נבחרת השחייה הישראלית ממשיכה את המסע שלה במדינות המפרץ. גל נבו, יעקב טומרקין גיא ברנע ועמית עברי סיימו את התחרות בדובאי מסבב גביע העולם לבריכות קצרות, ואחרי שעזבו את איחוד האמירויות, היום (ראשון) הנבחרת עוברת לקטאר, גם שם היא משתתפת בתחרות מסבב גביע העולם.
בנבחרת מספרים על אבטחה צמודה ("שומרים עלינו צמוד צמוד"), אבל גם על יחס מפלה לישראלים, שנאלץ להשתנות בעקבות ההישגים המקצועיים של השחיינים שלנו: עמית עברי השיגה מדליית ארד ושברה שיאים ישראליים, וגם שאר השחיינים העפילו למשחי גמר. גל נבו סיפר בעמוד הפייסבוק שלו על חוויות מקטאר.
"עשר שנים אני חבר בנבחרת ישראל בשחייה, ובימים האחרונים אני גאה במיוחד להיות חלק ממנה. כדי להסביר אני חייב לשתף אתכם ברקע של הדברים. קצת ארוך אבל לדעתי חשוב:
"לפני שלוש שנים הגענו לפה, לדובאי, לאליפות העולם, והופתענו לגלות שלמרות גורדי השחקים המודרניים והתדמית של הנסיכות המתקדמת - מדובר במדינה מוסלמית שמסרבת להכיר במדינת ישראל. למרות הופעה מכובדת שלנו שכללה בין היתר העפלה לגמרים, השם ישראל לא הוזכר אפילו לא פעם אחת. לאורך כל התחרות הוצגנו בתור שחיינים של ISR, וכאילו זה לא מספיק, עורכי השידור הטלוויזיוני המקומיים קיבלו הוראה לעשות הכול כדי שאנחנו והדגל שלנו אף פעם לא יהיו בפריים (כולל אי פרסום תוצאות בסוף המשחה, כדי שלא יראו דגל) והם עשו זאת בהצלחה. לכל מי שצפה בשידור בדובאי, לא היה מושג שישראל משתתפת באליפות. היינו פה אבל לא היינו פה.
"לפני כמה ימים הגענו לפה בפעם השנייה, הפעם לסבב הגביע העולמי. בתחילת התחרות זה היה נראה כמו שידור חוזר של אליפות העולם, שוב ISR ולא ישראל, שוב הטלוויזיה מדירה אותנו מכל פריים אפשרי.
"את תחילת הצגת הגמרים הראשונה התחלנו עדיין בתור נבחרת ISR, אבל מתישהו במהלך ארבעת הגמרים שלנו והמדליה של עמית כבר הפכנו סוף סוף לנבחרת ISRAEL. בפעם הראשונה בדובאי השם שלנו מוזכר. שיא קטן נשבר.
מיותר לציין שהחרם הטלוויזיוני עדיין היה בתוקף, גם שחיינים ממדינות אחרות סבלו מזה, כל פעם שמישהו שחה איתנו הוא לא קיבל תוצאות על המסך. שחיינים לא ידעו אם העפילו לגמרים כי תוצאות מלאות לא פורסמו על המסך פן דגל ישראל יתנופף שם במקרה.
"כנראה שחמש העפלות לגמרים ביום האחרון הצליחו לשבור גם עורכי השידור המותשים. אתמול סוף סוף לא רק שהוצגנו בתור נבחרת ישראל - אלא קיבלנו סיקור מלא כאחד העמים, סוף סוף ראו אותנו עם דגל ישראל על הכובע, על החולצה, על המסלול ובלוח התוצאות. קשה להסביר איך משהו שבכל מקום אחר נראה כמעט בנאלי, פה מרגיש כמו ניצחון ענק. פתאום קלטתי שההופעה שלנו פה היא יותר גדולה ומשמעותית מאשר התוצאות על הלוח.
"הגענו למדינה שלא מקבלת ישראלים, מסרבת להכיר במדינת ישראל וכל מה שהיא מייצגת ומנסה לטרפד כל אזכור חיובי שלנו. למרות כל זה הכרחנו אותם להכריז על ישראל בקול מול מאות צופים בקהל, להזכיר ולשים את דגל ישראל על מסך הטלוויזיה של דובאי. ועשינו את זה בדרך הכי טהורה שיש, בלי פוליטיקה, בלי מלחמות, רק דרך מצוינות בספורט. ובגלל זה אני גאה להיות חלק מהשחייה ומהספורט הישראלי.
"מחר (יום ראשון) עוד היסטוריה קטנה, קופצים למים בדוחא בפעם הראשונה. יאללה ישראל".