שקרים אמיתיים (חלק ראשון)

עם פרוש השנה העברית החדשה, שנת הלימודים האקדמית, שנת הדרקון הסינית, הבחירות לנשיאות בארצות הברית ויציאת שד הטרור הפלסטיני מהבקבוק, נתקנאה ליגת ה-NBA באחיותיה והחליטה לפתוח את העונה הסדירה. במיטב מסורת הזיג-זג העיתונאית לא נטמון ראשינו בחול ונצטרף אף אנו למערך ההסברה והדוברות של אחד מהצדדים. ולכן, קודם לטיפ-אוף הראשון של העונה ננקה את השולחן ונגרש כמה שדים. מצורפת בזאת רשימת השקרים הנפוצים והמקובלים ביותר הקשורים ל-NBA. עם הצגתם נוכל – בהסתמך על הבנות קמפ דיוויד – לצאת לעבר עתיד טוב יותר, נקיים מדעות קדומות ומקלישאות בנאליות, בדרכנו אל עבר הסוויש הנכסף.

קשקוש. בעונה של 82 מחזורים, 29 קבוצות וקרוב ל-400 שחקנים, קשה למצוא איזון של ממש בין דרגי העל, הביניים והמיץ של הלוטרי. בואו נהיה הוגנים: כמה שחקנים טובים באמת יש בליגה? 60? 70? 100? ה-300 האחרים שייכים לדרג הביניים ומטה. בליגה של 16 קבוצות זה לא היה קורה. הליגה סובלת מסינדרום של יותר מדי קבוצות על פחות מדי שחקני איכות. עם כל הכבוד להידאייט טורקוגלו, דין גארט ואדונל פויל – הם לא שייכים לליגה הזאת. בואו נהיה כנים: את מי בכלל מעניינת העונה הסדירה? בעונה בה המאבק על יתרון ביתיות בפלייאוף הוא הסיבה היחידה להתעורר לפנות בוקר, שמונים אחוז מהקבוצות מוצאות עצמן מחוץ למאבק כבר בשליש הראשון של העונה, ואז לך תעשה מרקטינג.

בואו נהיה ריאליים: העונה הסדירה היא תירוץ כדי להמשיך ולצלם את מגזין ה-NBA. קחו דוגמא מה-NFL, עונה סדירה דחוסה וקומפקטית בה כל משחק הוא לחיים ולמוות. הפלייאוף הוא בן ארבעה סיבובי נוקאאוט וקבוצה כמו הסט.לואיס ראמס יכולה להגיע משום מקום ולזכות בג'ק פוט. מישהו מוכן לשים את הכסף שלו על המאבריקס, למשל?

שטויות במיץ עגבניות. לפרקים מאוד מוגבלים במשך העונה הסדירה הלייקרס שיחקו קצת התקפת משולש. בפלייאוף, כשהז'יטונים נערמו על השולחן, הלייקרס שיחקו פיק אנד רול בין קובי לשאק. כשהיו להם רק זוג רביעיות הם פינו את הדרך לשאק וכל היתר עמדו בצד וחיטטו באף. בסידרה של הבלייזרס ובהארכה של המשחק הרביעי בסדרת הגמר, ארבעה עמדו וכרסמו נאצ'וס כשקובי שיחק אחד על אחד.

התקפת המשולש בנויה בכלל על רוטציה בין עמדות 2, 3 ו-4 איפה שאק משתלב בתמונה בכלל? בשיקגו של ג'ורדן, כשהארפר, קוקוץ', פיפן וג'ורדן שיחקו את כל התפקידים מ-1 עד 4, אפשר היה לדבר על התקפת משולש. בקבוצה של שאקיל, אפשר לכתוב על זה מאמר יפה לספורטס אילוסטרייטד, אבל בפועל, לא משולש ולא קש.

באמת...דיימון סטודמאייר וגרג אנתוני בפוינט, בונזי וולס וסטיב סמית' בשוטינג גארד. בשתי העמדות הכי חשובות בכדורסל הפוסט מודרני, יש להם בקושי 0.6 שחקן. למה 0.6? את אנתוני וסטודומאייר אף אחד לא סופר. סטיב סמית' הוא חצי שחקן (החצי השני כבר מזמן מאחוריו) ובונזי וולס, נו באמת...ניתור והכל...אבל בקושי עשירית ממספר 2 בטופ של הליגה. אולי מישהו חושב לנסות את סקוטי נו ג'אמפ שוט בעמדה 2? הבלייזרס לא יקחו אליפות כי אין להם באק קורט בכלל. הם יכולים להכליא בין שון קמפ לפיפן, אבל הם צריכים להחזיר את ליפין מפרישה.

בדיחה, חה חה. טרייסי מק'גריידי אולי יזכה בתחרות ההטבעות, אבל לא יותר מזה. וגראנט היל. את הסיפור שלו כולנו מכירים. השחקן הכי אובר רייטד בהיסטוריה של הליגה. הוא הגיע לליגה בדיוק אחרי הפרישה הראשונה של ג'ורדן וסטרן החליט לתפור עליו את תואר "היורש". חורש תלמים, זה מה שהוא. תשלחו אותו להצטלם בבתי תמחוי עם זקנים וטי שירט של הליגה, אבל אל תמכרו לי לוקשים על פרנצ'ייז פלייר. חוץ מזה, תסתכלו על הסגל שלהם, דרל ארמסטרונג, בו אאוטלו, ג'ון אמיצ'י, מייק מילר, טרוי האדסון, מונטי ויליאמס ועוד עוד. ממש אגודת אורלנדו אנונימוס. הם לא יגיעו לשום מקום. דאנק פה, דאנק שם. חבל על הזמן שלהם בפליי אוף.