את התשובות יש לשלוח לכריסטיאנו רונאלדו

"שער", צווח השדר. "תירגע", ביקש הפרשן. וכבר עברו 20 שנה. הפארק דה פרינס היה צעיר יותר ותמים יותר כשרוני רוזנטל, אייל ברקוביץ' וראובן עטר הנפיקו את הסנסציה האחרונה של נבחרת ישראל. הניצחון ההוא – המפואר והמרגש – הושג במשחק לא תחרותי עבור החיילים של שלמה שרף. בלי לחץ, בלי ציפיות. מאז הנבחרת התקדמה אט אט, עד שנתקלה בתקרת זכוכית ב-1999. לטורניר גדול לא עלתה ישראל, גם לא ממש דגדגה.

20 שנה עברו, הדירוג השתנה, אבל בכל זאת, החודש הוא אוקטובר והמשחק מול פורטוגל, והמשך הקמפיין כולו, לפרוטוקול בלבד. לכאורה. כי יש הרבה חבר'ה בכחול-לבן, שעבורם ההמשך הוא הרבה יותר מפרוטוקול. סטטיסטיקה, תדמית, קריירה.

קמפיין גמור? לא אם תשאלו את ה-11 האלה.

בוריס קליימן – דודו אוואט צריך לפתוח בפורטוגל, כי במשחק מועד לפורענות, עדיף שלא לפגוע בשוער צעיר בבכורה בוגרת. אבל מול צפון אירלנד צריך וראוי להעביר קצת את הכפפות, ובין השניים שהם לא אוואט, קליימן נראה הרבה יותר כמו שוער העתיד של הנבחרת.

דקל קינן – רק שלוש הופעות בקמפיין הזה, שתיים מתוכן מול לוקסמבורג. איתן טיבי הוא באנקר, וכל עוד טל בן חיים משחק 19 דקות בעונה, חייב להגיע בלם יציב אחר. קינן, שאוהב לעבוד, יצטרך לעבוד עוד יותר כדי לזכות באמון המחודש הזה מצד מאמני הנבחרת.

ביברס נאתכו – מחוץ לחמישייה עקב חוק ההתיישנות. השגריר הכי בכיר של ישראל בשנים האחרונות לא מגיע לנבחרת. 28 הופעות, שער אחד ושום משחק זכור. מנאתכו, דווקא בגלל הרמה והיכולת הרגילה, מצפים ליותר.

איתי שכטר – עדיין בתקופת יום אסל יום בסל, והדגש כרגע על הבצל. הכבדות לא הוסרה לגמרי, והבחור שכבש שער מול אזרבייג'ן עדיין לא חזר להיות השכטר המאיים.

ניר ביטון – חוזה בסלטיק יש, אבל לפי התוכניות המקוריות של גוטמן הקשר הגבוה לא מקבל תפקיד גדול. כבר השבוע ביטון יכול להראות אחרת, ולאט לאט להתקדם בהיררכיה של אחת העמדות העמוסות בכדורגל הישראלי.

עדן בן בסט – שנה עברה מאז השער הראשון של בן בסט בנבחרת. מאז, הוא כבש בכל משחק תחרותי במדים הלאומיים. ארבעה מארבעה. חלוץ טולוז ינסה לשמר את הסטטיסטיקה המדהימה.

10 דקות. זה מה שהיה צריך ברק יצחקי עד שכבש את שער הבכורה במשחק הבכורה בנבחרת ישראל. זה היה ביוני 2006, בסקופיה. נגיחה וגול. אלו היו ימי בית"ר ירושלים, הפריחה של יצחקי. המאזן שלו במשחקים התחרותיים בנבחרת עומד על חמישה ניצחונות משמונה משחקים, והמאזן עומד ולא זז כבר ארבע שנים. מספטמבר 2009, יצחקי כבר לא בין חלוציה הטובים של ישראל. הוא לא זומן, לא שיחק. המעבר למכבי תל אביב והפציעה שלוותה דרדרו את מעמדו עוד יותר, עד גלות קפריסין.

שם הכול השתנה. "הטאץ' שלו, חוש הבקעת השערים, הערמומיות", סיפר חבר מאנורתוזיס בכתבה בוואלה! ספורט ביולי האחרון. "הוא היה רץ על הקו, היו מקיפים אותו שלושה שחקנים והוא פתאום היה יוצא עם הכדור, כמו בסרט מצויר". הציטוט הזה הובא שוב בגלל שיצחקי, מאז, בשלושה חודשים צהובים, הראה עוד פן. פן בוגר ואחראי, הוא נהיה רציני יותר. והוא הראה פן חשוב אפילו יותר – הממזריות חזרה. גול עם הבטן בקרית אליעזר, קרח בווריד בבורדו. חוליית החלוצים הפצועה והחלודה בנבחרת ישראל משוועת לממזר, בטח בסגל יחסית אנמי כפי שראינו בשנים האחרונות.

מול פורטוגל הוא לא אמור לפתוח, אבל אולי מהספסל, ואולי מול צפון אירלנד, יצחקי יחזור רשמית גם לנבחרת. אולי גם הפעם זה ייקח 10 דקות. אולי אפילו קצת פחות.

לפני שש שנים, בזאגרב, ערך המגן הימני של מכבי חיפה הופעת בכורה בנבחרת. ישראל הפסידה בקרואטיה 1:0, משומר הופיע בעוד שלושה משחקי ידידות, ומאז קיץ 2009 לא זומן כלל. היחס משוגע. ארבע הופעות בלבד למגן ששיחק בקבוצה הכי בכירה בישראל בשמונה העונות האחרונות. ארבע הופעות נבחרת מול 170 הופעות ליגה.

מול פורטוגל, לפי האימונים האחרונים, משומר אמור לפתוח. הופעה טובה בעמדה הדלילה יכולה לזכות אותו בנקודות רבות לקראת העתיד. אם בכלל ירצה כזה. "אם משומר היה להוט על הנבחרת", אומר חבר לסגל, "היו לו כבר יותר מ-20 הופעות. אולי הוא לא בנוי לעומס, הרי כבר כמה שנים הוא המגן הכי בכיר בליגה. בחיפה הביאו לו על הראש את עותמאן, דגני, אלקיים, גבאי, והנה – הוא מושיב את כולם על הספסל". "הוא שחקן הגנה טוב מאוד", מנתח גורם בליגת העל. "אבל תמיד כשהיה אמור להיות מזומן הוא היה פצוע. היה חסר לו גם מזל". "הוא ייתן הצגה, זה בטוח", מסכם חבר למכבי חיפה. הריבועים בבטן של כריסטיאנו רונאלדו נעים באי נוחות.

נישאר הגנה, רק נעבור אגף. גדל משהו בדרום, משהו טוב ודי נדיר – מגן שיודע להגביה. אין רבים כאלה, בעמדה שכבר הוגדרה מזמן כדלה ביותר בארץ. למשחקים הקרובים זומנו עומרי בן הרוש ודוידזאדה. הראשון הגנתי, שבגלל חוסנו וכושרו אמור לפתוח מול פורטוגל. השני מגן שלם יותר, וכילד בן 22, העתיד מבטיח פלוס שתי דבשות. "הוא עשה התקדמות גדולה מאוד", מספר גורם בהפועל באר שבע, "משחק ההתקפה השתפר, ההגבהות, וגם משחק ההגנה. והוא כל הזמן ממשיך להתקדם".

בשבוע הקרוב, דוידזאדה צריך להוכיח לאלי גוטמן ולכולם שאפשר להפסיק לחפש; הוא ינסה למצב את עצמו בראש האגף השמאלי של ההגנה. יותר מכך, דוידזאדה נמצא בשנה הלפני אחרונה בחוזה שלו. בהפועל באר שבע המתוקתקת החליטו שלא ליצור שלל מקרי גולסה במועדון, והחלו במו"מ להארכה כבר עכשיו.

לפי היכולת בזמן האחרון, בדרום בהחלט יכולים לחשוש מאיבוד המשאב היקר הזה. "המועדון הציע לאופיר סכום מאוד מכובד לשדרוג", אומר המנכ"ל אסי רחמים. "ולאופיר הזכות להחליט אם הוא רוצה להיות איתנו גם בשנים הבאות". ויש עדיין את האנשים שבטוחים שבדרום עדיין יש קיפוח, שמבאר שבע קשה יותר להגיע למדים הלאומיים. "אנחנו כבר לא במקום הזה", מקנח רחמים, "עברנו את זה כבר. אנחנו לא מחפשים את השטויות האלה".

גם קפטן מכבי תל אביב הוא הבלחה של אמצע קמפיין. גוטמן ראה כי טוב בדברים שאוסקר גרסיה עשה, וזימן את ייני להיות מה שהוא במכבי – עמדת אופי. כי הוא לא ממש מגן ימני ולא הקשר האחורי הכי טוב שתראו והוא לא בדיוק בלם. זה אולי יעליב את ייני, שאומרים עליו שהתכונה הכי חזקה אצלו היא בראש ולא ברגל, אבל זו האמת. יש טאצ' בנעל ויש ביצועים יפים, אבל הג'ינג'י עם הפלסטר (לשעבר) לא שועל בסטטיסטיקה. כמו עמודת ה-+/- בכדורסל, שמראה את הערך של השחקן מבלי קשר לכמות הנקודות שקלע או האסיסטים שמסר. זו עמודה שמדברת על מה בסך הכללי תורם השחקן לחברים שעל הדשא. ואם גרסיה וגוטמן חולקים את אותה הדעה, בשתי קבוצות כה שונות, כנראה שיש שם משהו.

"ייני כמגן ימני זה אילוץ", טוען השריף אלי כהן. "אמרתי כבר רבות שכקשר אחורי הוא יכול לתרום בנבחרת, אולי הרבה יותר מנאתכו או אלברמן. מהיכרות עם גוטמן, אני יודע כמה הוא עדיין מחפש את המגן הימני התוקף שישרת את הנבחרת. הוא התעניין בעבר בשי חדד אך הוא לא היה יציב".


ייני, לפי התחזיות, אמור לפתוח שוב בתפקיד בקישור האחורי. ובכל זאת, הוא נמצא בפרשת דרכים קריטית. החוזה במכבי נהדר, מברוק, אבל הוא צריך להוכיח שהוא יכול לשחק גם ברמות הכי בכירות שיש. להוכיח שהתפקיד הזה שתופרים לו מחזיק מים גם מול אריות כרונאלדו. במשחק הקודם מול הסלסאו הוא סיפק את הסחורה, מעניין יהיה לראות כיצד יתמודד הפעם.

פעם אלי גוטמן היה פשוט "גרמני". היום פניו רבות ומשונות. אולי זה הדאבל עם הפועל תל אביב (במהלך אותה עונה הודה גוטמן, לראשונה, שהבין שעליו לשנות סגנון מקצועי), אולי ההתבגרות ואולי הבריאות. אבל גוטמן, פעם מתודי ומסודר ושמרן, נהיה אחד שיודע לשנות דעה ויודע להודות שטעה. לטוב ולרע. לאמינות ולזיגזג. זוכרים לו שהבטיח שרק שחקנים שמשחקים ישחקו, ואז את השינוי, ואת השינוי של השינוי, הפסימיות והאופטימיות. בסופו של דבר, אלי גוטמן אכן משנה פנים מדי פעם, מנסה להגיד את הדבר הנכון – לפעמים באדיקות רבה מדי; אבל מה מצפים שיעשה? הוא ישראלי, כמו אלו ששופטים אותו.

הקמפיין הנוכחי מורכב מצמדי משחקים. שימו לב לרכבת ההרים. ספטמבר 2012: אזרבייג'ן חוץ, רוסיה בית – נקודה משש. גיהנום עלי אדמות. אוקטובר 2012: פעמיים לוקסמבורג – שש משש. אש. מרץ 2013: פורטוגל בית, צפון אירלנד חוץ– ארבע משש, ואם אוואט יותר מרוכז, שש משש. אימפריית-על. ספטמבר 2013: אזרבייגאן בית, רוסיה חוץ – נקודה משש. גוטמן הביתה, אין לנו נבחרת.

למה פילוח הצמדים כה חשוב? קראנו ושמענו שלפי גורמים שונים ומשונים, התוצאות בשני המשחקים הבאים ישפיעו על עתידו של גוטמן. אז נזרום עם הלוגיקה הזו. ראינו שבשני הסשנים שכללו את האזרים והרוסים, זה נגמר אותו דבר. תיקו והפסד, נקודה בודדת. כלומר, לפי הסטטיסטיקה, מול צפון אירלנד ופורטוגל הישראלים אמורים לצבור ארבע משש. לא ממש אמין, לא הכי מציאותי, אבל נאחל זאת לכחולים-לבנים.

ואחרי שצחקנו, נעבור לחלק האומנותי.

מדוע עדיין תולים עתיד מאמן ב-180 דקות בקמפיין חצי גמור? מדוע גוטמן חתם מלכתחילה לקמפיין אחד? הרי בהתאחדות לכדורגל יודעים לקרוא סטטיסטיקה. שם, כמונו, יכולים לראות ששלמה שרף שקיבל ארבע קדנציות השתפר בכל אחת ואחת. גם אברהם גרנט, אגב. מ-37% הצלחה בקמפיין הראשון ל-60% בשני. מדוע לא שואלים שם כיצד שרף אימן ב-82 משחקים רשמיים (שמוכרים על ידי פיפ"א), והמאמן שבא אחריו עומד על 33 בלבד. מדוע לא זועק להם, בוהק באדום חזק, ששני אנשי כדורגל בכירים כריצ'רד נילסן ולואיס פרננדס אימנו כאן, ביחד, 36 משחקים בלבד?

שוב להחליף? לא נמאס שמאמן לומד מטעויות של קודמו במקום לתקן את טעויותיו שלו?

וגוטמן – האם בכלל רוצה להמשיך או שלא? ובהתאחדות – האם חושקים או לא? התחושה היא שגוטמן לא רוצה להיות הנערה שלא הוזמנה לנשף. הוא רוצה את היד העליונה. הוא רוצה לסיים בכבוד, במקום השלישי - הראוי, בטח בהגרלה שכזו; הוא רוצה לחכות ולראות מה יציעו לו ומה יחשבו על קדנציית הביכורים שלו. הוא יודע שנכון לעכשיו מעמדו כיוצא-נבחרת יהיה עדיף לאין שיעור מהמצב שבו אחרים יצאו מההרפתקה הזו. הוא יודע שהקבוצות הגדולות כאן ואולי גם כמה מעבר לים בכל זאת יתעניינו. הוא משחק פוקר עם כסף שלא אכפת לו להפסיד, ורק כך משחקים פוקר.

אז העיקר, העיקר – לא לסיים ברע. ובגלל זה, בדיוק בגלל זה, השבוע הבא חשוב ביותר לאלי גוטמן. לו, יותר מכולם.

לתגובות: orenjos@walla.co.il