להיות אתלטיקו של גרמניה: השאיפות הגדולות של לברקוזן

לא קל להיות מזוהה עם לברקוזן, כי אף אחד לא לוקח אותך ברצינות. כבר שלושה עשורים הם עושים דברים מצוינים בצמרת הכדורגל הגרמני, ובכל זאת לא סופרים אותם. "זה ממש מוזר. לברקוזן עושה הכל נכון. הנהלה טובה, איצטדיון נהדר, קבוצה מצליחה שמציגה כדורגל אטרקטיבי – אבל לא מקבלים הערכה. אם בית ספר יוצא לטיול באיזור, נהוג לשלוח ללברקוזן בקשות לקבל כרטיסים חינם עבור התלמידים. בדרך כלל הם נענים בחיוב, כי יש להם מקומות פנויים", מספר העיתונאי יורג זבנאייק. המנהל הספורטיבי שלה, רודי פלר, הוא אחת הדמויות האהובות ביותר אי פעם בכדורגל הגרמני, אבל אפילו זה לא משנה את העובדה הבסיסית. באייר פשוט לא פופולרית מספיק.

לתופעה יש סיבות מגוונות. ראשית, מקום קטן הוא לברקוזן, בסך הכל 150 אלף תושבים. השניה בחשיבותה ברשימת הערים התאומות שלה היא נצרת עלית. שנית, בכל הקשור למסורת, לברקוזן לעולם לא תוכל להתמודד עם היריבות הוותיקות באיזור, כמו קלן. אוהד באייר העיד לא מכבר באוזניי שבחר את הקבוצה שלו כדי ללכת נגד הזרם, ובהיותו נער התמודד עם אינספור הקנטות בבית ספר מצד אוהדי קלן הרבים.

שלישית – וזו נקודה קריטית מאוד עבור הגרמנים – לברקוזן נתפסת כקבוצה מלאכותית. זה לא צודק כי היא תחגוג ביוני הקרוב מאה שנים להיווסדה, אולם עצם הימצאותו של המועדון בבעלות קונצרן תרופות, בניגוד לרוב הקבוצות במדינה השייכות לכאורה לעם, פוסלת אותו בעיני הציבור הרחב. קל יותר להבין מדוע לועגים ללברקוזן אם נזכרים שהיא שיחקה במשך שנים ארוכות עם פרסומות של אספירין על חולצותיה. איך אפשר להשוות את זה לאופל?

בנוסף לכל, תרדוף אחרי לברקוזן לנצח התדמית הלוזרית. גם זה מעט עצוב עבור קבוצה שזכתה בגביע אופ"א ב-1988 במשחק הראשון 3:0 לאספניול, וחזרה בגומלין, עם שלושה שערים במחצית השניה, כדי לנצח בפנדלים. אבל כאן לפחות יש קייס די מוצק בכל זאת. הרי התואר היחיד הנוסף שמצוי בארונה של באייר הוא הגביע הגרמני ב-1993. מאז, גם כאשר העמידה סגלים מפוארים וסחפה את גרמניה עם כדורגל עוצר נשימה, היא תמיד נותרה בידיים ריקות.

סביר להניח שאתם זוכרים את הסיפור הטראגי במחזור הסיום בעונת 99/00, כאשר לברקוזן של כריסטוף דאום היתה זקוקה לנקודה במגרשה של אונטרהאכינג הזעירה כדי לזכות באליפות היסטורית, והפסידה בגלל שער עצמי של מיכאל באלאק. כעבור שנתיים, עם קלאוס טופמולר על הקווים, היא שוב פיספסה צלחת במחזורי הסיום, ובנוסף הפסידה בגמר הגביע ובגמר ליגת האלופות. עצם העפלתה של באייר למפגש המיתולוגי הזה עם ריאל מדריד, עם הנצחונות עם ליברפול ומנצ'סטר יונייטד בדרך, ראויה להערכה עצומה. אבל כולם מעדיפים לזכור את הפיאסקו בסוף הדרך. אולי הנס, האיש החזק של באיירן מינכן, הדביק לה את הכינוי "נברקוזן" וקבע: "הם אף פעם לא יזכו בדבר. במשחקים המכריעים שחקני באייר לובשים חיתולים".

כמה שאוהדי לברקוזן שונאים את הנס! הוא לועג להם, מזלזל בהם, משפיל אותם, וגם מחתים על בסיס קבוע את הכוכבים האהובים ביותר שלהם. ב-2002 הוא לקח את באלאק ואת זה רוברטו. ב-2004 הוא גנב את לוסיו. ב-2011 הוא פיתה את יופ היינקס, אשר שיקם היטב את לברקוזן, לשוב לקדנציה שלישית במינכן – וההודעה על עזיבתו של המאמן הנערץ פורסמה עוד לפני סיום העונה. באותו קיץ ניסה הנס בכל כוחו לשים את ידו גם על ארטורו וידאל, אם כי הצ'יליאני חתם בסופו של דבר ביובנטוס.

המפלות של לברקוזן נגד באיירן באו לידי ביטוי גם ברצף האומלל בביקוריה במינכן. במשך 24 שנים לא ראתה באייר ניצחון חוץ על באיירן. הסדרה הזו באה לסיומה בעונה שעברה, עם 1:2 סנסציוני ב-28 באוקטובר. סטפן קיסלינג העלה את את האורחים ליתרון, והלוזרית האולטימטיבית לא נשברה אפילו כאשר מריו מנזדז'וקיץ' הישווה בדקה ה-78. היא גנבה את המשחק בדקה ה-87 בזכות שער מרהיב של סידני סם. היה זה ההפסד הבודד של באיירן בבונדסליגה במשך העונה כולה, אבל אפילו לסיפור הכביר הזה היה סוף מריר. במשחק הביתי בסיבוב השני, בו היתה באייר טובה יותר, היא הפסידה בעצמה בדקה ה-87 בדיוק, ועוד משער עצמי. היא בכל זאת יצאה לוזרית בתודעה, גם אם מטרותיה הושגו במלואן, המקום השלישי שמוביל לליגת האלופות הובטח בקלילות, ובטבלה הסופית הפרידה נקודה אחת בלבד בינה לבין דורטמונד.

ומה יצא לקיסנליג וסם מהחגיגה ההיא באליאנץ ארנה? לא יותר מדי. עיתונאים שלא מסמפטים את באיירן מינכן אוהבים לספר שיואכים לב רואה את עצמו מאמן את הבאוורים אחרי שיסיים את דרכו בנבחרת הלאומית, ולכן נוהג להעדיף את שחקניה ולשמור על יחסים קרובים ככל הניתן עם הנס והחבורה שסביבו. לא לחינם התרעם לפני מספר שבועות יורגן קלופ על כך שלב מסמן תמיד את שחקניוכיעד לביקורת. מאטס הומלס ומרסל שמלצר חוטפים על ימין ועל שמאל, בעוד נציגי באיירן יוצאים נקיים. ואולם, הצהובים-שחורים לפחות נכללים תמיד בסגל. את כוכבי לברקוזן המאמן הלאומי לא רואה ממטר.

קיסלינג, שפותח עונה שמינית בלברקוזן, רק הולך ומשתבח עם השנים. בעונה שעברה הוא הוכתר למלך שערי הליגה עם 25 כיבושים. הסקורר כבר בן 29, אבל בנבחרת יש לו שש הופעות מסכנות. האחרונה הגיעה במשחק על המקום השלישי במונדיאל בדרום אפריקה, אותו ראה מהספסל. כעבור שלוש שנים, תשוש מנטלית מהנסיונות למשוך את תשומת ליבו של לב, הודיע קיסלינג על פרישה בינלאומית: "נמאס לי מהשאלות על זימון אפשרי לנבחרת אחרי כל שער שאני מבקיע. זה רק מעצבן אותי. מספיק ודי. הם אף פעם לא יצרו קשר, ולא הסבירו לי מדוע אני לא טוב מספיק. החלטתי להפסיק עם הלחץ ולהתרכז בלברקוזן בלבד".

השיקולים של לב באמת לא היו ברורים. העדפתו למירוסלאב קלוזה ומריו גומז בהחלט הגיונית, אך סירובו להשתמש בקיסלינג אפילו כאופציה שלישית העלתה תהיות רבות. קל הרבה יותר להבין מדוע סם בן ה-25 זכה להתעלמות עד לא מכבר – עושר הכשרונות בקישור ההתקפי בסגל הגרמני עצום. אלא שלאחרונה מסתמן שינוי מגמה מסוים. סם קיבל זימון ראשון במאי, ובכך ויתר סופית על האפשרות לייצג את ניגריה. כעת גם קיסלינג, שכבש חמישה שערים בשבעה המשחקים הראשונים העונה, מקבל רמזים מלב. "אדבר איתו כדי ללבן את העניינים" אמר הבוס הלאומי.

האם מתחילים לספור את קיסלינג ואת קבוצתו? לברקוזן משתוקקת להכרה. היא רואה כיצד הבונדסליגה נתפסת בשנתיים האחרונות כתחרות של שתי קבוצות, ומודעת למגבלותיה אל מול באיירן ודורטמונד. מצד שני, היא בוהה באתלטיקו מדריד, שהיתה עד לא מכבר בדיחה עצובה, מקבלת אשראי עצום. החבורה של דייגו סימאונה ניצחה את ריאל, והיא מובילה את הליגה לצד ברצלונה עם מאזן מושלם. הסיפור של לברקוזן לא שונה מהותית.

כמו אתלטיקו, היא סיימה שלישית בעונה שעברה. כמו אתלטיקו, היא פתחה את העונה באופן פנטסטי, עם שישה נצחונות והפסד בודד. אם תנצח את האלופה המתנשאת, שכבשה עד עכשיו פחות ממנה על אף כל הכלים ההתקפיים העומדים לרשותה, היא תחלוף על פניה בטבלה. היא כל כך רוצה להיות אתלטיקו של גרמניה ולהנחיל לפפ גוארדיולה הפסד ליגה ראשון. גם אם בסוף היא תצא שוב לוזרית, הרגע הזה יהיה שווה המון. קחו אספירין ותעודדו אותה!

התבוסה של דייויד מויס בדרבי הרסה לו רקורד פנומנלי נגד מנצ'סטר סיטי. בתקופתו, היתה אברטון הכבשה השחורה של הסיטיזנס, עם מאזן לא פחות ממטורף של תשעה נצחונות ושני הפסדים בלבד ב-12 המשחקים האחרונים. על האחרון שבהם חתום ליאון אוסמן, השחקן הכי אנדרייטד בפרמייר-ליג, עם הפצצה המרהיבה הזו. אוסמן כבש גם את שער הניצחון ב-1:2 על סיטי במאי 2011, ובאופן כללי אין שחקן שתרם יותר ממנו לכחולים של אברטון בעשור האחרון. היו שציפו לירידה מסוימת במעמדו של הסמל בעקבות חילופי המאמנים, אבל בסגנון של רוברטו מרטינס, אשר שונה בתכלית מזה של מויס, מוצא אוסמן בית חם. "ליאון הוא יותר מכדורגלן. הוא מייצג את אברטון" אומר הספרדי. הקשר הרב-גוני הזה ממשיך לעשות עבודה על בסיס שבועי, ומי יודע – אולי גם מנואל פלגריני יכיר מקרוב את ביצועיו.

בניצחון החוץ האחרון של סן ז'רמן ב"דרבי של צרפת", 2:4 לפני חמש שנים תמימות, הובקעו כל השערים על ידי צרפתים – גויאם הוארו, פגי לוינדולה וז'רום רוטן. למעשה, היו בהרכב פ.ס.ז' לא פחות מתשעה צרפתים באותו מול מארסיי, וגם שני המחליפים היו צרפתים. השינוי שחל במועדון מאז השתלטות הכסף מהמפרץ הפרסי היה קיצוני ביותר. אצל לורן בלאן לעתים ניתן למצוא שחקן מקומי אחד בלבד על הדשא, אבל דווקא בגלל זה מעריכים יותר את אלה ששרדו. בלס מאטוידי, שתפס לאחרונה מקום של כבוד גם בנבחרת, הופך לסמל של ממש. הוא צפוי להיות כשיר, ורבות יהיה תלוי ביכולתו במרכז המגרש אם האלופה תצליח לשבור את הבצורת ב-ולודרום.

את שינג'י קגאווה החליט דייויד מויס לקבור על הספסל, אם לא ביציע. קייסוקה הונדה לא מתפקד בצסק"א מוסקבה, מתוסכל מסירוב המועדון למכור אותו למילאן בקיץ. לעומתם, יוטו נגאטומו פורח בהדרכת המאמן החדש של אינטר. זה לא שהוא היה חלש קודם, אבל השיטה של ואלטר מצארי מתאימה לו כמו כפפה ליד – אין דבר שנגאטומו אוהב יותר מאשר לרוץ לאורך הקו בשני הכיוונים. במערך הנוכחי הוא כבר ממש לא מגן, ותרומתו ההתקפית נהדרת. שני שערים ושני בישולים בששת המשחקים הראשונים זו הצהרת כוונות רצינית. תוסיפו לכך את העובדה שהוא ממלא את התפקיד באותה קלות בשני האגפים, ותקבלו שחקן שהופך למנהיג. מנהיגות מסוג זה בהחלט דרושה כדי לנסות לעצור את המובילה המושלמת, שהתהדרה פעם ביפני השני בתולדות הליגה האיטלקית, הידטושי נקאטה.

כדורגל עולמי בוואלה! ספורט