ועדת ביקורת
לרווחת האוהד: אין שום היגיון ולא יהיה היגיון בעונשים הקולקטיביים הללו. אוהדים בודדים ממשיכים לזרוק, ויציעים שלמים נענשים. הפעם היה מדובר ביציע ג', המנוע והאש של אוהדי מכבי חיפה. כשיציע ג' סגור, זה לא זה. עוד משחק שלא הגיע לאווירת מקסימום בגלל חוקיה המיושנים של ההתאחדות לכדורגל.
קהל מכבי חיפה: בהמשך לפסקה הקודמת, חסרה הפעם ההרגשה של מכבי חיפה-בית"ר ירושלים. הקלות המוזרה בהגעה לקרית אליעזר רמזה על הבאות. הקהל הירוק היה שקט לפני השריקה, ולמעט רגעי התעלות, בעיקר בגולים, לא סיפק את המחץ הרגיל. צל"ש: העידוד המתמשך לאבוחצירא ראוי להערכה רבה. ציון: 8
קהל בית"ר ירושלים: תצוגת עידוד מרשימה במשך 90 דקות, אחידה וקולנית, בעיקר כשפחות הלך (ציון: 8). אבל מה כל זה שווה, שבדקות הפתיחה התנוסס שלט תמיכה בשני העבריינים שנכלאו תודה לאל בעקבות הצתת משרדי המועדון בבית וגן?
ארגון לה פמיליה, שאוסף כסף עבור שני החוליגנים ששרפו את המועדון, נותן בכך לגיטימציה לפרעות כגון אלו נגד אותו המועדון שבו הוא תומך. ואותו ארגון לה פמיליה ניזון מראשי המועדון, מקבל מחמאות וממון מהבוס אלי טביב, שבעצם עקב כך תומך בעקיפין באנשים ששרפו רק לפני שנה את משרדי המועדון שבו הוא שולט.
באמריקה ציינו אתמול את "וטרנס דיי", יום למען הלוחמים. במגרשי הספורט, הכתובות עסקו בתודה לחיילים. ביציעי בית"ר בקרית אליעזר נתלה שלט התומך בשני עבריינים. ובשלב מסוים האירוניה כבר לא מצחיקה. היא פשוט מטומטמת.
בפינת האנקדוטה: בנובמבר 2012 מכבי חיפה מוכה וחבולה הגיעה לטדי, ויצאה לדרך חדשה אחרי ניצחון על בית"ר ירושלים. עברה שנה, וזה נראה די דומה. אז, אגב, הפער של הירוקים מהפסגה עמד על 14. לא ייאמן, אבל הבוקר הוא עומד על 9 נקודות בלבד.
***
מעשה שהיה, כך היה
בדקה ה-12, רובן ראיוס פזל לעבר המקלחת ועם הסבון התיז את הכדור בין כל הגנת בית"ר ירושלים. כשאלון תורג'מן השתלט על הפרס, אוהדי מכבי חיפה כבר קיבלו את המציאות בסלו-מושן. הכדור התגלגל באיטיות מדהימה. 79 ימים לא כבשה מכבי חיפה שער בקרית אליעזר, והכדור הזה של תורג'מן הרגיש כאילו מתגלגל יותר מ-79 ימים בעצמו. לקראת סוף הגלגול, כשחדי העין ביציע הבחינו שזה הולך להסתיים רק ברשת, השאגה היתה עצומה. בלי יציע ג', אבל עם הרים של תסכול מאחוריה, כל מכבי חיפה כולה צרחה חלאס. די לבצורת, קיבינימאט, 0:1, נתנו גול.
קצת יותר משעה לאחר מכן, חן עזרא בעט בין כל שחקני בית"ר, כולל הספסל, כדי להכפיל את התוצאה ו"לגמור את המשבר". ניצחון טוב ויפה, תוכנית המשחק הערמומית של בנאדו עבדה כמו שעון, ההגנה בראשות קינן ופלאח הראתה שקט, טואטחה היה נהדר על הקו ויניב קטן נראה כמו אביחי ידין בגלל הגליצ'ים ולא בגלל הגלאח. אבל המצב של מכבי חיפה עדיין קריטי - אימפוטנציה במיטבה.
אפשר לפרט שוב על כל אחד מחמשת החלוצים הנוכחיים של מכבי חיפה, ולהסביר למה אף אחד מהם לא מתאים להוביל כרגע קבוצה כמו מכבי חיפה. אבל למה להשתמש בהסברים מכלילים כשיש לנו את הדקה ה-55. אז נשלח שמעון אבוחצירא, המחמיצן הגדול בישראל, שכבר פספס שתי הזדמנויות טובות קודם לכן, ועמד לבד מול אריאל הרוש. בעיטה, הדיפה, ריבאונד, הדיפה, עקב, מולמו מרחיק מהקו.
כולם הרגישו שאבוחצירא מתחמם סוף סוף. די, זה חייב להיכנס. בהתקפה הבאה, אולי בזו שאחריה. אבל כעבור דקה שלומי אזולאי נשלח לתדרוכים אחרונים, וכעבור חמש דקות הוא החליף את אבוחצירא. בכך השלים חלוץ הרכש עוד משחק של חמישה פספוסים ענקיים, ומספר השערים בליגה העונה עדיין עגול 0.
בראייה לטווח הארוך, זו היתה טעות של בנאדו. אחרי החמצות כאלו, גם הפסיכיאטר הטוב במדינה לא יעלים את הפראנויות של אבוחצירא. אתמול הוא היה נראה כה ביש-מזל, שלכו תדעו אם הצליח להכניס מפתח לסוויץ', אם עבר בשלום בדלת של הבית, אם הצליח למזוג חלב לכוס. ועדיין, למרות שהיה נראה שהוא קרוב להוריד את הגודזילה מהגב, בנאדו החליף אותו. ועכשיו, למרות התמיכה היפה מהקהל, אבוחצירא יעביר עוד שבועיים של חרדות ביצוע, והגודזילה רק תגדל.
בחדר ההלבשה אבוחצירא עוד הצליח לצחוק על עצמו, לקח את העסק באופן בוגר. הוא אמר "העיקר שניצחנו", ושחרר "אלוהים, איך זה לא נכנס?". כולם מסביבו רצו בטובתו, ואולי זה מה שישחרר את הנצרה.
אבל לא בטוח שלבנאדו זה בכלל משנה. מבחינתו, וגם אם לא יודה בזה, המשחק אתמול היה תצוגת תכלית של התפכחות. הנה, יעקב שחר, בוס יקר, זה החוד שיש לי. חמשת החלוצים שלי כבשו בליגה כמו חן עזרא אחד. פחות מערן זהבי אחד. קורות, משקופים, פספוסים. ועם החוד הזה, בוס יקר, אין על מה לדבר. הנה, ראית במו עינייך, הרי יש לך מוניטור מתחת לכיסא. אז בינואר, כמה חודשים לפני שאתה פותח אצטדיון חדש, פתח גם את הכיס ותנחית פה קליבר. מישהו שמנצל הזדמנות אחת מתוך שלוש. רואה, אני לא חזיר.
נכון, בנאדו הוא איש שתמיד יגן על שחקניו, ובשל כך הם אוהבים אותו כל כך. גם אתמול, כשחיוך עצום על פניו ופחות שערות לבנות על ראשו, אמר המאמן: "כרגע אנחנו רחוקים מינואר ולא מתעסקים במה שיהיה. נעשה חושבים עם ההנהלה. יש לנו חלוצים טובים, נכון שהם בכושר הבקעה פחות טוב אבל אני מאמין שזה ישתחרר".
אבל בנאדו כנראה לא חושב כך באמת. אמנם מאמן די חדש, אבל הוא כבר עשורים בתחום. הוא יודע שאין לו בסגל חלוץ סטאר אחד. הוא לא יודה באופן פומבי, אבל הוא בטוח מבין כבר. אם עד אתמול הוא עוד התלבט, נתן צ'אנס, אתמול נפל האסימון באופן סופי. שום דבר כבר לא ישכנע אותו אחרת, גם לא הבלחות בשבועות הקרובים. בנאדו יודע שאם הוא רוצה לחשוב אליפות יום אחד, החוד הזה פשוט לא מספיק. במילניום הזה כבר לא זוכים בתארים עם ניצול מצבים של 1 ל-7.
לא, המשחק אתמול ממש לא היה 'משחק היציאה מהמשבר'. אם כבר, ואם שחר ראה במוניטור את מה שבנאדו ראה מהקווים, אתמול חזינו במשחק שיביא למכבי חיפה את החלוץ שהיא כה נואשת לו.
***
אלי טביב הסתובב באיזור חדרי ההלבשה, עישן משהו שנראה כמו הסיגריות האלו שמעושנות על ידי אנשים שרוצים להפסיק לעשן. בשלב מסוים צרח אוהד ירוק: "אלי, לך הביתה, אלי, אתה והרימונים שלך". כולם צחקו. טביב נראה דווקא די רציני. גם הוא הבין אתמול שבית"ר ירושלים חייבת חיזוק, אם ברצונו לסיים בטופ 10 של הטבלה. אתמול לא רק שחסרה לבית"ר רגל מסיימת חסרה לה רגל מתחילה. לא כל יום הפועל תל אביב ו-30 אלף איש מגיעים להבעיר את טדי, לפעמים צריך לשחק כדורגל. וכדורגל עדיין אין בבית"ר. הרכב חלש, סגל אנמי.
הבדיחה בקרב שחקני בית"ר היא שטטה בנגורה שולח את בן דוד שלו לאימונים ובא רק למשחקים. אתמול אמר שחקן בקבוצה שהנה, בנגורה שלח את הבן דוד גם למשחק. אבל זה לא רק בנגורה. בית"ר כולה זו קבוצה במבצע, זה עלה 50 אלף וזה 70 אלף. מהספסל עולה דוד רביבו הוותיק מאוד ומאחוריו על הספסל נמצא אבירם ברוכיאן, שלא שיחק כדורגל אמיתי יותר מדי זמן. ואצילי פצוע, ואתמול גם הגלידה ספגה מכה כואבת, והציפיות, משום מה, בכל זאת מיליון דולר. נכון להיום בית"ר זו קבוצה מאוד חלשה, שתלויה בוולה שמאלי של קפילוטו. אתמול לא היה וולה כזה. אתמול לא היה כלום. היטיב לנסח אחד מאנשי בית"ר: "תראה מה זה, שחקן בא אחרי המשחק ואומר 'פששש.. חיפה טובים'. אתה מבין? עוד מעט גם ייקח מהם חתימה".
אלי כהן הגיע לעמדת הראיונות כשכרגיל - זיעה רבה מכסה את השטח שבין השפה העליונה לאף. "זה היה המשחק הכי גרוע שלנו מזה חודש וחצי", סיכם בחוסר אונים. בקצב הזה, ותחת הציפיות הללו, הזיעה רק תתפשט ותתפשט.
***
נו, אז רק תשע נקודות הפרש, אה?
