, הכניס אותו כחילוף שלישי בגארבג' טיים, קצת אחרי ששלח למערכה את הילדים צ'חנוביץ' ועבודי. סבע אפילו לא שותף. החברים, כידוע, הסתדרו טוב מאוד בלעדיהם. שוב הסתדרו יש לומר. כי סבע ובדש שיחקו יחד העונה 483 דקות בלבד. וסיפקו אפס שערים.
נחזור מעט אחורה. בקיץ איבדה קרית שמונה את מרבית השרידים האחרונים לעונת האליפות. סלאח חסארמה פרש, שמעון אבוחצירא ואלעד גבאי עברו למכבי חיפה, דני עמוס ובריאן חרסיסיץ' להפועל תל אביב וסולארי לאשדוד. איזי שרצקי בנה מחדש. 12 שחקני רכש, מרביתם כוכבי קבוצות תחתית אשתקד, הצטרפו. סבע היה הראשון. העסקה נסגרה ימים ספורים אחרי הירידה של מכבי נתניה. בנו עליו בקריה כחלוץ המוביל עד שבוורן ויתרה על בדש. החלוץ לא מצא קבוצה אחרת בבלגיה ושב להתאמן בשורות מחזיקת כרטיסו. לאחר שלא נמצא לו קונה גם בארץ, עלתה האפשרות שישוב לקריה. שרצקי ובכר קפצו עליה ובדש היה הרכש האחרון.
בכדורגל המודרני, שחקנים בסגנון של סבע ובדש לא יכולים לשחק יחד. הצפי היה שהפגיעה באיזון הקבוצתי תשפיע על אחד מהם. בפועל, שניהם לא פוגעים. רק ב-54 דקות השניים היו יחד על המגרש, בדש פתח רק פעמיים, סבע ראה שלוש פעמים את ההרכב, שניהם גם סבלו מפציעות ובכר איבד כלפיהם את הסבלנות מהר. הקרדיט נגמר. גם כשהמוציא לפועל העיקרי דויד מנגה פצוע, שני החלוצים הבכירים שלו רואים את הספסל. לקראת חלון ההעברות בינואר, בקריה כבר החליטו לשחרר את סבע. במקביל הם מחכים שבדש יתעורר.
ההבדל בתגובה של השניים לאחר המשחק בטדי משקף את מה שקורה באימונים. בדש אמנם מאוכזב, אבל משקיע ונלחם. סבע נראה אדיש. ההבדל הזה ממחיש גם קווים לדמות הקריירה של השניים. מדובר בשני לייט בלומרס טיפוסיים. לבדש הכול הלך קשה, אבל הוא נלחם, עבר קבוצות, פרח בהכח, נעלם באשדוד, הבליח בבאר שבע ודרך קרית שמונה הגיע עד עונה יפה בבלגיה. סבע העביר שנים בחממה של אבו סובחי בבני לוד ואז הגיע לארבע שנים יפות בנתניה (51 שערים). גם בנתניה קיבל יחס מועדף ולא תמיד נחשב לאחד שנותן הכול באימונים ומתעסק רק בכדורגל. ראובן עטר הסתדר עם זה, טל בנין קצת פחות. סבע כבר בן 33. יהיה לו ביקוש, בין היתר בסכנין ששמה לעצמה כמטרה לאסוף את כוכבי המגזר. השאלה היא האם יש לו את האנרגיות להילחם על מקומו בליגת העל. ובדש? אם מעמדו לא ישתנה גם הוא עשוי לעזוב לטובת דקות משחק. והרעב שלו יכול להפוך אותו לאס של ינואר.
התחזית לשבת: מערך הקישור המעובה של בכר הפתיע את בית"ר. זה לא בהכרח המתכון למשחק עם הפועל תל אביב.
שימו לב: ניצחון הבית האחרון של קרית שמונה על הפועל תל אביב היה בדצמבר 2011, 0:1. הכובש: ברק בדש.
2: בין בן שמעון וסוזה
בכדורגל הישראלי, להבדיל ממדינות כדורגל מתקדמות, רוטציה היא עדיין מילה גסה. כשפאולו סוזה משתמש בה כדי לחלק כוחות בין אירופה לליגה, רבים מרימים גבה. מבקרים. מהצד השני של המתרס נמצא רן בן שמעון. הקבוצה שלו לא משחקת באירופה ועם או בלי קשר, הוא פשוט לא מאמין ברוטציה. בן שמעון, תתפלאו, השתמש עד כה העונה ב-23 שחקנים במשחקי הליגה של הפועל תל אביב (שני רק למשה סיני ממכבי פתח תקוה), אבל שישה שיחקו פחות מ-100 דקות במצטבר. מכבי תל אביב (20), מכבי חיפה ובית"ר ירושלים (22) שיתפו פחות שחקנים, אבל אצלן מספר השחקנים שקיבלו דקות משמעותיות גדול יותר. אצל האלופה קוראים לזה רוטציה. בכרמל ובבירה מדובר בחיפושים אחר המערך הנכון. בהפועל תל אביב אף תשובה אינה נכונה.
לבן שמעון יש הרכב כמעט קבוע. חמישה שחקנים (איליץ', חרסיסיץ', גורדנה, דמארי ושכטר) פתחו בכל המשחקים. אליהם יש להוסיף את דגני, קולין ו-ורמוט שמקומם מובטח כשהם כשירים וזמינים וליאור לוי שלא זז מההרכב מאז הגיע לקבוצה. המשמעות היא שמאמן האדומים למעשה מתלבט לגבי עמדה בודדת בקישור. גם החילופים לא מגוונים. שון מלכה עלה שמונה פעמים מהספסל, שי אבוטבול שש פעמים וישראל זגורי ארבע. "הרוטציה" שלו כוללת 15-16 שחקנים בלופ. השאר לא קיימים. ניצבים בשולי הסגל. כשיהיה בהם צורך הם ייזרקו למערכה חלודים, בדיוק כפי שקרה עם זאב חיימוביץ' במשחק מול מכבי חיפה (4:2). למרות התוצאות הבינוניות, בן שמעון עשה מעט מדי ניסיונות לרענן ולחדש. אגב, גם בעונת האליפות של קרית שמונה המאמן הריץ רוטציה מצומצמת של 16 שחקנים משמעותיים. בעונה חסרת תחרות זה הספיק. לא הפעם. אז אם בכדורגל הישראלי רוטציה היא מילה גסה, איך הייתם מגדירים קיבעון מחשבתי?