פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        כשהשערוריות מתקבלות בטבעיות

        כשאוהדי חיפה מקללים, ברמת השרון לא משלמים ועידו חג'ג' עושה כרצונו, מה הפלא שליאור אסולין כדורגלן מקצועי? פז חסדאי על עוד שבוע בליגת העל

        לא יודע אם אתם יודעים את זה, אבל שחקני עירוני ניר רמת השרון לא קיבלו משכורות החל מחודש ספטמבר. קבוצה מליגת העל, בשנה שעברה בפלייאוף העליון, כבכיכול אחת מ-14 הקבוצות הבכירות בישראל, קבוצה שאמורה להיות תחת פיקוח בקרת התקציבים, ועדיין, השחקנים שלה לא מקבלים כסף. כבר חודשים הם באים לאימונים, מתאמנים, משחקים, מזיעים, ולא מקבלים שכר. כמה זה משפיל עבור עובד, כל עובד, לבוא לעבודה ולא לקבל תמורה. לא מדובר בחודש מארס, או אפריל, או מאי, כשהקופה כבר מידללת (כאילו שזה בסדר); הפעם נגמר שם הכסף חודש אחד בלבד אחרי תחילת הליגה. אז נכון, הטוטו לא שילם, וראש העיר נעצר, ועכשיו מי שאמור להושיע זה דני לאופר המפוקפק (וגם ככה אין אוהדים, ומי יודע למה הקבוצה הזאת קיימת), אבל בשורה התחתונה, לכולם ברור שהלנת שכר היא תופעה נורמטיבית לחלוטין בליגת העל, אין ערבויות ואין בטיח. איך זה ייתכן? איפה הבקרה לעזאזל? למה השערורייה הזו מתקבלת בכזו טבעיות?

        שחקני הפועל ניר רמת השרון, אפרים טאקה (מימין) עם קני סייף (ברני ארדוב)
        בלי ערבויות ובלי בטיח. רמת השרון (צילום: ברני ארדוב)

        עולים צפונה, לקרית אליעזר, שם השבוע אוהדי מכבי חיפה קיללו את השחקנים ואת המאמן אחרי ההפסד לרעננה, אחר כך התפרעו באימון, ושוב, אין חדש. על הקללות המכוערות לתמיר כהן כבר אין מה להגיד, זו אכזריות מעוררת פלצות, ואדם שומע את זה ומתחלחל, ומקווה שביום מן הימים אפשר יהיה להעניש אנשים פשוט על רישעותם. אבל מה עם האלימות האמיתית, הפיזית? על ?אוהדים? שהתפרעו, הפרו את החוק, התעמתו עם שוטרים ונעצרו? למה הארבעה האלה הורחקו רק לחודש מהמגרשים (בהנחה שאכן העונש ייאכף)? למה לא לשנה? מי רוצה אנשים כאלה במגרשי הכדורגל? מה פשר המדיניות הפייסנית של בית המשפט, שלמעשה מקבלת את האלימות בכדורגל כמובנת מאליה, כאילו היא חלק מהמשחק?

        כמו כן, בין הטרוניות והתסכולים בחיפה, נשמעות גם ביקורות קשות על יעקב שחר, ששוב, צורמות לאוזן. אני לא אוהד מכבי חיפה, וקשה לשפוט מהצד, ואין ספק שהוא עשה כמה החלטות שגויות והכעסים מצטברים, ובכל זאת, ביקורות על יעקב שחר? עד כדי כך הזיכרון קצר? שמונה אליפויות מ-1992 לא מספיקות? זה אמור להביך כל אוהד בר דעת. מה צריך לעשות בנאדם כדי לקבל קרדיט מהאוהדים של הקבוצה שלו? אילו הישגים צריך בעלים להביא כדי שיהפוך לחסין? זה שוב אותו חוסר סבלנות וחוסר כבוד, אין הערכה ואין תרבות, רק כעסים ודרישות, ?אהבה ללא תנאים? שהופכת למרמור כמצב צבירה בסיסי.

        מהומות מחוץ לאצטדיון קרית אליעזר (יוסי ציפקיס)
        למה המתפרעים הורחקו רק לחודש? קרית אליעזר (צילום: יוסי ציפקיס)

        ובינתיים, אי שם בירושלים, בממלכת טביב, אוהדי בית?ר קיללו את המאמן אלי כהן. בית?ר אומנם ניצחה את בני יהודה, אבל אל תיתנו לתוצאות להטריד אתכם, הקהל רוצה הצגות. זה לא שהקבוצה עמדה בפני פירוק לפני כמה חודשים, ועכשיו היא במקום החמישי. זה לא שהיא סובלת מבעיות כלכליות, ולמרות זאת היא בצמרת. החבר?ה רוצים גולים, ואם לא, נשרוף את המועדון. כמה בסיסית היא האלימות בקרב אוהד הכדורגל הישראלי, כמה זה חלק מהדי-אנ-איי, מהיסודות, מהמטען הגנטי, כמה טבעי עבור האוהד לרטון ולהתלונן. אפשר לבנות אצטדיונים בכל הארץ, ואפשר להשקיע ולשפץ את טדי, אבל גם לקאמפ נואו יהיה לא נעים להגיע כל עוד האווירה היא כעוסה, כל עוד האוהד לידך מקלל במקום לשיר, כל עוד אחר כך שחקנים פוחדים לפצות פה ומתנצלים ומתקפלים על כל ביקורת שהעזו להביע נגד הקהל הנפלא שלנו.

        וכשאלה הקודים התרבותיים, מה הפלא שהשערים פרוצים, וכל אחד נכנס לעולם הכדורגל ועושה בו כרצונו, וכך לאחרונה אנחנו שומעים לא מעט את השם עידו חג?ג?, רק כי עידו חג?ג? רוצה שנשמע את השם שלו. השבוע הוא ארגן משחק ראווה להפועל תל אביב, שהעלה הרבה תמיהות, כי לא רק שלא ברור למה אנחנו יודעים מהמשחק הזה או מה הסיבה לקיומו - אלא בכלל למה הרשו לו לקיים את האירוע, ולמה אותו אדם מיוחצן בצורה כל כך נאמנה בכמה כלי תקשורת. ולמעשה, השאלה המרכזית היא מהן הסמכויות האמיתיות של חג?ג?, כי איך ייתכן שקבוצה כל כך חשובה בכדורגל הישראלי, שמגלגלת עשרות מיליוני שקלים, מנוהלת תחת כזו חוסר ודאות. ושוב, גם השערורייה המדאיגה הזו מתקבלת בטבעיות, ורק פרטיה הצדדיים (שלישיית מה קשור) מדווחים בלקוניות, במעין שעשוע, אולי בניסיון להדחיק את הבעיות האמיתית, אולי כי פשוט לא מבינים מה הבעיה.

        ליאור אסולין הפועל פתח תקוה (ניב אהרונסון)
        נ=איך אפשר להאשים אותו? אסולין (צילום: ניב אהרונסון)

        ומי שההיסטוריה של הענף יקרה ללבו, זעם לשמוע (אך לא הופתע) שליאור אסולין חזר לאימוני האימפריה לשעבר הפועל פתח תקוה אחרי שברח בלי להודיע, אחרי שהביך את עצמו ואת המועדון. ושוב, התחושה היא שזה לא מקרי שאסולין משתלב היטב בענף ושוחה בו בלי קושי, ושגם מהסיפור הזה יצא בשלום, כי הוא כבר ותיק מספיק ומכיר את החוקים ואת הסטנדרטים בענף, וסביר להניח שכשמקורביו הזהירו אותו מהנסיעה לפיליפינים הוא ענה ?יהיה בסדר?, בידיעה שהזיכרון פה קצר, ובמילא יש פריצות, ואפשר לעשות מה שרוצים. כי הכול מחלחל מלמעלה - מההתאחדות, מבתי המשפט, מבקרת התקציבים, מהתקשורת - והכול נספג, ואדם מבין שאין קודים התנהגותיים, אין כבוד למקצוע, אין היררכיה ארגונית, אין ערך לאקטים חינוכיים. וכך מסתיימת לה עוד פרשה, בדיווח הלקוני, ?אסולין התנצל, ושב לאימונים?.