ה-11 באוגוסט 2012 היה יום מיוחד בתולדות מקסיקו, יום של חג. הנבחרת האולימפית הדהימה את ברזיל הפייבוריטית בגמר הטורניר האולימפי עם צמד שערים של אוריבה פרלטה בדקות 1 ו-75 וזכתה בזהב. מדלייה ראשונה למקסיקו בענף קבוצתי כלשהו במשחקים האולימפיים מאז הארד בכדורסל בברלין 36'.
ה-1 בדצמבר 2012 היה יום מיוחד בתולדות מקסיקו, יום של מהפכה. אנריקה פנייה נייטו, המועמד מטעם מפלגת המהפכה המוסדית, נבחר לנשיאות. המפלגה שלטה מ-1946 עד 2000, אז הפסידה לויסנטה פוקס והמפלגה הלאומית, ששלטה למעלה מעשור. בעולם האמינו שעלייתו של נייטו לשלטון תוביל להתעוררות הכלכלה במדינה הדועכת ושהמכשולים שעצרו פרויקטים רבים יוסרו. נייטו, במהלך המסע אל הניצחון, אמר: "זה עידן חדש עבור מקסיקו, טוב יותר. הספורטאים שלנו מראים לנו בכל פעם מחדש איך להיות מנצחים".
בקושי שנה, פלוס-מינוס, עברה מאז האופטימיות שטפה את מדינת הענק של מרכז אמריקה והיום הכול נראה איום ונורא. אלה מאשימים את אלה ולהיפך, מנסים להבין מה הוביל להתרסקות הגדולה ובעיקר, כולם, לא רק במקסיקו, חוששים מדבר אחד: שה"אל טרי" לא יעפילו למונדיאל וההשלכות הלאומיות והבינלאומית של כישלון שכזה. הפסד ביתי הלילה (בין שישי לשבת, 4:30) לפנמה והפחד הגדול יהפוך למציאות.
פנמה. לא משוכה גדולה במיוחד על הנייר. פחות מחמישה אחוז מגודלה של מקסיקו, שלושה מיליון ומשהו תושבים מול 118 מיליון מקסיקנים. אבל הנבחרת הזו, שמקסיקו לא ניצחה כבר למעלה משש שנים, אחראית למשבר הגדול ביותר של ה"אל טרי" מאז הושעתה מקסיקו ממונדיאל 1990 בגין זיוף גילאי שחקנים.
הנבחרות נפגשו בגביע הזהב, אליפות מרכז וצפון אמריקה, ביולי האחרון. מקסיקו בדיוק הגיעה אחרי הפסדים לאיטליה וברזיל והדחה כבר בסיבוב הראשון של גביע הקונפדרציות והתייצבה לטורניר היבשתי בסגל דל. זה לא אמור היה להפריע לנבחרת שזכתה בטורניר תשע פעמים, כולל בשתי הגירסאות האחרונות שלו, אבל החריקות נראו כבר במשחק הראשון עם הפסד 2:1 סנסציוני לפנמה. מקסיקו עשתה את הדרך לחצי הגמר והייתה בטוחה שהנקמה תגיע בדרך לעוד מפגש על התואר מול ארצות הברית, אבל לפנמים היו תוכניות אחרות ועוד 1:2 שלהם הימם את מקסיקו. הלך התואר.
חודש וחצי עבר מאותה הדחה כואבת ומקסיקו התייצבה באצטדיון האצטקה המפורסם שלה למשחק "התאוששות" ביתי וקל מול הונדורס, אותה נבחרת ששלושה חודשים קודם לכן ניגפה בפני נבחרת ישראל בניו יורק. המקסיקנים, שפתחו את הסיבוב הרביעי והאחרון במוקדמות המונדיאל בצורה מאכזבת, עם חמש תוצאות תיקו וניצחון בג'מייקה בשישה משחקים, ידעו שלמרות הכול הגורל בידיהם וניצחון, שנראה כמעט מובטח, יעשה את העבודה. פרלטה, אותו אחד מגמר האולימפיאדה, האיש שהפך את מקסיקו למאושרת, שוב העלה ליתרון מהיר, אבל צמד של האורחים במחצית השנייה קבע מהפך ו-1:2 לטובתם בסיום. עוד הפסד כואב למקסיקו, שוב באותה תוצאה.
ההפסד הזה התברר כאחד יותר מדי והמאמן חוסה מנואל דה לה טורה, "צ'פו" בלשון העם, פוטר. התקשורת יצאה למסע צלב נגדו והוא הואשם בשימוש בשחקנים שאינם בכושר, זקנים מדי, כמו חרארדו טוראדו ופבלו באררה, שהציגו יכולת איומה. המושיע, שמונה במקומו, היה לואיס פרננדו טנה, האיש שהוביל את הנבחרת לזהב האולימפי. ארבעה ימים היו לטנה להתכונן למשחקו הראשון כמאמן הנבחרת, באוהיו, מול נבחרת ארצות הברית. לא היה לו סיכוי. מקסיקו נראתה נרפית ועצובה מאי פעם והאמריקאים ניצחו בקלות 0:2. מיד לאחר המשחק, ובהתאם לדיווחים שהיו עוד לפניו, גם טנה פוטר. 96 שעות, שני מאמנים שהולכים הביתה ובקיצור, אווירת בלגן אחד גדול.
מקסיקו, שעלתה לכל חמשת המונדיאלים האחרונים (ובכולם הודחה בדיוק בשמינית הגמר, אגב), ראתה איך הטורניר היוקרתי מכל בורח לה מבין הידיים. ויקטור מנואל ווסטיץ' היה זה שנקרא להציל את הנבחרת, זו שזכתה בעיתון אמריקאי לאחר ההפסד לכותרת "טריטאניק", משחק מילים מבריק בין "אל טרי" לטיטאניק ששקעה. המאמן בן ה-58, שמאחוריו שנים רבות ומוצלחות בליגה המקומית, הודה בהצגתו: "יש פה בלגן גדול, אבל אני מקווה שייצא מזה משהו טוב. חייבים לעשות כאן הרבה עבודה. מבחינתי אין היררכיה בין השחקנים, מה שחשוב לי זה רק מקסיקו, מקסיקו ומקסיקו. זה האתגר הכי גדול בקריירה שלי".
מה לא עובד במקסיקו? בגדול, הכול. בקטן יותר, מדובר בהליכה מתמדת לאחור של הנבחרת, ממש כמו של המדינה כולה. בעיתון "The Christian Science Monitor" הייתה כתבה בשם: "האם נבחרת מקסיקו והמדינה עצמה לא משיגות את המטרות שלהן?", כאשר הטענה היא כי הרפורמות הכלכליות במדינה פגעו ב"אל טרי". הצרות האלה הורידו באופן משמעותי את הרמה בליגה והן מקשות על קבוצות מקומיות לייצא את השחקנים שלהן לאירופה, בניגוד לעבר. אם במונדיאל 2010 הסגל המקסיקני הכיל עשרה שחקנים ששיחקו מחוץ למדינה מתוך ה-23 שזומנו, הרי שלקראת צמד המשחקים הקרובים והקריטיים, תחילה מול פנמה וכעבור ארבעה ימים בקוסטה ריקה, זומנו רק ארבעה "לגיונרים" מתוך 26 שחקנים. למשחקים שעשויים לקבוע את גורלה, מקסיקו מתייצבת עם סגל מבוגר ולא מספיק איכותי.
הכוכבים הגדולים של הנבחרת ממשיכים להיות צ'יצ'ריטו הרננדס ממנצ'סטר יונייטד וג'ובאני דוס סנטוס מויאריאל, אבל גם הם לא מספיקים ולא משחקים יותר מדי בקבוצות שלהם. מקסיקו כבשה רק ארבעה שערים בשמונת משחקיה בבית המוקדמות וחסרונו של קרלוס ולה בולט מאי פעם. ולה הושעה מהנבחרת לחצי שנה ב-2010 כי הלך למסיבה עד אור הבוקר לאחר משחק רשמי. כאשר חזר, הוא הפגין חוסר חשק בולט וספג מהתקשורת ומאנשי ההתאחדות. כתגובה, הוא סירב להגיע לגביע הזהב ב-2011 ולאולימפיאדה ולאחר מכן דחה גם את הזימון למשחק מול ארצות הברית במרץ האחרון בגלל סיבות אישיות. כאשר מונה לתפקיד, ווסטיץ' קרא לחלוץ שלו לשוב וללבוש את מדי הנבחרת ו-ולה אישר כי הוא מעוניין לחזור, אבל שוב "דפק ברז" ברגע האחרון והשאיר את הנבחרת חסרת מחץ. אם מקסיקו תפסיד את אחד משני המשחקים הקרובים ותודח, לא בטוח שהקהל יסלח לו בעתיד.
אבל הסכסוך בין קרלוס ולה למקסיקו יהפוך לשולי לחלוטין במידה והנבחרת לא תגיע לברזיל 2014. היסטוריון הכדורגל והסופר המקסיקני לאון קראוסה אמר: "ההשלכות הכספיות של הדחה מקסיקנית יהיו עצומות. הסכום הזה כולל חסויות, זכויות שידור, פרסומות ומשדרי ההכנה למשחקים. אפילו בדרום-מערב ארצות הברית, קליפורניה, אריזונה, טקסס, הכול מלא במקסיקנים והיספנים וגם שם הרייטינג ייפגע קשות". לצורך הדוגמא, בתחנת רדיו בדרום קליפורניה (ארצות הברית, כן?) עשו סקר ושאלו "את מי תעודד אם מקסיקו לא תעלה למונדיאל?". לא אם ארצות הברית תודח, אלא אם מקסיקו לא תעלה. 36 אחוזים מהמגיבים אמרו שיעודדו את ארצות הברית, כנבחרת שנייה. 14.5 אחוז אמרו שהם בכלל לא יראו את הטורניר, עד כדי כך.
ההערכות הן כי אי העפלה מקסיקנית למונדיאל תגרום להפסדים של 600 מיליון דולר. תקראו את הסכום הזה שוב - 600 מיליון דולר! פיפ"א בפאניקה. גם היא יודעת שלקראת מונדיאל 2010 ובמהלכו, מקסיקו הייתה הנבחרת שהכי הרבה חולצות שלה נמכרו מבין 32 המשתתפות, 1.2 מיליון יחידות. כ-15 אלף מקסיקנים הגיעו אז לדרום אפריקה ועל פי ניסיון העבר, כאשר הטורניר נערך ביבשת אמריקה, בין 45 ל-60 אלף אוהדים צפויים ללוות את הנבחרת. אם רק תעלה.
ההיסטוריון קראוסה אמר: "המשבר ענק, בעיקר כי בנינו על הנבחרת הזו, שהדור שלה זכה ב-2005 בגביע העולם עד גילאי 17. מצב הרוח במדינה עבר מהפתעה לכעס ומשם לייאוש. אנחנו כמעט לא מאמינים בסיכויים שלנו יותר". איסן פרס מונטיאל, עיתונאי מקומי, הוסיף: "ההיסטוריה מראה שכדורגל משמש כהסחת דעת לציבור והמונדיאל ימשוך המון תשומת לב מהאנשים. כולם כאן מדוכאים כרגע" וב-"LA Times" ניסחו את המצב בצורה ציורית משהו: "הכלכלה במצב רע, חטיפות משתוללות ברחוב וארגון המורים הרדיקלי השתלט על הרחובות ומסרב ללכת הביתה. ואז הגיעה הזוועה האמיתית - היכולת של הנבחרת המקסיקנית. פיאסקו. הספורט מספר 2 במדינה אחרי כדורגל הוא ניתוח היכולת של ה'אל טרי'. מקסיקו היפה, איך נחרבת כך?".
אם כך, איש לא רוצה שמקסיקו תישאר בבית. הנבחרת לא רוצה בכך, המדינה בוודאי שלא רוצה בכך, עולם הכדורגל כולו חושש מההשלכות. אבל לכולם ברור שגם אם מקסיקו תינצל הפעם, זה נראה לא טוב וכדי שיהיה עוד יום חג, אולי כדאי שקודם יגיע עוד יום של מהפכה.