בייסבול: יש בינינו עבר

רוטציה בבוסטון: ג'ון לסטר (8:15, 3.75), ג'ון לאקי (13:10, 3.52), קליי בוכהולץ (1:12, 1.74), ג'ייק פיבי (4:6, 4.04)

קלוזר: קוג'י אוהרה (21 שמירות, 1.09)

רוטציה בטמפה ביי: מאט מור (4:17, 3.29), דייויד פרייס (8:10, 3.33), אלכס קוב (11:14, 2.76), כריס ארצ'ר (7:9, 3.22)

קלוזר: פרננדו רודני (37 שמירות, 3.38)

היריבות בין הרד סוקס לרייז צוברת תאוצה בשנים האחרונות, מאז הפכה הקבוצה מפלורידה לכוח אמיתי ב-AL מזרח. ב-19 מפגשים לאורך השנה השליטה הייתה של בוסטון, שניצחה 12 פעמים והפסידה רק שבע. בעשרה משחקים שנערכו בפנווי פארק המארחים, שמחזיקים ביתרון ביתיות גם בסדרה הזו, ניצחו שש פעמים ואילו טמפה ארבע בלבד. הקבוצות נפגשו בפלייאוף פעם אחת בעבר, בסדרת גמר ה-AL המצוינת של 2008, שהסתיימה ב-3:4 לרייז.

ליינאפ והגשה בבוסטון:

לאחר שסיימה את העונה שעברה במקום האחרון בבית ע 93 הפסדים, בוסטון מגיעה לפלייאוף עם המאזן הטוב ביותר באמריקן ליג. הקבוצה הצליחה תוך זמן קצר לבצע מהפך מרשים בגלל החלטות אמיצות של הארגון, שניקה את חדר ההלבשה והתקציב משחקנים בעלי חוזי עתק בתמורה לשחקנים רעבים, מנוסים ובעלי אופי חיובי, שלא היו כל כך מבוקשים בשוק החופשי בפגרה האחרונה. אותם שחקנים, כמו שיין ויקטורינו, מייק נאפולי, ג'וני ג'ומס וסטיבן דרו, ניצלו את ההזדמנות, הראו את הכישורים שלהם ואף יצרו חיבור מיוחד בקבוצה בעזרת גידולי הזקן. חוץ מהחבורה הזו, נראה בליינאפ את הפנים המוכרות: דייויד אורטיז, שסיים עוד עונה עם למעלה מ-30 הומראני ולמעלה מ-100 הכנסות רצים, דסטין פדרויה, שהוביל את הקבוצה ב-WAR וג'קובי אלסוברי, שהוביל את הליגה כולה עם 52 גניבות בסיס.

הרוטציה הייתה מעולה לכל אור העונה וקיבלה חיזוקים בחודשים האחרונים לקראת הפלייאוף בדמותם של ג'ייק פיבי, שהגיע בטרייד משיקגו וקליי בוכהולץ, שחזר מהפציעה שהשביתה אותו למשך תקופה לא קצרה. את המשחק הראשון בסדרה יפתח ג'ון לסטר, שסיים את העונה הרגילה עם מספר שיא של אינינגים בקריירה, אבל עדיין מרגיש רענן לקראת הפלייאוף. אחריו יעלה ג'ון לאקי, שבדומה לקבוצה כולה, הצליח לבצע מהפך ועם 3.52 ERA זכה מחדש בתמיכת הקהל המקומי.

למי לשים לב בבוסטון:

מי שהיה האקס-פקטור של הקבוצה כל העונה, דבר שאף אחד לא תיאר לעצמו שיקרה בתחילתה, הוא קוג'י אוהרה. המגיש היפני בן ה-38 קיבל ביוני את תפקיד הקלוזר אחרי שג'ואל הרנאהן נפצע וגמר את העונה. בקבוצה לא היו בטוחים כיצד יתמודד אוהרה עם התפקיד, אך הוא ביצע אותו בשלמות וסיים את העונה עם 21 שמירות מ-24 ניסיונות. בנוסף, הוא סיים כרליבר המוביל באמריקן ליג בקטגוריות ה-ERA, ההולכות, אחוזי החבטה הנגדיים ויחס של סטרייקאאוטי להולכות. אוהרה רשם שיא מועדון כאשר שרף 37 חובטים ברצף ושיא קריירה של 30 וחצי אינינגים בהם לא הרשה ריצה. אפשר לומר ביבטחה שלבוסטון יש את האדם המתאים לסגור את הסיפור ברגעי הלחץ.

ליינאפ והגשה בטמפה ביי:

הרייז נמצאים בסיטואציה מאוד מאתגרת מנטלית. הקבוצה לא שיחקה בבית מאז ה-23 בספטמבר ושלושת משחקיה האחרונים היו להיות או לחדול. טמפה הייתה צריכה לנצח בטורונטו, בטקסס ובקליבלנד כדי להגיע לסדרת הפלייאוף מול בוסטון. הקבוצה הצליחה להישאר בחיים בעיקר בזכות המגישים הפותחים, שמהווי את הנשק העיקרי שלה. האס דייויד פרייס הגיש משחק שלם בשובר השוויון מול הריינג'רס ואילו במשחק הווילד קארד היה זה אלכס קוב שנתן הצגה משלו ולא הרשה ריצה במשך שישה אינינגי ושני שליש. את הסדרה יפתח המגיש השמאלי מאט מור, שביולי כבר הגיש משחק שלם ושיתק את בוסטון בפנווי פארק.

מאמן הרד סוקס, ג'ון פארל, אמר השבוע שהסדרה תקום ותיפול על החובטים השמאליים של הרייז. אותם שחקנים כמו דויד דה חזוס, מאט ג'ויס, קלי ג'ונסון וג'יימס לוני הם לא השמות המפחידים בליינאפ של טמפה, אבל זה בדיוק חלק מהקסם של הקבוצה הזו והמאמן שלה, ג'ון מאדן, שמקפיד לפתוח עם הרכב שונה כמעט בכל משחק. את העונה הסדירה סיים אוון לונגוריה כחובט המוביל, אבל הוא טרם הותיר את חותמו בפלייאוף, שם ממוצע הקריירה שלו עומד רק על 19.6 אחוזי חבטה.

למי לשים לב בטמפה ביי:

האאוטפילד מסקרן מאוד עם דה חזוס, שרושם סוף סוף הופעת פלייאוף אחרי 1,277 משחקים ב-MLB, דזמונד ג'נינגס, שהוביל את הקבוצה עם 20 גניבות בסיס וכמובן, וויל מאיירס הצעיר והמופלא. האחרון הרשים מאוד בעונתו הראשונה במייג'ור ליג וסיים עם 29.3 אחוזי חבטה ו-53 הכנסות רצים. בעוד מאיירס וג'נינגס חזקים עם המחבט, עם הכפפה הם פחות טובים ובמשחקים האחרונים נקט מאדן בשיטה מאוד מעניינת ובאינינגים המאוחרים הוא ויתר על היכולות ההתקפיות שלהם תמורת עזרה בהגנה. האאוטפילד ממוקם 16 בליגה בקטגוריית הטעויות ומאדן מאמין שעם סאם פולד וקווין קירמאייר בשדה, כדור שנחבט לאזור הזה לא יהפוך לטריפל במקום לדאבל. אגב, קירמאייר ערך את הבכורה שלו במייג'ור ליג בשובר השוויון נגד טקסס ושותף גם במשחק נגד קליבלנד, אך בשני המקרים עדיין לא זכה לחבוט.

תחזית: כאמור, שלושת המשחקים האחרונים של הרייז היו לחיים או למוות והמגישים בלטו. אבל התחושה היא שבסדרה מול בוסטון צריך יותר מזה ולכן, 1:3 לרד סוקס.

רוטציה באוקלנד: ברתולו קולון (6:18, 2.65 ERA), ג'ארוד פארקר (8:12, 3.97), סוני גריי (3:5, 2.67), איי ג'יי גריפין (10:14, 3.83)

קלוזר: גרנט בלפור (38 שמירות, 2.59)

רוטציה בדטרויט: ג'סטין ורלאנדר (12:13, 3.46), מקס שרצר (3:21, 2.90), אניבל סאנצ'ז (8:14, 2.57), דאג פיסטר (9:14, 3.67)

קלוזר: חואקין בנואה (24 שמירות, 2.01)

בעוד הבית השלישי בחטיבה, בית המזרח, סוער כהרגלו ומלא תהפוכות, דטרויט (פעם שלישית ברציפות) ואוקלנד (פעם שנייה ברציפות) עשו את העבודה בשקט וזכו בבתים שלהן. גם בעונה שעברה היתרון היה של אוקלנד כאשר שתי הקבוצות נפגשו ב-ALDS. הטייגרס ניצחו פעמיים בבית, אוקלנד ענתה עם שני ניצחונות ביתיים משלה, אבל במשחק החמישי, בקליפורניה, ג'סטין ורלאנדר הוביל את האורחים ל-0:6 גדול. דטרויט עשתה את כל הדרך לוורלד סירייס, רק כדי לחטוף שם סוויפ מסן פרנסיסקו והיא בהחלט רוצה לתקן את הרושם. מפגש פלייאוף נוסף בין הקבוצות, ב-ALCS ב-2006, הסתיים בסוויפ של דטרויט. ב-1972, גם כן ב-ALCS, אוקלנד ניצחה 2:3. הסדרה העונתית בין הקבוצות הסתיימה ב-3:4 לאייז, שניצחו שלוש פעמים מתוך ארבעה משחקים בעיר המכוניות.

ליינאפ והגשה באוקלנד:

תגידו מה שתגידו על בילי בין, המאני בול עובד טוב מתמיד והאייז שוב איתנו, הפעם אפילו בלי דרמות רציניות בניגוד לעונה שעברה. כבר בתחילת ספטמבר החל מסע ההתנתקות של אוקלנד מטקסס והיא שוב בפלייאוף. איך זה קרה? בזכות העובדה שכל חלק בקבוצה עובד בצורה מושלמת. ברתולו קולון השאיר את פרשיות הסמים מאחוריו והוביל את אוקלנד עם נתונים נהדרים. הוא גם זה שאמור לעלות למשחק הראשון בסדרה, כאשר לצידו ניצב ג'ארוד פארקר הצעיר, שמספק קבלות גם בשנה השנייה בליגה. הרוטציה איכותית ואוקלנד סיימה את העונה עם עשרה מגישים שצברו לפחות עשרה ניצחונות, שניים מהם (דן סטריילי וטומי מילון) בכלל יחכו בבולפן יחד עם הקלוזר האמין גרנט בלפור.

וכל זה עוד לפני שהגענו לליינאפ הנהדר. אם עקבתם אחרי נבחרת המחזור השבועית שלנו אתם כבר יודעים שאין שבוע בלי שחקן אוקלנד אחד לפחות. ג'וש דונלדסון סיפק עונה אדירה בבסיס השלישי, יואניס סספדס הפציץ בהומראן דרבי, נרדם וחזר לעצמו בדיוק בזמן וברשימת הכוכבים אפשר גם למצוא את חבורת האקסים של בוסטון, ג'ד לאורי, קוקו קריספ, ברנדון מוס וג'וש רדיק, שכל אחד מהם סיפק עונה טובה ויחד הם יצרו עונה לפנתיאון. אוקלנד מכניסה ריצות, חובטת המון ומרשה מעט מאוד ליריבות מבחינת הגשה.

למי לשים לב:

ג'וש דונלדסון. בגיל 27 ובפעם הראשונה בקריירה בה הוא נכנס לליינאפ, דונלדסון התפוצץ. הוא סיים עם 30.1 אחוזי חבטה (רביעי בין שחקני הבסיס השלישי בליגה) והכניס 93 ריצות (שלישי בין שחקני הבסיס השלישי). ממול יעמוד שחקן הבסיס השלישי הטוב מכולם, אולי השחקן הטוב מכולם בכלל, כך שהאתגר של דונלדסון ענק.

ליינאפ והגשה בדטרויט:

24 שנים חיכו הטייגרס לזכייה באליפות הבית, אבל מאז שזה קרה ב-2011, הם לא עוצרים וקשה לראות מי יכול להתמודד איתם בקרוב ב-AL מרכז. ובשל כך, דטרויט בונה את עצמה לפלייאוף ועכשיו, כך מקווים בעיר המכוניות, הגיע הזמן לעבור עוד שלב אחד קטן. לפני שנתיים הקבוצה עפה בגמר ה-AL, לפני שנה בוורלד סירייס, הפעם היא רוצה אליפות. הטייגרס לא נדרשו למאמץ עילאי העונה, אבל עשויים למצוא את עצמם הופכים לקבוצה התשיעית בהיסטוריה ממנה יוצאים באותה עונה הסיי יאנג וה-MVP של הליגה.

מקס שרצר היה הרבה מעל כולם וסיים עם 21 ניצחונות שעשו את ההבדל עבור דטרויט. הוא כיפה על עונה "בינונית" של ג'סטין ורלאנדר, שאומנם חטף לא מעט, אבל עדיין הגיע ל-13 ניצחונות, כך שהבינוניות היא רק ביחס לסטנדרטים שורלאנדר עצמו העמיד בעבר. גם מאחורי הצמד האדיר הזה אפשר למצוא מגישים טובים, בעיקר אניבל סאנצ'ז הנפיץ ואם כל זה לא מספיק, הרי שהליינאפ מפלצתי וסיים בטופ 3 של הליגה כמעט בכל קטגוריה התקפית. זה מתחיל כמובן במיגל קבררה, שאומנם איבד את הטריפל קראון, אבל שוב נראה כמו שחקן מעולם אחר. פרינס פילדר ידע כמה עליות וירידות, אבל נראה שהוא מגיע מוכן לפלייאוף והבעיה הכי בולטת של דטרויט היא בהמשך הליינאפ, שם האיכות צוללת במהרה. לשמחת הקבוצה, ג'וני פראלטה חזר מהשעייה בדיוק בזמן והוא עשוי לסייע אם ייכנס לכושר במהרה. שאלה חשובה נוספת היא איך דטרויט תתמודד עם הנו היטר שחטפה במשחק האחרון של העונה הסדירה ממיאמי.

למי לשים לב:

טוריי האנטר. בגיל 38, האנטר מגיע לפלייאוף בפעם השביעית בקריירה והוא מלא ניסיון ונטול וורלד סירייס. האאוטפילדר הוותיק יודע היטב שזו עשויה להיות ההזדמנות האחרונה שלו ובדיוק לכבוד כך הוא העמיד לאורך העונה מספרים אדירים וסיים עם שיא אישי של חבטות ואחת העונות הטובות בקריירה הארוכה שלו, שהחלה אי שם ב-1997. אם האנטר יוכל להמשיך להיות הצלע השלישית בהתקפת דטרויט, השמיים הם הגבול עבור הבחורים של ג'ים לילנד קשישא.

תחזית: תמיד קשה להמר על סדרות של אוקלנד, הקבוצה הכי לא צפויה שיש. לכן, נלך על סוויפ שלה.