פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        הפתעה מבית

        קבוצות ביתיות מרבות לנצח, אבל האם הקהל, המגרש או האקלים הם שקובעים את התוצאה? ד"ר אילן תמיר, מומחה לתקשורת ספורט, עונה על השאלה המסקרנת ב"ספורט בחקירה", מדור חדש שבוחן את הצד המדעי של המשחק

        ליגות הכדורגל באירופה אמנם נפתחו לא מזמן, אולם כבר עתה, לאחר מספר מחזורים בודדים, אפשר להבחין בעובדה צפויה: קבוצות ביתיות מנצחות יותר מקבוצות חוץ. הדברים נכונים בליגה האנגלית, הספרדית, האיטלקית, הצרפתית ואפילו בליגה המקומית שלנו בישראל. השפעת יתרון הביתיות בספורט מוכרת לכל אוהד ומתועדת היטב במחקרים, בכל ענפי הספורט ובכל פינה על פני הגלובוס.

        אבל מה באמת עומד מאחורי היתרון שמעניקה הביתיות לקבוצה? משך שנים ארוכות ביקשו חוקרים למצוא הסברים לתופעה המרתקת הזאת, אולם עתה מסתבר שההסבר האמיתי נמצא ממש מתחת לזרקור (או לחלופין, ממש במרכז המגרש). בחינה עמוקה של הנתונים מלמדת כי להיכרות עם המתקן, לדחיפה שהקהל מעניק לשחקנים הביתיים וללחץ של הקבוצה האורחת ישנה השפעה זניחה ביותר, אם בכלל, על התוצאה. אז מה, אם כן, בכל זאת שובר את השוויון לטובת הקבוצה הביתית?

        דואגים לביתיות: בית"ר תפנה למפכ"ל כדי להפשיר כרטיסים

        לבית"ר יש כוכב: הרכש הנוצץ יורה בצרורות. ראיון

        הפועל ת”א תפנה למשטרה עקב האיומים נגד אוהדיה

        כך יוצרים אווירה ביתית בארגנטינה: צפו באימון עם חזיזים, רימונים ו-40 אלף איש

        אוהדי נבחרת ישראל (ברני ארדוב)
        אם הם באים בהמוניהם, למה בכל זאת ניצחנו רק משחק אחד ברמת גן בקמפיין האחרון? אוהדי נבחרת ישראל (צילום: ברני ארדוב)

        הספר Scorecasting, שכתבו הפרופסור טוביאס מוסקוביץ' ועיתונאי הספורט ג'ון וורטהיים, מבקש להתחקות אחר ההשפעות הנסתרות על הספורט. במקביל לנתונים מרשימים במיוחד שמציגים השניים על יציבותו של יתרון הביתיות, מנפץ הספר בצורה שיטתית ומשכנעת כמעט את כל המיתוסים המוכרים באשר ליתרון הביתיות.

        בבסיס הדברים, ברור שיתרון הביתיות הוא תופעה מובהקת, גם אם ישנם הבדלים בעוצמתה בין מקום למקום. החוקר האמריקאי, ריצ'רד פולארד, שבחן למשל את יתרון הביתיות בכדורגל בכל מדינות אירופה מצא כי במדינות הבלקן יתרון הביתיות הוא המשמעותי ביותר לעומת במדינות צפון אירופה, בהן האפקט מעט חלש יותר. אולם כך או כך, אין בכלל עוררין על העובדה שהביתיות מעניקה יתרון לקבוצה המקומית בכל מקום. הקבוצות הביתיות בשלוש ליגות הכדורגל הפופולריות באירופה (אנגליה, ספרד ואיטליה) מנצחות כ-65% מהמשחקים. אחוזים דומים מאוד נמצאו גם בליגות אחרות. בכלל, מעניין לראות שבכל ענפי הספורט יתרון הביתיות שריר וקיים. בליגת הבייסבול האמריקאית למעלה מ-75 אחוז מהקבוצות מצליחות יותר במגרש הביתי מאשר בחוץ. בהוקי ובכדורגל, יותר מתשעים אחוז מהקבוצות שומרות על מאזן ביתי עדיף ובליגת ה-NBA מספר בלתי נתפס של 98.6 אחוזים מהקבוצות מתפקדות טוב יותר בבית. אז מה יכול להסביר את התופעה?

        שחקני מיאמי היט כריס בוש (ימין) לברון ג'יימס (מרכז) דווין וויד חוגגים אליפות (רויטרס)
        למה חשוב להגיע לפלייאוף עם יתרון ביתיות? אולי משום שיותר מ-98 אחוז מקבוצות ה-NBA מתפקדות טוב יותר בבית (צילום: רויטרס)

        לא הדחיפה שמעניק הקהל לקבוצה הביתית

        הנוכחות של הקהל במגרש אינה מובנת מאליה בעידן המודרני. חוקרים שביקשו להבין מדוע אוהדים מגיעים למגרשי הספורט, אף שיש להם אפשרות נוחה יותר (מהרבה בחינות) לצפות במשחק בבית, הגיעו למסקנה כי אחת הסיבות המרכזיות היא התחושה של האוהדים שהם יכולים להשפיע על המשחק. ההנחה המוכרת, שנתפסת לעיתים ממש כאמיתה ברורה מאליה, היא שהקהל הביתי הוא זה שדוחף את הקבוצה המקומית. ואכן, מחקרים אפילו מצאו כי לשחקנים שמשחקים בביתם יש רמת טסטוסטרון גבוהה יותר מדם, בהשוואה לרמה שנמצאה בדמם במשחקי חוץ. מעיין ביטוי למחויבות של השחקנים כלפי הקהל ולשמירה על הבית.

        אבל זה עדיין לא אומר שיש לעובדה הזאת השפעה על התוצאה. מכאן ועד לקביעה שיש לקהל השפעה על ביצועיהם של השחקנים, המרחק די גדול. הפעולות על המגרש נובעות משורה ארוכה של משתנים וכדי לבחון מה חלקו של הקהל בהצלחתה של הקבוצה, צריך לבודד את המשתנים האחרים. מוסקוביץ' ו-וורטהיים מציעים את זריקות העונשין בכדורסל כדוגמא לדינמיקה שבה מעורבים רק השחקן והקהל. השניים מציגים נתונים שנמדדו במשך שני עשורים (למעלה מ-23,00 משחקים) ולפיהם אחוזי ההצלחה של קבוצות ביתיות בקליעות עונשין עומדים על 75.9%. האחוזים של קבוצות החוץ, בדמיון כמעט בלתי נתפס, עומדים על 75.9%!

        מדהים שהאחוזים זהים גם כשבוחנים אותם על פני שלבים שונים במשחק (למשל ברבע רביעי, בהארכה וכו'). הדמיון המספרי המדהים בין הקבוצה הביתית והאורחת מתקיים גם בבעיטות הכרעה בהוקי, ובבעיטות של שערי שדה בפוטבול. יתרה מכך, המסירות שמעביר הקוורטרבק במשחקי חוץ בליגת הפוטבול האמריקאית, אפילו מדויקות יותר מאלו של הקבוצה הביתית. בליגת הבייסבול האמריקאית נמצאו, על בסיס אותו ההיגיון, אחוזי ההצלחה ומהירויות זריקת הכדור של הפיצ'רים זהות לחלוטין לקבוצות ביתיות ולאורחות על פני שנים. אם כך, הטענה שהקהל משפר את יכולתה של הקבוצה המארחת, אינה ממש עומדת במבחן העובדות והמציאות. העידוד של הקהל משפיע לעיתים גם בכיוון ההפוך, ומייצר לחץ בקרב בשחקנים המקומיים. כך שבעיקרו של דבר, התרומה של הקהל והלחץ שהוא מפעיל על השחקנים המקומיים מתאזנים האחד בשני.

        אדריאן בנקס שחקן ברק נתניה מחטיא זריקת עונשין בכוונה במשחק מול הפועל תל אביב (ברני ארדוב)
        זריקת עונשין בבית ובחוץ - דמיון מדהים באחוזים (צילום: ברני ארדוב)

        לא העייפות של האורחות או היכרות המתקן של המארחות

        טענה מוכרת נוספת ביחס ליתרון הביתיות בספורט מתמקדת בעייפות שיכולה להיווצר לקבוצות החוץ שמגיעות למשחק, לעיתים ממרחקים עצומים. בישראל כידוע המרחקים כמעט חסרי משמעות, אולם בארצות מסוימות ובטורנירים בינ"ל יש, לכאורה, בסיס הגיוני לרעיון. הנתונים, כפי שניתן להבין, מלמדים כי קבוצות לא מפסידות יותר כאשר הן נוסעות רחוק יותר. הן גם לא מנצחות יותר כאשר הן מקדימות את הגעתן למשחקי חוץ על מנת להסתגל למקום ולהימנע מאותה עייפות. יותר מזה, קבוצות מאותה העיר או האזור שמשחקות האחת מול השנייה (למשל משחקי דרבי של קבוצות מאותה העיר) שומרות באותם המשחקים על מאזני בית וחוץ זהים לאלו שהן משיגות במשחקים אחרים. גם בכדורסל, גם בהוקי, גם בבייסבול וגם בפוטבול.

        במידה רבה, הנתון הזה שולל גם את הטענה שההיכרות עם המתקן היא זאת שמעניקה את היתרון. הרי כאן מדובר בשתי קבוצות שחולקות את אותו המגרש ועדיין ההבחנה בין משחק בית וחוץ, אפילו שהיא לכאורה רק פורמלית, שרירה וקיימת מבחינת התוצאות. האם למזג האוויר אליו מורגלת הקבוצה הביתית יכולה להיות השפעה? גם במקרה הזה התשובה שלילית. מוסקוביץ' ו-וורטהיים אספו נתונים מאלפי משחקים על פני כמעט שני עשורים וחצי ומצאו למשל כי קבוצות מאזורים קרים (כלומר מתורגלות לתנאי מזג אוויר קרים) לא משיגות תוצאות טובות יותר בבית כאשר מזג האוויר קר בצורה קיצונית. בדיוק כפי שקבוצות מאזורים חמים לא משפרות את מאזנן הביתי כאשר הטמפרטורות עולות. כלומר, גם ההיכרות עם המתקן או הסביבה אינם מעניקים יתרון יחסי לקבוצה.

        אוהדי שיקגו ברס בשלג (GettyImages , Jonathan Daniel)
        גם אם קר בצורה קיצונית והאוהדים תומכים, זה לא מבטיח ניצחון (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

        אז איפה קבור הכלב?

        כשמבקשים לנטרל את הרגשות והאמונות, שכל כך מאפיינים את אהדת הספורט, ומתמקדים בעובדות ובנתונים, ניתן להבחין שמכל מכלול הגורמים במגרש, דווקא השופט הוא זה שמטה את המשחק לטובת הקבוצה הביתית. וככל שהקהל גדול יותר, כך ההטיה של השופט לטובתו תהיה גדולה יותר.

        מחקרים שונים הצליחו להמחיש את ההשפעה שיש לקהל על השופט, שנוטה לרצות את האוהדים המקומיים (שבאופן פרדוקסלי, דווקא מגדפים אותו חלק מהזמן). מחקר בריטי מרתק שנערך לפני מספר שנים הוכיח כי לרעש של הקהל יש השפעה דרמטית על החלטות השופט. החוקרים ביקשו מ-40 שופטים להביע את דעתם על עשרות מהלכים שצולמו במשחק כדורגל (מבלי שהם רואים את החלטת השופט בפועל במגרש). כל שופט התבקש לציין האם במהלך שצפה הייתה עבירה, לא הייתה עבירה או שהוא אינו בטוח. המחקר נערך במעבדה מיוחדת והשופטים מוקמו, באופן אקראי, באזורי רעש שונים, אשר מדמים את רעש הקהל באצטדיון. השופטים עודכנו מראש מיהי הקבוצה הביתית (כמו במציאות), כך שלרעש ניתנה בעצם משמעות (קהל שמעודד קבוצה ספציפית).

        ממצאי המחקר חשפו תמונה מעניינת במיוחד. השופטים ב"אזור השקט" היו הרבה יותר החלטיים. הם לא התלבטו רבות בבואם להכריע על האירועים המצולמים. השופטים ב"אזור הרעש", שהיו כאמור הססניים יותר, פסקו על הרבה פחות עבירות של הקבוצה הביתית בהשוואה לשופטים שלא נחשפו לרעש הקהל. כלומר רעש הקהל הפעיל לחץ על השופט, שנענה לא אחת לדרישותיהם לכאורה. בדיעבד, הסתבר כי הפסיקות של שופטי הרעש תאמו לשריקות של השופט במגרש (שכמובן היה חשוף גם הוא לתנאי הרעש והלחץ של הקהל).

        שופט מרחיק את שחקן נבחרת רוסיה הצעירה ניקיטה צ'יצ'רין (מגד גוזני)
        אם יש קהל מסביב, הפסקנות יורדת והאווירה הביתית משתלטת (צילום: מגד גוזני)

        נתון מעניין שנלקח בחשבון היה ותק השופטים. ככל שהשופטים היו צעירים יותר, כך הם הושפעו יותר מלחץ הקהל (ופסקו על פחות עבירות של הקבוצה הביתית). במילים אחרות, הלחץ של הקהל בהחלט מערער את בטחונו של השופט, קל וחומר כשמדובר בשופט עם ניסיון מוגבל.

        רוצים עוד עדויות? קחו למשל את תוספת הזמן בכדורגל, שנתונה לשיקול דעתו המוחלט של השופט. מחקר שבחן 750 משחקי כדורגל בליגה הספרדית זיהה בדיוק את אותן ההשפעות. במשחקים צמודים, כאשר הקבוצה הביתית ביתרון של שער אחד, תוספת הזמן הממוצעת של השופט למשחק הייתה בת שתי דקות בלבד. במשחקים צמודים בהם הקבוצה הביתית בפיגור של שער אחד, התוספת התארכה לארבע דקות בממוצע. תופעות דומות תועדו כמעט בכל ליגות הכדורגל הבכירות. ועל אותו המשקל, העובדות מצביעות על כך ששופטי הכדורגל שורקים ליותר פנדלים לטובת הקבוצה הביתית מאשר לקבוצה האורחת ומוציאים לעברה פחות כרטיסים צהובים ואדומים. ההטיה מתרחשת, בצורה דומה מאוד, גם בענפי הספורט האחרים. בכדורסל נוטים שופטים לשרוק פחות עבירות לכוכבים הביתיים, בפוטבול השופטים פוסקים פחות עבירות של הקבוצה המארחת וכן הלאה.

        בסיכומו של דבר, התחושה של אוהדי הספורט שיש בכוחם להשפיע על המשחק, מתבררת כנכונה, אבל לא מהמקום אליו כיוונו. גם אם ישנם מקרים בהם שופטים הרבו לשרוק לטובת הקבוצה האורחת (ואפילו שריקות דרמטיות שהכריעו משחקים), הרי שהמגמה ברורה לחלוטין. ככל שהקהל גדול ורועש יותר כך השפעתו על השופט גדולה יותר. בגרמניה למשל נמצא כי באצטדיונים בהם הקהל מרוחק מהמגרש (בגלל מסלולים/תעלות סביב למשטח הדשא, כמו באצטדיון הלאומי בר"ג למשל) ההשפעה של הקהל על השופט פוחתת וההטיה הביתית שלו מצטמצמת משמעותית.

        מובן שהשופטים לא מונחים להעדיף את הקבוצה הביתית ולא תמיד מודעים לתמונה המלאה, אבל השורה התחתונה ברורה וכמוה גם הפתרון. שופטים, כמו כל בני האדם, מושפעים מלחצים ומגיבים בהתאם. שופטים לא מנוסים אף יגיבו בצורה קיצונית יותר. לכן, נראה שהשימוש בטכנולוגיה יכול לשמור על המשחק ההוגן ולצמצם משמעותית הטיות שיפוט לא מודעות. לא מפתיע לפיכך שמרגע כניסת הטכנולוגיה למשחקי הפוטבול (שאפשרה לערער על החלטות השופטים באמצעות מסכי הטלוויזיה) ירד שיעור ההצלחה של הקבוצות הביתיות.