תקציר הפרקים הקודמים
מאזן בעונה שעברה: 58:24.
סיימה את העונה: מקום שלישי מהסוף במזרח ועם פרס הבחירה הראשונה בלוטרי.
העונה שעברה נפתחה עם ציפיות שתאמו יותר את הופעת הרוקי המרשימה של הכוכב החדש של המועדון, קיירי אירווינג, ופחות את מציאות התחתית שהייתה נחלתה של קליבלנד בעונה שקדמה. עם הוספת בחירה טופ-4 נוספת מהדראפט - השלישית בשנתיים (מאז הצטרפה אחת נוספת) - היו מי שציפו מהקאבלירס לעשות צעד קדימה ולהמשיך את מלאכת ההתאוששות מעזיבתו המתוקשרת של לברון. זאת הייתה אופטימיות זהירה, ציפייה למגמה חיובית שתרחיק את קליבלנד מהשארלוטיות של הליגה אל עבר המילווקיות של הליגה.
ציפיות לחוד ומציאות לחוד. אירווינג פתח את העונה בצורה טובה, אבל במה שמתחיל להיראות כהרגל, נפצע במהרה - שוב ושוב. לא שזה שינה הרבה, כי גם איתו וגם בלעדיו, הקאבלירס לא הפסיקו להפסיד, ועד שנכנסה לה שנת 2013 הפרשים ניצחו שבעה משחקים בלבד והפסידו 25 - קצב ניצחונות שהיה ממקם אותם עמוק במקום האחרון בליגה בעונה שעברה.
ברגע שהיה ברור שכקבוצה קליבלנד לא תשיג יותר מדי העונה, הרלוונטיות של קבוצת הכדורסל של העיר עברה להימדד בבחינת התצוגות האישיות של שחקני קליבלנד, על לשון - עם מה יהיה לקיירי לעבוד איתו בעתיד. בגזרת החדשות המעודדות יחסית, אנדרסון ורזאו פתח את העונה במה שנראתה כפתיחתה של עונת הקריירה של הברזילאי; כיאה לשחקן חיובי בקליבלנד הוא גמר את העונה בשלב מאוד מוקדם, תוך שהוא מסיים כריבאונדר המצטיין בליגה בממוצע למשחק - ב-25 משחקים בלבד.
בגזרת החדשות המעודדות פחות: דיון וויטרס הראה ניצוצות של שחקן שהוא בחירה רביעית בדראפט אבל גם מעט מאוד אנרגיה ואחוזי קליעה רשלניים, טיילור זלר - סנטר להזכירכם ולהזכירו - קלע בפועל (effective field goal - לוקח בחשבון גם את אחוז הקליעה ל-3) באחוזים עוד פחות טובים ממנו, וטריסטן תומפסון לא הראה כישרון התואם לשחקן שהיה בחירה רביעית בדראפט, אלא פשוט היה בינוני.
ועדיין, למרות המאזן, ולמרות מה שיכול להיחשב כדוגמאות רבות לכישלון אישי, קליבלנד סיימה את העונה בתחושה טובה, עם הבחירה הראשונה בדראפט. ככה זה ב-NBA, לפעמים להפסיד הרבה מאוד זה לא מאוד נורא.
אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון
באו: אנדרו ביינום (שחקן חופשי, מפילדלפיה), אנתוני בנט (מהדראפט, בחירה ראשונה), גארט גק (שחקן חופשי, מגולדן סטייט), ארל קלארק (שחקן חופשי, מהלייקרס), סרגיי קאראסב (מהדראפט, בחירה מספר 19), קריק פיליקס (מהדראפט, בחירה מספר 33), מאתיו דלאוודובה (לא נבחר בדראפט), אליוט וויליאמס (שחקן חופשי, פורטלנד).
עזבו: עומרי כספי (שחקן חופשי, ליוסטון), מארייס ספייטס (שחקן חופשי, לגולדן סטייט), דניאל גיבסון (שחקן חופשי, עדיין ללא קבוצה), שון לווינגסטון (שחקן חופשי, לברוקלין), ווין אלינגטון (שחקן חופשי, לדאלאס), לוק וולטון (שחקן חופשי, עדיין ללא קבוצה), כריס קווין (שחקן חופשי, עדיין ללא קבוצה), קווין גונס (שחקן חופשי, עדיין ללא קבוצה),
את הבחירה הראשונה בדראפט ניצלו הקאבלירס לבחירה מפתיעה ביותר בדמותו של אנתוני בנט. היה ניתן לצפות שבדראפט בו אין בחירה ראשונה ברורה לא תהיה גם בחירה ראשונה מפתיעה, ועדיין, כשהפרשנים דיברו על בחירה ראשונה הם הזכירו כמעט כל שחקן שאינו בנט. אולם מה שמפתיע באמת בבחירה בבנט, אינו המקום בו הוא נבחר על ידי קליבלנד, אלא שהחזון המיידי של הקבוצה הוא אינו כזה בו בנט פותח כשחקן חמישייה - מה שבדרך כלל כן קורה עם בחירות ראשונות בדראפט.
את התשובה לכך ניתן למצוא בעומקו של קו הקדמי של הקאבלירס. אל בנט מצטרפים ורזאו, שחוזר אחרי עונה מעודדת ביותר מבחינה מקצועית אבל גם אחרי פציעה שהשביתה אותו מאז דצמבר וגוף שעדיין לא החלים ממנה; אנדרו ביינום, שהגיע אחרי תחנת מעבר בפילדלפיה, ולא שיחק משחק מאז אפריל 2012 - גם מצבו הבריאותי עדיין לא שפיר לחלוטין; תומפסון, שינסה להוסיף אלמנטים נוספים למשחק שלו מלבד ריבאונד והתלהבות, ולהמשיך ולהילחם על מקום בחמישייה.
סיפורו של הקו האחורי של הפרשים הוא קודם כל מעשייה לא ברורה על בריאותו של אירווינג. אירווינג לא הספיק לשחק כמעט בקולג בגלל פציעה שהשביתה אותו לאחר 11 משחקים, וספג פציעות משמעותיות בכל אחת משתי עונותיו בליגה, שהוליכו להפסד של כרבע מהמשחקים בכל אחת מהן. לכאורה, כל אחת מהפציעות אינה חמורה כשלעצמה, וכן הן אינן קשורות אחת לשנייה. אולם ריבוי הפציעות מוביל לתהייה האם עתידו של השחקן יישזר בבריאות לקויה שתפגע ביכולתו למצות את הכישרון העצום שלו. כאחד השחקנים הטובים בליגה כבר עתה, לא תהיה זאת הגזמה להגיד שקליבלנד תגיע רחוק כמידה שתאפשר בריאותו של קיירי.
לצידו בקו האחורי יעמדו דיון וויטרס הכישרוני, שאמור לייצב את תפוקתו בעונת הסופמור שלו, וגארט גק המצוין, שמגיע לעיר לאחר עונה מרשימה ביותר בגולדן סטייט. זאת שלישיית גארדים מצוינת ומגוונת, בה כל השלושה מחזיקים ביכולות ניהול משחק, ביכולת לקלוע בצרורות ובמידה כזאת או אחרת, ביכולת לשמור על שתי עמדות הגארד.
לעמדה מספר שלוש - החלשה ביותר בקבוצה - הקאבלירס ייבאו את ארל קלארק לאחר עונת פריצה בלייקרס; קלארק, פאוור פוורורד בינוני במקצועו, יעשה בקליבלנד הסבה לעמדה מספר 3, ויחד עם סרגיי קראסב, סקורר מצטיין ורוקי שאינו משחק הגנה, ואלונזו גי המאכזב, ינסו השלושה לייצר 48 דקות סבירות לערב בעמדת הסמול-פורוורד.
מה מי מו
חמישייה: קיירי אירווינג, דיון וויטרס, ארל קלארק, טריסטן תומפסון, אנדרו ביינום.
ספסל: אנדרסון ורזאו, גארט גק, אנתוני בנט, סי גיי מיילס, אלונזו גיי, טיילר זלר, סרגיי קארסב, קריק פיליקס, מאתיו דלאוודובה, אליוט וויליאמס.
מאמן: מייק בראון (עונה שמינית כמאמן ראשי בליגה).
מועמד לפריצה: לא מקובל לבחור ברוקי כמועמד לפריצה, אולם אנתוני בנט הוא מקרה לא שיגרתי של בחירה ראשונה בדראפט שמתחילה את הקריירה שלה על הספסל וכלא מוערכת דיה. בנט מגיע לקליבלנד אחרי עונה אחת בלבד שבילה ב-UNLV. בנט הרשים מאוד מבחינה סטטיסטית אולם על איכויותיו האפילה הדחתה המוקדמת והמפתיעה של מכללתו במארץ מאדנס.
בנט הוא כישרון התקפי מיוחד, עם גובה ובעיקר מאסת גוף של פאוור-פורוורד, המציג יכולת קליעה מכל משבצת במגרש. תכונה זאת הופכת אותו מתאים במיוחד למרקם האנושי בקליבלנד, משום ששחקני הכנף הפוטנציאליים בהרכב - וויטרס וקלרק - חסרי יכולת קליעה משלוש. לא רק עובדה זאת אמורה לסלול את דרכו של בנט לדקות משמעותיות, אלא גם מצבם הבריאותי של חבריו לקבוצה; עדיין לא ברור מתי ורזאו וביינום יוכלו לחזור לשחק, וגם כשיחזרו, הפציעה הבאה תארוב להם בפינה. במצב כזה מייק בראון ישמח להסיט את תומפסון לעמדת הסנטר ולתת לבנט הכישרוני הזדמנות לדקות משחק. אולם גם במצב אופטימי של בריאות יחסית בקו הקדמי, בנט מוכשר מדי התקפית והוא ריבאונדר טוב מדי מכדי לבלות את עמדת הרוקי שלו על הספסל.
מועמד לדעיכה: טריסטן תומפסון הוא לא מועמד קלאסי לדעיכה. מבחינת היכולות שיציג על המגרש, סביר מאוד שנצפה דווקא במגמת שיפור - במיוחד באחוזי הקליעה לעונשין, שם בחר תומפסון לעשות את הלא יעשה ולהחליף את היד עימה הוא זורק. אולם מה שכן עשוי לדעוך העונה הן דקות המשחק שלו. אחרי עונה בה הוא זכה לשחק היישר מההרכב יותר מ-31 דקות לערב, קשה לראות איך העונה הנוכחית לא תאופיין באובדן דקות משחק.
זה יתחיל עם בנט, על אף הרחשים המרמזים על הצבתו בעמדה מספר 3 - מהלך שאין מאחוריו היגיון כדורסל, קשה לראות איך זה לא ינגוס משמעותית בדקותיו של תומפסון, שפחות מוכשר ומתאים ממנו להשלים את קיירי וחברים. זה ימשיך עם ורזאו, אומנם לא פאוור פורוורד טבעי, אך כן הראה דקות חיוביות מהעמדה הזאת בעונה שעברה. אחרי תצוגות משחק מרשימות מדי בעונה שעברה, ובמצב בו הכוכבים יסתדרו בשמיים כך שגם הוא וגם ביינום יהיו בריאים, קשה לראות איך השניים לא יפתחו זה לצד זה בחמישייה. ללא קשר להתפתחות העניינים, תומפסון החביב אינו עשוי מהחומר שמייצרים ממנו שחקני חמישייה בקבוצות עם שאיפות פלייאוף, ובראון וקליבלנד אמורים להבין זאת במוקדם או במאוחר.
אקס-פקטור: להלן שתי עובדות נכונות: כשאנדרו ביינום בריא הוא הסנטר הטוב בליגה ואנדרו ביינום אינו בריא. לצד קיירי אירווינג אין לפרשים אף שחקן מהטובים ביותר בעמדה שלו - מצרך נחוץ ביותר בספורט הנשלט על ידי יכולת אינדיבידואלית. הסגל של קליבלנד מגוון ומוכשר יותר מבעונה שעברה, כאשר גק ובנט הם דחיפה משמעותית אל עבר יציאה מהלוטרי, לה מייחל דן גיבלרט. ביינום הובא לקליבלנד עם סיכון מינימלי וזכה לחוזה שמבטיח לו שישה מיליון דולר "בלבד" במקרה שימשיך להיות פצוע וייחתך. מנגד, במקרה שיצליח לשחזר את העונה הבריאה מ-2011/12, קליבלנד תזכה בעלות של 12 מיליון דולר לעונה "בלבד", בשחקן שיכול לשנות את עתידה המקצועי. במקרה כזה, יהיו אלה אוהדי קליבלנד - ולא מעצב השיער של ביינום בעונה שעברה - שיצחקו אחרונים.
ולכדור הבדולח
תסריט אופטימי: ביינום וקיירי בריאים יחד ובאותה עת, וגם ורזאו נמנע באופן יחסי מביקור בביקור חולים. קיירי מראה שלא רק היותו רכז סקורר היא הסיבה מדוע הוא לא חילק אסיסטים בשתי עונותיו הראשונות אלא גם היעדרו של כישרון התקפי בקליבלנד - והציוות שלו עם ביינום ובנט הוא תענוג אסתטי. הקאבלירס מחליפים בין הרכבים התקפיים מגוונים, רצים כל אימת שאפשר ולוקחים הרבה ריבאונד - כל הדרך לאחד משלושת מקומות הפלייאוף הפנויים במזרח.
תסריט פסימי: גם המאמינים בעולמות מקבילים/מרובים לא מוציאים סנריו בו קיירי, ביינום וורזאו מצליחים להישאר בריאים באותו הזמן. בראון מחליט לספסל את הרוקי שלו, וקליבלנד מוצאת עצמה תלויה בגק וויטרס ותומפסון. גילברט מוצא עצמו שוב בלוטרי, הפעם גם במקום פחות מתגמל.
תחזית: לקליבלנד יש סגל מוכשר אבל פציעות וחוסר איזון בין העמדות יגבילו אותה. זאת תהיה קבוצה אטרקטיבית, אולם אם ביינום יחמיץ יותר מ-30% מהמשחקים קליבלנד תתקשה להגיע לפלייאוף. אך גם השנה ייתכן מאוד שהקבוצה תזכה בפרס תנחומים מעודד - חזרתו האפשרית של המלך הביתה. ואם מסתכלים על האפשרויות הנוכחיות של הקבוצה בעמדה מספר שלוש, נראה שבדיוק על אפשרות כזו מבססים בקליבלנד את יומרות ההצלחה העתידית שלהם.
