"תתעודד בננו, המצב יכול להיות הרבה יותר גרוע. אז הוא התעודד, והמצב באמת נהיה יותר גרוע" (כוורת, סיפור המכולת)
זה קרה ממש בימים הראשונים של הקיץ, כשבאולד טראפורד עוד שרר שקט, בערך. אלכס פרגוסון, חודש לאחר הפרישה המתוקשרת, יזם שיחה עם דייויד מויס, האיש שהוא עצמו בחר כמחליפו. "תשאיר את העוזרים שלי בתפקיד, הם יובילו אותך לאורך הדרך המסובכת הזו", הפציר סר אלכס, "אתה לוקח כאן שליטה על מכונה עצומה ומאסיבית. זה כמו לעבור מעבודה במרקס אנד ספנסר'ס לעבודה בהרודס". אלא שמויס חשב אחרת ובראשון ביולי מנצ'סטר יונייטד הודיעה רשמית: עוזרו של פרגוסון, מייק פלין, כמו גם המאמן ההולנדי רנה מולנסטין (לו קרא בעבר רובין ואן פרסי "אחד ממוחות הכדורגל הגדולים שפגשתי") ומאמן השוערים עוזבים ואת מקומם תופס הצוות שליווה את מויס בימיו באברטון. סטיל, שהיה זה שחשף את דבר השיחה ההיא בין פרגוסון למויס, אמר לאחרונה: "למרות הכול, אני מבין לחלוטין את הצעד של מויס".
נראה שבסיפור הזה אפשר למצוא את שורשי הסיבה לפיה כבר היום, תחילת חודש אוקטובר, העיתונות העולמית מתפקעת בכתבות, ניתוחים והסברים לסיבות שהביאו את מנצ'סטר יונייטד, אלופת אנגליה למי ששכח, למשבר הגדול שלה. דייויד מויס, שקיבל את הג'וב הכי נחשק ואולי הכי קשה אי פעם בכדורגל העולמי, להיות יורשו של פרגוסון, צריך כעת לעמוד מול הסערה, לתת לה לחלוף ולהוציא את העגלה מהבוץ. הוא צריך למנוע מחברה, שהבוס הגדול עזב אותה אחרי 27 שנים, לחוות את הירידה הכי טבעית בעולם. מצד אחד, לכולם ברור שהוא חייב לעשות זאת אך ורק בדרכו שלו ולא בדרך של קודמו בתפקיד. מצד שני, אם זה לא מקולקל, אל תתקן את זה. מבולבלים? מי לא? ומה מויס אמור לעשות?
21:45, ספורט 1: יונייטד חייבת ניצחון בדונייצק
הדרך למשבר הנוכחי של השדים האדומים הייתה רצופה בנקודות ציון. הרכש שלא הגיע, משחקי ההכנה הרעים במזרח הרחוק, הרכש שהמשיך לא להגיע, התיקו החלש מול צ'לסי וההפסד באנפילד לליברפול, הרכש הדל מדי שלבסוף הגיע ברגע האחרון של מועד ההעברות תחת לחץ ועלה ביוקר (פלאיני נרכש בחמישה מיליון ליש"ט יותר ממה שאברטון דרשה עליו מלכתחילה), התבוסה בדרבי מול סיטי ולקינוח, ההפסד הביתי הסנסציוני לווסט ברומיץ' בשבת האחרונה. כל רגע כזה סדק עוד משהו קטן, שיחרר עוד בורג מהמכונה המשומנת שהשאיר אחריו פרגוסון.
הדבר הראשון שעשו באנגליה על מנת להבין את המצב שנוצר היה ללכת לספרי ההיסטוריה. שם, גילו שמדובר בפתיחת העונה הגרועה ביותר של יונייטד ב-24 השנים האחרונות. אז, בעונת 1989/90, יונייטד התחילה ממש כמו עכשיו, עם שבע נקודות בשישה מחזורים (במחזור השביעי אגב, הגיעה תבוסה 5:1 לסיטי). העונה ההיא הסתיימה עם התואר הראשון של פרגוסון בקבוצה, הגביע האנגלי ומשם השושלת יצאה לדרך, כך שעוד מוקדם מאוד להספיד את יונייטד, בטח כשגם צ'לסי וסיטי עוד מתקשות ומאבדות לא מעט נקודות. בתחילת העונה ההיא נפרש שלט ענק באולד טראפורד ועליו נכתב: "שלוש שנים של תירוצים והמצב עדיין מחורבן. יאללה ביי, פרגי". מי זוכר היום? ועוד משהו קטן: בלא פחות משש מתוך 13 האליפויות שהושגו תחת פרגוסון, יונייטד לא ניצחה יותר משניים מתוך חמשת המחזורים הראשונים של העונה.
מן העבר השני, אפשר למצוא גם כמה נתונים מדאיגים. מאז 1950 אף קבוצה לא זכתה באליפות אחרי שלושה הפסדים בששת מחזורי הפתיחה. זו גם פתיחת העונה הכי גרועה של אלופה מכהנת מאז בלקבורן של 1995, ושימו לב לנתון הבא: בעשור האחרון של פרגוסון בתפקיד, יונייטד לא הפסידה שלושה משחקי ליגה רצופים ולמעשה, היא גם לא סגרה יותר משלושה מחזורים רצופים ללא ניצחון. לפרגי הייתה יכולת מופלאה להרים את הקבוצה שלו מתוצאות רעות, מ"עוד יום בהיסטוריה הארוכה של מנצ'סטר יונייטד". מויס עדיין מחפש את היכולת הזו וכדאי לו מאוד למצוא אותה הערב (רביעי) באוקראינה מול שחטאר דונייצק, כי הפסד נוסף יהפוך את המצב מבעייתי למסובך.
וכמובן, לכל אחד יש הצעות. אפילו מירצ'ה לוצ'סקו, שמאמן את היריבה האוקראינית ומכיר היטב את יונייטד הישנה, זו שניצחה אותו ואת אינטר ברבע גמר האלופות ב-1999 בדרך אל התואר, הרשה לעצמו להביע את דעתו: "בכל פעם שמאמן חדש מגיע הוא מביא שינוי בפילוסופיה של הקבוצה וכל מאמן צריך זמן כדי שהדברים יעבדו כמו שהוא רוצה. אבל ניתחנו את יונייטד וראינו שבכל משחק יש 4-5 שינויים בהרכב. הרוטציה הזו גורמת לחוסר תיאום בין השחקנים ולפעמים איבוד כדור אחד יכול להיות קטלני". הרוטציה הזו נובעת מעובדה אחת פשוטה: יותר מדי שחקנים לא מספקים את הסחורה והמנג'ר הלחוץ מחפש את הרכב הקסם.
אחרי ההפסד הביתי והמביך לברומיץ', גם מויס נשמע מעט מיואש מהסגל שלו: "כדי לזכות בליגת האלופות צריך חמישה או שישה שחקנים ברמה הכי גבוהה בעולם. לבאיירן, בארסה וריאל יש את זה. לנו אין", אמר, וניסה לשמור על אופטימיות, "אבל יש לנו ניסיון". לאיש אין ספק שמויס צודק בעניין הזה ולכן הוא גם זוכה לתמיכה. בתום המשחק מול ברומיץ' הוא ירד לחדר ההלבשה ושמע מחיאות כפיים וכל עוד פרגוסון לצידו, גם האוהדים יהיו. הם אפילו תלו שלט עם תמונתו של מויס והכיתוב "הנבחר" (The Chosen One), עקיצה ברורה לכיוון ז'וזה מוריניו, שלא קיבל את התפקיד. אלא שנכון לרגע זה, מויס הוא היחיד שמוכן להגיד בפה מלא את מה שאף אחד אחר ביונייטד לא מודה בו: הקבוצה הזו מלאה בבעיות, וזה מה שהשאירו לו. פרגוסון הגדול הותיר מאחוריו קבוצה בלי קשר מרכזי איכותי, עם שחקני כנף בעייתים מאוד ועם הגנה מזדקנת. הוא, ממרום שנותיו, ידע להפיק ממנה את המיטב, אבל למויס, באופן לא מפתיע, זה הרבה יותר קשה.
מארק אוגדן מה"טלגרף" חושב שכל הבעיה של מויס נעוצה בגישה, שכן הסגל שיש לו כיום די זהה לזה שזכה באליפות בעונה החולפת: "מויס צודק, הקבוצה שלו לא מספיק חזקה והוא צריך עוד שחקנים. אבל בכך שהוא אומר את הדברים לציבור, הוא נותן לסגל הנוכחי שלו תירוץ להיכשל. פרגוסון אף פעם לא היה אומר דברים כאלה. להיפך, הוא היה מגזים ביכולות של השחקנים שלו כדי שהם יצברו ביטחון. פרגי היה משחק משחקי מוחות, מויס עובד על הפחדה ולפעמים נשמע שאפילו הוא לא מאמין באמת לדברים שהוא אומר".
כאמור, הסגל של יונייטד לא מספיק טוב. ב"פור פור טו" ניתחו את ההפסד לברומיץ' מבחינה סטטיסטית. יונייטד מסרה 454 מסירות מדויקות לעומת 283 של היריבה, אבל מנאני לויין רוני הגיעו רק 12 כדורים וגם זה היה השילוב הכי מוצלח מבין כל שחקני ההתקפה. מדובר בדיוק באותה כמות בה מסרו שחקני החלק הקדמי של האורחים. לאורך מרבית הדקות, יונייטד הייתה עסוקה בהנעת כדור סתמית בשני השלישים האחוריים של המגרש ולמרות ששלטה בכדור 60 אחוז מהזמן, היא בעטה פחות פעמים לשער מאשר היריבה.
ויש עוד. מייקל קאריק היה המדויק ביותר במשחק, עם 94 מסירות מדויקות מ-103 ניסיונות, אבל אף אחת מהמסירות שלו לא הלכה אל תוך הרחבה ואם מישהו חיפש את בעיות חוסר היצירתיות וחוסר התכליתיות בקבוצה של מויס, אפשר למצוא אותן ממש כאן. מאז השער הרביעי והאחרון מול סוונסי, אותו כבש דני וולבק, כל השערים של יונייטד בליגה הגיעו ממצבים נייחים. אם כל זה לא מספיק, מויס גם סבל מהעובדה ששני הכוכבים האמיתיים היחידים שלו, רוני וואן פרסי, כבר הספיקו להיפצע ולהחמיץ משחקי מפתח.
אלא שדין אנגליה לא כדין ישראל (או אולי, לא כדין שום מקום אחר בעולם) ודווקא התקשורת בממלכה, זו שיכולה לשגע כל אחד במהירות הבזק, יודעת שמויס זקוק לזמן. גארי נוויל, אחד הפרשנים הטובים באנגליה כיום, מכיר היטב את המערכת מבפנים ואחיו פיל אף חזר ליונייטד בתור אחד מאותם עוזרים שמויס הביא עימו. בטור פרשנות ל"סקיי ספורטס" הוא כתב: "לכל אורך השנים הראשונות של סר אלכס, הוא קיבל זמן להתפתח. מויס עוד לומד על המועדון, אין ספק בכך. אומרים עליו שהוא שלילי מדי מול התקשורת ושהוא אומר לאוהדי יונייטד את המציאות בפנים במקום למכור להם חלומות. הכול אולי נכון, אבל דבר אחד בטוח וזה שמויס לא הולך לשום מקום. הוא יקבל לפחות 3-4 שנים לבנות את הקבוצה שלו. ליונייטד יש סיכוי לזכות באליפות העונה. אף אחד לא פוסל את סיטי ויש להם רק שלוש נקודות יותר".
גם נוויל כנראה יודע שב-1986/7 יונייטד פתחה את העונה עם 13 נקודות מ-13 משחקים והחליטה על מהפכה. המאמן רון אטיקנסון פוטר ובמקומו נחת סקוטי מבטיח, פרגוסון כמובן. ששת המשחקים הראשונים של הסר העתידי: הפסד 2:0 לאוקספורד סיטי, תיקו מאופס מול נוריץ', ניצחון 0:1 בבית על ק.פ.ר, הפסד 1:0 לווימבלדון ותוצאות תיקו 3:3 עם טוטנהאם ואסטון וילה ובסך הכול: שש נקודות, אחת פחות ממה שמויס השיג עד כה.
פיל מקנולטי, ראש דסק הכדורגל ב-BBC ואולי פרשן הספורט החשוב ביותר כיום בבריטניה, כתב: "כשמויס לקח את התפקיד מפרגוסון, היה ברור שתידרש בנייה מחודשת ושייקח הרבה זמן התאקלמות. לא משנה כמה מויס האמין בעצמו, היה ברור שהוא יתקשה כאשר ייתקל במפלצת שהיא מנצ'סטר יונייטד, מקום שונה כל כך מאברטון. יחד עם הפציעות בסגל, העבודה של מויס הפכה לקשה ביותר בכדורגל העולמי. כל שיפוט מהיר של מויס יהיה לא הוגן ולא רציני כלפיו. יונייטד עדיין צריכה למצוא את הקשר המרכזי הזה, שחקן ברמה הכי גבוהה בעולם, שייקח אותה קדימה. כרגע, הקצב הרצחני שהיא הכתיבה לאורך השנים הלך לאיבוד והיריבות כבר לא מפחדות. זה לא זמן משבר עבור מויס, רק זמנים קשים. יונייטד הראתה בו אמון עם חוזה לשש שנים והיא לא תישבר מהר, אבל מויס יודע הוא חייב למצוא פתרונות במהרה".
כמובן שאי אפשר בלי קצת ביקורות גם. רבים לא ממש מבינים את הסיבות להקפאתו של שינג'י קגאווה. היפני אומנם לא מציג יכולת מבריקה, אבל לעיתים הוא נראה בדיוק כמו השחקן שחסר על המגרש, זה שיספק את ההברקה ברגע הנכון. קגוואה עשוי לעזוב בינואר אם לא יקבל צ'אנס. אחרים נזכרו שמויס, ב-43 משחקי חוץ כמנג'ר אברטון מול יונייטד, צ'לסי, ליברפול וארסנל השיג בדיוק אפס ניצחונות ולמעשה, הוא מעולם לא הציג קבלות אמיתיות בדמות תארים. קלם מרפי, מהאתר "Give Me Sport", החליט להיכנס בכל הכוח: "המספרים של מויס ביונייטד מראים כבר עכשיו שהוא לעולם לא יוכל להחליף את פרגוסון. אם הוא לא ישנה גישה מהר, האוהדים יאבדו סבלנות. בראיונות שלו הוא מעניק תחושה של אוהד שזכה לנהל את המועדון. להשוות אותו לפרגוסון זה כמו לראות להקת קאברים של הביטלס. השירים אותם שירים, אבל הם אף פעם לא יכתבו "Hey Jude" חדש".
גם אלן האנסן, כוכב העבר של ליברפול ופרשן ה"טלגרף", מודאג עבור השדים האדומים: "ליברפול התרסקה בשנות ה-90' כי היא לא הצליחה למצוא תחליף לכוכבים שעזבו. מוקדם לקבוע שאנחנו רואים את נפילת האימפריה, אבל צפירות אזהרה כבר נשמעות מכיוון אולד טראפורד ויש דימיון בולט בין המקרה של יונייטד לזה של ליברפול".
בתחילת העונה אוהדי יונייטד היו שרים: "קדימה דייויד מויס, שחק כמו פרגי'ז בויס". היום, גם הם מבינים שזה לא יקרה. וטוב שכך. כי ינצח או לא, יצליח או לא, יהפוך בעוד 20 שנה לסר או לא - דייויד מויס חייב קודם כל לשכוח ולהשכיח את האיש אותו ירש, להתנתק מהצל הענק שמרחף עליו ואז, לעשות את הדברים בדרך שלו.