וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

חלוץ הוא לפעמים רק חלוץ

1.10.2013 / 11:50

הדרך הלא קונבנציונלית שבה אריק בנאדו הוציא את מכבי חיפה מהמשבר הובילה אותו העונה להאמין יותר מדי בהחלטות לא קונבנציונליות שאינן מתאימות לסגל שלו. חמי אוזן סוגר מחזור, כולל הקושי של שחקני רכש לבוא לידי ביטוי בחיפה, והמסר שעולה מפתיחת העונה של מכבי פתח תקוה

עריכה: מיכאל ברגמן

Like

1. אריק בנאדו סבר לפני המשחק של מכבי חיפה בסכנין שהקבוצה שלו נמדדת בדרך שבה היא קמה אחרי שהיא נופלת. במוצ"ש בנאדו גילה את התשובה. מה שנראה מול מכבי תל אביב כתקלה, הפך מול סכנין לבעיה. למרות התיקו, הכתובת על הקיר הייתה אפילו גדולה יותר: הלחץ רק התחיל, אבל כבר הקבוצה בקושי מתפקדת. המאמץ המנטלי החל לטפס, אבל כבר השחקנים מאבדים ביטחון. כל המועדון הזה איבד ביטחון ברגע אחד, כאילו היה הפועל חיפה ולא מכבי. את כל זה יכולנו לראות מול מכבי תל אביב, המשופעת בשחקנים עם אופי הולם. השאלה הלא פחות חשובה: האם גם בנאדו הסיק את המסקנות הנכונות מבחינתו מהמפלה במשחק העונה הראשון. האם הוא קם אחרת מאיך שהוא נפל. לפחות לאור מה שראינו בסכנין, האסימון עדיין לא ירד לגמרי למאמן מכבי חיפה.

המשחק מול סכנין חשף בעיה מרכזית בהתפתחות של בנאדו כמאמן - ההתעקשות לעשות את הדברים בצורה קצת מיוחדת מדי, קצת שונה מכולם. בנאדו הוא עדיין מאמן נהדר, לא משנה כמה התוצאות יכתיבו לאנשים את המציאות, אבל הדרך הלא קונבנציונלית שבה הוציא את מכבי חיפה מהמשבר בעונה שעברה גרמה לו להאמין בצורה עיוורת בלעשות דברים בדרך לא קונבנציונלית. כולם, למשל, אומרים לו שזה מסוכן לשחק עם בוקולי כקשר אחורי יחיד, אבל הוא מאמין ששוב ייצא צודק יותר מכולם. יש לו מיס-מצ' ברור מול מכבי תל אביב בעימות בין חן עזרא לשירן ייני, אבל הוא מסיט את הקשר הלוהט שלו לאמצע ונותן לו לטבוע מתחת לסכר הקשרים שבנה לו סוזה. ואת מי הוא מתפקד באגף? את אנדלובו, שחקן שהוא טרף קל לאינטליגנציית המשחק של ייני.

מאמן מכבי חיפה, אריק בנאדו. קובי אליהו
ההתעקשות לעשות את הדברים בצורה קצת מיוחדת מדי, קצת שונה מכולם, פגעה בו ובקבוצה. בנאדו/קובי אליהו

אותה צורת חשיבה היא אחת הסיבות שהובילו את בנאדו להשלים בקלות רבה מדי עם העובדה שלא נמצא עבורו החלוץ שהולם את צרכיו. כי מה ראינו מול סכנין? שוב חלוץ שמשחק על הקו, החלטה שלא מוכיחה את עצמה לאורך מספיק משחקים. הקורבן החדש הוא בכלל אבוחצירא. במקום לבנות לו ביטחון כחלוץ מרכזי באמצע, לתת לו לרוץ לאורך זמן בעמדה היחידה שבה הוא באמת טוב, בנאדו מעביר את אבוחצירא בין עמדה לא נוחה לו על המגרש לעמדה נוחה על הספסל. בתווך אבוחצירא עובר מדי פעם לשחק כמו 9 אמיתי, אבל לא בכמות המספקת. יכול להיות שהבחירה של בנאדו צריכה להיות אלון תורג'מן. זה לא משנה. העיקר לקחת חלוץ ממה שיש לך, כי זה מה שיש לך, לבנות אותו, לטפח אותו, גם אם זה אומר שתעשה את הדברים בדרך אחרת ממה שאתה מכיר.

מאמן צריך לדעת להתאים את עצמו לשחקנים ולא את השחקנים לשיטה. בנאדו, כך נדמה לעתים, לא פועל מספיק לפי החוק הזה. לפעמים צריך לדעת לעשות את הדברים פשוט. לשחק עם קשר אחורי טבעי, לתת לחלוץ לשחק כחלוץ, לתת לסקורר לשחק בהרכב גם כשהוא לא טוב. אלו דברים שרק הניסיון מלמד, ניסיון שצוברים בקבוצות קטנות בתחילת הדרך. לבנאדו אין את הזמן הזה כדי ללמוד. הוא בחר להתחיל במכבי חיפה. יש לו המון איכויות כמאמן כדי להוביל את מכבי חיפה. אבל לפעמים אתה צריך להתנהל אחרת ולהתגמש כשצריך, אחרי שאתה מגלה שאין לך מספיק שחקנים שמתאימים למכבי חיפה.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

איך להיראות ולהרגיש מצוין, לחיות בריא ולהפחית במשקל?

בשיתוף TI SWIM
תמיר כהן שחקן הפועל רעננה מול אופיר קריאף שחקן בית"ר ירושלים. ברני ארדוב
תמיר כהן פורח ברעננה, אוראל דגני משתפר בהפועל תל אביב. למה לא בחיפה?/ברני ארדוב

2. תמיר כהן שיחק גם במכבי חיפה וגם במכבי תל אביב. תמיר כהן לא הצליח גם במכבי תל אביב וגם במכבי חיפה. את הקריירה שלו במכבי חיפה לא יהיה הוגן לשפוט כי היא נושקת בצורה כואבת מדי לטרגדיה האישית שחווה, אבל כשרואים את היכולת המשופרת שלו כיום ברעננה, השאלה הראשונית כבר מתחילה להרים את ראשה בחוצפה: יכול להיות שמתחילים לזהות קווי דמיון מסוימים בין הדרך שבה מכבי תל אביב של תמיר כהן פלטה שחקנים טובים שהגיעו אליה, לבין הנעשה כיום במכבי חיפה? ברור שמכבי חיפה הנוכחית עולה מבחינה ארגונית על מכבי תל אביב ההיא של לוני בעשרות מונים, אבל רשימת השחקנים שלא מצליחים להביא את עצמם לידי ביטוי במועדון של יעקב שחר חייבת להתחיל להציק לכמה אנשים שם.

כשצופים, למשל, באוראל דגני, מציג יכולת לא רעה בכלל בהפועל תל אביב, קשה שלא לתהות מדוע זה לא קרה במכבי חיפה. אחרי הכל, לירוקים אין מגן ימני כל כך טוב שדגני צריך להרגיש את עצמו נחות. דגני הוא לא שחקן שיוביל את מכבי חיפה. הבעיה המרכזית של מכבי חיפה שאין לה כמעט שחקנים כאלה, ואלו שכן כבר די מבוגרים. אתה רואה את מכבי חיפה מגיעה לסכנין למשחק גורלי, משחק שמכבי חיפה עם הגב לקיר תמיד מנצחת בשיניים, ורואה קבוצה שרק הולכת ונלחצת מעצמה. אם למכבי חיפה היו לא רק שחקנים טובים, אלא שלושה גדולים שיובילו את המועדון, כל זה לא היה קורה. אבל עדיין, גם במציאות כזו, זה מתחיל להיראות חשוד שגם השחקנים הטובים שעוברים במכבי חיפה נחנקים מלחץ, חוסר חדווה, או משהו אחר שאנחנו לא יודעים עליו.

קל מאוד להכליל ולקרוא לכולם כישלון, אבל חשוב גם לשים לב לפער בין היכולת של שחקנים לפני שהם מגיעים לחיפה ואחרי. אנדלובו, לדוגמה, לא היה כזה בעייתי בבני יהודה. לא מעריכים את אנדלובו? מה תגידו על עידן ורד שפשוט נעלם? הפער היותר מדי גדול הזה חייב לעלות סימני שאלה לגבי קליטת שחקני רכש בחיפה. לגבי הדרך שבה עוזרים להם להצליח ולפרוץ קדימה. במכבי תל אביב של לוני חשבו הרבה שנים שזו קללה. במכבי חיפה, מועדון הרבה יותר מקצועי, צריכים להיות מספיק חכמים כדי להבין שזו כנראה בעיה.

אליניב ברדה שחקן הפועל באר שבע. קובי אליהו
ברדה/קובי אליהו

Comment

ההרחבה הקודמת על מכבי חיפה היא חשובה לא רק בגלל שקצת קשה לזהות את המועדון הזה בימים אלו. היא חשובה גם ברמת הליגה. מכבי חיפה היא התקווה היחידה אולי לליגה טובה ומעניינת יותר השנה. בלעדיה, הסיכוי לשיפור הוא אפסי. הפועל תל אביב לא נראית מספיק מוכנה להתמודד עם מכבי תל אביב ועבור הפועל באר שבע זו תהיה טעות פטאלית להתייחס לעצמה כחלק מהמירוץ הזה. בלי מכבי חיפה, אנחנו עלולים בקרוב מאוד לחזות במחזורים של גארבג' טיים ונתחים רבים ללא משמעות בעונה הזו. במקרה כזה, כל מה שיישאר לנו לדבר עליו הוא מיהו השחקן המשפיע ביותר בכדורגל הישראלי, בואכה שחקן העונה. כאן יש כבר יותר עניין. כרגע כבר מסתמן לנו קרב מאוד צמוד: ערן זהבי או אליניב ברדה. אין היום שחקנים ישראלים שמשפיעים יותר מהם על קבוצה. העובדה ששניהם נמצאים כעת בפסגה אינה רק מקרית או זמנית.

את השפעתו של ערן זהבי על מכבי תל אביב אפשר לזהות למרות שהתוצאות של מכבי תל אביב נראות אותו דבר כבר למעלה משנה. זהבי, לפני אפילו היכולת הנהדרת שלו על המגרש, הפך את מכבי תל אביב מקבוצה מנצחת לקבוצה דורסת. הוא אולי הצעד הכי משמעותי של המועדון בדרך להחזרת כוח ההרתעה שלו, בדרך למציאות לה אנחנו עדים היום, שבה הרבה קבוצות נכנעות מראש מול מכבי תל אביב. זהבי הוסיף פאסון, הוסיף חוצפה, הוסיף ביטחון, וגרם להרבה מאוד דברים שהצליחו במכבי תל אביב החדשה להיראות טבעיים. מה שהיה בהתחלה מהפכה, הפך תחת זהבי לירושה. הכתרה מתוקף זכות אלוהית לפיה אנחנו הכי טובים ואנחנו הכי גדולים. אנחנו מכבי תל אביב. לא עוד קבוצה שהפכה לרגע להיות טובה. אין לנו על מה להתנצל. זה מה שמגיע לנו. זה שלנו.

ברדה, לעומתו, עושה דבר דומה בהפועל באר שבע. אלא שאם זהבי הזכיר למכבי תל אביב מיהי ומאיזה חומר היא קורצה, התהליך של ברדה הוא כמעט מאפס. זהבי הגיע למועדון שהתחיל כבר תהליך חיובי ונתן לו גושפנקה, ברדה נחת במדבר. השינוי שיצר באופי של המועדון, בחשיבה, בגישה, הוא אולי יותר גדול. יותר קיצוני, וכנראה גם יותר קשה. במשחק מול בני יהודה ראינו רק פרט קטן מכל זה, כאשר החלוץ ההולנדי עליו המליץ לקבוצה (ובזכותו הוא גם כנראה חתם) כבש שער כל כך קריטי. אבל זה ברדה. השינוי של ברדה היא יותר בפרטים הקטנים. הוא אולי שחקן פחות טוב מזהבי כיום, אבל ההשפעה הכוללת שלו היא לא פחות גדולה. אולי יותר. כמו שהעונה הזו מתפתחת, זו שאלה שנברח אליה לא מעט, והתשובה עליה היא עדיין לא מוחלטת.

משה סיני מאמן מכבי פתח תקוה. מגד גוזני
ההצלחה בלאומית לא מסמלת כלום. סיני/מגד גוזני

Share

פתיחת העונה המאכזבת של מכבי פתח תקוה היא לחלוטין לא מפתיעה. מדובר במועדון שמחפש את עצמו כבר כמה שנים, עם סגל בינוני ולא מהודק, ואצטדיון שפוגע לא מעט בכוח של הקבוצה במשחקי הבית. משה סיני, המאמן שחתום על החולשה הזו, יכול להשתמש בתירוצים האלה מבלי לחשוש, אבל עדיין יש משהו אחד שהוא כבר יתקשה להסתיר: האופן שבו מכבי פתח תקוה פתחה את העונה מלמד לא מעט על מידת ההצלחה של סיני בליגה השנייה וכמה באמת עליית הליגה היא פועל יוצא של תהליך הבראה נכון או סתם ליגה לאומית חלשה. אם בעונה שעברה חשבנו שסיני השיג סופסוף הצלחה מסוימת כמאמן ובאמת תיקן את הליקויים המקצועיים בקבוצה, ארבעה מחזורים בליגת העל הם זמן סביר כדי להבין שלא היה שם באמת משהו רציני. קבוצה שעלתה צריכה להמשיך את התהליך שעברה בליגה השנייה לתוך הליגה הראשונה. מכבי פתח תקוה של סיני מראה שכנראה לא היה שם שום תהליך. שלא נוצר תלכיד, שלא נעשה משהו באמת משמעותי. סתם יכולת אקראית של מספר שחקנים ויריבות שאמורות ברובן להיות שייכות לליגה א'.

דוד רביבו שחקן בית"ר ירושלים מול הפועל רעננה. ברני ארדוב
אל תחשבו על הפועל תל אביב, תחשבו על קבוצות ברמה שלכם. בית"ר/ברני ארדוב

המחזור הבא: הפועל ניר רמת השרון – בית"ר ירושלים

הדבר המרכזי שעלול להעסיק את בית"ר ירושלים לקראת המשחק ברמת השרון הוא בכלל העימות שמחכה לה אחר כך: הפועל תל אביב בטדי. רוב אוהדי בית"ר ירושלים מתייחסים למשחק ברמת השרון כתחנת מעבר לקראת הדבר האמיתי, וזו טעות. במידה רבה, המשחק מול רמת השרון הוא אירוע שיגדיר לא מעט את העונה של בית"ר. אירוע שהוא צומת. מספיק להסתכל על התוצאות של יריבות בית"ר הקודמות כדי להבין שהמשחק ברמת השרון אמור להגדיר קודם כל האם בית"ר היא קבוצה ברמה הזו או שהיא מסוגלת ליותר. האם היא בכלל יכולה להרשות לעצמה לסמן וי על כך שהקבוצה היא מעבר לרמה הזו, או שבכלל ארוכה הדרך לשם. שימו לב מה קרה למכבי פתח תקוה אותה בית"ר ניצחה בקושי. תראו כיצד הובסה אותה הפועל חיפה שעקצה את בית"ר במחזור הקודם. זה כרגע הגובה של בית"ר: קצת מעל מכבי פתח תקוה, עדיין ברמה של הפועל חיפה (ורעננה), ובטח לא משהו שיכול לזלזל ברמת השרון. אם בית"ר רואה את עצמה מעבר לכך, היא צריכה לנצח קודם כל ברמת השרון ולסיים את כיתה א' לפני שבונים על תעודת בגרות. קודם להכריז שהם לא שייכים לקבוצות שמועמדות לרדת ליגה. אחר כך אפשר יהיה לחלום על לעקוץ קבוצות שאמורות לזכות בכרטיס לאירופה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully