ביום שישי האחרון אמיר עגייב נכנס כמחליף רק בדקה ה-78 למשחק של ישראל הצעירה מול נורבגיה. דקות לאחר מכן, כשנפסקה בעיטת עונשין לזכות ישראל משמאל, עגייב רץ למקום עם רצון אדיר לבעוט, אך מיכאל נס צעק: "דיא סבע" ועגייב התאכזב. דקה מאוחר יותר מונס דאבור פרץ מימין ויכול היה להוציא לעגייב רוחב שיכניס גם אותו לפנקס הכובשים, אך החלוץ בעט לשער ועגייב נראה שוב מאוכזב ואמר לדאבור שהיה פנוי והוא היה צריך למסור לו. זה לא שקרה כאן משהו מיוחד, אך האירוע מבטא אולי את התחושות הכלליות אצל עגייב. סוג של תסכול. הוא מרגיש שהוא עדיין לא מצליח להביא את עצמו לידי ביטוי כפי שהיה רוצה. את הקמפיין החל עם 72 דקות מול אזרבייג'אן וממשחק למשחק הדקות ירדו. כמו בנבחרת, גם בבני יהודה הוא עדיין לא מצליח להפוך מכישרון גדול לשחקן דומיננטי שסוחב את הקבוצה ולהתחיל לסמן מטרות בקריירה. האם זה יקרה אוטוטו? ימים יגידו, אבל הסבלנות שלו ושל הגורמים בסביבתו מתחילה לאזול.
19:30, ספורט5: ישראל נגד פורטוגל
ישראל הצעירה הביסה 1:4 את נורבגיה
השם אדי מונייר מוכר יותר בשל תקרית אלימה שאירעה לפני שלוש שנים: "המנהל המקצועי של שנתוני הטרום וילדים ג' בבני יהודה, מונייר, ספג גידופים, קללות גזעניות, יריקות ואלימות פיזית בהפסקה ולאחר המשחק של קבוצת טרום ב' של בני יהודה במגרש גדנ"ע ת"א על ידי הורה שזעם על מעמדו של בנו בקבוצה", נכתב דאז. הילד נזרק מהמועדון על ידי משה דמאיו וללא קשר גם מונייר, ששימש קרוב לעשור כמאמן ומנהל מקצועי במחלקות הצעירות של בני יהודה, כבר לא שם. אבל אף אחד לא ייקח ממנו את ההישג הכי גדול. כשהגיע לשכונה מראשון לציון בשנת 2002 הוא לקח איתו שני שחקנים צעירים: חסן אבו זייד, שכבר הכניס כסף לקופה של דמאיו, ועגייב.
"כשאמיר עבר איתי בגיל 9 הייתה לו ברגליים יכולת נדירה, פשוט יכולת טכנית שלא רואים כמוה, אבל לא הייתי לוקח אותו אם לא הייתי יודע שהוא בשל למעבר, לשינוי ולהתמודדות על הקריירה", מסביר מונייר. "הוא לפעמים ילד, אבל יש בו הרבה בגרות ומגיל קטן הוא תמיד רצה ללמוד, להתפתח ולהתקדם ובגלל זה אהבתי ללוות אותו. זה מדבר אליי יותר מהכישרון". איך התנהל עגייב כילד? מונייר לא זוכר בעיות ואומר: "הוא היה ילד טוב, בא לעבוד, ליהנות וכיוון להצלחה ולהיות שחקן כדורגל. הוא לא היה בעייתי, תמיד צנוע וכיבד את כולם, לא היו לו תכונות של כוכב או כאלה שאפשר להסביר היום שמפריעות לו בבוגרים, הכול התנהל סביב הקטע המקצועי".
כשעלה לקבוצת הנוער, הבינו במועדון שצומח משהו מיוחד. מאמנו בנוער רמי לוי נזכר: "את אמיר התחלתי לאמן כשבני יהודה עוד הייתה בליגה השנייה לנוער. הוא עוד היה ילד קטן וצנום, אבל כבר אז היה דומיננטי. שיחקנו בליגה השנייה, שהיא יותר קשה מהליגה הראשונה, בעיקר בגלל מצב המגרשים וגם הקבוצות מולן שיחקנו. פחות כדורגל, אלא קבוצות עם שחקנים לוחמים וקשוחים. בעונה הראשונה הוא כבר היה שחקן טוב, אבל לא בוגר מספיק ולא בשל".
בעונתו השנייה בנוער רמי לוי החליט לעשות מעשה: להעביר את עגייב שלב נוסף בבגרות ולהעניק לו את סרט הקפטן. "החלטתי לעשות מעשה להפתעת כולם. הוא היה חייב לעשות את קפיצת המדרגה וחשבתי שסרט הקפטן ישפיע עליו והוא יתבגר ואכן זה מה שקרה. הוא הפך להיות בוגר יותר, לקח אחריות על המגרש והשתנה בצורה קיצונית. הוא הפך להיות הרבה יותר דומיננטי וגם לקח מנהיגות. בעונה השנייה בנוער הוא סיים עם 16 שערים ואז הוקפץ לקבוצה הבוגרת בקדנציה הראשונה של דרור קשטן. בעונה השלישית אמר כבר החל להשתלב יותר ויותר בקבוצה הבוגרת. דברים אצלו קורים בתהליך".
התהליך הזה אמור היה לקבל טוויסט נוסף השנה. זו הייתה אמורה להיות שנת הפריצה של עגייב בבוגרים. בינתיים, זה הולך קשה. בשבעה מתשעה משחקים הוא פתח עד כה, אף בשישה מהם הוחלף. מבט אל השנים הקודמות מגלה תמונה דומה. עגייב פשוט מתקשה להשלים 90 דקות או יותר נכון מבחינת קשטן (ויוסי אבוקסיס) מתקשה לעמוד במטלות הטאקטיות ולכן הוא מוחלף. שימו לב לנתון המדהים: משחק הליגה האחרון של בני יהודה מול הפועל תל אביב (2:2) היה הראשון בקריירה הבוגרת של עגייב בו השלים 90 דקות. ויש לו 77 הופעות בליגת העל.
על פניו הנתון נראה מדאיג, אך אלי אוחנה, שאימן את עגייב בנבחרת הנוער, חושב אחרת: "זה משהו טבעי. עגייב שחקן צעיר בהתפתחות. אני יכול לומר שגם בקבוצות שאימנתי וגם בנבחרות הנוער היו שחקנים שידעתי שלא אשתמש בהם לכל 90 הדקות והם היו מוחלפים די קבועים. דווקא אצלי עגייב השלים 90 דקות ולא פעם אחת, אבל יכול להיות שבשביל מה שבני יהודה צריכה ממנו זה לא מספיק. אני משוכנע שבהמשך הוא גם יסיים 90 דקות, זה עניין של זמן".
מעבר לכך, עגייב סבל בעונה שעברה מבעיה בשריר התאומים שהציקה לו לא מעט וגרמה לו להתקשות לסיים משחקים. בקיץ האחרון הוא עבד חזק על חיזוק השרירים בכדי להימנע מהתופעה ועד עתה העונה נראה שהתגבר עליה. אגב, רמי לוי רואה בפציעה הסבר נוסף לקושי שלו לסיים משחק מלא: "הוא מתאקלם בזמן שלו לשינויי הקצב. כמו שבשנה שעברה הוא היה לא מעט מחליף והיום מקבל יותר הזדמנויות כשחקן הרכב. בסך הכול צריך סבלנות, לכל אחד יש את הזמן התפתחות שלו וזה שונה משחקן לשחקן".
סבלנות זו מילת המפתח. עגייב נולד בשנת 1992, האחרונה בה בני יהודה נאבקה על האליפות. זו הייתה גם השנה האחרונה בה שיחק בבני יהודה קשר ישראלי יוצא דופן באיכויות שלו, אז היה זה חיים רביבו שבסיום העונה עזב להפועל תל אביב. ומאז, אוהדי הזהובים משוועים לראות שחקן בית מלהטט ומנהיג את מרכז השדה. וכשעגייב יובש על הספסל בעונה שעברה, נשמעו היטב ברקע קריאות האוהדים לראות אותו על הדשא. הקריאות הללו יוצרות גל ציפיות אדיר מעגייב להשלים את הפריצה. הן יוצרות גם לא מעט לחץ. גם המספרים משקפים בעיה מסוימת. לעגייב היו חמישה שערים ב-34 הופעות אצל אבוקסיס בעונת 2011/12. אשתקד תחת קשטן מספר ההופעות ירד ל-29, מספר הדקות דווקא עלה, אבל הפעם הסתפק בשלושה שערים. אז מה מונע מעגייב לפרוץ?
בתחילה אמרו שפדרו גלבאן תופס את מקומו ואי אפשר למצוא מקום לשניהם. לאחר מכן, כבר הפך גלבאן לשחקן שעזר לעגייב להתרומם. כשמדברים על הארגנטינאי, אין חכם כבעל ניסיון. גלבאן עבר עם קשטן את אותו תהליך הסתגלות לדרישות הטאקטיות של המאמן הוותיק. "זה הכדורגל, אם המאמן מבקש ממך משהו, אתה חייב לשפר אותו", הסביר גלבאן השבוע. "אני לא חושב שישנה בעיה ביניהם. אמיר פשוט חייב להקשיב לקשטן ולשפר את החסרונות שיש במשחק שלו. בהתקפה הוא מצוין, בהגנה הוא צריך תיקונים. הוא מספיק חכם ויש לו מנטליות נכונה כדי להבין מה קשטן רוצה ממנו. זה לא חדש, גם לי קרה אותו דבר עם קשטן. אנחנו שחקנים שאוהבים לשחק קדימה והמאמן מבקש דברים נוספים. אם אמיר יידע לשפר את ההגנה הוא יהיה שחקן שלם יותר, כובש ותוקף, אבל גם מסייע להגנה".
על פניו נראה אולי שהשחקן ממורמר ומצפה לקרדיט גדול יותר מקשטן. בפועל, כאשר מדברים עם שחקני הקבוצה מגלים שבאימונים ובחדר ההלבשה הם לא נתקלים במרמור מצד הקשר הצעיר. שחקן בקבוצה מסביר: "ברור שהוא מתוסכל שהוא לא משחק או מוחלף, אבל עם קשטן נזהרים מאוד מפרצופים או כל דבר שיכול לגרום לו להעיף אותך ליציע. עגייב נראה ילד, אבל יש לו אופי. היו רגעים שנראה שהוא נשבר ויום למחרת הוא בא חזק כאילו לא קרה כלום. הוא לא חלש, הוא לא מוותר ונלחם על הקריירה שלו גם כשהוא יודע שעכשיו זו תקופה צריך לשרוד אותה למען העתיד".
זה בדיוק המקום לעצור ולדבר על הכישרון הגדול שלו, אותו כישרון שבגללו אנשים נמשכים לצפות במשחק הזה. אנשי מקצוע דיברו ומדברים על עגייב כעל כישרון בלתי רגיל שכמעט ולא יוצא לנו לראות כאן וזו עוד אחת מהסיבות שהוא לא מבין למה זה עוד לא קרה לו. השבוע, במשחק בין ההרכב הראשון לשני בצעירה, עגייב תופקד באגף השמאלי ומולו התמודד המגן הימני, הקפטן אלי דסה שמסביר: "כשאמרתי שהנבחרת הזו הרבה יותר מוכשרת מהנבחרת הקודמת התכוונתי בעיקר לעגייב. מה שיש לו ברגליים זה חלום של כל אחד. הוא דריבליסט נדיר. כשהוא בא מולך באחד על אחד, אתה יכול רק להרים ידיים לשמיים ולבקש עזרה".
רמי לוי מוסיף: "זה מעבר לטכניקה. הוא שחקן חכם מאוד, לא צפוי, מזכיר לי מאוד את איל ברקוביץ' בעיקר במסירות החכמות שלו. עגייב הוא מסוג השחקנים שהקהל משלם כדי לבוא לראות ועם קצת סבלנות, הוא יהיה כאן שחקן מוביל בשנים הבאות. בסופו של דבר הוא ימצא את המקום שלו גם בנבחרת הצעירה וגם בהרכב של בני יהודה. צריך לתת לו עוד קצת זמן להתבגר ולהתחשל. הוא גדל במועדון כמו בני יהודה, שהעניק לו את כל החום והאהבה ומצד שני אצל קשטן בקבוצה הבוגרת הוא כבר מרגיש מה זה לעשות הרבה יותר עבודה במגרש. עם כל הכבוד לדומיננטיות שלו בנוער, בבוגרים צריך לתת הרבה יותר כדי להגיע לאותה רמה והוא עובד על זה. צריך פשוט סבלנות".
גלבאן מסכם: "יש לו עתיד מזהיר. דיברתי איתו המון כששיחקנו ביחד ונתתי לו את דעתי בנושאים מסוימים. אמרתי לו איזה דברים אני חושב שהוא צריך לשפר כדי להיות שחקן שלם יותר. אני חושב שהוא מבין את זה והיום הוא משחק יותר. הוא עוד צעיר, אבל עם יכולות נהדרות. הוא כישרוני, מהיר, אינטליגנט ויש לו יכולת לחשוב מהר ולהחליט מהר ברמה שאין להרבה שחקנים בישראל. אמרתי לו שהוא חייב ללמוד לשחק קצת יותר פיזי. הוא שחקן קטן בגוף וזה פוגע בו כי הכדורגל בישראל פיזי מאוד. אמרתי לו שהוא צריך לחבר את הטכניקה שלו עם היכולת לשחק בלי פחד, להיות קצת יותר 'מניאק' (בעברית), קצת יותר רע. אני חושב שאם בני יהודה תדע איך להשתמש בו הוא יהיה כוכב בעתיד ושחקן חשוב למועדון. הוא ילד צנוע ואני מקווה שהקריירה שלו תלך בכיוון הנכון ויקרו לו רק דברים טובים".
