בדרך לאנדזון: סיכום השבוע ב-NFL

אלכס סמית' צריך להוכיח שההצלחה של קנזס סיטי היא בזכותו ולא בגללו, קייס קינאם מלהיב את יוסטון והשינוי של רון ריברה מביא לניצחונות של קרוליינה. יובל קליין מסכם מחזור

יובל קליין
06/11/2013

דאון ראשון ו-10:

הנה נתון שרץ ברשת בימים האחרונים. מאז תחילת עונת 2011, אלכס סמית' הוא הקוורטרבק עם מספר הניצחונות הגבוה ביותר בין כל הקוורטרבקים בליגה. המאזן של סמית' כולל 29 ניצחונות, שישה הפסדים ותיקו אחד (כולל משחקי פלייאוף), שזה ניצחון אחד יותר מטום בריידי, ארבעה יותר מפייטון מאנינג וארון רוג'רס ושישה יותר מדרו בריס. כשנשאל על הנושא, אמר סמית' שנותנים יותר מדי קרדיט לק"ב על ניצחונות. המשפט של סמית' נאמר לפני המשחק מול בפאלו ובהחלט קיבל משמעות נוספת אחריו, מאחר שקנזס-סיטי הצליחה להישאר ללא הפסד בעיקר בזכות ההגנה שרשמה שני טאצ'דאונים, בעוד סמית' ושאר שחקני ההתקפה לא מצליחים לשים נקודות על הלוח.

ההצלחה של סמית' בטור הניצחונות מביאה את השאלה לגבי המורשת שישאיר מאחוריו. האם נזכור את סמית' כקוורטרבק סביר, או שמא הוא נהנה בסן-פרנסיסקו וקנזס-סיטי משתי שיטות שעשו את מרבית העבודה, עם משחק ריצה משובח והגנה פיזית ששמה נקודות על הלוח? האם סמית' הוא מסוג הק"ב שפשוט אמורים לבצע את תכנית המשחק ולא לפשל יותר מדי, או שהקבוצה נשענת גם על היכולת שלו להוביל אותה בעזרת הכישורים האינדיבידואליים?

אלכס סמית שחקן קנזס סיטי צ'יפס. Bill Wippert, AP
אדוני, זה הזמן להעלות את הרמה מדרגה. אלכס סמית'(צילום: AP, Bill Wippert)

כנראה שחלק מהתשובה יתגלה לנו בשלושת המשחקים הבאים של הצ'יפס. אחרי שבוע החופש הם יקיימו שני משחקים מול דנבר ואחד נגד סן-דייגו. עד היום הצ'יפס נהנו מלוח משחקים קל ומפגשים מול קווטרבקים שפתחו את העונה על הספסל או ביציע, ונאלצו לפגוש את הגנת קנזס-סיטי עקב פציעות של הק"ב הפותחים. זה היה המצב מול שלוש היריבות האחרונות של הצ'יפס וזו כנראה אחת מהסיבות שאף קבוצה לא שמה יותר מ-17 נקודות נגדם. יהיה מעניין לראות מה יקרה במצב בו הצ'יפס יבקשו מהק"ב שלהם יותר ממה שהיה צריך עד היום. מה יקרה אם קבוצה תצליח לשים 20+ או אפילו 30+ נקודות, האם אז אלכס סמית' יצליח למסור יותר משלוש מסירות לט"ד? עד כה העונה, סמית' מסר לשלושה ט"ד רק פעם אחת נגד הג'איינטס, וסיים חמישה משחקים ללא מסירה לט"ד בכלל.

אם נעמיק עוד בסטטיסטיקה של סמית', נגלה שהמספרים כרגע מעלים ספקות לגבי הסיכוי של קנזס-סיטי לנצח משחק רב נקודות. הק"ב מסר העונה רק לתשעה ט"ד, שזה נתון שניק פולס אולי היה יכול לרשום במשחק אחד, אילו צ'יפ קלי לא היה מושיב את הק"ב שלו על הספסל ברבע הרביעי מול אוקלנד. בנוסף, אחוזי המסירה של סמית' לא ממש מצדיקים את התיאור "מנהל משחק" שהדביקו לו מתחילת העונה. בעוד "מנהל משחק" אמור להיות ק"ב מחושב שמעדיף את המסירות הקצרות בעלי אחוזי ההשלמה הגבוהים, סמית' נמצא במקום ה-24 בין הקוורטרבקים בליגה עם 59.7%. אחת הסיבות לאחוז ההשלמות הנמוך היא כמות ההפלות של הרסיברים שלו – 24, המקום הרביעי בקטגוריה. רק במשחק האחרון מול הבילס ראינו את דקסטר מקלאסטר מפיל כדור פשוט שהיה יכול להיגמר באנדזון. בנוסף, מתחילת העונה סמית' הצליח להשלים רק ארבע מסירות מעל 20 יארד, והקבוצה נמצאת במקום הלפני אחרון ביארדים פר ניסיון מסירה עם 5.7 בלבד.

ההיסטוריה מלמדת אותנו שאפשר לקחת אליפות גם ללא קוורטרבקים אגדיים בעזרת הגנה ומשחק ריצה, אבל מתישהו לאורך הדרך הקבוצה תפנה לק"ב שלה במטרה שיעביר אותה לשלב הבא. ככה היה עם ג'ו פלאקו בעונה שעברה בדקה האחרונה מול דנבר, והוא התעלה בשביל המעמד ונתן את האקסטרה שהקבוצה היתה צריכה. גם סמית' כבר היה בסיטואציה הזאת עם סן פרנסיסקו במשחק הפלייאוף מול ניו אורלינס בינואר 2012, כשהרכיב דרייב ניצחון ב-90 השניות האחרונות של המשחק עם מסירת קלאץ' לורנון דיוויס. אותה מסירה נשכחה מהר מאוד מזיכרונם של אנשים, שעדיין דורשים מסמית' יותר כדי להכתיר אותו כק"ב בכיר בליגה, בעוד שמסירה אחת של טיבו בפלייאוף עשתה גלים שיכלו ליצור צונאמי על חופי יפן. ככה שלגבי התיאור "ק"ב עלית" עוד נחכה לשלושת המשחקים הקרובים, אבל כבר היום אפשר להכיר בעובדה שאלכס סמית' הוא המשיח שהגיע על סוס לבן כדי להציל את הצ'יפס ולהוביל אותם לפלייאוף.

עוד בוואלה!

הפתרון לכאב הברכיים קרוב מתמיד - בזכות טכנולוגיה בנעל

מוגש מטעם אפוסתרפיה
בינתיים, ההגנה ממשיכה לספק את הסחורה. שון סמית' מחזיר לטאצ'דאון(צילום: AP)

דאון שני ו-5:

מדהים לגלות ש-55 קוורטרבקים שונים זרקו לפחות למסירה אחת ב-NFL אחרי תשעה שבועות. העונה יותר מתמיד אנחנו מרגישים את חשיבות הק"ב המחליף, כשבסוף השבוע האחרון ראינו תשעה ק"ב שלא פתחו את העונה מקבלים את הסנאפ הראשון, לרוב בגלל פציעות של הפותח המיועד. בשבוע הבא, המספר כנראה יגדל ל-10 אחרי פציעתו של ארון רוגר'ס ששבר את עצם הבריח, וכנראה ייעדר לתקופה של שלושה שבועות. אין דבר יותר מתסכל מלראות את הק"ב שלך נופל, אבל כמו שלמדנו - לכל שחקן יש מחליף, השאלה היא עד כמה הוא טוב.

מבין כל קבוצות הליגה, דטרויט ליונס יכולה להיות הקבוצה שהכי נהנית מהמציאות החדשה, כשהיא נמצאת בדרך לזכייה ראשונה ב-AFC צפון. הקבוצה עלתה למקום הראשון אחרי הניצחון של שיקגו בגרין-ביי, ותצא לעיר הרוחות בידיעה שג'יי קאטלר עדיין לא כשיר במאת האחוזים. הפציעה של רוג'רס היא המשמעותית מכולן עד כה העונה, מכיוון שכל תוכנית המשחק של גרין ביי בנויה על היכולות שלו. הוא כל כך דומיננטי בתכנית המשחק של הפאקרס, שכמעט ואי אפשר להחליפו. החיסרון של הק"ב הוא עוד אחד משרשרת הפציעות של הפאקרס, שכוללת את קליי מת'יוס, ג'יימס ג'ונס, מייקל פינלי, ניק פרי ורנדל קוב. זה יוצר חור גדול שבו אפילו משחק מצוין של הרצים האחוריים של הקבוצה, עם 199 יארד, לא עזר לנצח את שיקגו עם ק"ב מחליף.

נו, נראה איך הפאקרס מסתדרים עכשיו. רוג'רס(צילום: AP, Jeffrey Phelps)

פסק-זמן:

אחרי הניצחון הגדול ביום ראשון, אוהדי הג'טס בטוח חשבו לעצמם איפה הקבוצה היתה נמצאת בלי כל הפציעות של שחקני ההתקפה.

דאון שלישי ו-5:

כפי שזה נראה כיום, חמש קבוצות שהגיעו לפלייאוף בעונה שעברה לא יעשו זאת העונה. מינסוטה במאזן 7:1, אטלנטה ויוסטון במאזן 6:2, בולטימור עם 5:3, ואולי וושינגטון יכולה עדיין לעשות מהפך למרות מאזן 5:3. אצל יוסטון התקוות היו שונות ביום ראשון בצהריים, עקב ההתלהבות הרבה שהביא קייס קינום לקבוצה. קינום הוא גיבור מקומי שרשם שיא מסירות לט"ד עם האוניברסיטה של יוסטון, אך למרות זאת לא הצליח להיבחר בדראפט. מאמן הטקסאנס גארי קוביאק עקב אחרי השחקן לאורך קריירת הקולג', ואמר לקינום ערב הדראפט שאם לא יבחרו בו, הוא מוזמן להצטרף למחנה האימונים של הקבוצה.

אחרי מחנה האימונים בשנה שעברה, יוסטון החליטה להציע לקינום חוזה לסגל האימונים של הקבוצה ושם הוא העביר את השנה, תוך שהוא לומד מדי יום את השיטה. קוביאק מאוד התרשם מיכולות הלמידה של קינום וסיפר שהוא מזכיר לו מאוד את עצמו כאחד שגם העביר את הקריירה שלו כק"ב מחליף, והוא צופה לו קריירת אימון מזהירה. העונה, לאחר מחנה אימונים בו קינום הרשים מאוד, הוא הצליח להיכנס לסגל אך לא חשב שתתפתח סיטואציה בה הוא יפתח מול הקולטס במשחק לילה לעיני האומה האמריקאית. עד לפני שבועיים הטקסאנס היו קבוצה שבורה, האמון בק"ב מאט שאוב נעלם וגם המחליף הראשון, טי.ג'יי ייטס, נדבק במחלת הפיק סיקס. זה לא ממש השאיר ברירה לקוביאק אלא לזרוק את קינום אל המים, דבר שגרר אחריו את התלהבות הקהל וזה הצליח בקצת לכפר על הפער בין הציפיות לעונה שדיברו על סופרבול, לבין האכזבה מהמחצית הראשונה של העונה.

מול הקולטס, קינום ערך את הופעת הבכורה שלו מול הקהל הביתי והוא בא לתת הצגה עם שלוש מסירות לט"ד לאנדרה ג'ונסון. הט"ד האחרון נרשם 34 שניות לסיום המחצית ונתן לטקסאנס יתרון 3:21, שהוציא את קהל מגדרו. אך הדברים התדרדרו מהר מאוד מנקודת השיא, עם נפילתו של קוביאק לדשא עקב ה"מיני" שבץ שעבר, והחיסרון של קורא המהלכים בהתקפה היה מהתורמים לכך שהגנת הקולטס עצרה את השטף של יוסטון במחצית השניה, ובסופו של דבר הוביל להפסד. הנתון המעניין לגבי קינום הוא 11 מסירות ל-25 יארדים ומעלה בשני המשחקים האחרונים, בעוד למאט שאוב היו רק שש כאלה ב-20 הרבעים האחרונים בהם שיחק. זה לא שלקינום יש יד מטורפת, כמו שלקבוצה יש תחושה שאין לה מה להפסיד והיא הולכת על כל הקופה באגרסיביות. לטקסאנס נשארו עוד מספר מפגשים העונה עם קבוצות שרוצות להגיע לפלייאוף, ועם הגישה החדשה והאגרסיבית הם יכולים לעשות צרות גדולות.

לאן הסיפור ההוליוודי הזה יוביל? קייס קינום(צילום: AP, Patrick Schneider)

דאון רביעי ו-2:

אחרי השבוע השני דיברנו פה על קבלת ההחלטות הפחדנית של מאמן קרוליינה, רון ריברה, שיכלה לעלות לו במכתב פיטורים. למזלו, המשחק שלאחר מכן היה מול ניו יורק ג'איינטס המפורקת והמביכה, והדריסה 0:38 הצילה לו את התפקיד. בדרך כלל קבוצות לא מרוצות במיוחד כשהן מקבלות את שבוע החופש די מוקדם בעונה, אבל כיום אפשר לומר שהחופש לא יכול היה לבוא בתקופה יותר טובה בשביל הפנת'רס. למרות הפסד לאריזונה מיד אחרי שבוע הביי, הקבוצה הציגה שיפור משמעותי שהביא לה ארבעה ניצחונות רצופים. בעוד ההגנה הצליחה להראות יכולת טובה מהיום הראשון, השינוי לטובה הגיע מכיוונם של ריברה וקם ניוטון.

נתחיל עם ריברה, שבדיעבד הפסיד את המשחק מול בפאלו בשבוע השני מכיוון שהחליט לא ללכת על דאון רביעי, דבר שגרר ביקורות נוקובות לגביו. ריברה ישב בבית בחופשה והחליט שהגיע הזמן לשנות דברים ולתת צ'אנס להתקפה לסגור משחקים במקום להישען תמיד על ההגנה. מאז, קרוליינה המירה חמש פעמים דאון רביעי מתוך שבעה נסיונות, שניים מהם לט"ד. ההחלטה ללכת על דאון רביעי היא הקשה ביותר בשביל מאמן. אנשי הסטטיסטיקה מצדדים במהלך זה, כשהמספרים מראים ממוצע של 62% אחוזי הצלחה בשלוש השנים האחרונות, אבל במקרה של כישלון המטרה תהיה המאמן, שמצדו מעוניין לשמור על הכסא שלו. בעוד ביל סימונס כתב טור משעשע וציני על קבלת ההחלטות של רון ריברה והשיטה שלו, אוהדי קרוליינה צריכים להיות מאושרים מאוד מהשינוי. זה לא משנה אם האקדח לרכה הוא שגרם לו לשנות את הגישה, אלא העובדה שכיום היא עובדת.

דאון רביעי? פיס אוף קייק(צילום: AP, Mike McCarn)

המשך השינוי הגיע בעמדת הק"ב בדמותו של קאם ניוטון, שהצליח לרשום שני נתונים מרשימים בשלושת המשחקים בחודש אוקטובר: שמונה ט"ד ואפס איבודים, ו-17 מסירות מוצלחות מתוך 18 בדאון שלישי. בנוסף, ניוטון הפך לשחקן הראשון ב-NFL שרושם 50 מסירות לט"ד ו-25 ריצות לט"ד ב-40 המשחקים הראשונים שלו בליגה. זה מוכיח שוב שמבחינת כישרון ניוטון הוא זן נדיר, אבל הבעיה שלו ממשיכה להיות חוסר עקביות וקבלת החלטות. רק ביום ראשון האחרון, ניוטון זרק לשתי חטיפות מיותרות שבטוח גרמו לאוהדי קרוליינה לחשוש שהנה, אנחנו חוזרים אחורה לתוצאות של השנתיים האחרונות. עד אותו יום, הפנת'רס הפסידו כל משחק בו ניוטון זרק לשתי חטיפות או יותר, אך הפעם ההגנה הצילה אותם.

ההפסד של ניו אורלינס הציב את קרוליינה במרחק משחק אחד מהמקום הראשון בבית, אבל לפנת'רס יש לוח משחקים אכזרי עם מפגשים מול סן פרנסיסקו בחוץ, ניו אינגלנד בבית ומיאמי בחוץ בשלושת השבועות הקרובים. "אני חושב שאנחנו יכולים להיות קבוצת פלייאוף", אמר השבוע ריברה וקיבל חיזוק מהק"ב האחרון והיחידי שהוביל את הקבוצה לסופרבול, ג'ייק דלהום, שאמר: "הקבוצה הזאת מיוחדת".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully