את הסיפור הנוכחי של מכבי חיפה אסור להתחיל העונה. וגם לא בעונה שעברה שזכורה בעיקר עם הפיטורים של ראובן עטר. את שורשי המשבר אליו נקלע למועדון צריך לחפש קודם כל בסוף ימי הזוהר, שם החל יעקב שחר לפספס כמה חלקים חשובים בתמונה. שם משהו בהילה שלו כמנהל כדורגל גדול קצת נפגע.
ושחר אכן עשה לא מעט דברים גדולים. את כמות המחמאות להן זכה בתקשורת הספורט לאורך השנים קשה לכמת. חלק מהמחמאות היו נכונות, אבל חלק גרמו לאנשים להיות עיוורים לגבי התהליך שמכבי חיפה עברה בשנים האחרונות. המנהג העיתונאי הנפוץ ביותר הוא להגדיר את מכבי חיפה כ"קבוצה בעלת סטנדרטים אירופאיים", ואכן היו הרבה אלמנטים על הדשא ומחוצה לו שגרמו לקבוצה להזכיר אירופה שיטת המשחק של גיורא שפיגל שנלקחה מהבמות הכי מכובדות ביבשת, ההשתלבות הטובה של שחקני הקבוצה בקבוצות אירופאיות, ההצלחה במסגרות הבינלאומיות, שיתוף שחקנים ללא הבדל דת, מערך דוברות ואירוח שלא היה קיים בשום מועדון, מנכ"ל קבוצה שאחראי על ניהול נטו וכו'.
גם באותם ימים יפים, ימים בהם מכבי חיפה הבליטה את היכולת הארגונית שלה, אפשר היה לגלות חלקים אחרים של אותה תמונה. החל מהעדפת שחקנים על פני מאמנים (ברקוביץ', בניון, קטן), פרשת הפקס המפורסמת, אלא שאז, במיוחד באמצע שנות ה-2000, קשה היה לשים לב לזה. מסביבו של שחר היו קבוצות שאלימות היא שם נרדף לאוהדיהן, קבוצות שלא משלמות משכורות בזמן ושלא מתאמנות על כושר על בסיס יומי. ובביצה הזאת יעקב שחר היה פרח הלוטוס. התקשורת התקשה לראות את הטעויות שלו כשמסביבו עושים טעויות הרבה יותר קשות. היום רק הדברים האלה נחשפים ביתר שאת.
יוסי בניון עשוי להצטרף למכבי חיפה אם לא יחתום בק.פ.ר
כל מה שצריך לדעת לקראת משחקי השבת בליגת העל
4-4-2: מדור חדש בוואלה! ספורט
השורשים האלה הרימו ראש כבר באזור עונת 2005/6, אלא שאז לפרשנים היה קשה או מעט רצון לראות זאת. במדינה שבה יש רק מנצחים או מפסידים, קשה להטיל ספק בווינרים. באליפות של 2005/6 הכותרת של מדור הספורט באחד העיתונים הגדולים במדינה הייתה "אליפות עם שחר". וכנראה בצדק. באותה עונה מכבי תל אביב הייתה בשנת "הגלאקטיקוס". שחר סרב להחזיר את ברקוביץ' ועדיין לקח אליפות בגדול. בשנת 2006 יעקב שחר הוא מילה נרדפת לדרך, להצלחה, לווינריות. הניצחון הזה נתן לו כוח, גרם לאנשים לראות רק את הצד החיובי תהליך שרק התחזק בניצחון הבא של שחר.
לניצחון הבא של שחר קראו גאידמק. שחר, כמו במקרים קודמים, בחר לא להתחרות בכסף שלו. כך הוא איבד את בנאדו, מעוז ההגנה הירוקה, עידן טל, הקשר השמאלי המצטיין, ומיכאל זנדברג אחרי עונת שיא. אלא שההחלטה זו זכתה לשבחים לאורך הזמן. שחר חיכה בשקט עד שהסערה תעבור ואז הסתער שוב על התארים. האם זה אומר שניהול הקבוצה היה טוב באותה עונה לנוכח השורה התחתונה? לא בטוח. למכבי חיפה היו אז בסגל את החלוצים הבאים: רוברטו קולאוטי, שלומי ארבייטמן, עדן בן בסט ותומר חמד. כל אלו הספיקו למקום חמישי ולכיבוש 45 שערים בלבד. במקום להעביר את המושכות לצעירים המוכשרים, לבנות למכבי חיפה עתיד וסגל, הועזבו ב-2007 שני החלוצים המצטיינים מהנוער, חמד ובן בסט, שהושאלו לקבוצות תחתית ולמרות הכישרון הבולט (כ-20 גולים בממוצע בנוער). שניהם תרמו למכבי חיפה בסה"כ חצי עונה (חמד ב-2011) ומבחינה כלכלית לא הכניסו יורו.
הוויתור של שחר באותה עונה לא צריך היה להיחשב להברקה. מקסימום לאיפוק מחושב. וכך, בעונות שבהן מכבי חיפה ויתרה, היא לא עשתה את ההתאמות הנכונות. מצד אחד היא סיימה במקום החמישי ומצד שני היא לא ניהלה את כישרונותיה כראוי. היא ראתה בנפילת גאידמק כהצלחה שלה, למרות שזה היה כישלון של גאידמק וגאידמק בלבד.
מכבי חיפה המשיכה להצליח גם אחרי גאידמק, אבל הצלחה אינה תמיד ממד לדרך מוצלחת. בעונת 2008/9 גאידמק התחיל לאבד את זה ומכבי חיפה הסתערה שוב על התואר. עם סגל "נוצץ" שכלל "כוכבים" כלאוניד קרופניק, ג'ון קולמה ופאנטיני, "הצליחו" הירוקים בעיקר בזכות רוח הלחימה ורוח המועדון לזכות באליפות. זה אכן היה הישג אדיר.
אך בזמן חגיגות האליפות, שחר עלה לבמת הזכייה והכריז במפתיע "בשנה הבאה נקצץ בהוצאות". זו אמירה מוטעית בטיימינג לא נכון, אמירה של ביטחון מופרז מדי בהצלחת הדרך. תארו לעצמכם שאתם עובדים בחברה שהשנה הצליחה להתגבר על כל התחזיות הקודרות ולהצליח בענק. עבדתם קשה כמו כל העובדים. ואז בא הבוס ואומר לכם שלמרות ההשקעה והפירות שהבאתם, תאלצו להוריד 20% מהשכר שלכם בשנה הבאה. זו הייתה טעות.
למזלו של שחר, התרחש נס. פלאטיני סידר הגרלה נוחה ולמרות הסגל הדל, מכבי חיפה עלתה לליגת האלופות. בתור פרס על עלייתה קיבלה הקבוצה מענק של מיליוני יורו. הפרס הזה הוא לא זכייה בלוטו, אלא מענק שנועד לתת לקבוצות המשתתפות, במיוחד הקטנות, את הסיכוי לעבות את הסגל ולהתמודד בכבוד מול אריות אירופה. יעקב שחר לא חיזק את המועדון. המועדון נראה לו כנראה מספיק חזק. הוא הביא שחקן מילואים של ויאריאל (שאין סיכוי ששמע את שמו בעבר) ועוד שחקן שהיה שייך לריבר פלייט, אבל לא שיחק במדיה אפילו משחק רשמי אחד. לא צריך להזכיר לכם איך הקמפיין הזה הסתיים ומה קרה באותה עונת קיזוז לצלחת האליפות. אבל המחיר העתידי של אי השימוש בכסף היה לא פחות בעייתי.
בעונה לאחר מכן החליט שחר להשקיע ולעבות את הסגל. אדריאן סילבה הגיע מספורטינג ליסבון, אך כאן כבר ראינו את מנגנון ההתאקלמות הגרוע וחוסר הסבלנות לשחקנים צעירים. הירוקים הצליחו להחזיר את האליפות בזכות יכולת פנומנלית של חמד ורפאלוב. שחר הבטיח להשאיר את רפאלוב ואיכזב שוב את האוהדים הירוקים. בלגיה הפכה לאטרקטיבית הרבה יותר מליגת האלופות עם מכבי חיפה. עוד הזדמנות שניתנה למכבי חיפה לא נקראה נכון.
לעונה הבאה שחר כבר דאג לעבות את הסגל, אבל המזל כבר לא היה לצידו. חיפה התחזקה לקראת ליגת האלופות, אבל קטן לא רצה לבעוט את הפנדל האחרון בגנק והירוקים הפסידו. קטן, במידה רבה, הוא אחת הטעויות המרכזיות של שחר באותן שנים, והיום רק מבינים זאת לעומק. בכל השנים האלו שחר נתן לקטן להפוך לאבי נמני 2. קטן ויתר על הכסף של גאידמק כדי לשחק בחיפה ושחר שמר לו אמונים. זה היה מעשה ראוי, אך באיזה מחיר? האווירה הזאת שנוצרה במכבי חיפה תוקעת כבר שנים את המועדון. קטן הוא כבר שחקן מבוגר ומעולם לא היה וינר. הוא שחקן איטי להחריד ועדיין מתעקש לעיתים לנסות לפרוץ מהאגף או לקבל את הכדור ברחבה. מאמנים עוזבים ושחקנים עוזבים כי הם לא מצאו חן בעיני קטן, בן הטיפוחים. ובמועדון מקצועני זה פוגע מאוד. מכבי חיפה לא לקחה גביע מהיום שקטן עלה לבוגרים (1998) ומי שראה את חצי הגמר הזוועתי בשנה שעברה נגד קרית שמונה, מבין שזה לא המנהיג שמכבי חיפה צריכה. שחר עוד לא הבין את זה.
על הפיטורים של עטר גם אפשר לדבר. הרי בנאדו התחיל את העונה באותה צורה ולא פוטר וההבדל זועק לשמיים: יש מאמנים ששחר הביא לגדולה רוני לוי, אלישע לוי, אריק בנאדו. ויש מאמן אחד בעשור האחרון שהקהל רצה. הוא אכן נכשל, אך האם היו לו התנאים להצליח?
היום אנשים שמים לב שמשהו לא עובד בשיטת העבודה של שחר. אפילו יוסי בניון סיפק דוגמה נהדרת לכך לאחרונה. בניון טען לאחרונה שאם מכבי חיפה היתה מראה לו שהיא רוצה אותו יותר, אולי הוא היה שם בסוף. הנהלת מכבי חיפה שוב פספסה פרט חשוב בתמונה. אולי ההנהלה עסוקה מדי בגולסה, אבל בשנת ה-100 למועדון לא יכולה היתה להיות הברקה טובה יותר מבניון. יש לקוות שהיא באמת לא הוחמצה, אם בניון לא יסגור בסוף בק.פ.ר.
אוהדי מכבי חיפה ועיתונאי הספורט בארץ חייבים ללמוד לקח מכל העניין: הבוס הבאמת טוב שלא העזתם להתחצף אליו הוא לא כזה מושלם. הראייה שלו לא מדויקת לגבי תהליכים, הוא לא תמיד לומד מטעויות וייתכן מאוד שהגיע הזמן להתחיל לחשוב על אלטרנטיבה לדרכו. אם זה לא הובן בטוב, זה חייב להיות מובן ברע.
