כאשר שחקן מגיע ל-NBA, בין אם מהמכללות או מאירופה, זה אומר שהיו לו יכולות מרשימות באספקטים מסוימים של המשחק. השאלה החשובה הראשונה היא אלו מהיכולות הללו מתרגמות לאפקטיביות בליגה הטובה בעולם. מול יריבים אתלטיים ואיכותיים הרבה יותר, במשחק מרווח יותר בזכות החוקים השונים ויכולת הקליעה מבחוץ, לא פשוט לדעת מה מהדברים שעבדו עד עכשיו יעבדו גם ב-NBA. זאת הסיבה לכך שכל שנה שחקנים שנבחרו גבוה בדראפט מתבררים כחסרי תועלת ושחקני סיבוב שני או כאלה שכלל לא נבחרו הופכים לשחקני רוטציה חשובים.
גל מקל, כמובן, לא שונה בכך מאף אחד אחר. באירופה הוא היה רכז עם ראיית משחק טובה, יכולת לעלות לקליעה מחצי מרחק ולהגיע לטבעת והגנה אישית ברמה גבוהה. משחקי ההכנה, בהם הוא קיבל דקות רבות, סיפקו אינדיקציה טובה לשאלה מה מכל אלה מיתרגם ל-NBA, איזה סוג של שחקן מקל יהיה שם אם הוא יקבל דקות משמעותיות.
עושה רושם שמקל מסוגל לעשות שני דברים מרכזיים ברמת NBA סבירה ומעלה:
1. מסירה - בששת משחקי ההכנה הראשונים מקל מסר 5.2 אסיסטים למשחק בכ-23 דקות, קצב גבוה. לאחר ההלם הראשוני, במשחקים האחרונים הוא גם מאבד פחות. האסיסטים של מקל מגוונים - גם לשחקני פנים וגם לקלעי חוץ, רובם היו במשחק עומד ומתוך מהלכי פיק נ' רול, מה שמעיד על יכולת גבוהה לקרוא גם את שחקני ההתקפה וגם את ההגנה ולזהות היכן נוצר יתרון במהלך הנפוץ ביותר ב-NBA.
2. הגנה אישית - ברבע האחרון במשחק מול יוסטון בלט במיוחד חוסר היכולת של פוינט גארדים יריבים לחדור מול מקל. ג'רמי לין, פטריק בברלי וארון ברוקס ניסו ונתקלו בעבודת הרגליים הנהדרת של הישראלי שנשאר לפניהם וכפה על שלושתם איבודים. זה קרה גם במהלכי בידודים וגם במהלכי פיק נ' רול, בהם מקל עבר בקלות את החסימות. כשתתחיל העונה הרגילה החסימות יהיו אגרסיביות יותר, אם מקל יתמודד איתן כפי שהתמודד עד כה הוא ייחשב לשומר איכותי. מכיוון שהוא צפוי לשמור על מוליכי הכדור, השחקנים שמשחק ההתקפה עובר דרכם, אם הוא יצליח להסתדר איתם בלי עזרה זה ישדרג את כל משחק ההגנה הקבוצתי.
בעבר, הגנה אישית נחשבה למשהו שלא רואים בסטטיסטיקה וקל לפספס. זה כבר לא המצב. כיום ניתן למדוד כמעט הכול ב-NBA, ואם היריבות יקלעו פחות נקודות באופן משמעותי כאשר מקל שומר על מוביל הכדור זה יבוא לידי ביטוי בסטטיסטיקות מורכבות. גם אם בדאלאס זה לא יעזור לו, במקומות אחרים אולי כן. יוסטון, למשל, נתנה לעומר אסיק חוזה של 25 מליון דולר ל-3 שנים אחרי עונה של 3.1 נקודות ו-5.3 ריבאונדים למשחק בשיקגו, כי הסטטיסטיקות המורכבות העידו על שחקן הגנה נהדר.
התחום בו מקל מתקשה במיוחד במשחקי ההכנה הוא ייצור נקודות מכל הסוגים וכל הטווחים. הוא כמעט לא מגיע לטבעת, בחדירה הוא נוטה להסתפק ב-running jump shot - עלייה לקליעה תוך כדי תנועה מאזור האותיות. זו זריקה לא יעילה במיוחד וגם כזו שלא מאפשרת לו לסחוט יותר מדי עבירות - הוא הגיע לקו העונשין 10 פעמים ביותר מ-140 דקות משחק עד כה. כדי ששחקן חוץ לא אתלטי יגיע לטבעת ב-NBA הוא צריך חוש מיוחד לזיהוי חורים בהגנה ורגעים בהם אין עזרה. לבודדים יש את החוש הזה, גל מקל לא נראה כמו אחד מהם.
הקליעה שלו מבחוץ אף פעם לא הייתה טובה במיוחד וגם במשחקי ההכנה עד כה לא מוכיחה את עצמה. הוא לא יציב בעלייה לקליעה (יש לו נטייה לתזוזה קלה ימינה) ופיתח תנועה די ייחודית של שחרור הכדור שלא ממש עובדת. גם בגיל 25 זה לא מאוחר לשנות את המצב, ב-NBA יודעים לעבוד על שיפור הזריקה טוב יותר מאשר באירופה. מקל מתאמן ומשחק עם אחד מקלעי החוץ הטובים בכל הזמנים - דירק נוביצקי, שהזריקה שלו נחשבת לאסתטית ונקייה במיוחד. אולי הוא יצליח ללמוד משהו.
ניתוח סיכויי ההצלחה של מקל ב-NBA לא יכול להסתפק ביכולות האישיות שלו. עבור שחקנים כמו מקל, שנאבקים על מקום בקצה הרוטציה של הקבוצה שלהם, הסיטואציה חשובה לא פחות. כל שנה יש שחקנים טובים שנתקעים בסיטואציות רעות ושחקנים פחות טובים שמצליחים כי הם נמצאים בדיוק במקום הנכון עבורם או פשוט כי בקבוצה שלהם יש מכת פציעות. לכן, כדאי להתעניין גם בשחקנים שייאבקו עם מקל על הדקות.
הנתון הראשון שבולט הוא שיש הרבה מהם. ארבעה שחקני NBA ראויים ורוקי מבטיח יתחרו על 96 הדקות של עמדות הגארד בדאלאס, וזה בלי להחשיב את וינס קרטר שכנראה יהפוך לסמול פורוורד מחליף במשרה מלאה. הרוטציה צפויה להיראות כך - חוסה קלדרון ומונטה אליס יהיו שחקני החמישייה, כל אחד מהם יקבל משהו שנע בין 30-36 דקות. המחליף הבכיר הוא דווין האריס שיכול לשחק גם כפוינט גארד וגם כשוטינג גארד, על שאר הדקות מקל ייאבק עם הרוקי שיין לארקין ועם ווין אלינגטון. ללארקין פוטנציאל להפוך לשחקן פיק 'נ רול שלם הרבה יותר ממקל ואלינגטון הוא קלע שלשות נהדר, כך שהמצב לא נראה מעודד במיוחד.
אבל אז נכנס לתמונה הנתון הבולט השני - לא מעט מהשחקנים האלה מועדים לפציעות ושניים מהם פצועים כרגע. האריס הוא הבולט ביניהם והוא צפוי לחזור לשחק רק בדצמבר או ינואר. במהלך הקיץ דאלאס החתימה אותו, חזרה בה בעקבות מצבו הבריאותי ואז החתימה אותו מחדש על חוזה מינימום, מה שמעיד על החשש של הקבוצה. האריס בן ה-29 עבר כמה פציעות במהלך הקריירה ולא בטוח שגם כאשר יחזור יצליח להיות אפקטיבי.
גם לארקין עדיין מתאושש משבר בקרסול מהקיץ. הצפי היה שהוא יחזור לקראת אמצע תקופת ההכנה, הזמן הזה כבר עבר ובינתיים אין עדכון לגביו. הוא פספס את ליגת הקיץ, את מחנה הרוקיס ואת תקופת ההכנה, שחקן צעיר גם ככה צריך זמן להיכנס לעניינים ולארקין כנראה יצטרך הרבה יותר זמן כשיחזור. בנוסף לכך, תקופת החלמה שחורגת מעבר לצפי לא מבשרת טובות לגבי היכולת של שחקן לשרוד פיזית עונת NBA.
במילים אחרות, עושה רושם שמקל מגיע לפתיחת העונה כרכז המחליף של דאלאס, תהיה לו הזדמנות להוכיח את עצמו לפחות עד שלארקין ייכנס לעניינים. אם הוא יהיה יעיל מספיק, הוא עשוי לשמור על המקום ברוטציה וכאשר האריס יחזור הוא יתפקד כשוטינג גארד (מה גם שצפויות עוד פציעות במהלך העונה, קלדרון הוא שחקן שמתקשה לסיים עונה מלאה בלי להיעדר לתקופה מסוימת). לשם כך, מקל יצטרך להמשיך לשמור ולמסור ברמה גבוהה, אבל גם להצליח לקלוע באחוזים שלפחות מתקרבים ל-40, אחרת יריבות ילמדו לא להביא מולו עזרה ויהיה לו הרבה יותר קשה לנהל משחק. לא הכול תלוי בו, רוטציית הגארדים של דאלאס עלולה להפוך לאכזרית בעוד חודש, אבל הוא זוכה לנקודת פתיחה נוחה מהצפוי.