פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        ככה הופכים אימפריה לסתם עוד קבוצה: סיכום הדרבי התל אביבי

        דיוויד בלאט עשה כל טעות אפשרית לפני ובמהלך הדרבי, והכדורסל הסטטי והמחושב שלו גזל ממכבי תל אביב את אפקט ההרתעה. שי האוזמן מנתח את הערב בו האלופה הנצחית איבדה את הדורסנות שלה, מחמיא לארז אדלשטיין ומזהיר: זה שניצחתם את הצהובים לא אומר שהסגל שלכם מספיק טוב

        ככה הופכים אימפריה לסתם עוד קבוצה: סיכום הדרבי התל אביבי
        צילום ועריכת וידאו: קובי אליהו

        יכול להיות שאנחנו רואים כאן צל הרים כהרים. יכול להיות שאנחנו נכנסים לפניקה או התלהבות מוקדם מדי. בהחלט יכול להיות. אבל יכול גם להיות שאנחנו עדים כאן לתהליכים היסטוריים בכדורסל הישראלי. אימפריית הספורט העצומה והדורסנית בצהוב מאבדת את זה. כתבנו כאן אחרי החתימה של ליאור אליהו בירושלים שמכבי תל אביב עשתה שם טעות נוראית. ולא, לא בגלל ההיבט המקצועי. ולא, לא בגלל סיפורי ה"צביון הישראלי" האובר-רייטד. בגלל שמכבי תל אביב הגדולה איבדה את הדורסנות שלה כשהיא אפשרה ליריבה כמו הפועל ירושלים להרים ראשה. והדורסנות שלה, היא זו ששימרה את מעמדה כאימפריית הספורט, ככל הנראה, הכי דומיננטית שידע העולם.

        הפועל תל אביב הדהימה את מכבי תל אביב עם 66:78

        רביב לימונד: ”משחק מושלם”, מתן נאור: ”ניצחון של הקהל”

        דיוויד בלאט: "באנו עייפים ושיחקנו עייפים"

        דיוויד בלאט שחקני מכבי תל אביב מאוכזבים (ברני ארדוב)
        כדאי לזכור את הערב הזה. בלאט והספסל הצהוב לא מאמינים (צילום: ברני ארדוב)

        במקרה או שלא, אבדן הדורסנות הזאת מחלחל הישר לתוך שיטת המשחק של מכבי תל אביב. בספרו של המאמן האגדי במיל' פט ריילי "הצוות המנצח", הוא מספר על צורת הגנה עוצמתית, הרסנית (לה הוא קרא "אגרוף") שאילצה את היריבה לשחק בקצב משחק מהיר, והכל כדי שתינתן בידי הלוס אנג'לס לייקרס שלו היכולת לשחק כמה שיותר התקפות מתפרצות. כי התקפות מתפרצות וסלים קלים, זיהה ריילי, הם אלו שיתנו לקבוצה שלו את מימד ההרתעה ויכניסו את היריבה למגננה – פסיכולוגית ומקצועית. אני מוכן להתערב שדיוויד בלאט קרא את הספר של ריילי. אני מוכן גם להתערב שזה רק אחד מיני ספרי כדורסל רבים אותם קרא המאמן המלומד. ספרים זה נחמד, אבל את הסרט של דיוויד בלאט אי אפשר להבין.

        עם כל הכבוד, ויש המון, למידת המקצועיות של המאמן המעוטר, קשה להצביע על שגיאה אחת שהוא לא ביצע לקראת ובמהלך משחק הדרבי אמש בהדר יוסף. החל מקבלת ההחלטה בדבר השחקנים שלא מתלבשים: טייריס רייס, אלכס טיוס וג'ייק כהן. טייריס רייס הוא שחקן שככל הנראה לא היה צריך להגיע למכבי תל אביב. גם כי הוא כנראה לא מספיק טוב כדי להיות רכז ראשון בקבוצה שרוצה פיינל פור אירופאי ובעיקר כי המאמן לא ממש מחזיק ממנו. מצד שני, טייריס רייס זה מה שיש כרגע, בטח ובטח במשחק מול קבוצת סט דיפנס יוצאת מן הכלל כמו הפועל תל אביב. כשהוא לא מתלבש, נשארת מכבי עם אוחיון ומאלתרת עם יובל נעימי בעמדה מספר 1. יובל נעימי? השחקן שהסיבה היחידה שהוא עדיין בצהוב היא חוסר היכולת התקנונית ו/או הכספית להיפטר ממנו. השחקן שהוכנס עמוק עמוק לפריזר משך שבועות ארוכים. קחו נתון: מדד היעילות המצטבר של אוחיון ונעימי אמש, ב-36 דקות משחק, עמד על +2. וינסנט קאונסיל, שהמזוודה שלו ארוזה ומוכנה לנסיעה לכיוון נתב"ג כבר תקופה ארוכה, סיים 17 דקות עם מדד +5. עד כדי כך מצבם של הרכזים הצהובים מזעזע. ועדיין, במקום להלביש את רייס (וטיוס) כדי לשמר לעצמו איזשהי יכולת אחד על אחד, החליט בלאט הפוך.

        ממשיכים למשחק עצמו: כל מאמן בליגה יודע שהפועל תל אביב היא קבוצת התקפה טובה פלוס נגד הגנה אישית רגילה. לכן, יודע כל מאמן ליגה, מוטב לשמור אותה אזורית. גם בגלל הקליעה הבעייתית שלה מבחוץ, אבל לא רק. גם דיוויד בלאט יודע את זה, ולכן שמר שתי הגנות במשחק. אישית, ואזורית שהופכת לאישית. SHOW ZONE GO MAN (או מסקינג) זה לא אזורית. זה אישית. דיוויד בלאט למד את החומר ואת היריבה, והחליט לעשות בדיוק את ההיפך מכפי שההגיון והנסיון מלמדים. אז במקום שמכבי, כפי שהתרגלנו לאורך השנים, תוריד את הממוצעים של היריבה, היא אפשרה להפועל תל אביב המוגבלת בטרוף לקלוע 4 נקודות מעל הממוצע שלה. ועוד לא דיברנו על פסקי הזמן המאוחרים, על ניהול החילופים הבלתי הגיוני, על ההחלטה להשאיר את יובל נעימי (המסכן) על המגרש בכל הדקות החשובות ועוד.

        גארד הפועל תל אביב וינסנט קאונסיל (ימין) מול גארד מכבי תל אביב יובל נעימי (שמאל) (ברני ארדוב)
        מדד היעילות המצטבר של אוחיון ונעימי אמש, ב-36 דקות משחק, עמד על +2. וינסנט קאונסיל, שהמזוודה שלו ארוזה ומוכנה לנסיעה לכיוון נתב"ג כבר תקופה ארוכה, סיים 17 דקות עם מדד +5. עד כדי כך מצבם של הרכזים הצהובים מזעזע. נעימי מול קאונסיל (צילום: ברני ארדוב)

        בהיעדר רכז, מכבי תל אביב היא ONE TRICK PONY. והטריק של הפוני הוא הקליעה מבחוץ. מכבי תל אביב היא כל כולה הקליעה מבחוץ של השלישיה סמית'-אינגלס-בלו. כשהם פוגעים, יכול הדיג'יי בנוקיה להשמיע בגאון את "מי שמאמין לא מפחד" כאילו לא היו דברים מעולם. כשהם לא או כשהם לא מצליחים לקבל את הזריקות הנוחות, מאחר שיכולת הסיום של שלושתם (ובמיוחד של אינגלס) רחוקה מלהיות מרשימה ומכיוון שהיכולת של הגארדים למצוא אותם במקומות הנכונים מוגבלת, לשון המעטה – נשארת מכבי כשהיא חסרת אונים התקפית. כשהיא נראית כאילו אין לה שום דבר להציע.

        נחזור רגע לפט ריילי. הגרסא הדורסנית האחרונה של דיוויד בלאט הייתה עם קו אחורי מפחיד הגנתית של פרקינס-פארגו-אידסון, שלישיה שהטילה אימים על היריבות שלה ואיימה, בכל רגע נתון, לחטוף כדור בלחץ על כל המגרש או על חצי מגרש ולסיים מתפרצת בסל קל. מכבי של השנתיים האחרונות מראה, במקרה הכי טוב, לחץ מעכב הקרוי SOFT PRESS שמטרתו בעיקר לקזז משעון ההתקפה של היריבה. זאת, למעט כמה דקות של חסד דווקא מול פאו ביום חמישי שעבר. וכשיורדים להגנת חצי מגרש, מדובר בעיקר על הגנה נסוגה שמטרתה לסתום את הצבע (ולא שזה הצליח נגד האדומים אתמול). ותזכורת: הפועל תל אביב הופיעה למשחק מול מכבי ללא אף רכז. כלום. נאדה. אם מכבי הייתה לוחצת באופן שיטתי ומוצלח על היריבה שלה, לא היינו מגיעים בכלל לשאלה מדוע לא שמרה מכבי אזורית.

        בכל מקרה, ככה לא מייצרים הרתעה. ככה לא משמרים דורסנות. ואפילו כשבדרך לא דרך עוצרת ההגנה את הצהובה את היריבה ומשתלטת על הכדור, אין שום נסיון לרוץ. דיוויד בלאט אוהב לשחק בשליטה, ומבחינתו שליטה זה לכדרר לאט ובנחת ולסמן תרגיל התקפה. כשההנהלה של מכבי מקבלת החלטות על בסיס מקצועי בלבד (מוצדקות ולא מוצדקות) ולא החלטות של מכבי תל אביב ההיסטורית, היא לא מייצרת הרתעה. כשהמאמן של הצהובים משחק כדורסל סטטי ומחושב (טוב או רע), הוא לא מייצר הרתעה. במקום אימפריה עצומה ומפחידה, מקבלים סתם עוד קבוצה.

        שחקן מכבי תל אביב דייויד בלו (ברני ארדוב)
        כשהזריקות מבחוץ לא נכנסות, מה הצהובים שווים? בלו (צילום: ברני ארדוב)

        להפועל תל אביב מגיעים הרבה יותר אינצ'ים ממה שהיא מקבלת כאן. הפועל היא קבוצה בינונית מינוס, שאין לה מה לחפש, בסגל הזה, בחלק העליון של הליגה. משהו בגזרת חולון בואכה נס ציונה. לא יותר מזה. למרות הדיבורים המוקדמים על כך שמכבי מגיעה אחרת למשחקי דרבי, סביר שגם בהפועל ידעו כבר לפני הג'אמפ שמכבי תל אביב מודל נובמבר 2013 היא עוד קבוצת ליגה. לא יותר מזה. האדומים שיחקו טוב, אפילו טוב מאוד ביחס למגבלות שלהם, וזה הספיק למשחק חד צדדי לחלוטין. את האמת צריך לומר: קבוצה עם כלים טובים יותר או עם רמת בטחון עצמי גבוהה יותר הייתה מפרקת למכבי את הצורה אתמול.

        רביב לימונד הוכתר בסיום המשחק כשחקן המצטיין, כחלק מהטרנד הבלתי נסבל, לטעמי, של הבלטת הישראלים בכל מחיר. לימונד היה טוב מאוד, אבל המצטיין היה קרלון בראון, ללא צל של ספק. מדהים איזו טרנספורמציה עבר הבחור הפרוע מאוניברסיטת קולורדו, זה שכמעט אף אחד לא רצה לגעת בו נוכח התדמית שטיפח לעצמו. בראון שיחק משחק שלם בשליטה, בלי להכריח זריקות ובלי להוריד את הראש בהתקפה או בהגנה כשדברים לא הלכו ועם מאה אחוז מחויבות לכל מהלך הגנתי. וכל זה מחבר אותנו למשפט סיכום בעניינו של ארז אדלשטיין.

        המאמן הישראלי הממוצע מצפה לקבל קרדיט לאחר התחכמות טקטית. אחרי שהוא ממציא (או יותר נכון מעתיק) איזה טריק הגנתי שמנצח לו משחק. אחרי שהוא מריץ את תרגילון בפסק זמן אחרון שממנו יוצא סל נצחון. הגדולה של אדלשטיין אתמול באה לידי ביטוי דווקא במה שהוא לא עשה. הוא לא עשה שום דבר מיוחד מבחינתו. הקבוצה שלו שיחקה את הכדורסל שהיא משחקת נגד כל קבוצה אחרת. הגנה אגרסיבית ומתואמת. התקפה בסט של 2-3 שמבוססת על חיתוכים של גארדים על קו העונשין ועל באק דורים (שיטת התקפה שגם מכבי אימצה לעצמה השנה, אבל עם הבדלים עצומים לגביהם ודאי נתעכב בפעם אחרת). זה הכל. אם משחקים שיטתי ובצורה מחויבת, ואם היריבה שלך משחקת לידיים שלך, אז אתה תנצח את המשחק. ואחרי נצחון גדול כזה, הבעיה היחידה של הפועל יכולה להיות שהניצחון הגדול בדרבי ישכנע אותה שלא לעשות שינויים בסגל. כתבנו ונכתוב זאת שוב: הסגל הזה אמנם הספיק כדי לקרוע את מכבי, אבל הוא לא מספיק כדי להיות בצמרת ליגת העל.

        קרלון בראון ארז אדלשטיין מאמן הפועל תל אביב (ברני ארדוב)
        שני המצטיינים בכל זאת צריכים חיזוק. אדלשטיין ובראון (צילום: ברני ארדוב)

        כדורסל בוואלה! ספורט