שובו של רמבו: על חזרתו של ארון ראמזי

    ארון ראמזי עבר חוויות מזעזעות לאורך הקריירה הצעירה שלו, שחקן חלש יותר היה נכנע ומתרסק, אבל הוולשי ידע להתגבר על המכשולים. פתיחת העונה החלומית, עם 9 שערים בחודש האחרון, מסמלת יותר מכל את התקומה של ארסנל, ואף מעלה את השאלה: מי הכוכב הוולשי הטוב בעולם?

    • ארון ראמזי
    • ארסנל
    מיכאל יוכין

    ממה קשה יותר להתאושש מבחינה מוראלית – פציעה שמסכנת קריירה, התאבדות של חבר קרוב או הבעת בוז לא מוסתרת מצד האוהדים? יש שחקן שחווה הכול. ארון ראמזי מרגש את אנגליה עם רצף כיבושים מטורף, לא רק כי הוא מממש את הפוטנציאל שגילה כנער, אלא בעיקר כי התגבר על כל המכות שהנחית עליו הגורל – והיו יותר מדי כאלה עבור שחקן בן 22. החוסן המנטלי של התותחן הוולשי נדיר, הוא קורץ מחומר של אלופים. את הכינוי רמבו הוא קיבל באופן מקרי בהיותו ילד, אבל גם אם מבחינה חזותית הוא ממש לא מזכיר את סילבסטר סטאלון, הרי שבנפשו הוא לוחם אמיתי. האם הוא יהיה המנהיג החדש של ארסנל שצועדת בגאווה בפסגת הפרמיירליג?

    טוב לדעת (מקודם)

    זמן לפינוק עצמי: מה נוכל לקנות לעצמנו לחגים השנה?

    בשיתוף שמרת הזורע
    לכתבה המלאה
    כבר לא הבדיחה של אוהדי ארסנל. ראמזי (צילום: רויטרס)

    שבר כפול

    פברואר 2010. התיקול האומלל של ריאן שוקרוס, בלם סטוק סיטי, זכור לכולם היטב. ראמזי, שבדיוק צבר אז תנופה לא רעה בעונת הפריצה, נפל לדשא עם שבר כפול ברגלו הימנית, ותהליך ההחלמה ארך תשעה חודשים ארוכים. לא כולם מסוגלים לשוב לכושר שהפגינו לפני פציעה כה משמעותית, וההשפעה הפסיכולוגית גדולה לעתים אפילו יותר מזו הפיזית.

    הוולשי צפה מקרוב בניסיונותיו של אדוארדו, החלוץ הברזילאי-קרואטי, לחזור לעצמו אחרי שבר מזעזע משלו, אשר התרחש במגרשה של ברמינגהאם שנתיים קודם לכן. הוא הגיע לארסנל על תקן אחד הסקוררים הצעירים המבטיחים ביבשת, אבל הקריירה שלו נהרסה כליל, והוא עזב לטובת שחטאר דונייצק בקיץ 2010, כאשר ראמזי עשה את צעדיו הראשונים ללא קביים. קצת קשה לשאוב עידוד כאשר אתה רואה דוגמה כזו אל מול עיניך. המקרה העצוב של אבו דיאבי, כישרון פנטסטי שירד לטמיון בגלל בעיות בריאותיות, לא שימש השראה אף הוא.

    אבל הטרגדיות לא פסקו. בתחילת 2011, כאשר בקושי הספיק ראמזי לשחק שוב בארסנל, מאמן הנבחרת גארי ספיד מינה אותו לקפטן הצעיר ביותר בתולדות ויילס. הנער היה בסך הכל בן 20 כאשר ענד לראשונה את הסרט, ועוד במשחק נגד אנגליה. ספיד לקח את ראמזי תחת חסותו, ולא החמיץ הזדמנות לשבח אותו. "התאוששותו מפציעה אומרת עליו המון. הגוף שלו החלים, אבל חשוב יותר לראות שהוא לא חושש להיכנס לתיקולים ומשחק כרגיל. ארון חזק מאוד מנטלית", טען המאמן הלאומי. חצי שנה אחרי זה ספיד שם קץ לחייו.

    הטרגדיה הכניסה את כולם להלם עמוק, וראמזי היה שבור. "להגיד שאני הרוס זה לשון המעטה", אמר ראמזי, "איבדנו מאמן גדול, אבל יותר מכל איבדנו אדם גדול". אחד האנשים החשובים ביותר מבחינתו, הן אישית והן מקצועית, הותיר לו חלל בלב. ואם זה לא מספיק, בשבועות הראשונים אחרי האסון, נפוצו ברחבי המדינה שמועות זדוניות על קשר הומוסקסואלי שניהלו לכאורה המאמן והקפטן שלו. כיצד אמור אדם שנמצא באופן מתמיד באור הזרקורים להתמודד עם כך?

    המוות שהשלים רצף של טרגדיות. ספיד (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

    האוהדים איבדו סבלנות

    המשך דרכו של רמבו בנבחרת לא היה חלק. סרט הקפטן התברר כמעמסה גדולה מדי, הוא ספג ביקורת נוקבת בתקשורת על כך שאינו מסוגל לסחוב על כתפיו את החבורה הבינונית שסביבו, ובסופו של דבר שלל ממנו כריס קולמן את התפקיד לפני שנה. "הוא עוד יהיה קפטן בעתיד", אמר האיש, אשר מינויו במקומו של ספיד נעשה בניגוד לדעתם של ראמזי ושחקנים נוספים.

    איך שלא תסתכלו על זה, 2012 לא הייתה קלה עבור הקשר הצעיר. הוא קיבל אשראי נרחב מארסן ונגר וזכה לדקות משחק רבות מאוד, אולם מכת הפציעות שליוותה את התותחנים גרמה לכך ששובץ בעמדות לא טבעיות עבורו. ראמזי הוא קשר מרכזי קלאסי, שאוהב לרוץ מרחבה לרחבה, אבל המנג'ר הצרפתי שיבץ אותו פעמים רבות באגף הימני – ולא קיבל תמורה. לעתים נאלץ רמבו לשחק אפילו כמגן ימני, ובשלב מסוים החלו אוהדים רבים מדי באיצטדיון האמירויות לגלות חוסר סבלנות כלפיו. השבר הקשה כבר לא שימש מבחינתם תירוץ, מה גם שבארסנל לא קל למצוא שחקנים שלא סובלים מפציעות. ככל שחלפו השבועות, שמע ראמזי יותר ויותר שריקות בוז לעברו כאשר נגע בכדור. ביציעים התקשו לראות את הערך המוסף שלו, ורצו לראות שחקנים אחרים פותחים בהרכב במקומו. ג'ק ווילשר, למשל, הוא שחקן מקושר היטב, עטוף ביחס תקשורתי אוהד. לראמזי מעולם לא היו פריבילגיות מסוג זה.

    אבל ונגר המשיך לסמוך על ראמזי. הוא לא שכח כיצד הצליח להחתימו ברגע האחרון מתחת לאפה של מנצ'סטר יונייטד. הקשר היה אז רק בן 17, אבל כבר נחשב לדבר הגדול הבא בכדורגל הבריטי. קרייג בלאמי, החלוץ שגדל בשכונה אחת עם משפחתו של ראמזי, אמר אז אחרי מספר אימונים עם הנער בנבחרת: "הוא נדיר, מיוחד במינו. מעולם לא ראיתי שחקן כמוהו. אני מודה לאלוהים שהוא וולשי".

    מאחר ורמבו גדל כאוהד שרוף של ריאן גיגס ומנצ'סטר יונייטד, הדרך לאולד טראפורד נראתה סלולה, ובתחילת יוני 2008 פורסמה באתר הרשמי של השדים האדומים הודעה לפיה המועדון הגיע לסיכום כספי עם קבוצתו, קרדיף סיטי. "נותר רק לסכם תנאים אישיים", נכתב שם. את הפרט "הקטן" הזה אלכס פרגוסון פספס. הוא היה בחופשה ולא פגש אישית את ראמזי כאשר הגיע להתרשמות במנצ'סטר. לעומתו, ונגר ארגן מטוס פרטי כדי להביא את הנער עם משפחתו לשיחה ארוכה. קסמיו של הצרפתי שיכנעו את ראמזי, וגם עוזר מאמן קרדיף המליץ לו לעבור לארסנל: "הסגנון שלה יתאים לך יותר".

    מישהו מת אחרי זה? ראמזי חוגג גול (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

    מסטיב ג'ובס עד קדאפי

    עד הפציעה ההתפתחות התנהלה כמתוכנן. ראמזי המשיך להרשים, ואחרי הצגה גדולה בניצחון על וולבס אמר הקשר הוולשי של הזאבים דייויד אדוארדס: "הוא לא פחות טוב מססק פברגאס, בוודאי בגילו. בעוד מספר שנים הוא יהיה אחד השחקנים הבולטים באירופה". פברגאס עצמו הרעיף שבחים על חברו הצעיר והגדיר אותו "כישרון יוצא דופן". רגע יפה במיוחד מבחינת ראמזי הגיע במשחק מול נבחרת אנגליה הצעירה, כאשר הוא שלח טיל אדיר לחיבורים, ועוד ברגלו השמאלית "החלשה". שער מרהיב לא פחות – ולמעשה אפילו יותר – שהובקע לרשת איטליה מראה את הבטחון העצמי הכביר של ראמזי מאז. "זו יכולה להיות הפריצה הגדולה שלי, ואני רוצה להיות שחקן הרכב" אמר בתחילת 2010. ואז הגיע הביקור בסטוק.

    לא קשה להבין את הרגשות שחווה רמבו כאשר כבש את שערו הראשון אחרי הפציעה דווקא מול יונייטד, במאי 2011, והעניק לתותחנים ניצחון 0:1. אלא שאפילו האירוע הזה גרם בסופו של דבר לרצף של בדיחות על חשבונו. יום לאחר מכן חוסל אוסמה בן לאדן, ובהמשך שמו לב האוהדים כי סלבריטיז מסוגים שונים נוטים למות אחרי שראמזי מוצא את הרשת. סטיב ג'ובס, מועמר קדאפי, ויטני יוסטון – כולם הצטרפו תוך שנה. תמונת פוטושופ משעשעת של רמבו כרוצח סדרתי מבוקש פורסמה באינטרנט, והשאלה הנפוצה אחרי השערים של הוולשי הייתה: "מי ימות עכשיו?".

    אבל ראמזי היה מעדיף שאנשים יתרכזו דווקא באיכויותיו המקצועיות. השינוי המיוחל התרחש בתחילת 2013, אז החליט ונגר, סוף סוף, להחזיר את רמבו למרכז הקישור. גארת' בייל היה הוולשי שגרף את כל הכותרות בעונה שעברה במדי טוטנהאם ונבחר לשחקן המצטיין של הליגה כולה, אבל בטבלה השורה התחתונה שונה בתכלית. ארסנל היא זו שסיימה במקום הרביעי, נקודה לפני התרנגולים, וקיבלה את הכרטיס האחרון לליגת האלופות. היא ניצחה ב-11 מ-14 המשחקים האחרונים, מאז פבראור, וזה בדיוק פרק הזמן בו הפגין ראמזי יכולת גבוהה. הפריחה שלו עברה מתחת לרדאר מבחינה תקשורתית, אבל השחקן עצמו הבין מצוין שזמנו הגיע.

    בראיון שהעניק הקיץ, במהלך מחנה האימונים באסיה, אמר הוולשי: "אני מרוצה מאוד מהדרך בה סיימתי את העונה. אני משחק בקישור המרכזי, במשבצת שאני אוהב. נדמה לי שגרמתי להרבה מבקרים לאכול את הכובע, הראיתי מה אני מסוגל לעשות, ואני רוצה לתת עוד יותר בעונה הקרובה". תוך כדי כך, הוסיף ראמזי: "כיבוש שערים זה תחום שעדיין טעון שיפור. אני צריך לעבוד על ריכוז ליד השער".

    ונגר (צילום: רויטרס)

    9 שערים תוך חודש וקצת

    אז הוא עבד, ועוד איך עבד. בחודש ושבוע האחרונים סיפק ראמזי לא פחות מתשעה שערים. זה התחיל בניצחון 0:3 על פנרבחצ'ה באיסטנבול במוקדמות ליגת האלופות, המשיך עם צמד נגד הטורקים ב-0:2 בגומלין, וגם בשער לרשת מקדוניה במדי הנבחרת במוקדמות המונדיאל. בשבועיים האחרונים הקצב רק התגבר, וראמזי הפך לבלתי ניתן לעצירה. הוא הפציץ צמד ב-1:3 בסנדרלנד, והבקיע שער נאה במארסיי ב-1:2 בפתיחת ליגת האלופות. לפני שבוע הוא כבש בניצחון 1:3 על סטוק השנואה, אשר חלק מאוהדיה שורקים לו בוז מאז דחה את התנצלותו של שוקרוס. האקורד האחרון, נכון לעכשיו, נרשם בביקור המולדת המרגש, ב-1:2 על סוונסי באיצטדיון ליברטי שתמיד האיר לו פנים. כבוגר קרדיף, זה היה דרבי לכל דבר עבורו. לו רק המסורת הייתה נמשכת, היה צורך לפתוח בית קברות שלם לידוענים.

    לקראת הביקור בסוונסי ערך אתר האינטרנט הפופולרי בוויילס סקר ותהה האם ראמזי יכול להיות טוב כמו בייל. 66 אחוזים מהגולשים השיבו בחיוב. לפתע קצב ההבקעה של ראמזי טוב יותר מהאיש שהפך באדיבות פלורנטינו פרס לשחקן היקר בהיסטוריה. "דיילי מירור" כתב בהומור, בהתייחס לפציעותיו של הרכש בריאל מדריד: "ראמזי הוא בייל החדש, ובייל הוא קאקה החדש".

    אלא שממש לא צריך להשוות בין שני הוולשים. ראמזי נהנה כעת מהכרה בזכות עצמו, וג'יימי רדנאפ, פרשן סקאי בשנים האחרונות, טוען: "יש לו המון ביטחון. בעונה שעברה הוא לא היה דוהר קדימה כמו עכשיו. העונה הוא כל הזמן מבקש את הכדור, והוא מזכיר לי את פטריק ויירה. יש לו גם משהו מפברגאס כי הוא מתחיל לכבוש הרבה". ווילשר מרוצה מאוד מהכושר של חברו: "טוב לראות שהביטחון חזר לארון. בשנה הראשונה אחרי פציעה קשה, הזיכרון תמיד יהיה שם כאשר אתה יורד לתיקול. עכשיו הוא התגבר על זה, והוא שחקן מפתח עבורנו".

    מי שווה יותר? ראמזי ובייל (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

    "אתה יותר טוב מבייל"

    ונגר נסחף מעט כאשר הצהיר: "אני לא יודע אם יש קשר טוב יותר באירופה מאשר ראמזי". אפשר היה להגזים פחות, אבל הצרפתי תרם גם אבחנות חשובות ומציאותיות יותר: "הדבר החשוב הוא שארון ממשיך להשתפר. הוא שיפר גם את המסירה ואת היכולת הטכנית. לא ציפיתי שיכבוש שערים כה רבים, אבל זה עניין פסיכולוגי. יש תקופות בהן כל כדור נכנס לרשת, ויש תקופות בהן הכול הולך החוצה".

    התקופות הפחות טובות בהחלט יגיעו. ראמזי לא ימשיך להרשית בכל משחק, לא יהיה מלך שערי הפרמיירליג, זה גם לא התפקיד המרכזי שלו. מדובר בתופעה חולפת. אלא שחזרתו לקונצנזוס אינה בת חלוף. אוהדי ארסנל שרו לו השבוע: "אתה טוב יותר מבייל", וביקשו: "אל תעזוב אותנו אף פעם". הם כבר לא ישרקו לו בוז. העיתונאים לא יזלזלו בו. ונגר כבר לא יזיז אותו לעמדת המגן הימני. הביטחון העצמי לא יעזוב אותו. והוא רק בן 22. כל הקריירה עוד לפניו. היא יכולה להיות לא פחות ממדהימה. אחרי החוויות שעבר, זה מגיע לו.

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully