בכירי אנשי הכדורגל הישראלי התייצבו ביום רביעי בתא הכבוד באצטדיון רמת גן. היו שם אלי גוטמן, יוסי אבוקסיס, רוני לוי, משה סיני, ניצן שירזי, ג'ורדי קרויף, אלון חרזי ורבים אחרים. הסיבה להתכנסות החגיגית הייתה הגעתו של אורח מיוחד, ד"ר ורנר מיקלר, פסיכולוג הספורט שעובד עם נבחרות גרמניה ומרצה בכיר בקורס המאמנים בקלן. ד"ר מיקלר הוזמן על ידי ההתאחדות במסגרת שיתוף הפעולה ההדוק עם ההתאחדות הגרמנית וכחלק ממאמצי אגף ההדרכה להעשיר את המאמנים. הוא שהה בישראל שלושה ימים והרצה גם לפסיכולוגים של ספורט ולמאמנים מענפים אחרים. רגע לפני ההרצאה, הוא ישב לשיחה עם וואלה! ספורט ודיבר על אספקטים של פסיכולוגיה בכדורגל המודרני ולמה הוא סולד ממאמנים קשוחים.
"אני רוצה להראות למאמנים שיש אספקטים שהם יכולים ללמוד מהפסיכולוגיה ולהשתמש בהם", הוא פותח את דבריו. "אראה להם נקודות מעניינות שהם יכולים לשפר. למשל, הדבר המרכזי בגרמניה זה עבודה מול תקשורת. זה מאוד חשוב כי התקשורת מייצרת תדמית. אתה צריך להבין האם זו התדמית הנכונה או תדמית שלילית. אתה צריך גם לתרגל את זה כי כשאתה עומד מול תקשורת, כולם רואים אותך. אף אחד לא רואה מה מאמן עושה באימונים או על המגרש. הרושם מתקבל רק כשמאמן מתראיין ולכן הוא צריך לתרגל עמידה מול תקשורת כדי להשאיר רושם טוב על הצופים".
יש היום יותר פתיחות מצד המועדונים לפסיכולוג ספורט?
"בגרמניה פסיכולוגים עובדים במועדונים ומועסקים על ידם. יש גם הרבה שחקנים שמחפשים פסיכולוגי ספורט שיעזרו להם".
ודווקא בישראל כשמאמן מוגדר מוטיבטור זה שלילי. כולם מחפשים את הטקטיקן.
"מאמן צריך להיות גם מוטיבטור וגם טקטיקן. הוא צריך להיות טוב בפן הטקטי, אבל גם טוב במוטיבציה. כשאתה עושה את העבודה מפחד ואומר: 'אני לא רוצה לעשות את זה', לא תוכל לספק את הטוב ביותר. ככה זה גם לגבי שחקנים. כשהם מלאי מוטיבציה, הם ישחקו ברמה גבוהה יותר".
אז לדעתך כל מאמן צריך להשתמש בפסיכולוגיה בעבודה היומיומית?
"בהחלט וגם השחקנים מקבלים את זה. יש טכניקות של פסיכולוגיה, למשל לדבר עם שחקן, לכבד את האישיות והרקע שלו. שחקן כזה ייתן יותר עבור המאמן. הוא יגיד: 'זה מאמן שמתעניין בי ויעזור לי להופיע ברמות הגבוהות ביותר'. לכן כל מאמן צריך יכולות פסיכולוגיות לשפר את הקבוצה".
אמרת לפני חודש בסמינר אופ"א בהשתתפות אלכס פרגוסון שמאמן לא צריך לספק את כל הפתרונות לשחקנים. תפרט
"התכוונתי למה שקורה במגרש. מאמן עובד על כישורים ויכולות. אבל שחקן צריך למצוא את הפתרון במגרש. הוא משחק ולא המאמן. הוא צריך לקבל את ההחלטות לבד. מאמן צריך להפוך את השחקנים שלו לפתוחים למידע. אם מאמן נותן אינפורמציה ומבקש לעשות רק מה שהוא אומר, לשחקנים אין אחריות עצמית והם תמיד יכולים להגיד שהמאמן אשם כי הוא אמר מה צריך לעשות".
אילו טיפים תיתן למאמן של קבוצה במשבר?
"כשהתוצאות רעות, החלק החשוב ביותר הוא הרגש. השחקנים מדוכדכים בגלל ההפסדים ולכן צריך לשנות ולהעצים את התחושות. שחקנים משחקים כדורגל כי הם נהנים מזה. כשמחליפים מאמן, הצעד הראשון של המאמן החדש הוא לשנות את האווירה, לצחוק ולהגביר את הביטחון של השחקנים. למה המאמן הנוכחי לא יכול לעשות את זה? כי הוא לא תמיד מבין שהרגש החשוב. אם אתה נהנה ממשהו, ההופעות שלך טובות יותר. אז תן להם את הכיף במקום לדבר על עבודה קשה".
התקשורת מתייגת מאמן לפי קשוח או רך וחבר של השחקנים. יש נכון או לא נכון?
"אסור למאמן להיות חבר של השחקנים, אלא לשמור על דיסטנט מסוים, אבל צריך להבין דבר אחד. כשבאים אליי שחקנים לקורס המאמנים בגרמניה, אני שואל אותם: 'למה התחלתם לשחק כדורגל?', הם עונים שזה כיף והם אוהבים את זה. אז למה להגיע למצב שאתה לא נהנה מהעבודה שלך?".
מנקודת המבט שלך, איך אתה מסביר את חוסר ההצלחה של ישראל לעלות לטורניר גדול?
"ישראל צריכה מאמן טוב שמכיר את השחקנים שלו טוב מאוד, יודע מה לעשות במצבים קריטיים ויודע איך להתמודד עם השחקנים ואז יהיה לו בסיס טוב לשפר את ההופעות שלהם".
בוא נדבר על האמירות המפורסמות על הווינריות של הכדורגל הגרמני כמו: 'כדורגל משחקים 90 דקות ובסוף גרמניה מנצחת'. סטיגמה או מעבר לכך?
"זו לא סטיגמה, אנחנו קוראים לזה כוח רצון ומאמן חייב לתרגל את זה. אם שיחקת 80 דקות, לרקבוצה שלך וליריבה אין יותר אנרגיות. עכשיו צריך להגביר את כוח הרצון, להאמין שננצח. ואת זה צריך ללמוד בגיל צעיר. גם כשיש הרבה בעיות, תמצא פתרון אבל צריך ללמוד איך להשיג את זה".
