יש משהו רובוטי בדווין סמית'. בשפת הגוף שלו, במימיקה, באינטונציה. בניצחונות ובהפסדים, בהצלחות ובכישלונות, על המגרש ובחדר ההלבשה - סמית' (כמעט) תמיד נראה אותו הדבר ואומר את אותם הדברים ועוטה את אותה ארשת פנים, שמשדרת לעולם: זה רק כדורסל, אנשים, צאו לי מהווריד ותנו לי ללכת הביתה.
והוא בנאדם של אנדרסטייטמנטס; בחיים לא הוציא מפיו משפט מעניין. "היו כמה דקות שבאמת התקשינו והרגשתי שזה הזמן שלי לקחת אחריות", אמר אתמול, אחרי עוד משחק שניצח עבור מכבי במו-ידיו (תכף נגיע לכך), "אני תמיד מנסה לתת את הכי טוב שלי למען הקבוצה".
הייתי שמח לראות את סמית' מפגין לעתים רגש. לקפוץ עם אגרופים מונפים אחרי שלשת מאני-טיים. לזנק ליציע ולחגוג עם האוהדים אחרי משחק גדול. לספק איזו תמונת ניצחון. אבל זה לא הבנאדם. לא משנה מה קרה על המגרש, סמית' ימהר להיבלע בחדר ההלבשה ויחליף בגדים וכשעיתונאי ניגש אליו ישיב בענייניות ובקצרה. תשומת הלב מביכה אותו. לפעמים נדמה שהוא לא נמצא בביזנס הנכון.
ההתנהלות הזו משדרת מעט אטימות ועושה את סמית' בלתי-נגיש. היא יכולה להתפרש גם כאדישות. אבל זו טעות: סמית' הוא פשוט בחור ביישן. הוא אנטי-גיבור.
ניצחון דרמטי למכבי תל אביב בוילנה על ריטאס
מכסחי השדים: שי האוזמן על ניצחונה של מכבי ת"א
טייריס רייס: "זו הרגשה טובה לקלוע סל ניצחון"
***
אם יש שחקן שדיוויד בלאט נאבק על שירותיו בשנים האחרונות, יותר מאשר כל שחקן אחר, הרי שזהו סמית'. בקיץ האחרון רצו אותו מלאגה ולבוראל, וקובאן הניחה על השולחן 1.2 מיליון דולר, וסמית' היה רחוק כפסע מעזיבה.
באדי בייקר, הסוכן האמריקאי שלו, הגיע ארצה באפריל כדי לנסות ולהאריך את החוזה במכבי, ואז המו"מ התפוצץ. מכבי הציעה 700 אלף דולר נטו; בייקר סירב. דווין אוהב את ישראל, וגם המועדון נאה בעיניו מאוד, אמר למכבי. אשתו והילדה מאוד נהנות כאן וזה דבר לא פחות חשוב עבור דווין מכסף, הוסיף, אבל בסכום הזה אין סיכוי שהוא נשאר.
בשיא המשבר דיבר עם סמית' גם ריצ'י הנדריקס, שניסה לשכנע אותו להגיע לקובאן. השניים חברים טובים מהימים המשותפים במכבי ושומרים על קשר קבוע. "מעריכים אותך כאן, העיר נהדרת, והכסף מגיע בזמן", אמר לסמית'. סמית' שקל, התלבט, ובמקביל החלו גישושים מכיוון מסינה וצסק"א. "עד הדקה האחרונה כולם היו בטוחים שדווין הולך", מספר מקורב לשחקן, "חשבו שגם הוא עוזב לכסף הגדול".
אבל אז נכנס הצוות המקצועי, בגיבוי מחלקת הסקאוטינג של אבי אבן, לקרב מאסף, אחרון, מול ההנהלה. מכבי הרימה את ההצעה ל-850,000 דולר, וסמית' התרצה. אומנם, ההצעה של קובאן הייתה גבוהה כמעט בחמישים אחוז, אבל המשפחה והיחסים הקרובים עם בלאט הכריעו. אחרי שבשנתיים האחרונות מיצב את מעמדו כשחקן החשוב בקבוצה מבחינה מקצועית, החוזה החדש שדרג את סמית' למקום הראשון בסגל גם במובן הכספי. סמית' קיבל חוזה לשנתיים, ובאופן יוצא דופן, בניגוד למדיניות החדשה הנהוגה במכבי, בלי סעיף יציאה, לשחקן או לקבוצה.
***
ביותר ממובן אחד, סמית' הוא הפרנצ'ייז פלייר של מכבי. מאחורי הקלעים הוא מהווה קונצנזוס: היום כולם מודעים לכך שסמית' הוא המרכיב העיקרי בתבשיל המקצועי. "אם הוא לא פצוע בברך ומשחק בליגה, מכבי לא מפסידה לאף קבוצה", משוכנעים בסביבות הקבוצה. "הוא יציב, שחקן של מאני-טיים, רק ההימצאות שלו משרה שקט על כולם".
דומה שבשבע שנות פוסט-השושלת לא קם במכבי שחקן שלם מסמית'. שיחקו במועדון שחקנים מעולים: טרנס מוריס, וויל ביינום, ג'רמי פארגו, קית' לנגפורד, צ'אק אידסון - אך לא קם שחקן ורסטילי ויציב כמו סמית'. הנאמנות שלו למועדון והחיבור למדינה הם רק אקסטרה.
כשמכבי בנתה הקיץ את הסגל, סמית' היה המודל להשוואה בכל הקשור לאיתור השחקנים החדשים. לא רק מבחינת היכולות שלו, אלא בעיקר מבחינת האופי. החלום הרטוב של בלאט היה לאתר עוד סמית' אחד או שניים. עם שחקנים כאלה, האמין, אפשר ללכת עד הסוף. לא בטוח שהוא מצא.
***
באחת מתוכניות קדם המשחק שלנו דיברנו, בקצרה, על החשיבות העצומה של סמית' מבחינה מקצועית. ההחתמה של דיוויד בלו הפתיעה במובן הזה כי לסמית' יועדה השנה עמדה מספר 4, כך שהצירוף של בלו הביא לתגובת-שרשרת בקו האחורי כולו: סמית' חזר לעמדה מספר 3, שיועדה במקור לאינגלס; כך שאינגלס נאלץ לזוז לעמדה מספר 2, מה שמחק לגמרי מהרוטציה את פניני, פגע בלנדסברג, והפחית מדקות המשחק של היקמן. זה גם הביא לכך שהיקמן מוסט לעתים לעמדה 1, ואז נפגעים אוחיון ובעיקר רייס. וכמובן, הנפגעים הישירים בעמדה 4, כפי שכולם רואים היטב, הם ג'ייק כהן ואלכס טיוס.
השאלה האם כל המהלך הזה מוצדק עוד תתבהר. אבל כרגע ברור שלמרות כל החימוש שנרכש הקיץ, מכבי לא מצאה תחליף לסמית', ובלאט אמר, לאחר שני הפסדי הליגה של מכבי (שבהם סמית' לא היה בסגל), דברים דומים.
אפשר לראות זאת באחת משתי דרכים: זו יכולה להיות תעודת עניות לקבוצה או תעודת כבוד לסמית'. כנראה שמדובר בשילוב של שניהם.
סמית' היה אחראי גם לניצחון בוילנה. ברבע האחרון קלע שתי שלשות שהצילו את מכבי מקריסה מוחלטת אל מול המומנטום של ריטאס, ואף אחד לא שם לב שגם המהלך המנצח של המשחק היה רשום על שמו: מכבי הלכה פנימה אל שון ג'יימס, שהחטיא; סמית' הסתער על ריבאונד ההתקפה מול שני מגנים והצליח לגעת בכדור, שהגיע בחזרה לג'יימס, ומשם נותב לכיוונו של רייס. בלי ההתמצאות והטאץ' (תרתי משמע) של סמית' ברחבה, הכדור לא מגיע לרייס ומכבי לא מנצחת. ובלי השלשות שלו מכבי בכלל לא הייתה מגיעה לעמדת ניצחון.
***
כולם התרגלו לתצוגות הענק של סמית', כנראה. או שהעבודה שעושה כל כך שקטה וסולידית ובלתי-נראית עד שהוא מצליח לחמוק מהרדאר. אלו היו המהלכים הקטנים של סמית' שהציבו את מכבי בראש הבית ביורוליג עם מאזן 1:3, ולא באמצע או בתחתית עם 2:2 או 3:1; 20 נקודות מדד אתמול, 14 מול הכוכב האדום, 11 מול קובאן. במשחק היחיד שבו רשם מדד חד-ספרתי, מול לבוראל (4), מכבי הפסידה. אגב, בשלושת הניצחונות של מכבי רשם פלוס/מינוס נהדר (6 מול ריטאס, 7 מול הכוכב האדום, 9 מול קובאן); בהפסד היחיד, הפלוס/מינוס של סמית' היה 0.
אבל הסטטיסטיקה הזו לא לוכדת את כל הגדולה המקצועית של סמית'. שימו לב למספר נתונים מדהימים (באדיבות אתר הכדורסל In The Game): להוציא את אלכס טיוס, כל השחקנים של מכבי קולעים יותר, ולהוציא גם את אוחיון אחוזי הקליעה שלהם טובים יותר ואפקטיביים יותר, כשסמית' נמצא איתם על המגרש:
עם סמית', אפקטיביות הקליעות של בלו היא 63.6% - ורק 39.3% בלעדיו; של היקמן, 61.1% לעומת 50%; של אינגלס, 68.2% לעומת 63.6%; של ג'יימס, 69% לעומת 60%; של רייס, 50% לעומת 44.4%; ושל סופו, 50% לעומת 38.5%.
הממוצעים הקבוצתיים דומים: סמית' חבר בכל אחד מההרכבים שמניבים עבור מכבי את המדד הגבוה ביותר (ההרכב הטוב ביותר: יחד עם רייס, היקמן, אינגלס וג'יימס). כשסמית' על הפרקט מכבי משיגה יותר כדורים, קולעת באחוזים הרבה גבוהים יותר בצבע (67.8% לעומת 53.6%) ובעיקר משלוש (44.1% לעומת 29.6% בלבד). אחוז אפקטיביות הקליעות הקבוצתי שונה באופן דרמטי עם סמית' ובלעדיו: 61.9% כשסמית' משחק, רק 48.8% כשסמית' על הספסל.
יש לסמית' כמה איכויות אישיות נדירות נוספות. הוא קולע ב-75% באזור הצבע, אבל באזור האין-בטווין, הבעייתי ביותר בכדורסל - האזור שמחוץ לצבע אבל בתוך קשת השלוש - סמית' קולע ב-57.1% פנומנאליים. בסה"כ, מבחינת אפקטיביות הקליעות שלו (היינו, כמות הנקודות שמשיג מתוך כלל הזריקות שלו מכל הטווחים, לרבות מהשלוש ומהעונשין), עומד סמית' על ממוצע של 61.9% - מהגבוהים ביורוליג. זה אומר שבחירת הזריקות שלו יוצאת מן הכלל.
ויש לסמית' סימן היכר מקצועי ייחודי נוסף: הוא לא צריך עזרה של אחרים. באזור הצבע, רק 22% מהנקודות שלו מגיעות דרך מסירות של אחרים (ממוצע היורוליג: 35%). ומחוץ לקשת, רק 50% מהקליעות שלו מושגות כתוצאה מאסיסט - את יתר השלשות מסדר לבד לעצמו (ממוצע הליגה: 90%!).
שתי השלשות ברבע האחרון אתמול הגיעו ממהלכים אישיים של סמית', לא ממסירות של אחרים. בסה"כ, רק 39.1% מהנקודות של סמית' מגיעות דרך מסירות של אחרים. הממוצע של יתר הסמול-פורוורדים בליגה עומד על 52.6% מכלל הנקודות.
לא יהיה זה מופרך לקבוע שהעונה של מכבי תלויה, פחות או יותר, בתקינות הברך של סמית'. כך שההחתמה החשובה ביותר של מכבי אולי עוד לפניה: היא חייבת לצרף לסגל אורתופד צמוד.
ohad@walla.net.il