כנס עיתונאות הספורט נערך הערב (שני) באוניברסיטת בר אילן, ובו השתתפו בין היתר מאמן נבחרת ישראל בכדורסל אריק שיבק, מאמן נבחרת ישראל בכדורגל לשעבר אברהם גרנט, איש ערוץ הספורט רון קופמן ואחרים. הנה חלק מהדברים שהושמעו שם.
אברהם גרנט: "הרבה פעמים שחקנים מאמינים יותר למה שהתקשורת אומרת מאשר מה שאני המאמן אומר. ההשפעה היא אדירה. שחקן ששיחק לא טוב אבל קיבל ציון טוב בעיתון למחרת, יאמין בזה וזה ישפיע עליו. לטוב ולרע. דבר נוסף עליו התקשורת משפיעה מאוד הוא הבעלים. לא מעט פעמים נתקלתי בבעלים שבאו אליי בתלונות מקצועיות מכיוון ש"התקשורת אמרה כך וכך". מדובר באנשים עם הרבה כוח והשפעה ובכל זאת הם נלחצים מביקורת תקשורתית".
אבי לוזון: "אלי גוטמן עמד ביעד של המקום השלישי"
על ההבדלים בין הארץ לחו"ל בנושא אמר גרנט: "אני יודע שאוהבים להגיד שהתקשורת בחו"ל טובה מאשר בארץ. אני לא מסכים עם כך, אפשר לומר שהיא פשוט שונה. בארץ הכל יותר אישי. גם כשהייתי מאמן הנבחרת, הגישה למספר הטלפון הנייד שלי בארץ הייתה לכל עיתונאי שהוא. הדובר בישראל הוא אוויר ויש פנייה ישירה למאמן. בחו"ל אין דבר כזה. הקשר לאמצעי התקשורת חייב לעבור דרך דובר. ולמרות הגישה החופשית של עיתונאים אלי - בארץ אם אתה ידיד של העיתונאי זוהי מילת גנאי ואילו באנגליה מדובר בעניין לגיטימי לחלוטין. יכולים לבקר אותך ולמחרת לשבת איתך לצהריים. באנגליה תופעת ההדלפות כמעט ולא קיימת. פשוט ידוע שהדברים נשארים בחדר ההלבשה. לדעתי הכל נובע מדרישות של המועדונים. ובכל זאת אני יכול להבין את העיתונאים שיש להם תחרות קשה".
כשנשאל במה היה בוחר כיום, אימון נבחרת ישראל או קבוצה מהפריימרליג, השיב גרנט: "אם הייתה לי אפשרות היום להגיע לקבוצה באנגליה שהיא לא קבוצת תחתית, או לאמן את נבחרת ישראל הייתי בוחר לאמן באנגליה. אולי עוד שנתיים או שלוש זה ישתנה. ובכל זאת, לאמן את נבחרת ישראל זאת הרגשה מאוד מיוחדת, אדירה. אין כמו התחושה לצאת למשחק חוץ עם הנבחרת ולדעת שיש המון אוהדים בארץ שתומכים בנו".
אריק שיבק: "עברו ונחצו פה גבולות וקווים אדומים עד פגיעה אישית באנשי ספורט ויש לעשות בדק בית מעמיק בתקשורת הספורט. יש תכניות מסויימות כיום שהבוטות בהן היא הדבר המרכזי. הייתי רוצה לשמוע בתקשורת ספורט על ספורט ולא על ש"ההוא צבע את השיער שלו לבלונדיני". נמאס לי שאומרים ש"צהוב מוכר". אם אתה לא צהוב זה לא אומר שאתה לא קיים. הרבה פעמים שואלים אותי מה ההבדל בין לאמן בארץ ולבין חו"ל. בחו"ל כשעיתונאי רוצה לקבל ממני מידע הוא קובע פגישה עם הדובר וזה אומר שיש לו חצי שעה לשאול את השאלות שלו. יש המון כבוד והערכה למאמן, גם אם יש עליו ביקורת".
לגבי הקיץ הקשה שעבר על נבחרת ישראל אמר שיבק: "אני אישית יודע שיש המון אוהדי כדורסל שסלדו מאוד מהעליהום שנעשה על נבחרת הכדורסל בקיץ. נכון, פישלנו. שיחקנו רע מאוד ללא ספק. מה שהפריע לי שהתקשורת לקחה מאמן ושחקנים ושחטה אותם. ההתעלמות הזאת מהעבר של האנשים והתייחסות רק לכישלון הנקודתי. יש לי מדליה, לקחתי אליפות אירופה עם נבחרת העתודה ב-2004. זה לא נחשב? אני מקבל את זה שביקרו את המשחק הרע שלנו, מה שהפריע לי זה המחיקה של העבר. שלי, של יותם, של ליאור. מפריע לי ההתייחסות המעליבה וכינויי הגנאי כלפיי וכלפי השחקנים. מבחינתי נבחרת ישראל היא דבר שהוא ממלכתי, וכך צריך לטפל בה. אני מודה - אין לי עור של פיל, אז החלטתי פשוט לא להיחשף לכתבות ומאמרים שנוגעים לנבחרת".
רון קופמן: "יש כאן הרבה יותר תקשורת מאשר ספורט. באיזו מדינה בעולם יש 70,000 ספורטאים בלבד מגיל 8-80 על שמונה מיליון תושבים?"
