וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

מסלול חד סטרי אל המוות

16.10.2013 / 15:00

גם כשאמרו לה ששרדה את התאונה עם עין אחת. גם כשאיבדה את חוש הריח והטעם והבינה שהיא לא מסוגלת למלא כוס מים, מריה דה ויוטה התעקשה לשוב לכביש שם כיכב אביה. יום לפני פרסום האוטוביוגרפיה שלה, נמצאה מתה. איך לעזאזל? המדור של נמרוד עופרן עם הסיפור הנדיר

אוהדים ביפן מניפים שלטים לזכר נהגת המירוצים מריה דה ויוטה. רויטרס
אוהדים בגרנד פרי ביפן מספידים את מריה דה ויוטה בתחילת השבוע/רויטרס

אחרי שמצבה יצא מכלל סכנה, פתחה מריה דה ויוטה את העין האחת שנותרה לה והביטה ברופא שהציל את חייה אחרי תאונת המירוצים בה היתה מעורבת מספר שעות קודם לכן. "המנתח בא ואמר לי: מריה, הצלנו את החיים שלך, אני לא יודע אם את זוכרת שהיית מעורבת בתאונה קשה, אבל אני צריך להגיד לך שאיבדת את אחת העיניים", נזכרה. "אמרתי לו – אתה מנתח? אתה צריך את שתי הידיים כדי לנתח? אני נהגת פורמולה 1 ואני צריכה את שתי העיניים כדי לנהוג".

אם לסיפור הזה היה סוף טוב, אף אחד לא היה יכול לעצור את מריה דה ויוטה מלשוב למסלול חייה המטפורי והמעשי, מלהיכנס להיסטוריה, מלהפוך לאישה הטובה בעולם הספורט המוטורי כיום, דוגמה ניצחת לחוזק ואומץ אנושי, לכך שמי שבאמת, אבל באמת רוצה להגשים את החלומות שלו, ומוכן להקריב הכל כדי להגיע לשם - יגיע.

אם לסיפור הזה היה סוף טוב, מריה דה ויוטה לא היתה מתה ביום שישי האחרון בבית מלון בסביליה, מספר ימים לפני שהיתה אמורה להשיק את האוטוביוגרפיה שלה. אם לסיפור הזה היה סוף טוב, המורשת של מריה דה ויוטה לא היתה צריכה להצטמצם אל תוך שלוש מילים המהוות את שם האוטוביוגרפיה:

"החיים הם מתנה".

נהגת המירוצים הספרדיה מריה דה ויוטה. GettyImages
חיוך שנשאר עד הרגעים האחרונים. מריה דה ויוטה/GettyImages

***

פסקול הילדות של מריה דה ויוטה היה מנועים, קיק דאונים וצמיגים חורקים: היא נולדה בשבוע השני של 1980 במדריד לאמיליו דה ויוטה, נהג מירוצי הפורמולה 1 שהתחרה בין השנים 1976 ו-1982. הספורט המוטורי הוחדר לילדה הבלונדינית דרך הווריד, וכך גם לאחיה הצעיר ממנה בשנתיים, שגם כן נוהג מאוד מהר למחייתו כיום. דה ויוטה החלה להתחרות באופן מקצועי על מסלולי הקרטינג של מדריד בגיל 16, ובגיל 20 עברה לדבר האמיתי – תחילה בסבב הפורמולה המקומי, ולאחר מכן, ב-2001, בסבב הספרדי למירוצי פורמולה 3, שהוקם בתחילת העשור הקודם ושימש כמעין חממה לנהגים צעירים שרצו לעלות בסולם הדרגות.

וזה בדיוק מה שהיא עשתה: מריה נשארה בסבב ההוא עד 2005, וממנו יצאה לשלל סבבים ותחרויות אחרות - שבע במספר בין השנים 2006 ו-2009 - עד אשר מצאה את הנחלה בדמות סבב הסופרליג השאפתני, שהוקם ב-2008 במימון ובשיתוף כמה מקבוצות הכדורגל הבולטות באירופה, תחת הסלוגן: "המירוץ היפה: כדורגל ב-300 קמ"ש". כך, למשל, ליברפול סיימה ראשונה ב-2009, כשהיא מקדימה את טוטנהאם ומילאן. דה ויוטה חתמה באותו קיץ באתלטיקו מדריד – קבוצת הכדורגל אותה היא אוהדת, התעקשה להדגיש – והתמוגגה מהצעצוע החדש שלה, בעל 750 כוחות סוס ומנוע V12: "זו המכונית הכי חזקה שאי פעם נהגתי בה. היא פנטסטית, ההרגשה הכללית שלה לדומה לפורמולה 1. זו ההזדמנות הגדולה בקריירה שלי".

בעוד שעתיד סבב הסופרליג עדיין לוט בערפל, עתידה של דה ויוטה היה בהיר הרבה יותר. באוגוסט 2011 הוזמנה לצרפת כדי לבחון את מכונית הפורמולה 1 של רנו, ובכך הפכה לאישה הראשונה שנוהגת במכונית פורמולה 1 מאז שקת'רין לג הבריטית עשתה זאת ב-2005. עבור מריה, היה מדובר בחלום שהתגשם, חלום שהביא איתו חלום נוסף: חברת מארוסיה, שהצטרפה לסבב הפורמולה 1 בתחילת עונת 2012, שכרה אותה במרץ של אותה שנה לשמש כנהגת המבחן שלה. התפקיד של נהגי מבחן הוא לעבוד עם מכונאי הקבוצה בנסיון לאתר שיבושים ברכב, לשפר אותו, למקסם ביצועים, להפוך תיאוריות, טבלאות ושרטוטים למציאות. עבור הנהגים הצעירים בדרך כלל, מדובר בהזדמנות הראשונה לנהוג במכונית פורמולה 1, להכיר את המטריה, להכין את עצמם לקראת הדבר האמיתי. לא פעם, נהגי מבחן מוצלחים מגיעים בסופו של דבר לסבב הגדול, כמו במקרה של סבסטיאן פטל, שיזכה בשבועות הקרובים באליפות העולם הרביעית בקריירה שלו, שבע שנים אחרי ששימש כנהג המבחן של קבוצת סאובר.

כאן מוטב להציב את סיפורה של דה ויוטה בתוך קונטקסט מסוים של חברה, של תקופה, של ענף. לאורך ההיסטוריה, חמש נשים בלבד נרשמו למירוץ גרנד פרי בפורמולה 1. רק שתיים מהן הצליחו להתחרות בדבר האמיתי. ללה לומברדי האיטלקיה היא הנהגת המצליחה בהיסטוריה, עם 17 מירוצים בין 1974 ו-1976, כשדזירה ווילסון הדרום אפריקאית היא האישה היחידה בהיסטוריה שניצחה מירוץ פורמולה 1 (1980). האישה האחרונה שניסתה להתחרות בסבב הפורמולה 1 היא ג'יובנה אמאטי האיטלקיה, שרשמה שלושה מירוצי מוקדמות ב-1992 – וזהו. לאורך ההיסטוריה, הספורט המוטורי היה נחלתם של גברים משלל סיבות שונות שמצריכות בעצמן כתבה נפרדת. את מריה דה ויוטה זה לא ממש עניין. היא היתה נחושה לשבור את ההיסטוריה, להיכנס לרשימה האקסקלוסיבית, לקטוע בצורת של למעלה מעשרים שנה, להוכיח שהכל אפשרי. אז מריה דה ויוטה הביטה קדימה בנחישות, ולחצה על דוושת הגז.

לחצה, וכמעט סיימה את חייה.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

קק"ל מעודדת לימודי אקלים באמצעות מלגות לסטודנטים צעירים

בשיתוף קק"ל
נהג המירוצים הספרדי אמיליו דה ויוטה. GettyImages
התחיל את שגעון המירוצים במשפחת דה ויוטה. אמיליו מתחרה ב-1979/GettyImages

***

גרסה רשמית לתאונה הקטלנית שעברה מריה דה ויוטה ב-3 ביולי, 2012, אין. החקירות בנושא עדיין נמשכות, וככל הנראה יואצו כעת, אחרי מותה, כשדו"ח הנתיחה שלאחר המוות יצטרף לפאזל הזה. העובדות היבשות הן שבאותו בוקר דה ויוטה הגיעה למסלול בשדה התעופה דקספורד בקיימבריג'שייר, אנגליה, על מנת לערוך מספר נסיעות מבחן מטעם קבוצת מארוסיה. היתה זו הפעם הרביעית בלבד שהנהגת הספרדית תפעלה מכונית פורמולה 1, הפעם הראשונה על המסלול הנ"ל; הפעם האחרונה על המסלול הנ"ל. אחרי שהשלימה נסיעה אחת שבה דה ויוטה אל מתחם המכונאים ואז, כך על פי עדויות, האיצה לפתע אל תוך משאית חונה. על פי הערכות, ההתנגשות לא התבצעה במהירות גבוהה – משהו בין 48 ו-65 קמ"ש – אולם הנזק היה קטלני. הקסדה של דה ויוטה ספגה את מרבית הזעזוע. ניידת של כיבוי אש הגיעה תוך שניות. האמבולנס תוך כמה דקות. נהגת המירוצים לא זזה למשך 15 דקות. רק כעבור שעה, הצליחו הצוותים הרפואיים לחלצה מהרכב ולהבהיל אותה במסוק לטיפול נמרץ בבית החולים הסמוך.

המגזין המוטורי הגרמני "אוטו-מוטור" טען כי בדו"ח המפורט שנכתב בנושא, תוארה בין היתר התאונה כ"שרשרת מצערת של נסיבות וטעויות", וכי ל"פאניקה", ול"לעשות את הדבר הלא נכון ברגע הלא נכון" היה חלק משמעותי בהתנגשות. דה ויוטה עצמה לא התבטאה כלל בנושא, אף שטענה כי זכרה כל רגע ממנו. פחות משבועיים אחרי התאונה, כשהנהגת שלה עדיין בבית חולים, הוציאו בקבוצת מארוסיה הודעה רשמית לתקשורת בה נטען כי לאחר בדיקה מקיפה, הוחלט כי אין מדובר כאן בכשל של המכונית. וידאו של התאונה אין, ולכן ניאלץ להסתפק בקול בלבד:

הרופאים נלחמו על חייה של דה ויוטה וניצחו. ב-6 ביולי הודיעו כי נותחה והוצאה מכלל סכנת חיים, אך איבדה על הדרך את עינה הימנית. "כשהתעוררתי בבית החולים כולם היו מסביבי והם לא ידעו אם אוכל לחזור לדבר, או איך אדבר", סיפרה על הימים ההם. "התחלתי לדבר באנגלית, ואבא שלי אמר – בבקשה, מריה, דברי בספרדית, אמא שלך מפספסת חצי מהדברים שאת אומרת. בהתחלה כיסו לי את העין, כך שלא יכולתי לראות כלום. בפעם הראשונה שהסתכלתי במראה, היו לי 104 תפרים שחורים על הפנים ואיבדתי את עין ימין. חשבתי – מי יאהב אותי כשאני נראית ככה?”

התשובה: כולם, פחות או יותר. דה ויוטה שוחררה מבית החולים לאחר 17 ימים, ושינתה פאזה – עם עין אחת, לפתע ראתה הכל בצורה בהירה יותר. כשלושה חודשים לאחר מכן רשמה את הופעתה הציבורית הראשונה מאז התאונה, כשהגיעה עם רטיה כחולה למסיבת עיתונאים במדריד, מחויכת, יציבה, שקולה. אתם אפילו לא צריכים להבין ספרדית, רק תראו את שפת הגוף, ותגידו אתם אם מדובר כאן במישהי שכמה חודשים קודם לכן, כמעט ועברה לעולם הבא:

"לפני התאונה ראיתי את עצמי רק כנהגת מירוצים, לא ראיתי מה חשוב בחיים", אמרה באותה מסיבת עיתונאים. "זה נתן לי כיוון, גרם לי להבין מה חשוב. אני הולכת לנצל את ההזדמנות הזאת במאה אחוז”. לגאזטה דלו ספורט סיפרה באותם ימים דברים דומים: "בהתחלה כעסתי על הרופא, אבל לאט לאט התחלתי להבין שלאבד עין אחת זה פחות חשוב בהשוואה למה שעדיין יש לי – החיים. הרגשתי כאילו הייתי מעורבת בנס. אני מביטה עכשיו על הצלקות שלי כעל חלק מהסיפור שלי, אני נושאת אותן בגאווה".

תחילה, דה ויוטה לא הצליחה לעשות דברים פשוטים - לתפוס מפתחות שזרקו לה, למלא לעצמה כוס מים; חוש הטעם והריח נטשו אותה וכבר לא ישובו. לפרקים, איבדה תחושה בצד ימין של הראש. כאבי ראש תקפו ועלולים, כך הזהירו רופאיה, לעבור רק בחלוף מספר שנים. ובצל שלל המגבלות הללו, מריה דה ויוטה הכריזה כבל עם ועדה כי היא מעוניינת לשוב להתחרות. כן, גם עם עין אחת, גם אחרי אחרי טראומה שכמעט הרגה אותה, טראומה שהיתה משתקת מפחד כל אחד אחר. "הספורט המוטורי נמצא ב-DNA שלי, ואין שום דרך שאוכל לעזוב את העולם הזה", אמרה. "אני רוצה להמשיך להילחם כי אני מאמינה באופן כל כך מלא שנשים צריכות להיות חלק מהענף הזה. בארצות הברית יש נהגים שאיבדו עין ועדיין יש להם רישיון. אני תוהה איך העתיד שלי ייראה אם לא אהיה נהגת מירוצים, אם יש משהו אחר שאעשה עם חיי".

ב-27 בפברואר, 2013, קיבלה מריה דה ויוטה אישור לחזור לנהוג, הגם שעדיין לא באופן תחרותי. "בסופו של דבר, הסביבה הטבעית שלי היא המכונית ושם אני הכי מאושרת", אמרה. חודשיים וחצי לאחר מכן, חזרה לראשונה מאז התאונה ההיא למסלול מירוצים – הפעם בברצלונה. צלילי המנועים העבירו בגופה צמרמורת. "התחריתי כל החיים שלי. זה היה העולם שלי. יש פה שילוב של אדרנלין וקצת עצב. לראשונה מזה עשרה חודשים אני שומעת את רעש המנוע, וכל הגוף שלי מגיב לו. ברור שארצה להמשיך להיות מעורבת בענף". בשלב מסוים, גם אחת הנהגות הגדולות בתבל החלה לפקפק בעצמה ובסביבה. האם יאשרו לה פורמלית לחזור למסלולים? האם תימצא הקבוצה שתהיה מוכנה לקחת את הצ'אנס הזה? האם היא טובה כשם שהיתה לפני התאונה? האם תוכל ללחוץ על דוושת הגז עד הסוף בלי לחשוש לחלקיק שניה, להיכנס לסיבובים באותה מהירות, לצאת מהם באותה מהירות?

עד שיתקבלו תשובות לכל השאלות הללו, עשתה דה ויוטה את מה שהיתה יכולה: היא שיתפה פעולה עם התאחדות הספורט המוטורי העולמית בנסיון לשפר את בטיחות הנהגים והמסלולים, החלה לפרשן מעט בספרד, ושימשה כדמות חשובה בוועדה לקידום נשים בספורט המוטורי. "אפילו שיש לי רק עין אחת עכשיו, אני רואה יותר דברים מבעבר", אמרה, מחויכת. "החיים שלי התנהלו לחלוטין נגד השעון, מלחמה נגד שעון העצר. עכשיו אני רואה שצריך לעצור ולמדוד דברים בדרך אחרת. עכשיו עשיריות השניות על השעון לא משנות. החיים החדשים שלי הם מעבר לחלומות שלי, כי את החלום – לנהוג במכונית פורמולה 1 – כבר השגתי. את המירוץ הזה ניצחתי, כי אני עדיין בחיים”.

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה
כך, אם תהיתם, נראתה הגולגולת של מריה דה ויוטה אחרי התאונה ההיא/מערכת וואלה, צילום מסך

***

ביולי האחרון, בדיוק שנה אחרי התאונה ההיא, מריה דה ויוטה התחתנה עם חברה, רודריגו גרסיה מילאן. “ידעתי שיום אחד נתחתן, אבל רודריגו הפתיע אותי והציע ממש לפני יום השנה לתאונה שלי", סיפרה בחשבון הטוויטר שלה. “היינו במקום האהוב עלינו – המגדלור בסנטאנדר – ובדיוק כשהסתובבתי להביט אל השקיעה המקסימה, הוא היה שם, כרע ברך, ובידו טבעת. לא הפסקתי לבכות. כבר הייתי מאוהבת בו, אבל אחרי מה שקרה, הבנתי שאין דבר גדול יותר מאהבה בלתי תלויה". לחתונה שלה, דה ויוטה הופיעה עם רטיה לבנה.

בשבוע שעבר הגיעה לסביליה, להשקת האוטוביוגרפיה החדשה והמרגשת שלה. אלא שביום שישי בשבע בבוקר, נמצאב ללא רוח החיים בחדר המלון. כותרות העיתונים ואתרי האינטרנט בספרד עסקו אך ורק במותה של הגיבורה החייכנית, אחת הדמויות האהובות באימפריית הספורט הגדולה באירופה. הספקולציות על קשר בין התאונה של קיץ 2012 והמוות הפתאומי הפכו נכונות באופן רשמי בתחילת השבוע, כשמשפחתה של דה ויוטה חלקה עם הציבור את ממצאי הרופאים: מריה מתה כתוצאה מפגיעות נוירולוגיות שספגה בקיץ שעבר. יותר מזה עדיין לא ידוע. באנגליה ציטטו את סטיוארט רוס, המנתח שטיפל במנחה "טופ גיר" ריצ'רד המונד אחרי התאונה הקשה שעבר ב-2006, כאומר: “יכול להיות שמריה חוותה התקף גדול בבית המלון. אחרי חבטות קשות במוח, יש אפשרות של פיתוח אפילפסיה, וזה יכול לקרות גם 14 חודשים אחרי התאונה".

בשבועות הקרובים יצוצו ככל הנראה פרטים חדשים בנוגע למותה של מריה דה ויוטה, בנוגע לתאונה של קיץ 2012, אולם מעניינים או חשובים אשר יהיו, לא יתאפשר להם אלא לשמש קול שני למורשת האמיתית של הנהגת הגדולה. "כשאתה מבין שניתנה לך הזדמנות שניה לחיות, אין דרך אחרת להתנהל אלא עם חיוך גדול על הפנים", אמרה דה ויוטה מספר חודשים אחרי התאונה, ולא הורידה את החיוך הגדול מפניה עד יום שישי האחרון, בבית המלון בסביליה.

נהגת המירוצים הספרדיה מריה דה ויוטה. רויטרס
ראתה יותר בעין אחת מאשר עם שתיים. מריה דה ויוטה/רויטרס

עולם הספורט מספיד את מריה דה ויוטה

משפחתה של הנהגת: “חברים יקרים, מריה הלכה. היא בגן עדן עם המלאכים עכשיו. אנחנו אסירי תודה לאלוהים על השנה וחצי הנוספות שהוא אפשר למריה לבלות איתנו".

נהג המירוצים פרננדו אלונסו: “זה יום עצוב מאוד לספורט בספרד. איבדנו לוחמת עם חיוך ענק".

מונישה קלטנבורן, פורצת דרך בעצמה בתחום והאישה הראשונה שעומדת בראש קבוצה בפורמולה 1 - סאובר - : "היה לי כל כך הרבה כבוד לאומץ שהיא הציגה, איך שהיא לחמה נגד הסיכויים. תמיד אזכור אותה עם חיוך על הפנים, לא משנה מה".

ז'אן טוד, נשיא התאחדות הספורט המוטורי (FIA): "זהו יום טרגי לספורט המוטורי. מריה היתה נהגת פנטסטית, דמות מובילה לנשים בענף ובטיחות בדרכים. מעל הכל, היא היתה חברה שמאוד הערצתי. דרך האומץ שלה, הכוח, הנחישות וחוסר המזל האישי שלה על המסלול, היא העבירה מסר אישי לבטיחות בדרכים שנשמע בכל העולם".

נהג המירוצים ג'נסן באטון: “אלו חדשות מזוויעות. זה מאוד טרגי, הבחורה הזאת עברה כל כך הרבה, יותר ממה שאנשים עוברים במשך כל חייהם".

רפאל נדאל: “אלה חדשות רעות מאוד עבור עולם הספורט, ובפרט לספורט בספרד. מאוד קשה להגיד משהו ביום שכזה. אני מקווה שהיא לא סבלה".

נהג המירוצים סבסטיאן פטל: “זה עצוב מאוד. מריה היתה אישה שמחה, שלחמה באופן אמיץ כדי לחזור אחרי התאונה שלה. יש כל כך הרבה אנשים שאחרי תאונה כזאת, לא רוצים לחזור להיות בפומבי. מריה חזרה אחרי עשרה חודשים, וחייכה".

מרטין וויטמארש, ראש קבוצת מקלארן: “היא היתה אמיצה בצורה בלתי רגילה אחרי תאונה מאוד לא רגילה. מישהי שתמיד רצתה להשיג הצלחה בעולם המירוצים בלי קשר למין שלה. זה מעורר השראה, לכולם ובטח לנשים בפורמולה 1”.

התאחדות נהגי הפורמולה 1: “הגישה החיובית שלה, הבגרות והמחויבות המוחלטת לעולם לא תישכח. כולנו צריכים ללמוד ממנה".

סוזי וולף, נהגת המבחן של קבוצת וויליאמס: “היא ידעה שנשים יכולות להתחרות ברמה הזאת. אחרי התאונה שלה, היא אמרה לי – תתחרי עבור שתינו, תראי מה אנחנו יכולות לעשות. כולנו יכולים לקבל השראה מהדוגמא שהיא היוותה. היא לעולם לא תישכח".

ססק פברגאס אחרי הניצחון של ספרד במוקדמות המונדיאל בסוף השבוע: “הניצחון הזה מוקדש למריה. אנחנו שולחים כוחות למשפחה שלה בזמנים הקשים הללו".

אלברו נגרדו הקדיש את השער שכבש מול בלארוס לנהגת המנוחה:

שחקן נבחרת ספרד אלברו נגרדו. רויטרס
שחקן נבחרת ספרד אלברו נגרדו/רויטרס

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully