בתחילת החודש ויאצ'סלב דטסיק היה מעורב בקטטה נוספת בבית הכלא - הקטטה המי יודע כמה בחייו. לבנים נזרקו עליו. צינור מתכת הוטח בראשו. דטסיק ניסה להגן על עצמו עם שני שרפרפים, אולם החיסרון המספרי הברור עשה את שלו. שלא בפעם הראשונה, ויאצ'סלב דטסיק הפסיד בקרב. ב-10 באוקטובר, בעקבות הקטטה האחרונה שהביאה אותו עד בית החולים, פורסם ברוסיה כי דטסיק יועבר למתקן כליאה אחר, וגם זה לא חדש לו: כשאתה אחד מלוחמי ה-MMA המשוגעים בתולדות הענף, ניאו-נאצי מוצהר שאובחן כסובל מסכיזופרניה, מעבר בית כלא שקול למעבר דירה.
בקיץ 2016 ויאצ'סלב דטסיק מיועד להשתחרר לחופשי. כשזה יקרה, יציין עשר שנים מאז הקרב המקצועני האחרון שלו. קשה להאמין שישוב להרביץ לאנשים למקצועו במסגרת תתרותית, עם זירה ושופט וקהל.
אבל ללא מסגרת תחרותית, זירה ושופט וקהל? זה כבר סיפור אחר.
***
אחד הזכרונות הראשונים והמכוננים של ויאצ'סלב דטסיק הולך אחורה כל הדרך לגיל חמש, כשחלם שכלב תוקף אותו. "למחרת הלכתי לישון עם סכין, כדי שאוכל לדקור אותו", אמר, וליתר ביטחון המשיך לישון עם סכין מתחת לכרית. בגיל שמונה הפך בעצמו לסוג של כלב, כשנשך כל כך חזק את אחד התלמידים בבית הספר, עד שהוציא לו חתיכה מהצוואר. משם, הדרך אל עולם הקרבות המאורגנים היתה קצרה. דטסיק ניסה בין היתר הרמת משקולות, ג'ודו וטקוואנדו עד שגילה את ענף האגרוף התאילנדי, בו התאהב. ברוסיה מספרים כי טען שהוא מעוניין ללמוד פיזיקה כדי ליצור מכונת זמן, אך במקום לימודים הצטרף הנער הקשוח מלנינגרד לשירות הביטחון הפדרלי (FSB), ארגון שהוקם ב-1995 והיווה אחד מממשיכי דרכו של הק.ג.ב.
הקרב המפורסם ביותר של דטסיק, ככל הנראה, היה בסך הכל השני בקריירה שלו. זה קרה ב-9 באפריל, 1999, אז התייצב בסנט פטרסבורג לאליפות העולם מסבב MFC . יריבו היה אנדרי ארלובסקי, אז בחור בלארוסי בן 20 בקרב המקצועי הראשון שלו והיום אלוף UFC לשעבר, אחד הלוחמים המפורסמים בתבל ב-15 השנים האחרונות. הרוסי, שיקבל את הכינוי "טרזן האדום" מספר שנים לאחר מכן, חיכה שש דקות וחמש שניות כדי להנחית על יריבו אגרוף קטלני שסיים את שלב הלחימה והחל את שלב הטיפול הרפואי. כך זה נראה (הריצו ל-8:13 כדי לראות את הנוק-אאוט, ול-10:03 כדי לראות את התגובה הפראית של דטסיק לשאלה מה יקרה בקרב הבא):
שנתיים לאחר מכן, פגש דטסיק בלארוסי נוסף, הפעם ויטלי שקרבה, ואלמלא התערבות של אחד השופטים לקראת סיום הקרב, אין לדעת מה היה קורה (הריצו ל-2:35):
וכמובן, היתה את הפעם ההיא שהוא כמעט הרג שופט:
מארגן הקרבות הרוסי סטניסלב בוקלוב טען כי לאגרסיביות החולנית של דטסיק ילד יחיד, נציין - היתה מטרה עיקרית אחת: להשיג תשומת לב. פעם היינו ביחד בגן חיות, והוא ניסה להיכנס לכלוב להילחם בדוב", אמר בוקלוב. "הוא אמר שלהיאבק בחיות זה אתגר חדש עבורו. אנשים אחרים היו בפאניקה, ניסו לעצור אותו, אבל אם הוא היה לבד בגן חיות, אני לא חושב שהוא היה עושה את זה".
מיותר לציין כי לא כולם אהבו את ההתנהגות הזאת. הלוחם הרוסי אלכסנדר אמליאננקו אמר פעם: דטסיק לא אדם נורמלי, לא ספורטאי אמיתי. אסור לתת לאנשים כמוהו להסתובב ליד אנשים נורמליים, אסור לתת לו להתחרות, צריכים להפריד אנשים כמוהו מהחברה. הוא מעולם לא הראה לי דבר בזירה, או בהתנהגות שלו, מלבד זה שהוא אידיוט שקרא את הספרים הלא נכונים ועכשיו הפך לפשיסט. עכשיו הוא מתהלך ברחובות האהובים שלנו עם החברים המפגרים שלו וגורם אי-נחת עם האידיאולוגיה המטומטמת שלו". אמליאננקו גם מיהר להפריך את השמועה המיתולוגית לפיה דטסיק לא מרגיש כאב (כן, היתה שמועה כזו תחילת שנות האלפיים) משום שהוא שאינו שפוי: זה לא נכון. שאלתי אנשים שעבדו איתו, והם אמרו שזה שקר. אמרתי להם שאם הוא רוצה להילחם ברחוב, שיחכה לי ואני אראה לכולם שהתיאוריה על ה"כוחות" שלו היא שטויות".
דטסיק לא חיכה זמן רב כדי להגיב. יש לי כמה דברים להגיד להומו הזה. אם אתה באמת כזה סופרמן, מגניב, לוחם-על ואתה רוצה ללמד אותי משהו, תן לי את הכתובת שלך. אתה לא צריך לחפש אותי, אני כבר אמצא אותך".
בתוך הזירה, הטירוף של דטסיק לא הספיק כדי להפוך אותו לאחד הטובים בתחום. מאזנו הכולל בקרבות MMA עומד על שישה נצחונות בלבד לצד תשעה הפסדים, ולאחר שלושה רצופים כאלה, בין 2001 ו-2003, החליט לנסות את מזלו בקיקבוקסינג. זה לא ממש עבד. חמישה הפסדים אל מול שני נצחונות החזירו אותו לזירת ה-MMA וב-23 באוגוסט, 2006, רשם את הקרב המקצועני האחרון שלו. בו בזמן, הפך מעורב יותר בתנועת האיחוד הסלאבי מהתנועות הניאו-נאציות הגדולות ביותר ברוסיה ובשלב מסוים הבין שאולי עדיף לו לתעל את כל הכוח הזה לדברים מועילים קצת יותר.
נניח, פשיעה.
כמה מרגעיו הגדולים של ויאצ'סלב דטסיק בזירה
***
זמן לא רב אחרי הקרב האחרון שלו, צצו שמועות ברוסיה לפיהן דטסיק מת בתאונת רכבת. ב-7 בפברואר 2007 השמועות הללו התבררו כלא נכונות, רק כאשר לוחם ה-MMA לשעבר נעצר על ידי המשטרה על מעורבותו בשוד מזוין של חנות טלפונים סלולריים בסנט פטרסבורג. גם נסיון כושל לשחד את המשטרה לא הצליח הם לקחו בשמחה את כספו וגררו אותו לתחנה לחקירה. מאוחר יותר יטען כי עבר בכלא הרוסי התעללויות נוראיות על ידי סוכנים שונים שחיברו אלקטרודות לאשכיו, והשליכו אותו לצינוק, שם היה כפות ועירום למשך שמונה חודשים.
לאחר מספר חודשים בכלא, טען דטסיק לאי-שפיות. בין שלל דעותיו הגזעניות והנאציות, סיפר לכל מי שרק רצה לשמוע שישו הוא בעצם סוכן מוסד, התנגש במכוון בקירות ועשה כל שביכולתו כדי לצאת מהכלא. זה עבד, ובאוקטובר 2009 הוא נשלח לבית חולים פסיכיאטרי בעל אבטחה כבדה בסנט פטרסבורג. ביולי 2010 הועבר למחלקה פסיכיאטרית פתוחה, ותוך פחות מחודש כבר הצליח לברוח ממנה. זה קרה בלילה שבין יום שישי ויום שבת, כשדטסיק ביקש להתקלח בחצר. אחת האחיות ליוותה אותו, אך המטופל הטרי מיד זינק מעל גדר תיל אחת, קרע אחת אחרת עם שתי ידיו ונמלט כל עוד נפשו בו. עכשיו, אנשים נורמליים בוודאי ימשיכו לרוץ ולרוץ ולרוץ, יעצרו רק כאשר הם בטוחים מבעד לכל ספק שהם רחוקים מספיק, שמצאו מקום מסתור בו לא יתפסו אותם וישליכו אותם בחזרה לצינוק.
לא דטסיק.
יום למחרת הבריחה הוא שדד חנות טלפונים סלולריים נוספת בסנט פטרסבורג, מילא את כיסו ב-200 דולר, ואפילו מצא זמן לפרסם את הסרטון הבא, בו הוא מתאמן על אדמת רוסיה ונראה עגלגל מתמיד:
משם, כך טען, שט דטסיק בכוחות עצמו למשך יומיים שלמים עד אשר הגיע לנורבגיה. הדבר הראשון שעשה כשהופיע באוסלו ב-21 בספטמבר, 2010, היה להתייצב בפני משרד ההגירה הנורבגי בבקשה אחר מקלט מדיני. לבוש בחולצה עם צלב קרס, טרזן האדום הניח על השולחן את אקדחו הטעון ומיד נעצר. המשטרה חיפשה במכון הקעקועים בו בילה את מרבית זמנו עם מספר רדיקלים אחרים, ומצאה חמישה אקדחים נטולי רשיונות, תעודות מזויפות וכרזות נאציות. שכנים רואיינו בעיתון נורבגי וטענו כי היו שומעים תכופות "צעקות חזקות", וכי לא פעם ראו את חבורת הגברים "מתאמנת באגרוף ולחימה בעירום מוחלט". דטסיק נשלח לצינוק לחודש, אף שאמור היה לבלות בו שבוע בלבד, וב-29 באוקטובר פסיכיאטר נורבגי אבחן אותו וקבע כי אין הוא סובל ממחלת נפש. ההערכה הפסיכיאטרית לה זכה מוקדם יותר סכיזופרניה כנראה הגיעה מתוך התכנון המדוקדק שאפשר לדטסיק לברוח מבית החולים הפסיכיאטרי.
אבל זה שאדם לא משוגע לא הופך אותו לנורמלי. ב-22 בדצמבר אמר בבית משפט באוסלו כי נשלח לסקנדינביה מטעם שירות הביטחון הפדרלי הרוסי כדי להתנקש באחמד זקאייב, המנהיג הצ'צ'ני שהתגורר אז בלונדון (וכונה לא פעם "בין לאדן הצ'צ'ני"), וכי אם יגורש בחזרה לרוסיה, יוצא להורג. שמועות אחרות טענו כי הגיע לאוסלו בכדי להרוג את אנשי השגרירות הרוסית בעיר. הרשויות בנורבגיה סירבו להעניק לו מקלט מדיני, וגזרו עליו עונש מאסר בן שמונה חודשים, מה שממש לא העציב אותו. "הכלא כאן הוא לא כלא. אם הייתם פעם ברוסיה הייתם מבינים מה זה כלא. הכלא כאן זה מלון", אמר, לא לפני שביקש מבית המשפט להעניק לו את עונש המאסר המירבי משום שכך יוכל לחיות חיים בריאים יותר. לתקשורת המקומית סיפר כי הוא רוצה להתחתן בכלא עם אישה רוסיה שמתגוררת בגרמניה: "היא מוכנה להיות אשתי למרות שאיבדתי הכל ואני יושב במאסר. זה מאוד רומנטי להתחתן בכלא".
על פי דיווחים, לוחם ה-MMA לשעבר ניסה להתאבד פעמיים בין כותלי הכלא, וכשל. מפעם לפעם נזרק לבידוד בשל הקללות הגזעניות שהטיח באסירים אחרים, ובמרץ 2011 גורש בחזרה לרוסיה. "אם הוא יחזור לרוסיה, הוא יוצא להורג", הזהיר אקטיביסט בשם יבגני דיאקונוב, "זו הוראה מולדימיר פוטין. להרוג אותו יהיה בגדר כבוד. בסופו של דבר פוטין לא הרג אותו, וכך גם אף אחד אחר: מיד כששב למולדתו, נזרק ללא משפט למאסר בשל גניבת הטלפונים ההיא, שהצטרפה להאשמה חדשה חציה לא חוקית של גבולות המדינה. באוקטובר 2011 פצח במה שתהיה שביתת רעב הראשונה, והממש לא אחרונה שלו. חודשיים לאחר מכן, החלו שמועות לפיהן נדקר בכלא ומת. בקיץ 2012 מעצרו הוארך בשלושה חודשים, ובקשתו להשתחרר תמורת ערבות בת מיליון רובל (31 אלף דולר) נדחתה.
ב-7 בדצמבר, 2012, עמד סוף סוף דטסיק למשפט על הפשע שביצע ב-2007, נמצא אשם באשמת גניבה (וחף מפשע באשמת שריפת כנסיה בסנט פטרסבורג), ונשלח לכלא עד אוגוסט 2016. העניין התקשורתי עשה לו טוב, ובבית המשפט הוא נראה מחויך, חד, לא מפחד כלל.
אני לוחם לבן, ודרכם של לוחמים לבנים היא למות", אמר לתקשורת הרוסית. "התובע? הוא לא אויב שלי. יהודים הם האויבים שלי".
לטוויטר של נמרוד עופרן
כתבות קודמות ב"מגרש השדים"
לתגובות:
nimrodofran@walla.co.il