חוסה פאבלו סימון, קצין התקשורת של אטלנטה קנקון המקסיקנית, היה בטוח שמדובר בבלבול. "אני מצטער", פתח את דבריו, "אבל פדרו גלבאן זה שחקן של קרוס אזול, ולא של אטלנטה". אבל בקרוס אזול משחק מרטין גלבאן, ולא פדרו. השאלה היא מה עם פדרו, ההוא ששיחק בישראל? "אני לא זוכר שחקן אחר בשם גלבאן", חזר קצין התקשורת, "אולי תשלח תמונה?"
SENT.
"לא", השיב קצין התקשורת לאחר כמה מבטים, "אני לא מכיר את הבחור הזה".
הניסיון לאתר את מסעות הקיץ של פדרו גלבאן אכן היו מבלבלים. אבל כמות הבלבול שממזרח לאוקיאנוס האטלנטי גדולה אפילו מזו שממערב לו. בין אם אכן מעולם לא דרך באטלנטה, בין אם רק התאמן שם בסגל הנבחנים המורחב - כמו שטוען גורם אחר במועדון - או בין אם סוכנים רימו את פדרו, כפי שפורסם במעריב ובאתר הרשמי של בני יהודה גלבאן חזר לישראל.
השחקן שהחזיק את הזהובים מעל קו המשווה שב, בלי שום הצעה אמיתית וחוזה חתום בשום מקום. הוא חתם במכבי פתח תקוה. למה? גם כאן הכול סותר וסוטר. באתר הרשמי של בני יהודה, תחת הכותרת "הסיפור האמיתי", פורסם שהקבוצה החליטה לשנות שיטה ולהתבסס על שחקני אגף. "במועדון מאמינים בשחקני הרכש החדשים והצוות המקצועי שבע רצון מההכנה שנעשתה עד כה בשיטת המשחק החדשה", נכתב שם, "ולאתר נודע כי גם אם השחקן היה מוצע למועדון בשלב זה כנראה שלא היה מוחתם".
מי אמר לאתר הרשמי את הדברים, אין לדעת. אבל אנשים ששאלו את המאמן דרור קשטן קיבלו תשובה אחרת, לפיה לא אמר מעולם שישנה את שיטת המשחק, ולא אמר מעולם שהוא לא מעוניין בגלבאן.
אולי זו רק ספקולציה, אבל יש הרבה שאומרים שלו היה מתאפשר לו, קשטן היה קופץ ומחבק את גלבאן בחזרה, בטח לאור האלטרנטיבות הצעירות מדי או הלא-קיימות מדי. קשטן של פעם, אם היה רוצה, היה כנראה דופק אגרוף על שולחן וגלבאן היה מגיע בפדקס. אבל אולי קשטן של היום הוא כבר לא קשטן של פעם.
בלי גלבאן, ועם סגל זרים חלש מאוד, בני יהודה בצלילה חריפה. ניצחון בודד, חמישה הפסדים, לוזריות בלתי מתפשרת ובלגן אוהדים-בעלים שלא מרפה. פתאום קבוצה של קשטן, מהמאמנים ההגנתיים הטובים בכל הזמנים, חוטפת רביעיות; פתאום קבוצה של קשטן, מהמאמנים הווינרים בכל הזמנים, חוטפת גול בכל תוספת זמן אפשרית; פתאום קשטן, המאמן המאמן המעוטר בכל הזמנים, חוטף קללות, סופג ביקורת, ובעיקר סופר כבר 13 שנה בלי אליפות, ולכו תדעו אם יראה אחת נוספת. מה קרה למורשת?
בקיץ 2006 קשטן רשם את התואר ה-12. גביע שישי, עם הפועל תל אביב, שצורף לשש אליפויות - האחרונה גם עם הפועל, בשנת 2000. החמסה יצאה לנבחרת, והקונצנזוס הוחלף בעליהום. קשטן סיים שני קמפיינים עם סכום נקודות סביר - אבל בשני הקמפיינים סיים במקום הרביעי, ההישגים הכי דלים של ישראל מאז קמפיין המונדיאל הראשון והיורו הראשון (להגנתו, באחד הקמפיינים ישראל הוגרלה בדרג רביעי). כשיצא בחזרה לשוק העבודה, הקדנציה הבינונית בנבחרת השפיעה, וקשטן מצא עצמו בבני יהודה. הוא פתח רע מאוד, והיה נראה שאיבד את זה. קאמבק מרשים סידר לו סיום סביר פלוס, וטלפון ממיאמי הביא אותו להפועל של אלי טביב. ספיגה בווסרמיל בתוספת הזמן, מוטיב חוזר בקריירה המאוחרת של המאמן בן ה-69, הביא לעוד טלפון מהבחור מפלורידה, וקשטן פוטר לתדהמת כולם. תוך חודש הפכה הפועל תל אביב מקונטנדרית לשטיח, ואפילו אפולה אדל ידע לומר את הדבר הנכון: "הטעות הכי גדולה היתה לפטר את קשטן".
שחקן שהתאמן אצלו בהפועל תל אביב מוסיף: "היתה לו תקופה טובה מאוד איתנו, ופתאום הוא פוטר. זה נכון שהוא שונה ממאמנים אחרים בישראל. הם יותר חברים של השחקנים, הוא פחות. קשה לו עם הדור החדש של השחקנים, הצעירים. דווקא בגלל שהוא זה שגידל את 'תינוקות קשטן', זה מפתיע. אבל בסך הכול, דרור מאמין בשיטה קבועה והולך איתה, לא משנה מה יקרה. יש סיסטמה של אימונים, אין הרבה גיוון. אבל זה הביא לו תוצאות. פתאום, באמצע העונה בהפועל, קשטן נרגע. כולנו הופענו. הוא החל לקחת דברים קצת באיזי, השתנה. פעם היה צורח כמו משוגע, הפסקנו לראות את זה. ואז הוא גם פוטר".
בקיץ שלאחר מכן קשטן שוב בבני יהודה. הקבוצה, וממש לא רק באשמתו, הפכה לפחות ופחות תחרותית. מבחינת ההנהלה הבכירה של הזהובים, המיקומים בטבלה היו נאים וכולם דיברו על מועדון שפוי שעושה קסמים מהדולרים המועטים שיש בעו"ש. אבל את האוהדים זה לא ממש עניין. הם זכרו קבוצה פייטרית שאפילו קטפה אליפות לפני חצי יובל, וסירבו להתפשר על הבינוניות הזו. בחודשים האחרונים זה כבר נהיה מביך. תוך פחות משנה ספגו הזהובים עשרה שערים החל מהדקה ה-89, כולל מפלות משוגעות כמו ב-3:2 מול מכבי ולוגסי, ו-2:1 מול באר שבע ופלצ'וק. בתחילה קשטן לא ראה את ההפסדים עם הבאזר בתור מגמה. אחרי שהבין שמשהו תבניתי מתרחש, העיר על כך רבות, ביקש ריכוז, הראה לבחורים סרטונים של הגולים הסוררים. "אבל כלום לא עזר", מספר שחקן בני יהודה.
הלוזריות, הסגל החלש ומאבק האוהדים בדמאיו דרדרו את הקבוצה עד למקום הלפני אחרון בעונה זו, עם שלוש נקודות מתוך 18. רק רמת השרון מתחתיה, לא נתון מחמיא. וקשטן, פעם מלחמתי, הפך פחות. שימו לב לציטוטים שלו לאחר הפסדים בתוספת זמן. "להפסיד בדקה ה-95 זה תמיד כואב","בסופו של דבר נעשה צדק", "הכדורגל יכול להיות אכזרי מאוד", "כמו שאומרים, המזל הוא חלק מהמשחק", "בשביל זה הקהל משלם כסף". לא דברים שפייטר אומר.
אחרי ההפסדים מול באר שבע ומכבי פתח תקוה, השחקנים ציפו לשאגות אבל קיבלו אסיפות עידוד. הוא לא נכנס בהם. השחקנים הופתעו. במועדון מספרים שהעונה קשטן אכן רך יותר, מבין יותר ואפילו מתבדח יותר מבעבר. במחנה האימון השחקנים ציפו לרס"ר וקיבלו פתאום שלושה ערבים חופשיים. "צאו לבלות", הוא אמר להם. הם לא האמינו, אבל קפצו על ההצעה.
"יכול להיות שמשהו השתנה אצלו", אומר שחקן בני יהודה. "אולי מדובר באמת בעניין של פרופורציות. האימונים טובים וכיפים, הדלת תמיד פתוחה, הוא צוחק הרבה יותר מאשר פעם. מה שבטוח, הוא לוקח את כל העסק הרבה פחות קשה". "הוא לא צורח עלינו כמעט", מוסיף שחקן אחר. אז אולי קשטן מחויך יותר במצבים מסוימים, אבל מבחינת הדרישות, הכול אותו דבר. הוא עדיין פרפקציוניסט, עדיין מקפיד על כל פרט קטן על הדשא. גם בחוץ. מי שזוכר את חמצון השיער של מילאן אוסטרץ וההשעיה, או כל איסור כפכפים - הדברים האלו כנראה שנשמרו. בעיקר, נשמר הפחד או השטנה הזו לתקשורת. קשטן לא התראיין מאז גירוש ספרד, וגם שחקניו לא ששים לעשות זאת.
כשגל כהן התראיין ברדיו אחרי ההפסד מול הפועל באר שבע, בו העביר ביקורת מרומזת על ההתקפה, הוא מצא עצמו מחוץ לסגל במשחק הבא. הבלם המנוסה של הזהובים היה כשיר לחלוטין, ולא נערכה עמו שום שיחה בנושא. הוא פשוט הודח מהסגל בלי משפט ובלי הסבר. עוז ראלי הושעה אף הוא אחרי שקשטן ודמאיו הבינו שהוא רוצה לעבור למכבי תל אביב. לירוי צעירי גם הושעה לאחרונה, בגלל תקרית עם רפי דהן באימון יום רביעי.
בכלל, שחקנים עדיין מבוהלים מקשטן ככל שזה נוגע לתקשורת. לפחות שלושה שחקנים שונים לא הסכימו להתראיין לכתבה. לא בגלל שצריך אישור אלא בגלל הפחד שקשטן יגלה שהם דיברו. "עם איך שדברים מתנהלים פה", אמר אחד המסרבים, "אני לא יכול לסכן את הפרנסה שלי". גם מספר שחקנים ששיחקו תחת קשטן בעבר העדיפו שלא לדבר, "רק בגלל שזה קשטן".
ההפסדים גרמו למספר שחקנים לפחד גם על המגרש. בסביבת המועדון מספרים שהטאלנטים הצעירים מפחדים לעשות מהלכים "מסוכנים" על המגרש, מפחדים לקחת אחריות. "קשה לקשטן להתנהל מול כוכבים", טוען גורם בליגת העל, "אבל בבני יהודה אין כוכבים. יש שחקנים שדווקא אמורים להיות חיילים שלו. יש להם קבוצה גרועה, איך הם בנו אותה - אני לא מבין. נראה שהשתגעו שם. זו קבוצה חלשה מאוד. אין ספק שלקשטן גם יש חלק בכך. בניית הקבוצה הנוכחית זה הכישלון הכי גדול של קשטן בשנים האחרונות. לא הביאו אף שחקן משמעותי בחלק ההתקפי".
נכון, התפוקה של גלבאן הלכה למלאבס, והסתירה כלי חשוב אחר שפשוט ויתרו עליו - ננאד מרינקוביץ'. במועדון חסר כל בסיס של סקאוטינג, מלאכת ההחתמות מתבססת על קשטן, לא אשף בהבאת זרים, ועל משה דמאיו, שמכהן בין היתר כג'ורדי קרויף של השכונה. התוצאה - אמיליאנו פוסקו, יורו לאמין ואדם הרפקה, או כמו שמגדיר שחקן בבני יהודה: "ואז אתה נתקע עם שלושה זרים שלא משדרגים אותך. תמיד היו לנו חמישה זרים טובים, היום יש גג שניים. אני בטוח שגם קשטן לא מרוצה מהמצב הזה". "בעייתי שאין לנו מישהו סמכותי בקבוצה, מישהו מוביל", מוסיף שחקן אחר.
קשטן בן 69. ממוצע הגילים של מאמני ליגת העל הוא 45. קשטן 24 שנים מעל לממוצע. 14 שנים מעל לבא אחריו, אלישע לוי. יותר מפי 2 מהצעיר ביותר, ברק בכר, 34. לא רק אצלנו הכיוון הוא הצערה. בפרמיירליג עומדים על ממוצע גילים של 48. ב-NBA 49. בקשטן, גם בגלל הגיל, יש פלוסים ויש מינוסים, גם השחקנים טוענים כך. לצד הניסיון והחוכמה, יש את היעדר הטכנולוגיה ויכולת הרכש החלשה בשנים האחרונות. ועוד דבר: "הוא לא מכין אותנו ליריבות יותר מדי", אומר שחקן. "בקבוצות אחרות מתכוננים הרבה יותר".
דרור קשטן תמיד נחלק לשניים, לקשטן של הכדורגל ולדרור של החבר'ה. הבחור השני נהנתן, אוהב את החיים, יודע לאכול ויודע לשתות. סבב בתי הקפה והמסעדות עשיר, כולל ישיבות מרובות עם הקליקה הצמודה במסעדת 206, ביניהם צביקה רוזן, דני לאופר ופיני גרשון.
"אם לדרור היו 10 נקודות יותר, היית עושה כתבה עליו?", שואל לאופר, ופוסק: "אי אפשר לשפוט על פי חמישה משחקים. גם אם קשטן יגמור בפלייאוף תחתון, הוא המאמן המעוטר בישראל".
ובכל זאת, לא זכה בתואר מ-2006. לא זכה באליפות משנת 2000. האם העונות הללו פוגעות במורשת?
"לא יודע אם זה פוגע במורשת, אבל מה שקורה פה ביום-יום בהחלט פוגע בו. אם העונה הזו תיגמר כמו שהתחילה, אני מסכים שזה יעשה נזק כבד מאוד. ועדיין, מי שיכול להוציא את בני יהודה מהמצב הזה זה רק קשטן. בושה איך שהאוהדים מתנהגים אליו".
"הולך קשה לאחרונה, אז הוא קצת יותר מתוסכל", אומר רוזן. "בטח, בטח שמדובר בפגיעה במורשת. הוא חזק, אבל להגיד שהוא בלתי פגיע אי אפשר להגיד. לא נעים לשמוע את מה שקורה לאחרונה. פתאום כולם שוכחים את העשייה. בני יהודה זו קבוצה שכמעט אין לה זכות קיום. רק בגלל אוהדים פנאטיים ויו"ר פנאט ומאמן כמו דרור הם בכלל הצליחו להיות בפלייאוף העליון. נכון, הפעם אולי פספסו קצת בהבאת הזרים".
דרור אי פעם תהה באוזנכם האם הוא עשה טעות בבחירות שלו?
"אתה יודע מה זה נרקומן?", שאל רוזן. "זה דרור. ונכון, הוא לא יוצא מעורו אחרי ניצחונות, ולא בשפל אחרי הפסדים. אבל הוא מאוד פגיע בשבועות האחרונים. הוא גם קופח בשלושה-ארבעה משחקים על ידי השופטים".
דווקא אתה מדבר על שופטים? קשטן הגדול צריך לקטר על שופטים?
"הוא לא. אני מקטר. היה לאברטון מנג'ר ששנים רבות זכה בתהילה ופתאום בא ליונייטד וזה לא הולך".
אם כבר יונייטד, פרגוסון בחיים לא היה הולך לאמן את וולבס.
"קשטן לא חושב שעשה שום טעות. כשהפכתי להיות מאמן בן 32 בליגה הראשונה, איציק שניאור ז"ל אמר לי 'צביקה, עזוב את זה, כל זמן שאתה יכול לשחק, תשחק'. יותר מאוחר השתמשתי במשפט הזה למאמנים. אמרתי את זה גם לפיני (גרשון). אני כועס עליו שהוא עדיין לא חזר, כמו שאני כועס על גיורא (שפיגל) על כך שהתנתק. כי באמת, כמה אנשים בעלי יכולת יש לנו? עם כל הכבוד, במדינה כמו שלנו, שספורט הוא לא בדיוק תחום הכי חזק, זה בזבוז ענק".
אבל פיני זה כל העניין. גם הוא וגם קשטן הכי בכירים בתחומם, אבל פיני לא הלך לבני הרצליה או אילת. פיני גם חולה תקשורת, אפילו עובד בתחום. קשטן לא מדבר, מסתגר, יבש.
"בארוחות הצהריים שלנו שניהם לא מפסיקים לדבר".
באיזשהו מקום לא מפריע לקשטן שהדור הבא יזכור את השנים האלה, ולא יידע מה היה קשטן בעבר?
"פעם חשבתי שהדור הצעיר לא יודע כלום", אומר רוזן, "אבל היום כולם לוחצים על הכפתורים, ויודעים את הכול".