ישחקו הנערים לפנינו

מאת תומר שי

כמו דברים טובים אחרים בחיים, גם ה-NBA זה כבר לא מה שהיה. הכסף הגדול שינה סדרי עדיפויות ויצר פרימדונות צעירות; שחקנים שהכדורסל עבורם הוא רק עוד נדבך בבניין הקלפים של הסלבריטאות לצורותיה. ילדים הקופצים היישר מהתיכון, ללא שנות קולג', ועושים פרצוף אם הם לא בחמישייה.

בעונה הקרובה הליגה עומדת בפני כמה מבחנים: היא צריכה להשתחרר מהצל הגדול של פרישת מייקל ג'ורדן, להסתמך על כוכביה הקיימים ולהצליח להתרומם, להחזיר את האוהדים שאבדו ואת האהבה. בעיני, זהו המבחן הגדול.

ואלה שמות עונה זו: הכשרונות החדשים, הרוקי'ס, שמביאים עימם דלק, אנרגיות ואת הכיף של לראות, אחת לכמה שנים, אגדה הנרקמת לנגד עינינו; שחקני דור הביניים, כוכבי הווה בשיא אונם, שעליהם מוטלת המשימה העיקרית - איש איש בקבוצתו וכולם ביחד - לשאת את הליגה על גבם; והכוכבים המבוגרים, שכיף לראות כי הם עדיין נותנים המון ומזכירים ניחוחות של ימים עברו, במיוחד אלה מהם שלא זכו ומנסים, פעם נוספת, להשיג את הטבעת הנכספת.

הדראפט השנה לא כולל, כפי שתראו, כוכב ענק שניתן לסמן, כמו שאפשר היה את שאקיל או דאנקן בזמנם. אך יש בזה גם יתרונות - א. גודל האכזבה לעיתים הוא כגודל הציפיות (יש דוגמאות רבות - ג'ו סמית' ב-95' הוא רק אחת מהן).
ב. דווקא מדראפטים "רגועים" לפעמים מגיחים תוך כמה שנים הכוכבים הגדולים, אולי דווקא בשל פחות לחץ וציפיות.

דראפט 2000 מאופיין בפורוורדים רבים ואתלטיים, שחלקם יקבל במה מרכזית כבר העונה.

בחירתו של קניון מרטין ממכללת סינסינטי כמספר 1 בדראפט היתה כמעט בחזקת קונצנזוס. מרטין, פורוורד/סנטר, שיחק ארבע עונות במכללות וזהו יתרון לא מבוטל מבחינת בגרות וצבירת ניסיון בזמנים טרופים אלה, בהם כל כוכב תיכונים שני רואה עצמו כמועמד טבעי לליגה של הגדולים (ולכסף הגדול...) ובמקרה הטוב מבלה במכללה שנה או שנתיים. מרטין השתפר משנה לשנה ובשנתו הרביעית בסינסינטי, כסניור, השיג ממוצעים יפים של 18.9 נקודות ו-9.7 ריבאונדים למשחק. הוא משחק עם הרבה השקעה ואנרגיה, ובעיקר מהווה כוח גדול בהגנה: כבר כפרשמן הוביל את קבוצתו בקטגורית החסימות, וכסניור השיג 3.45 חסימות למשחק.
הוא נבחר בידי אחת הקבוצות חסרות המזל בליגה, הניו ג'רזי נטס, ששנים היו זנב לשועלי המזרח וחסו בצילם של הניקס, מעין ורסיה מזרחית של הקליפרס. כשהתחילו הנטס בבניה של סגל סביר בשנים האחרונות, נפלה עליהם קללת פציעות סדרתית משל היו בית חולים נייד. גם השנה, כמיטב המסורת, הם פותחים עם רגל שבורה של ואן הורן, שיחמיץ לפחות חודש, פציעה מתמשכת בברך של קרי קיטלס וזו רק רשימה חלקית (אגב, גם קניון עצמו נפצע במהלך העונה הקודמת והרינונים מלחשים שלא הבריא ממנה לחלוטין).

דווקא פרישתו של הסנטר ג'ייסון וויליאמס בשל פציעה (אלא מה) עשויה להפוך את קניון לנדבך מרכזי ביותר בקבוצה ואכן, במשחקי ההכנה הוא פתח בחמישייה, קיבל דקות רבות וברובם הפגין יכולת טובה משני צידי המגרש (14 נקודות ו-12 ריבאונדים בניצחון על קליבלנד).
אם ביירון סקוט המאמן יצליח ליצור תלכיד מוצלח בקבוצה, בעזרת קו אחורי איכותי הכולל את סטפון מארבורי וקנדל גיל ועם חזרתו של ואן הורן, הרי שצפוי למרטין חלק חשוב בתלכיד הזה, כאופציה כמעט יחידה בעמדת הסנטר ובלי לחץ מיידי שלעיתים מכשיל נבחרי דראפט בכירים, שמצופה מהם להפוך לסופר סטארים מובילים בן-קיץ.

סטרומייל סוויפט, פורוורד מ-LSU, שנבחר במקום השני בדראפט ע"י ונקובר, הוא שחקן אתלטי מאוד שהשתפר באופן משמעותי בשנתו השניה (והאחרונה) בקולג'. הוא קלע 16.2 נקודות למשחק ב-61.8 אחוזי קליעה מהשדה (מצויין), לקח 8.2 ריבאונדים וחסם 2.8 פעמים במשחק.

לגריזליז פורוורדים טובים (עבדור-ראחים, הארינגטון ובנוסף לונג ומאסנבורג הותיקים) ולא ברור לאיזה נתח של דקות יזכה סוויפט. לא בכל משחקי ההכנה הוא שותף, אך ברוב אלה שכן, הוא היה טוב והשתלב. היכולת האתלטית והאחריות בהתקפה יעמדו לו והוא ודאי מסומן ככוח עתידי בקבוצה, רק חבל שלגריזליז אין סיכוי ריאלי להתעלות מעל לדלות ההישגית המאפיינת אותה זה מכבר.

יש לו מן פרצוף תמים כזה, לדריוס מיילס, שם קליט שמתגלגל על הלשון וכדורסל מצוין, שיהפוך אותו לכוכב נחשב. אך אלוהים, כידוע, מרחם פחות על ילדי בית הספר והוא שלח את מיילס בן ה-19, פורוורד בוגר תיכון מזרח סט. לואיס באילינוי, לסדום ועמורה (המכונים גם 'הקליפרס') כבחירה מספר 3 בדראפט. בדומה לבוגרי תיכונים שקפצו בעבר ישר למקצוענים (דוגמת קובי בראיינט), מיילס הוא באמת שחקן מצויין.

בקליפרס, קבוצה עמוסת צעירים קופצניים ונטולת לחץ של הישגיות מזן כלשהו, תהיה לו הזדמנות להוכיח את יכולותיו המגוונות - שליטה בכדור, קליעה, חדירה, מסירה, ריבאונד, הגנה - בקיצור כמעט הכול. אך ספק אם בקבוצה הנמצאת מחוץ לזרקורים (חוץ מאצל ג'יי לנו) ושלעיתים נראית כמו שכונה, הוא יוכל לסגל תכונות של מנהיגות, תפקוד תחת לחץ, ווינריות והנאה גרידא מהמשחק. ואם אין את כל אלה, אזי לא מתקדמים.
בשנתו האחרונה בתיכון השיג ממוצע של 22.1 נקודות, 12.4 ריבאונדים, 7.2 חסימות (!), ו-2.4 חטיפות. במשחקי ההכנה לליגה, שבחלקם פתח ובאחרים החליף את למאר אודום, הוכיח שכבר היום הוא אחד השחקנים הטובים בקליפרס, אם לא הטוב שבהם (במשחק ההפסד לסיאטל - 17 נקודות, 9 ריבאונדים, 6 חסימות ב-34 דקות). אנחנו עוד נשמע עליו.

אף אחד לא היה מופתע אם מרקוס פיזר היה נבחר במקום גבוה יותר מהרביעי בדראפט. פורוורד, בוגר מכללת איווה סטייט, שחקן חזק ובעל קליעה טובה מכל מרחק. שיקגו הנבנית עדיין, רחוקה מלהיות קבוצה טובה, אך פיזר הוא ללא ספק חלק איכותי בפאזל העתידי ובחירה מוצלחת, כמו גם הגארד המצויין ג'אמאל קרופורד ממישיגן, בחירה מס' 8 בדראפט (סה"כ העונה הבולס צירפו שמונה רוקי'ס). פיזר צפוי לפתוח או להיות מחליף ראשון לאלטון בראנד. בשנתו האחרונה בקולג' השיג 22.8 נקודות למשחק ב-58 אחוזי קליעה ו-7.7 ריבאונדים.


שמות נוספים שיהפכו למוכרים בקרוב:

מייק מילר, בוגר מכללת פלורידה שנבחר חמישי בדראפט על ידי אורלנדו (ממוצע שנה אחרונה במכללה: 14.1 נק', 6.6 רב').

כריס מיהם, בוגר מכללת טקסס שנבחר שביעי בדראפט (17.7 נק', 10.5 רב' ו-2.7 חסימות).

מאטין קליבס, זכה באליפות כפוינט-גארד של מישיגן סטייט, נבחר על ידי דטרויט פיסטונס (12.1 נק', 7.8 אס').